# איך פיספסנו את אחד הלקחים החשובים ביותר מהשואה?

> בעזרת ניסויים פסיכולוגיים אפשר לנסות ולענות על השאלה המטרידה איך יכול להיות שהשואה התרחשה? איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים ידעו על המתרחש במחנות ההשמדה ושתקו? למה רק בודדים ניסו לעזור ולהציל יהודים?

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/how-we-miised-holocoust-insight-06051
- Author: ניר להב
- Published: 2013-04-06T00:10:00+03:00
- Modified: 2021-04-10T12:44:00+03:00
- Sections: היסטוריה של עם ישראל, השואה ומלה"ע השנייה, פסיכולוגיה
- Topics: השואה, ניסוי מילגרם, פסיכולוגיה

## Article

בעזרת ניסויים פסיכולוגיים אפשר לנסות ולענות על השאלה המטרידה איך יכול להיות שהשואה התרחשה? איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים ידעו על המתרחש במחנות ההשמדה ושתקו? למה רק בודדים ניסו לעזור ולהציל יהודים? מרכז הנצחה לאנה פרנק המשמש לחינוך לסובלנות בברלין, מארס 2013. צילום: אבי בליזובסקי שוב ערב יום השואה ושוב אני מרגיש שפיספסנו את אחד הלקחים החשובים מהשואה. אפשר להפיק הרבה לקחים מהשואה שקרתה לעם היהודי, אבל דווקא אחד מהלקחים החשובים ביותר לא הוטמע מספיק לדעתי ולא נלמד כלל בבית הספר. הלקח הזה קשור לארבעה ניסויים חשובים בפסיכולוגיה חברתית שנערכו בעקבות השואה. ניסויים שהתוצאות שלהם הדהימו אפילו את החוקרים עצמם. בהמשך אתם יכולים לנסות את אחד הניסויים, מוכנים לעבור את הניסוי בעצמכם? בעזרת תוצאות הניסויים אפשר לנסות ולענות על השאלה המטרידה איך יכול להיות שהשואה התרחשה? איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים ידעו על המתרחש במחנות ההשמדה ושתקו? למה רק בודדים ניסו לעזור ולהציל יהודים? או במילים אחרות, איך רוע כל כך קיצוני יכל להתרחש? האם בני האדם עד כדי כך רעים? האם יש משהו רע במיוחד בעם הגרמני? ואפשר לנסות ולענות על השאלה החשובה לא פחות, איך מונעים מרוע מחריד כמו השואה להתרחש שוב בעתיד? האם בכלל אפשר למנוע דבר כזה? הניסוי הראשון לא נראה בתחילה קשור לשאלות אלו, אך הוא קשור מאד. לפניכם ציורים של קווים, מבין שלושת האפשרויות בצד ימין איזה קו באותו אורך כמו הקו שבצד שמאל? ## הניסוי של אש אין כאן שום אשליה אופטית התשובה הנכונה היא A ברור שהתשובה היא A. זהו הניסוי שערך חוקר בשם סולומון אש בשנת 1951 כשש שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה. רק מה, יש טוויסט אחד קטן בניסוי שלו, הנבדק לא עושה לבד את הניסוי הזה אלא יש עוד שישה נבדקים ביחד איתו בחדר. עושים כמה פעמים את הניסוי, בהתחלה הכל בסדר, אבל בשלב מסויים כל פעם חמשת האנשים שהיו לפניך טוענים משום מה שדווקא B היא התשובה הנכונה. עכשיו תורך, מה תעשה? תגיד את התשובה הנכונה או את התשובה הטיפשית שברור שהיא מוטעית אבל משום מה כל השאר בחרו בה? בניסוי אש ניסה לבדוק עד כמה נשאר נאמנים לעצמנו ועד כמה נקבל את דעת הרוב, גם כשברור שהרוב טועה. מה לדעתכן היו התוצאות? עד כמה אנחנו קונפורמיסטים? מסתבר שבממוצע רק רבע מהנבדקים הצליחו להשאר לא קונפורמיסטים ותמיד המשיכו לבחור בתשובה הנכונה למרות שכל השאר בחרו בתשובה אחרת. חצי מהנבדקים ענו את התשובה השגויה שכל השאר בחרו, לפחות חצי מהפעמים. כששאלו אותם אחרי הניסוי למה הם בחרו בתשובת הרוב השגויה, התשובות הנפוצות היו שהם פחדו מלהיות שונים וחלק אפילו שיכנעו את עצמם שבעצם הרוב צודקים! מתוך ניסויים דומים שעשו עולה שאם יש הסכמה כללית לגבי משהו, קונצנזוס, אנחנו מאד נפחד לא להיות חלק מהקונצנזוס הזה. רובינו יבחר ללכת עם ההסכמה של הרוב ולא לעמוד בודד, גם אם ברור שהרוב טועה. מדאיג, לא? אל תדאגו זו רק ההתחלה, חכו לניסוי הבא. הוא באמת יגרום לכם הלם. 1961, עשר שנים אחרי הניסוי הזה, בעקבות משפט אייכמן וטענת אייכמן שהוא רק ביצע את תפקידו והיה בורג קטן במערכת, החליט חוקר אמריקאי אחר לבדוק את מידת הצייתנות של הגרמנים. הוא האמין שיש משהו בתרבות ובחינוך הגרמני שגרם להם להיות צייתנים כל כך. כמו כל חוקר טוב, חוץ מלעשות את הניסוי על הגרמנים עצמם הוא תכנן גם "קבוצת ביקורת" - קבוצה שלא קשורה לגרמנים כדי להשוות בינה לבין הנבדקים הגרמנים. בגלל שהוא מארה"ב הוא התחיל קודם כל להריץ את הניסוי על קבוצת הביקורת - על האמריקאים. לאחר שהשלים את חלקו האמריקאי של הניסוי, הוא היה כה נרעש מתוצאותיו, עד כי ויתר על החלק הגרמני ופנה להתעמק בתוצאותיו.. לחוקר קראו סטנלי מילגרם והניסוי שלו הוא בין הניסויים הידועים ביותר בפסיכולוגיה. בניסוי היו שלושה אנשים, החוקר, הנבדק ועוד שחקן שהנבדק חשב שגם הוא נבדק בדיוק כמוהו. החוקר הסביר לנבדק ולשחקן שזהו ניסוי בלמידה וזכרון וכל פעם שהשחקן טועה בשאלת זיכרון, הנבדק צריך לחשמל אותו, לא סתם לחשמל אותו אלא גם להעלות בכל טעות את המתח החשמלי שהשחקן יקבל. הניסוי התחיל וברגע שהשחקן טעה הנבדק חישמל אותו והעלה את המתח. ככל שהניסוי המשיך והמתח החשמלי עלה, השחקן, שלא קיבל באמת מכות חשמל, שיחק כאילו הוא סובל מכאבים וביקש להפסיק את הניסוי. אך החוקר היה עונה לנבדק שימשיך את הניסוי ושלא ידאג, אם יקרה משהו האחריות על החוקר. ככל שהנבדק העלה את מתח מכת החשמל, השחקן היה נאנח יותר, צועק ואף חושש לחייו. הרעיון היה לראות עד מתי הנבדקים ימשיכו להעלות את המתח החשמלי ולהכאיב לשחקן. האם הנבדק יעצור בשלב מסויים או ימשיך לענות את האיש שמולו לפי הפקודות שהוא קיבל? כמו שאתם מבינים התוצאות זיעזעו את מילגרם. למרות צעקות הכאב והתחנונים, בערך 65% מהנבדקים המשיכו להעלות יותר ויותר את מתח המכה החשמלית והגיעו למתח המקסימלי. אומנם רבים מהם לא חשו בנוח לעשות זאת, אך בכל זאת עשו את המטלה ולא התנגדו. ## הניסוי של מילגרם קטע מהשחזור של ה-BBC את ניסוי הכלא של סטנפורד תמונה שלקוחה מאתר וויקיפדיה ומבהירה איך נראה הניסוי של מילגרם. בחדר אחד ישבו החוקר והנבדק ובחדר שני ישב השחקן. הנבדק יכל לשמוע את השחקן ואת קריאות הכאב שלו. בתחילת הניסוי שניהם קיבלו את מכת החשמל ההתחלתית כדי שירגישו במה מדובר. הנבדק חשב שהשחקן הוא עוד נבדק בדיוק כמוהו ושהוא באמת מקבל מכות חשמל. על הניסוי הזה חזרו אין ספור פעמים במקומות רבים בעולם ותמיד התקבלה תוצאה דומה. נראה שיש לרובינו מוכנות קיצונית לבצע כל פקודה כמעט, כל עוד היא מגיעה מגורם בעל סמכות, בייחוד אם הוא לוקח על עצמו את האחריות. הראו גם שכשהשחקן נמצא באותו חדר עם הנבדק אחוזי הציות העיוור יורדים, אך עדיין 30% צייתו אפילו כשהיה עליהם להצמיד בכוח בעצמם את ידו של השחקן אל לוח המתכת המחושמל! אם נסכם את שני הניסויים הללו, נראה שבממוצע אנחנו מאד צייתנים כבני אדם, ולא רק העם הגרמני. אנחנו נציית ואפילו נכאיב ונענה את האחר כשהפקודה מגיעה ממקור בעל סמכות. אנחנו גם ממש שונאים להיות במיעוט כשיש קונצנזוס. אפילו אם אנחנו יודעים שהרוב טועה, כנראה שנלך עם דעת הרוב. ומהצד השני, שני ניסויים נוספים הראו שמאד קל לנו להיכנס לתפקיד הסמכותי ולאבד צלם אנוש כשהכוח בידינו. או שאולי דווקא אז אנחנו מראים בדיוק מיהו היצור האנושי? עוד עשור עבר, שנת 1971. חוקר אמריקאי בשם פיליפ זימברדו מצליח לחדש בתחום ולעשות ניסוי נוסף ששופך אור על ההתנהגות האנושית. הוא בונה מעין כלא במרתפים של אוניברסיטת סטנפורד ומחלק באקראיות את הנבדקים לשתי קבוצות, קבוצת האסירים וקבוצת הסוהרים. ניסוי הכלא תוכנן להמשך שבועיים, אך הניסוי יצא מכלל שליטה והופסק כעבור שישה ימים. כדי שהניסוי יהיה יותר אמיתי, לאחר שהוגרלו הקבוצות, "הסוהרים" באו לבתי "האסירים" לבושים במדי סוהרים עם אלות ומשקפי שמש ליצירת "דיסטאנס", ולקחו את ה"אסירים" כפותים ועם עיניים מכוסות "לכלא". בכלא, לאסירים לא קראו בשמות, אלא חולקו להם מספרים. ## ההתנהגת הפכה לקיצונית זימברדו רצה לראות איך יגיבו האסירים והסוהרים לסיטואציה ההזויה הזו. מסתבר שככל שהניסוי המשיך כל קבוצה נכנסה לתפקיד שיועד לה וההתנהגות שלהם הפכה לקיצונית יותר ויותר. הסוהרים הפכו ליותר ויותר סדיסטים, בייחוד בלילות כשהם חשבו שלא מצלמים אותם, והאסירים הרגישו לחצים נפשיים יותר ויותר גדולים ושמוחקים להם את זהותם. מצבו הנפשי של אחד האסירים הלך ונעשה גרוע יותר, הוא נעשה לא יציב והרגיש שהוא שוכח מי הוא בחיים האמיתיים. הוא ביקש לצאת מהניסוי, אך החוקרים עצמם גם כן נכנסו לתפקיד של מנהלי הכלא ולא שיחררו מיד את הנבדק אלא רק לאחר כמה ימים, ובכלל האשימו את "האסירים" בדברים שהשתבשו. ביום השני לניסוי האסירים ניסו לעשות מרד, בתגובה הסוהרים הפשיטו אותם והוציאו את המיטות מהתאים של מארגני המרד ושמו אותם במעין צינוק. בעקבות העונש הסלקטיבי הזה נגד מארגני המרד, האסירים הפכו לצייתנים ואף שיתפו פעולה עם הסוהרים ויצאו בעצמם כנגד אסירים שביטאו רצון למחות כנגד הסוהרים. רק לאחר גמר הניסוי החוקרים הבינו מה קרה בזמן הניסוי. מסתבר שהאדם נכנס מאד בקלות לתפקיד החברתי שמייעדים לו, בייחוד כשיש "תחפושת" -ביגוד ואביזרים מתאימים לתפקידו. גם הסוהרים, גם האסירים ואפילו החוקרים עצמם נכנסו לתפקיד במשחק והקצינו את התנהגותם לפי התפקיד. למי שהיה תפקיד שנתן לו כוח, לא היסס לנצל את הכוח הזה ולפגוע במי שאין לו את הכוח הזה. ואילו האסירים שהרגישו איך הכוח רומס אותם, ניסו לשרוד בכל מחיר. לרובם לא היה מספיק כוח פנימי כדי לקום ולהתנגד והם בחרו באסטרטגיה של ללכת אחרי האידיאולגיה של השליטים כדי לשרוד. נראה שכאשר האדם מרגיש שיש אידיאולוגיה,סביבה וממסד שתומכים בו, הוא יציית לאידיאולוגיה הזו ולתפקידו מבלי להתייחס כלל מה הוא מעולל לאחר. והצד הנפגע יציית גם כן מתוך פחד ונסיון לשרוד. הניסוי הזה מזכיר את הספר והסרט "הנחשול" שמבוסס על מקרה שקרה שנים אחרי הניסוי הזה. הביטוי "הכוח משחית" מקבל כאן את מלוא המשמעות הנוראה שיכולה להיות לו. לילה בניסוי הכלא של זימברדו. הסוהרים שמו קרטונים על ראשי האסירים ומנעו מהם שינה. בכלל, נראה שברגע שתייגנו מישהו לתפקיד חברתי מסויים, יהיה לו מאד קשה להשתחרר מהתיוג הזה. בניסוי שעשה דיויד רוזנהאן בשנת 1972 הוא הראה זאת במקרה של תיוג אנשים כחולי רוח. הוא אישפז את עצמו ועוד מתנדבים בבתי חולים פסיכיאטריים בטענה שהם שומעים קולות, אך בבית החולים הם התנהגו כרגיל וטענו שהכל עבר. הוא רצה לבדוק האם הרופאים יגלו שהם מתחזים. אף רופא לא גילה זאת והם היו מאושפזים במשך 19 יום עד שהם שוחררו כסובלים מסכיזופרניה בנסיגה (כזו שלא פעילה כרגע). בניסויים אחרים, כשרופאים שמעו מהחוקרים שמטופל אמור לסבול מסכיזופרניה, לפתע הם איבחנו אותו כחולה סכיזופרניה, למרות שלא היה לו דבר. התיוג של הנבדקים הנורמאליים כ-"משוגעים" הכניס אותם לתפקיד מוגדר ואפילו לרופאים היה קשה להשתחרר מהתיוג השקרי הזה. ## מסקנות עגומות על הנטיות החברתיות של בני אדם מכל הניסויים הללו אפשר להסיק מסקנות די עגומות על הנטיות החברתיות של האדם. אני חושב שהניסויים האלה משכנעים שאין שום דבר מיוחד ויוצא דופן בעם הגרמני. הם עם ככל העמים. הדבר היותר מזעזע הוא שיוצא מהניסויים האלה שכל אחד מאיתנו יכול להפוך ולהיות למפלצת, ובאופן כללי, בתנאים מתאימים כל קבוצה או עם יכול להפוך קיצוני ויכול להדרדר לרוע קיצוני. איך נשמור שדבר כזה לא יקרה גם לנו? כיחידים או כעם. האם אני הייתי נוהג אחרת בניסויים הללו? האם אני הייתי מסתכן ומציל יהודים בזמן השואה? איך נשמור שלא נדרדר לרוע קיצוני בעצמנו? לפי תוצאות הניסויים, אם יהיה לנו מספיק כוח ביד ונרגיש שיש לנו תמיכה של גוף סמכותי (כמו הממשל או החברה) כנראה ננצל את הכוח לרעה ונפגע ללא רחמים במי שתוייגו כחלשים ושונים. יותר מכך, נראה שכדי שיהיה רשע, לא צריך הרבה אנשים רעים, צריך צייתנים. אנשים עם ראש קטן שפוחדים לקחת סיכונים ורק ממלאים אחרי הוראות. מספיק שהאדם ירגיש שיש הסכמה חברתית רחבה באידיאולוגיה מסוכנת וכנראה הוא ישתף איתה פעולה בצייתנות עיוורת. ועל כך יש את המשפט הידוע והכל כך נכון - "כדי שהרוע ינצח כל מה שצריך זה אנשים טובים שלא עושים דבר" דוגמה יפה לכך אפשר לראות בסרט ובספר נער קריאה בו אנו רואים דמות של אישה רגילה ופשוטה שלא יודעת קרוא וכתוב (קייט וינסלט) ומסתבר שהיא הייתה שומרת במחנה אושוויץ. מצד אחד עוקבים אחרי חייה אחרי תקופת השואה ורואים שהיא אינה מפלצת, היא אשה ככל הנשים עם תכונות אופי רגילות. חלקן טובות יותר וחלקן פחות. ומצד שני מסתבר שבעקבות הוראות שנתנו לה, היא נעלה אסירות יהודיות בכנסייה ולא נתנה להם לצאת גם כאשר הכנסייה עלתה באש וכולן נשרפו. היא לא הייתה רעה באופן מיוחד, היא רק הייתה צייתנית מדי. הפילוסופית חנה ארנדט קראה לזה בשם יפהיפה- הבנאליות של הרוע. עוד לפני הניסויים של מילגרם, היא סיקרה את משפט אייכמן ושמעה את טענותיו והבינה שהוא ראה את עצמו כעובד משרדי שרק מילא הוראות. גם אם במקרה של אייכמן נראה שהוא לא באמת היה רק עובד משרדי אלא יותר דומה לסוהרים בניסוי של זימברדו שניצלו את כוחם הרב, עדיין חנה ארנדט עלתה על תובנה חשובה. הרוע יכול להיות דבר בנאלי ויום יומי, והוא מבוצע ע"י המוני אזרחים "רגילים" שרק מבצעים את תפקידם. עכשיו נשאלת השאלה, מה עושים הלאה? לפי הניסויים נראה שהנטיות הללו טבועות עמוק באדם. אז האם אפשר בכלל למנוע מתופעות כמו השואה להתרחש שוב בעתיד? האם אפשר לשנות את הנטיות הללו של האדם לצייתנות עיוורת, לגזענות ולבאנליות של הרוע? הניסויים הללו מלמדים אותנו הרבה תובנות על מה זה להיות אנושי ואיך יכול להיות שרוע כה גדול כמו השואה התרחש. אני חושב שכן. ## התשובה שוכנת בתרבות יהיו כאלה שיגידו שהמסקנה מהניסויים הללו היא שיצר האדם רע מנעוריו ואין מה לעשות. לדעתי זה לא נכון, התשובה שוכנת בחינוך ובתרבות שאנחנו מעבירים לילדינו. גם הפעם נסתמך על שני ניסויים, שניהם קשורים לטלויזיה, אבל הם בהמשך. ראינו שיש לאדם נטייה לתייג ולהכליל וברגע שהוא עשה זאת קשה להשתחרר מהתיוג. ההכללה הופכת לאמת, למרות שהיא לא מייצגת את המציאות. אז לא כדאי לעשות שוב את הטעות הזו ולהכליל את כל המין האנושי ולתייג את האדם כיצור בעל תכונות רעות שטבועות כל כך עמוק עד שאין סיכוי לשנות אותן. למרות השואה ולמרות ההרגשה הרעה שנשארת אחרי שקוראים את תוצאות הניסויים הללו צריך לא לוותר, לא ליפול לתיוג פאסימי אלא ללמוד מהניסיון ומהניסויים איך אפשר להשתפר. צריך לזכור שתוצאות הניסויים מראות נטייה להתנהגות, ונטייה אפשר לשנות. אם לא נעשה כלום, אז רוב האנשים ילכו אחרי הנטיות, כמו שראינו בניסויים. אך בעזרת חינוך אפשר לשנות הרגלים והתנהגויות. מספיק להיזכר איך בעזרת חינוך לתרבות מסויימת הצלחנו להתגבר על הנטייה שלנו לאכול עם הידיים וכיום הרוב המוחלט של בני האדם אוכלים ארוחות עם סכין ומזלג (או מקלות אכילה). בעולם המערבי לא נשמע דבר כזה לאכול עם הידיים, זה מלוכלך ולא יאה חברתית. האדם שיעשה זאת יחשב מיד פרימיטיבי וינודה. תראו כמה כוח יש לחינוך, וזו דוגמה שולית על נושא לא חשוב במיוחד. אנחנו צריכים לנצל כוח זה כדי לשנות את הנטיות ההרסניות שראינו קודם. נתחיל עם ניסוי נוסף, הפעם מימינו. בעבר הזכרתי את תוכנית הטלויזיה המצויינת של הבי בי סי"ילד בן זמננו" (בפוסט שדן בתורשה לעומת סביבה- ללהט נולד?), בתוכנית עוקבים אחרי התפתחות ילדים שנולדו בשנת 2000 במקומות שונים ומשכבות כלכליות שונות בבריטניה. התוכנית אמורה להמשיך עד שנת 2018 כאשר הילדים יהיו בני 18. באחת התוכניות היה ניסוי מעניין שקשור לדעות קדומות וגזענות כלפי "כהי עור" יוצאי אפריקה (שימו לב לפוליטיקלי קורקט שלי..). ביקשו מילדים בני 3-4 לבחור מתוך תמונות חברי הגן שלהם עם מי הם רוצים להיות חברים. מסתבר שאף אחד מהילדים לא בחר בילד כהה עור כחבר, ומה שמפתיע עוד יותר, אפילו הילדים כהי העור עצמם לא בחרו בילדים כהי עור אחרים כחברים שלהם! איך אפשר להסביר את התוצאות הללו? נראה שכבר בגיל 3-4 ילדים מפנימים נורמות חברתיות. אפילו הילדים כהי העור הפנימו שלהיות כהה עור זה לא טוב ומתרחקים מילדים כהי עור אחרים. נראה שכבר בגיל קטן מאד אנחנו לומדים מהסביבה ערכים ונורמות, מה טוב ומה פחות טוב, מה מקובל ומה דחוי. אני בטוח שלא כל ההורים של כל הילדים הללו הם גזענים ושלא כל ההורים אמרו לילדים שלהם מפורשות שלהיות כהה עור זה פחות טוב. המסקנה מכאן היא שהילדים קלטו מהסביבה, ולאו דווקא מההורים, את הנורמות הללו. כנראה שכחברה אנחנו מעבירים שלא במודע ערכים ונורמות גזעניות בלי שאנחנו מתכוונים לכך בכלל (לפחות רובינו). יש תוצאה עוד יותר מפתיעה לניסוי הזה, אבל נחזור אליו בהמשך. אז איך נחנך ונבנה תרבות עם ערכים ונורמות שבהם הסיכוי לרוע כמו השואה יהיה מאד נמוך? מניסוי שעשה אלברט בנדורה בשנת 1961 לגבי השפעת אלימות בטלויזיה על ילדים ראו שכשילדים רואים בטלויזיה שמכים בובה ואח"כ הם ראו את אותה בובה בחדר ליד, הם נעשו אלימים כנגד הבובה בצורה משמעותית לעומת ילדים שלא ראו את התוכנית. ראו גם שהילדים התנהגו בצורה הכי אלימה כשהם ראו בתוכנית שהאדם שהיכה את הבובה קיבל על זה חיזוק, והילדים התנהגו בצורה הכי פחות אלימה כשהאדם בתוכנית קיבל עונש על התנהגותו. הם היו פחות אלימים אפילו מילדים שכלל לא ראו את התוכנית. האם הטלויזיה עושה אותנו אלימים? child of our time http://www.youtube.com/watch?v=P7Js4aWhyio קטע מתוך התוכנית "ילד בן זמננו" בו הם משחזרים את ניסוי בנדורה על ילדים בני 3-4. מעניין לראות שהדג שלמד מתוך צפייה בטלויזיה היה מרותק למרקע, בדיוק כפי שילדים קטנים מרותקים למרקע. האם זהו סימן לכך שהם לומדים מהטלויזיה איך להתנהג? הקטע מדגים יפה מאד את הכוח של החינוך ושל הטלויזיה כמכשיר מחנך. הניסוי הזה מראה את חשיבות החינוך ועד כמה נטיה לאלימות היא תכונה שאפשר להשפיע עליה לטובה ולרעה, בייחוד בילדים. שוב רואים עד כמה מהר ילדים (ומבוגרים) קולטים ולומדים התנהגויות מהסביבה, גם כשאנחנו חושבים שאין לכך שום השפעה. מעניין שיש השפעה עצומה לשיטות של חיזוק וענישה לכן כדאי להשתמש בשיטות הללו. ענישה היא גם סוג של אלימות, המעניש מכריח את המוענש לעשות משהו שפוגע בו (למשל לא לאכול ארוחת ערב), מכאן שעדיף להשתמש בכמה שפחות אלימות וענישה, כי אי אפשר לחנך לחוסר אלימות בעזרת אלימות. נשארנו עם חינוך שמשתדל לנקוט כמה שיותר בשיטות של חיזוק וכמה שפחות בשיטות של ענישה. חיזוק של שני סוגי ערכים- ערכים הומוניסטיים וערכים אינדיוידואליסטים. ערכים הומוניסטיים הכוונה לכך שבעקבות החינוך נפנים שאין הבדל מהותי בין בני אדם, כולנו שווים, ונגיע לפתיחות וקבלה של השונה גם אם הוא חלש ממך. זהו חינוך לאמפתיה וחינוך בהכרת החשיבות לנסות ולהבין את האחר. ערכים אינדיוידואליסטים הכוונה לכך שלכל אדם יש לא רק את הזכות לחיות אלא גם את הזכות לממש את עצמו, ז"א החופש לבחור בעצמך את מסלול חייך. כדי לחזק ערכים אלו צריך ללמד ולחזק את החשיבות של הטלת הספק ובדיקת הדרך בעצמך ולחזק אצל האדם את הבטחון בעצמו ואת האומץ ללכת בדרך שהוא בחר לעצמו. רק אם נצליח לתת כלים לאדם כיצד לחזק את הבטחון שלו, יהיה לו מספיק אומץ להטיל ספק, לבחור את דרכו ולא ללכת בדרך הקלה, הדרך הקונפורמיסטית והצייתנית. בעזרת חינוך אפשר ליצור את החוויה ואת ההבנה שהחיים הם מסע ארוך ואישי שאמור להוביל להתפתחות אישית. לכל אחד ואחת יש את הזכות למסע ההתפתחות האישי הזה בו כל אחד בונה לעצמו את הדרך שלו. כדי שנוכל להמשיך במסע חייבים לתת לכולם מקום ולנסות וללמוד מהם מה הדרך שהם עושים. כך נוכל להיפתח לדרכים חדשות שלא חשבנו עליהם וכך נוכל להמשיך ולהתפתח. בצורה כזו אנחנו מאחדים את כל הערכים הללו למסגרת אחת ומראים את חשיבות הקשר בין האנשים האינדיווידואלים השונים כדי שנוכל להמשיך להתפתח. Think different חברת אפל חוגגת בפרסומת הזו את ערכי האינדוידואליזם וההלכה הבטוחה בדרך שלך לדעתי, רק ע"י חיזוק ועידוד של התנהגויות כאלה נוכל לשנות את נטייתנו לראש קטן ולקונפורמיזם ונוכל לחזק התנהגות אמיצה שהולכת בדרכה ולא נכנעת לתכתיבי סמכות. במצב כזה אולי אחוזי הציות בניסויים של אש ושל מילגרם ירדו. כשנוסיף לזה את החיזוק של ערכי ההומוניזם נגיע אולי לחברה שפויה יותר שלא ממהרת להתייחס לתיוג אנשים ולהכללות כאל אמת מוחלטת, אלא יודעת להעמיד את ההכללות במקומן הראוי. חברה בה לאנשים יש יותר בטחון בעצמם ולכן יכולים לקבל יותר את מי ששונה מהם ולא צריכים להשתמש בכוח שניתן להם כדי להשפיל את מי שחלש יותר. אנחנו משפילים מישהו אחר כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו, כדי להרגיש חזקים לעומת מי שהשפלנו. אך ברגע שיש לנו ביטחון בעצמנו ואנחנו יודעים שאנחנו חזקים, הצורך להשפיל את החלש יותר יורד פלאים. כך אולי נקבל תוצאות חיוביות יותר מניסויים כמו ניסוי הכלא של זימברדו ולא נראה ניצול סמכות והתעללות בחלש. ## אין צורך במשמעות מזוייפת עוד דבר חיובי שיכול לצמוח מחברה בה לאנשים יש יותר בטחון בעצמם הוא שאז לא נצטרך למצוא לעצמנו משמעות מזוייפת בהשתייכות לקבוצה שמבדילה את עצמה משאר הקבוצות. תחשבו לרגע על קבוצות ספורט או על מדינה שלמה, אנחנו מאד אוהבים להבדיל את עצמנו מהשאר וכך להרגיש מיוחדים, יותר טובים משאר הקבוצות הזרות. מאד נחמד לאהוד קבוצה מסויימת, אבל תמיד קיימת הסכנה שההבדלה הזו תוביל לגזענות, לדחיית השונה ולשנאה. לכן כדאי להיזהר ולהוריד את הצורך הזה למינימום. ברגע שהתרבות תחזק התנהגויות שמובילות את האדם להרגיש בטחון בעצמו, הוא כמעט ולא יזדקק לקבוצה גדולה יותר שמבדילה את עצמה. הבטחון שלו לא יבוא מהקבוצה מבחוץ, אלא מתוך עצמו, מהדרך שהוא עושה ומהפעולות שלו. כך לא רק שנקבל את האחר, השונה והחלש מבלי לפחד ממנו, אלא גם נרגיש מספיק חזקים לעזור לחלש. כדי להצליח לחנך לערכים אלו לא מספיק החינוך המקובל של ימינו. צריך חינוך אקטיבי שדוחף את החברה לערכים אלו. לא מספיק לדוגמה לא לחנך לגזענות, אלא צריך לחנך לשיוויון. אחרת אנחנו ניפול חזרה לנטיות כמו שראינו בניסויים. כאן אני רוצה לספר על התוצאה המעניינת ביותר מהניסוי שערכו הבי בי סי על ילדי הגן. החוקרים ראו שאף ילד לא רצה להיות חבר של כהי עור, אפילו לא כהי העור בעצמם, חוץ מיוצא דופן אחד. היה ילד אחד, כהה עור, שכן בחר בחברים כהי עור. החוקרים השתוממו, מה כל כך מיוחד בילד הזה? למה הוא שונה? הם בדקו ומצאו. מסתבר שאמא שלו פחדה שהוא יגדל עם רגשי נחיתות בגלל צבע עורו ולכן כבר שהוא היה תינוק היא החלה בחינוך אקטיבי כדי שיהיה גאה בעצמו ובמוצא שלו. לדוגמה, עוד לפני שהוא ידע לדבר היא היתה לוקחת אותו לסיורים מודרכים בבית של מרטין לותר קינג (מנהיג השחורים משנות השישים שנרצח). ז"א שבעזרת חינוך אקטיבי מכוון מטרה היא הצליחה לתת לו ביטחון בצבע העור שלו כך שהוא לא סיגל לעצמו נורמות גזעניות, כמו שאר הילדים. המצב כיום הוא כמובן לא המצב הזה. אין היום חינוך אקטיבי ואין כמעט חינוך לערכי ההומוניזם והאינדבידואליות. ההיפך, אני מרגיש שביה"ס בא ללמד את הילדים צייתנות, סדר והליכה בתלם. אנחנו צריכים להחליט מה יותר חשוב לנו. אם אנחנו רוצים חברה מפותחת יותר בה הסיכוי לרוע כמו השואה הוא נמוך, חייבים לחנך ולדחוף את הדורות הבאים לערכים של אהבת האדם ולערכים של הטלת ספק וחוסר צייתנות. חייבים לתת להם כלים כיצד לחיות מתוך בטחון בעצמם ובדרך שלהם לאור הערכים הללו. כך, ככל שיעברו הדורות, נגיע לחברה טובה יותר. לכן אני פונה אליך, כרגע הכל תלוי בך, אין על מי לסמוך חוץ מהחינוך שלך. אני אומנם מעביר הרצאות על נושאים אלו, אך זוהי רק טיפה בים. אנחנו צריכים חינוך בבית ובבתי הספר שיהיה נגד הנטיה שלנו לצייתנות, נגד הנטייה שלנו לגזענות ונגד הנטיה שלנו לדיכוי מי שחלש מאיתנו. צריך להתחיל בבדיקה של עצמנו, לפי איזה נורמות אנחנו חיים ומחנכים? האם אלו נורמות מדכאות או נורמות שיוויוניות? נורמות שמעודדות צייתנות וקונפורמיזם או נורמות שמעודדות חופש מחשבה ופעולה של היחיד? ואז להתנהג ולחנך לפי הנורמות שבחרנו. כך אולי יהיה לנו סיכוי להשתנות, כך אולי רשע כמו השואה לא יחזור בעתיד וכך נתפתח ונהיה בני אדם טובים יותר. שאר פרקי הסדרה: - [איך מונעים מתופעות כמו השואה להתרחש שוב?](https://www.hayadan.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%a8%d7%97%d7%a9-%d7%a9%d7%95-2) - [יום השואה: האם יצר האדם רע מנעוריו? ואולי טוב מנעוריו?](https://www.hayadan.org.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a6%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%9d-%d7%a8%d7%a2-%d7%9e%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95-%d7%95%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%9e%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%a8) עוד בנושא באתר הידען: - [המחשב שקורא אותיות ישירות מהמוח](https://www.hayadan.org.il/mind-reading-3008131) - [חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו שהנטייה של כדורסלנים לזרוק שוב לשלוש לאחר שקלעו שלשה היא מוטעית](https://www.hayadan.org.il/learning-from-suceesses-mistake-091211)