חללית יפנית עם נחתת גרמנית ומחשב ישראלי יוצאת לחקור אסטרואיד ולהביא דגימות לכדוה”א
כמה שבועות לאחר שסוכנות החלל האירופית הצליחה – כמעט לגמרי – במבצע להנחתת חללית על שביט, רוצה סוכנות החלל היפנית לשוב ולהוכיח את עליונותה הטכנולוגית. לאחר כמה דחיות בשל מזג אוויר, שוגרה הבוקר החללית “היאבוסה 2” (Hayabusa), שאמורה לחקור אסטרואיד. משימתה של החללית היפנית מורכבת יותר מזו של הסוכנות האירופית. גם היא אמורה לשלוח נחתת אל פני האסטרואיד, אלא שהנחתת, שיוצרה בידי תאגיד גרמני, אמורה לפעול שם כשנה וחצי, וגם לדלג בין כמה אתרים על פני השטח של האסטרואיד. נוסף על כך, חללית האם אמורה להפציץ בקליע מתכת גדול את פני האסטרואיד, ואחר כך לדגום את גרגרי האבק שייתמרו ממקום הפגיעה. כמו כן מתוכננים לה כמה יעפים קרוב מאוד לפניו, שוב, כדי לאסוף דגימות קרקע. מסעה של החללית אל האסטרואיד, הנושא בינתיים את השם הקליט 1999JU3, אמור להימשך 3.5 שנים. הנחתת הגרמנית, מסקוט (Mascot), צפויה לפעול שנה וחצי על פני השטח, בטרם תעזוב חללית האם את האסטרואיד, ותשוב לכדור הארץ עם הדגימות בסוף 2020.
מקור החיים
“היאבוסה”, “בז” ביפנית, היתה חללית שהצליחה לאסוף דגימות מאסטרואיד ולהחזירן לכדוה”א לפני כארבע שנים, בתום מסע רצוף תלאות ותקלות. דור ההמשך, “היאבוסה-2”, אמור לנחות על אסטרואיד קטן יותר (כדור שקוטרו כ-900 מ’), ומסוג אחר, שאמור לשפוך יותר מידע על מקורות כדור הארץ. אסטרואידים, בשונה משביטים, הם סלעי חלל שאינם מכילים קרח רב, ולכן לא נוצר להם זנב כשהם מתקרבים אל השמש. המדענים סבורים עם זה, כי המים שהיו אצורים בתוך סלעי אסטרואידים שהתנגשו בכדור הארץ הקדום, הם המקור העיקרי למי האוקיינוסים שיש לנו כיום. חקר האסטרואיד אמור לאמת או להפריך את הסברה הזו. חשוב לא פחות, האסטרואידים כנראה הם שהביאו לכדור הארץ הצעיר את רוב החומרים האורגניים שאיפשרו את יצירת החיים על כוכב הלכת שלנו.
המחשב מיקנעם
כמו בכל משימת חלל טובה, גם ל”היאבוסה 2″ יש מרכיב ישראלי. הפעם זה המחשב של הנחתת, “מסקוט”, שפותח בחברת “רמון צ’יפס” מיקנעם. החברה מייצרת מחשבים לטיסות חלל. “מחשבים כאלה אמורים להיות חזקים ואמינים במיוחד”, מסביר מנכ”ל החברה, פרופ’ רן גינוסר. “הם צריכים להיות עמידים בפני הקרינה החזקה בחלל, לעמוד בפני שינויי טמפרטורות קיצוניים, ולהיות מותאמים לפליטת חום, משום שבחלל אין קירור באמצעות אוויר כמו על כדור הארץ”. מדובר בשבב קטן למדי, ריבוע של 3*3 ס”מ, ובעובי של 0.5 ס”מ. המעבד הזעיר הזה אמור לנהל את כל פעולות הנחתת – מהנחיתה על פני האסטרואיד והעיגון לקרקע, ועד להפעלת מכשירי המחקר. חברת “רמון צ’יפס”, הקרויה על שם האסטרונאוט אילן רמון, קמה לפני עשור, על בסיס ידע שפותח בטכניון. זה המעבד הראשון שהיא שולחת לחלל, וכמה מעבדים דומים מותקנים בחלליות ולוויינים האמורים לצאת לחלל בשנים הקרובות, בהם פרוייקט “סמסון” של הטכניון, הכולל להק לוויינים אוטונומיים, וחללית SpaceIL, שקבוצת יזמים צעירים מתעתדת לשגר לירח בשנה הבאה. כעת שוקדת החברה, במימון משרד המדע, על פיתוח מעבד-חלל חזק ומתקדם הרבה יותר, מתוך מגמה שבעתיד לויינים יוכלו לבצע עיבוד מידע רב בעצמם, וכך יצטרכו להעביר פחות מידע גולמי לכדור הארץ.
תגובה אחת
חבל שאין יותר עסקים עם יפן.אולי היפנים יכלו לבנות נמל תעופה בשטח מיובש במפרץ חיפה