אוסטרליה – איך נפלו ענקים

מה הכחיד את ענקי אוסטרליה שהקדימו את הקנגורו, את הוומבט ואת האמו בני זמננו?

מאת: יונת אשחר ונעם לויתן

פעם בשנה מצויין היום הבינלאומי למגוון הביולוגי, שמטרתו להגביר ולהעלות את המודעות לבעלי החיים והצמחים הרבים הנמצאים בסכנת הכחדה. רשומה זו עוסקת בסיבות להכחדת בעלי החיים הענקיים שחיו לפני עשרות אלפי שנים באוסטרליה.

אוסטרליה ידועה בבעלי החיים המיוחדים שלה. ביבשת זו נמצא אחוז נכבד מיונקי הכיס החיים היום, וגם הנציגים היחידים של סדרת היונקים בעלי הביב – משפחות הברווזן והקיפודן (הנמצאים גם בטסמניה ובאיי פפואה ניו-גיני). אך הפאונה המיוחדת הזו היתה עשירה ומגוונת פי כמה לפני עשרות אלפי שנים ומשופעת במיוחד במינים גדולים: אז הסתובב בַּבּוּש האוסטרלי הפּרוֹקוֹפּטוֹדוֹן (Procoptodon), קנגורו בגובה שלושה מטרים שהגיע למשקל 230 ק”ג, ואף הוא התגמד לעומת הדיפּרוֹטוֹדוֹן (Diprotodon), יונק כיס דמוי ווֹמבּט שהגיע למשקל של יותר משתי טונות וחצי. לצדם רץ העוף (שאינו מעופף) ג’נְיוֹרניס (Genyornis), בגובה שני מטרים. מה קרה להם, ולעוד יותר מ-50 מינים של בעלי חיים גדולים (יונקים, עופות ואף זוחלים)? מתי נעלמו, ומדוע?

לאורך השנים הצביעו החוקרים על שני גורמים עיקריים כחשודים בהכחדת החיות הגדולות של אוסטרליה: האקלים ובני האדם. בני האדם הגיעו לאוסטרליה לראשונה לפני כ-45 עד 60 אלף שנה, ואין ויכוח שההכחדה הגדולה התרחשה זמן מה לאחר מכן. אך כמה זמן? האם היה זה מאורע קצר (במונחים גאולוגיים), שבו צדו בני האדם את בעלי החיים עד להכחדתם, או שמא נכחדו החיות בזו אחר זו, בתקופה של כ-10,000 עד 20,000 שנה, כתוצאה משינויי אקלים ולחצים סביבתיים שונים?

בוויכוח זה שמור מקום של כבוד לאתר הארכיאולוגי קדי ספרינגס (Cuddie Springs), האתר היחיד שבו נמצאו מאובנים של החיות הנכחדות לצד כלים של בני האדם. נעשו כמה מחקרים על הממצאים באתר זה, וממקצתם הסיקו החוקרים כי בין מאובני החיות לכלים ישנה חפיפה של עד ל-15,000 שנה – כלומר, בני האדם חיו לצד החיות הגדולות במשך זמן רב. זו היתה אחת העדויות החזקות ביותר לתיאוריה של הכחדה אטית לאורך זמן, שבה שיחק האדם תפקיד שולי בלבד.

במחקר שהתפרסם ברבעון Quaternary Science Reviews, ריינר גְרון (Grün) ועמיתיו מאוסטרליה ומאנגליה מערערים על מסקנה זו. הם השתמשו בשיטת תיארוך חדשה, Electron spin resonance. שיטה זו מאפשרת לתארך לא רק את הסלעים לצד העצמות והכלים, אלא גם את השיניים המאובנות עצמן, והיא מבוססת על בדיקה של כמות הקרינה הרדיואקטיבית שספג האמייל בשיניים כאשר היה טמון באדמה. יסודות רדיואקטיביים נמצאים בקרקע באופן טבעי (ברמה נמוכה מאוד) ועל-ידי בדיקה של רמת הקרינה באזור אפשר לחשב במשך כמה שנים ספגו השיניים את הקרינה, כלומר בנות כמה הן. החישובים של גְרון ועמיתיו הראו כי כל המאובנים הם בני יותר מ-50,000 שנה, כלומר עתיקים יותר מכפי שהציעו כמה מהמחקרים הקודמים. הבלבול נבע, ככל הנראה, מכך שאדמתו של אתר קדי ספרינגס הופרעה בעבר ושכבות שונות התערבבו זו עם זו. עובדה זו גרמה לכך ששיטות התיארוך הקודמות, שהתבססו על תיארוך הקרקע באותה שכבה בה נמצאו המאובנים, הניבו תוצאות שגויות.

התיארוך החדש מתאים לתאריכים של מאובנים מאתרים אחרים באוסטרליה, וביחד הם מצביעים על הכחדה מהירה יחסית זמן קצר לאחר הגעתם של בני האדם. דבר זה אינו מוכיח שבני האדם היו אחראים להכחדה – ייתכן שהחיות נכחדו בתקופה מאוחרת יותר אך לא התאבנו, וייתכן גם שההכחדה התרחשה בד בבד עם הגעת בני האדם אך הביאו לה גורמים אחרים. עם זאת, אין ספק שהמחקר החדש מחזק את ההשערה כי האשמה בהכחדת הענקים נעוצה בבני האדם, אם בגלל ציד ישיר ואם עקב שינוי בתי הגידול.

במאי 2013 התפרסם ב-PNAS מאמר שסקר את העדויות הקשורות להכחדות ענקי אוסטרליה. על פי הסקירה רוב מיני בעלי החיים הגדולים נעלמו עוד לפני שבני האדם הראשונים הגיעו לאוסטרליה. מתוך כ-90 מיני חיות ענק, רק בין 8 ל-14 מינים עוד חיו ביבשת עם הגעת האדם. יתכן כי הענקים הנותרים כן נכחדו באשמת בני האדם, אך נראה כי הגורם העיקרי להכחדת רוב החיות הגדולות הוא האקלים. המאמר מציין כי במשך כ-400,000 שנים שרר באוסטרליה מזג אוויר לא יציב והתרחש תהליך מדבור שבמהלכו נעלמו החיות, כך שכשבני האדם הגיעו ליבשת כמעט כל הענקים כבר נכחדו או היו על סף הכחדה.

לסיום, נציין שהכחדה מהירה של חיות בגלל בואם של בני אדם לאזור חדש אינה מוגבלת רק לאוסטרליה. למשל, ידועים מקרים לא מעטים של עופות שנכחדו כאשר הגיעו המתיישבים הקדמונים לאיים באוקיינוס השקט ובייחוד לניו-זילנד שם נכחדה, בין השאר, המוֹאה הגדולה. הדוגמה הבולטת ביותר היא יבשת צפון אמריקה, שגם בה התרחשה בסמוך להגעתם של בני האדם הראשונים הכחדה בקנה מידה נרחב של חיות גדולות, כולל ממותות ומסטדונים. גם שם עדיין ישנו ויכוח בקשר לגורמי ההכחדה ולתפקיד שאותו מילאו בני האדם.

הכתבה המקורית מופיעה במגזין גליליאו 139, מרץ 2010 ועודכנה בבלוג של ד”ר נעם לויתן SciPhile

לקריאה נוספת

המאמר המקורי:

Grün, R., Eggins, S., Aubert, M., Spooner, N., Pike A. W. G. & Müller W. ESR and U-series analyses of faunal material from Cuddie Springs, NSW, Australia: implications for the timing of the extinction of the Australian megafauna. Quaternary Sci. Rev. 29, 596-610 (2010). doi: 10.1016/j.quascirev.2009.11.004

על בעלי חיים בסכנת הכחדה: עידו ליבן, “זה עולם קטן מאוד“, “גליליאו” 177.