לשמוע צונמי מרחוק

רעידות אדמה מחוללות צונמי יכולות להפיק גלי קול ייחודיים שבכוחם לשפר את זמני ההתרעה

נזקי רעידת האדמה והצונאמי בסנדאי, יפן, 2011. צילום: U.S. Navy.
נזקי רעידת האדמה והצונאמי בסנדאי, יפן, 2011. צילום: U.S. Navy.

מאת ריאן פ' מנדלבאום, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 11.06.2017

המערכות המתקדמות ביותר הפועלות כיום לגילוי צונמי מתקרב מבוססות על מצופים. נתונים סֵיסמיים אמנם יכולים לגלות לרשויות שאירעה רעידת אדמה תת־ימית, אבל חיישנים צפים הם המספקים לא פעם את האזהרה החשובה שרעידת האדמה גם עוררה סדרה של גלים הרסניים. וגם אז, ההתרעה מגיעה לעתים קרובות רק כמה דקות לפני הגעת הגלים, אם בכלל. כדי לאפשר יותר זמן לפינוי, החלו מדענים לפענח היבט חדש הטמון בצלילים שרעשי האדמה התת־קרקעיים מפיקים. גלי קול יכולים לנוע במים במהירות של יותר מ-1,500 מטר בשנייה, פי עשרה יותר מהר מן הצונמי.

אוסאמה קדרי, מתמטיקאי יישומי ומהנדס מאוניברסיטת קרדיף שבוויילס ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) הוא אחד מאותם מדענים. הוא מתעניין בייחוד ב"גלי הכבידה האקוסטיים" שרעידות אדמה מחוללות צונמי מייצרות. תדירותם של גלי הקול התת־מימיים האלה נמוכה כל כך, עד שכוחות כבידה יכולים לשנות את אורך הגל שלהם ואת מהירותם אם יש שינוי פתאומי בלחץ. באופן תיאורטי, התכונות הייחודיות של גלי הקול האלה יכולות אולי לאפשר למדענים להבחין בינם לבין רעש הרקע של האוקיינוס. "בלי תיאוריה של גלי כבידה אקוסטיים, אפשר לדעת בוודאות שקרתה רעידת אדמה, אבל לא אם יש צונמי," אומר קדרי.

כפי שתיאר במאמריו בכתב העת למחקר גאופיזיקלי, קדרי הריץ הדמיה שהשתמשה בנתונים מן הצונמי שהיכה באוקיינוס ההודי בדצמבר 2004 והרג מאות אלפי אנשים. נדרשו לגלים האלה שעתיים כדי להגיע לסרי לנקה, למשל, אבל אנשי האי לא קיבלו כל התרעה על צונמי. לפי חישובי המחקר, אילו הייתה תחנת גילוי של גלי כבידה אקוסטיים בטווח של 1000 קילומטרים ממוקד הרעש, זמן ההתרעה היה יכול להיות יותר מ-90 דקות.

המחקר של קדרי חשוב, אבל תיאורטי בינתיים, וכולל הנחות מפשטות, אומר עלי עבדוללי, פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר יישומי של חופים באוניברסיטת דלוור. גם עבדוללי מנסה לפענח את גלי הקול התת־מימיים הנובעים מרעידות מחוללות צונמי. ובעצם, חוקרים יודעים זה יותר מ-60 שנה שרעידות אדמה תת־מימיות מפיקות צלילים ייחודיים, אבל זמינותם של מיקרופוני מים רגישים ומהירות חישוב גבוהה, הציתו מחדש את העניין בתחום, אומר טיאגו אוליביירה, פוסט-דוקטורנט במכון וודס הול לאוקיינוגרפיה, שעבד עם קדרי. ועם זאת, אוליביירה מסתייג ואומר שייתכן שיידרשו 10 שנים בטרם יוכלו המערכות להסתמך על צלילים כדי להתריע מפני צונמי מתקרב.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן