כך מציע פרופ’ חיים כהן מהמחלקה לכימיה ביולוגית במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, המתמחה בריאקציות כימיות בממשק בין קרינה לחומר, שעוקב אחר המתרחש ביפן ומספק את תובנותיו בראיון לאתר הידען
פרופ’ חיים כהן מהמחלקה לכימיה ביולוגית במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, המתמחה בריאקציות כימיות בממשק בין קרינה לחומר, עוקב אחר המתרחש ביפן. בראיון לאתר הידען הוא מסביר מה בדיוק אירע בכורים הגרעיניים, ועד כמה המצב מסוכן.
“באתר בפוקושימה, פועלים שישה כורים המייצרים יחדיו כ-4,800 מגהוואט חשמל, שזה בערך חצי מהצריכה המקסימלית של מדינת ישראל לשם השוואה. עד כה התגלו תקלות בשלושה כורים. בכור אחד התרחש פיצוץ בשני הלחץ עולה ואם טרם שחררו אותו מפעילי הכור יצטרכו לשחרר לחץ ובכור שלישי התגלו בעיות במערכת קירור. בנוסף, בכור נוסף שקיים בעיר אחרת בשם אונגאווה התגלו רמות קרינות בתוך המאטם של הכור מעבר לנורמאלי. ”
מה בדיוק התרחש בפוקושימה?
כהן: “הבעיות בפוקושימה קרו מכיוון שברגע שהתרחשה רעידת האדמה הפעילות בכורים הופסקה באופן אוטומטי אבל רעידת האדמה פגעה במערכת הקירור, כורים כאלה חייבים קירור רציף התפקיד של הקירור הוא לקחת חום בליבת האורניום, החום הזה מומר לקיטור במחליפי חום והקיטור הזה מניע טורבו גנרטורים לייצור חשמל.”
“מכיוון שמערכת הקירור יצאה מכלל פעולה בגלל רעידת האדמה נכנסת לפעולה כתחליף מערכת של דיזל גנרטורים המניעים את מערכת הקירור החליפית אבל כשהגיע גל הצונאמי אל האיזור הוא השבית את הגנרטורים ואז נכנסת לפעולה מערכת של סוללות חרום אלא שסוללות החרום מספקות יכולת קירור לזמן קצר ביותר וברגע שהחשמל בסוללות אזל המערכת הפסיקה לפעול.”
“בעקבות זאת זה שהמים בצנרת התחממו לטמפטרורת מאוד גבוהות, יצרו קיטור, השתחרר ו גם כמויות גדולות של גז מימן כתוצאה מפירוק כימי של המים כתוצאה מהטמפרטורה הגבוהה וגז המימן שהוא נפיץ התפוצץ, ביקע את קירות הבטון של המבנה בכור מס’ 1 וגרם לפריצה גדולה של ענני קיטור. העננים הללו היו רדיואקטיביים אבל במידה מאוד מועטה, כך שהם לא היוו סיכון לאוכלוסיה שבסביבה.”
“למזלם של היפנים הפיצוץ לא קרה בתוך המאטם שהוא מכל הפלדה המחזיק את האורניום אלא מחוץ למאטם. בתוך המאטם יש כמות גדולה מאוד של חומרים רדיואקטיביים נדיפים, בעיקר יוד רדיו אקטיבי וצזיום רדיואקטיבי. במידה והמאטם היה מתבקע, היה מתרחש שחרור גדול מאוד של כמות קרינה רדיואקטיבית שהיתה מסכנת את האוכלוסיה שבסביבה.”
ומה קורה בשאר הכורים?
“לאחר מכן התברר שגם מערכת הקירור בכור מספר 3 מתחילה לצאת מכלל פעולה ולכן הוחלט להזרים מי ים כמוצא אחרון כדי לקרר את הליבה בשני הכורים שבהם קרו התקלות ביומיים האחרונים. בגדול, כל זמן שאין פריצה של המאטמים, רמת הסיכון הולכת וקטנה משום שלאט לאט הליבה מתקררת בכורים וברגע שהיא תרד מתחת לטמפרטורה של כמה מאות מעלות צלזיוס הסיכון לפריצת המאטם יחלוף. יש אינדיקציות שיש גם בעיות קרור בכור נוסף , שלישי מתוך השישה שקיימים באתר בפוקושימה. בשלב הזה עושה רושם שהשלטונות היפנים שולטים במצב מבחינת סיכוני אירוע גרעיני של דליפה משמעותית של חומרים רדיוא קטיביים. שיכולים לסכן אוכלוסיה אזרחית.”
מה המשמעות של ההגדרה כאסון דרגה 4?
דרגה 4 מתוך עשר הדרגות אומר שהמצב נמצא תחת שליטת המערכת המטפלת בכורים. בנוסף, כנראה שהיה נזק לפחות לכור אחד בעיר אונגאווה, זאת על סמך העובדה שרמת הקרינה בתוך המאטם של הכור הזה גדלה מעבר לנורמאלי אבל אין שום אינדיקציות שמגיעים שם למצב מסוכן וכנראה שהבעיה שם היא שהנזקים של רעידת האדמה פגעו בחלק מהצנרת כך שיש קצת דליפות אבל עדיין בתוך המאטם, זה לא חורג מחוץ למאטם. בגדול, בשל הסכנה הוחלט לפנות אוכלוסיה אזרחית שמתגוררת במרחק של עד 20 קילומטר מהאתר של פוקושימה. צריך לזכור שמדובר בשישה כורים שבהן מוגדרות בעיות בבירור בשתיים ואולי גם בשלישי. השלטונות היפנים יחלקו כדורי יוד שמא תהיה פריצה של יוד רדיואקטיבי ואז התושבים יקבלו הוראה לבלוע את כדורי היוד כדי למנוע נזק מספיגה של יוד רדיואקטיבי שנפלט לאטמוספירה. זה כאמור טרם קרה וכדורי היוד מחולקים כאמצעי בטיחות כמו זריקות האטרופין שחילקו לנו בערכות המגן במלחמת המפרץ, שמא נחשף לחומרי לחימה כימייים – גז עצבים במקרה זה.”
מה המסקנות באשר להקמת כורים גרעיניים בעתיד?
כהן: “המסקנות הן שאין לבנות כורים גרעיניים באיזור המסוכן לרעידת אדמה ובאיזור של סיכוני צונאמי את החדרים שבהם נמצאים הדיזל גנרטורים שזו מערכת הגיבוי הראשונה – חייבים לאטום כך שהם לא יוצפו במים כי זה מה שהוציא את מערכת הגיבוי הראשית מכלל פעולה וגרם לתקלה הגדולה. כורים חייבים להיות ליד הים בשל מערכת הקירור. אם בגל הראשון החדרים הללו יהיו מבודדים ומי הצונאמי לא יחדרו אליהם גם הגנרטורים היו ממשיכים לתפקד ומי הקירור היו אמורים לתפקד.”
47 תגובות
אמנם עבר כבר “הרבה” זמן ממועד האסון רעש – צונמי ביפאן, אך אינני יכול להשתחרר מן ההרגשה שמטעמים שונים ניתנו פרשנויות מעוותות להשלכות של האירוע על הנושא של הפקת אנרגיה חשמלית באמצעות כורים אטומיים.
ראשית, הבה נסיר קורה מבין עינינו ונסכים שללא פריצת דרך מהפכנית במיוחד אין סיכוי כלשהו להפסיק במידה משמעותית את פליטת גזי החממה על ידי שימוש במקורות אנרגיה מתחדשים. כל עוד הנצילות של המתקנים הסולאריים לא תעלה בסדר גודל, ואפילו עם מחירם ירד, הישועה לא תבוא מהם ולו רק בגלל השטחים האדירים שיידרשו על מנת לספק אחוזים משמעותיים של הדרישה לאנרגיה חשמלית.
הגישה המבוססת על הפרשנות המקובלת על הסיבות לאסון, שימשה כל מיני גורמים כדי לעוות את העובדות על מנת לשמש, בין השאר, את מטרותיהם הפוליטיות כמו לדוגמה הצהרותיה של קנצלרית גרמניה אנג’לה מרקל שהזדקקה לתמיכת ה”ירוקים” על מנת לשרוד פוליטית. כלל הירוקים האוהבים לנקוט מגמות קיצוניות קפצו בהתלהבות על העגלה של אירועי פוקושימה תוך עצימת עיניים למה שבאמת התרחש שם.
ובכן, מה קרה שם? הייתה רעידת אדמה בעוצמה ללא תקדים ותחנת כוח אטומית קרסה תוך פליטת קרינה רדיואקטיבית בעוצמות מסוכנות. מה יותר פשוט מלהסיק שרעידות אדמה מסכנות את פעולתן התקינה של תחנות כוח המופעלות באנרגיה אטומית עד כדי זיהום קרינתי של שטחים רחבי ידיים החוצים גבולות של מדינות ויבשות.
אולם, איפכא מסתברא: פירוש נכון של העובדות מוביל למסקנה הפוכה מזו המקובלת. האירועים בפוקושימה העידו דווקא על החוסן של תחנת הכוח הנידונה. כי מה קרה? האם, למרות העוצמה החריגה של הרעידה, נגרם נזק ישיר כלשהו למבנה של הכור? לא נמצאו עדויות לכך. הסיבה העקיפה להתרחשויות הייתה הצונמי שהוציא מכלל פעולה את מערכת השאיבה המשמשת לקירורו של הכור. ניתן לטעון שהייתה כאן טעות תכנונית שלא לקחה בחשבון אפשרות של הצפת מערכת השאיבה, אך אין בכך כדי להשליך על עמידותו של מבנה הכור.
הגיע הזמן להפנים את העובדה שאם התחממות כדור הארץ מקורה בפעילויות מעשה ידי אדם, לא קיים פיתרון יותר סוחף מאימוץ מסיבי של אנרגיה גרעינית, ראה את הדוגמה החבוטה כבר של צרפת שהרכיב השלישי בגודלו בסל הייצוא שלה הוא חשמל גרעיני, לרבות למתחסדים כמו אנג’לה מרקל.
המסקנה המתבקשת – לרכז את כל המשאבים להקמת כורים אטומיים בקצב המרבי מאחר והם, כפי שהוכיחו האירועים בפוקושימה, בטוחים! כמובן, יש ליישם את הלקחים שנלמדו (מתי היה צונמי באירופה?)
ראובן אמיר Ph. D.
קראתי את השיח שנוצר כאן. מעניין מאוד. כמה הערות שעלו בראשי:
1. כבכל מקרה בו מוצאים קורלציה בין משתנים, נשאלת השאלה האם, באמת, קיים קשר סיבתי ביניהם. במהלך לימודי לתואר ראשון תמיד נתנו לנו את הדוגמה של הקורלציה (החיובית) בין צריכת בננות למקרי גירושין בבריטניה.
2. רצה הגורל, וכרגע אני מתעסק בנושא של גילוי ואבחון סרטן בבלוטת התריס. רק לציין שהנני בתחום של כריית נתונים ומערכות מידע והנני חסר כל רקע רפואי (למעט אשתי). רפרפתי בדוח על צ’רנוביל בקישור שנתן מיכאל. לא יכולתי לתהות, בהינתן המדינות בהן מדובר (בלרוס, אוקראינה, רוסיה) ובשנים בהן עסקינן, האם לא ניתן לייחס את העלייה (או חלקה) באבחון מקרים לעלייה בתוחלת החיים באיכות המערכת הרפואית במדינות אלו?
3. בנוגע לטענה כי מי שחולה בסרטן יתגלה תמיד – זהו לא המצב. במקרה של מתים, נרשמת סיבת המוות בלבד, ללא בעיות נוספות, ולרוב לא עושים נתיחה לאחר המוות. כך שבאדם שנפטר מהתקף לב לא תבוצע נתיחה שתגלה סרטן בלבלב… אני בספק אם החוקרים עברו על התיקים הרפואיים. ולעומת זאת, כפי שכולנו חווינו בזמן היסטריית שפעת החזירים, ברוב המקרים עובדת הימצאותן של מחלות רקע אצל הנפטרים הוצנעו למען הסנסציה של פרסום הקטל של המחלה המסוכנת… זאת, בנוסף לעובדה כי אנשים אכן לרוב מנסים לקשר בעיות אל מקורות אשר יוכלו לספק פיצוי נוסף (כפי שתאונות בבית הופכות לתאונות עבודה). כך שאני נוטה לקבל את דעתו של אהוד בנושא.
4. מאוד מעניינת אותי העובדה כי מתקיים דיון כה מעמיק בסכנות של תחנות כח גרעיניות במקרים של כשל. כאשר משווים את הסכנות והעלויות הבריאותיות/כלכליות של האפשרויות השונות, למה לא דנים בעלות הכוללת, גם של הסכנות בתפעול הרגיל? במקרה של תחנות גרעיניות, ההתמודדות עם התוצרים שלהן, ובמקרים של תחנות פחמיות עם הבעיות הבריאותיות אשר נוצרות מפליטות הארובות (אשר הוכחו כבר כגורמות סרטן, לדוגמת סרטן הריאות אשר נפוץ וקטלני יותר מסרטן בלוטת התריס). נדמה, על סמך מקרי עבר של הצפות (כמו בנהר הצהוב) כי בזמן אסון הסכנה בנפש גדולה יותר במקרי שבר בתחנות הידראוליות…
5. מוזרה בעיני ההזהרה לא למקם תחנות גרעיניות באזורי שבר. תחנות על בסיס שריפת דלקי מאובנים לא מומלץ למקם בשום מקום, ולא רק מחשש ממקרי אסון, אלא מתוצאות הפעולה הרגילה.
אני חש כי קיימת פאניקה מעצם היות תחנת הכח “אטומית” לעומת סוג אחר. ומה על סולריות/טרמיות?
אהוד:
אפילו אם תסתכל רק על 4000 חולי סרטן בלוטת התריס שהתגלו ושרובם מוערכים כנפגעי הקרינה אתה עובר את המאות הבודדות.
קצת אחרי זה (עדיין בפרק הסיכום כתוב שההערכות של מספר הקורבנות בנפש הן של מספר אלפים).
אני מציין זאת מבלי להביא את הציטוט כי משום מה אינני מצליח להעתיק (באופן ממוכן) טקסט מן המסמך אבל חפש את המשפט שמתחיל בביטוי The projections indicate that וקרא אותו ואת המשפט שאחריו.
מיכ*אל
אני מתנצל אכן פספסתי את הקישור האחרון. לצערי אין לי זמן לעבור עלין ברצינות אבל מרפרוף מהיר אני רואה ראשית שהוא לא מתחייב על מספר האנשים שמתו כתוצאה מאסון צ’רנוביל וגם טוען שההערכות של עשרות עם לא מאות אלפי מקרי מוות הם מוגזמים. אני עדיין עומד על כך שמספר מקרי המוות הוא בסקלה של מאות בודדות. אתה מסתבר טוען אחרת ולכן אשמח אם תוכל לבסס את דבריך באמצעות קישור מדויק למחקר רציני.
שחר פאר ?
התחזית הפרטית שלי ל-100 השנים הבאות היא כי מספר הכורים הגרעיניים ליצור
חשמל ילך ויגדל. הסיבות לכך שתיים :
האחת- בעקבות האסון ביפן יקבעו תקנים מחמירים בהרבה מהנהוג כיום לכורים גרעיניים
מה שיהפוך אותם לבטוחים ביותר.
השניה- אין ברירה אחרת. אנרגיה=חיים ובאין מקור אנרגיה אחר האנרגיה הגרעינית היא הפתרון לחיים
על כדה”א לטווח הרחות
בתור אמצעי בטחון אחרון, אם כל מערכות הגנה אחרות יכשלו, למה לא למקם את הכור מעל בור בעומק 200 מטר(או יותר). ואז אם קורה מצב של כשל בלתי צפוי, כמו במקרה של הכורים היפניים, פשוט לזרוק את הכור הפגוע לתוך הבור. אולי להכין גם מכסים. בקיצור, כמו פח זבל.
מי בעד, מי נגד?
אהוד:
תגובתך האחרונה אינה הוגנת כלל וכלל.
אתה טוען שלא הבאתי מסמך אחד שמפרט איך הוכח X בשעה שאתה לא הבאת שום סימוכין להוכחה שלך שלא X
ולמען האמת – דווקא כן הבאתי מסמך די מפורט (הרבה יותר ממה שאתה הבאת) שהוכן בידי וועדה שכללה מדענים רבים.
אני חוזר על הקישור למסמך זה:
https://docs.google.com/viewer?url=http%3A%2F%2Fwww.iaea.org%2FPublications%2FBooklets%2FChernobyl%2Fchernobyl.pdf
ו. דוק
ההסבר בכתבה הוא קשקוש אני לא יודע איפה מצאו מומחה לבטיחות כורים שיטען כי אחרי שכור הושתק מבחינת הקריטקליות על ידי מוטות ביטחון הוא יכול לשוב ולהיפך קריטי. על כורים לקבל אישורים לפני שמקימים אותם ולפני שמפעילים אותם התקנות מאד מאד מחמירות. בונים כורים כך שרק בתנאים מאד מסוימים הם קריטיים וכל שינוי קטן הופך אותם לתת-קריטיים, זהו התנאי הבסיסי לקבלת אישור להפעלת כור. אין מצב בעולם שכור שהושתק באופן תקני ישוב ויהפך קריטי. ההסבר לחום בכורים היפנים הוא חום שיורי מדובר בכורח כח בעלי הספק אדיר כ- 7% מההספק הזה מקורו בהתפרקויות רדיואקטיביות ולא בביקועים. ההתפרקויות הללו ממשיכות גםלאחר השתקת הכור כפי שקורה לצערינו ביפן.
מיכ*אל
“ישנם שקרים, שקרים מוחלטים, וסטטיסטיקה” אתה ודאי מכיר ויתכן כי השתמשת בביטוי זה של מרק טווין.
כאשר יש לאנשים אינטרסים לנפח מקרה מסוים קל מאד לבצע זאת בעזרת סטטיטיקה מטעה. אתה הבאת הרבה מלל אבל לא מסמך אחד שמפרט איך הוכח כי הייתה עליה במקרה הסרטן מי בדק זאת ובאיזו שיטה. במקרה אני מכיר אדם שבדק את הנושא לעומק וכבר העךתי בפניך את הטענות של אותו אדם שעלי הוא אמון.האם יש מספר של מקרי מוות שהוכח בוודאות סטטיסטית שמקורם בצ’רנוביל שאתה מוכן לעמוד מאחוריו? טענתי הבסיסית היא שבעקבות צ’רנוביל מתו אולי מאות אנשים ולא אלפים כפי שנהוג לפרסם בלי להציג את המידע המוביל לטענה.
להלן הסבר טוב ראשון (גם אם משוער) לתקלות בכורים היפניים:
http://www.bbc.co.uk/news/science-environment-12762608
אהוד:
התגלו מקרים רבים יותר של סרטן.
בסדרי הגודל של קבוצות האנשים הרלוונטיות ברור שלא מדובר על כך שהלכו מדלת לדלת ובדקו. מדובר באנשים שהסרטן אצלם התגלה בתהליך הרגיל.
בכלל – אי אפשר לזייף את המספרים האלה. מי שחולה בסרטן יתגלה תמיד (אם לא בעקבות אבחון מוקדם אז בעקבות המוות) כך שכל עניין הבדיקות המוגברות – גם אילו היה נכון – לא היה רלוונטי.
לא מדובר כאן בקישור מקרה ספציפי לאירוע אלא בקישור הסטטיסטיקה לאירוע.
זה קל – גם מבחינה טכנית וגם מבחינה משפטית (כי מקרה ספציפי נבדק תמיד רק במסגרת תביעה נגד גורם שמן הסתם מתגונן).
ו. דוק
יכול לקחת למוטות להתקרר מספר ימים ואפילו שבועות. לא מדובר במשהו חם שצריך להתקרר אלא במקור חום. מוטות הדלק כל הזמן מייצרים חום שאותו יש לפנות.
מיכ*אל
תודה על הקישורים. לגבי מספר מקרי המוות המתועדים כ-40 במספר אין לי בעיה. לגבי אנשים שנשארו מחוסרי כל (וחלקם אף שם קץ לחייו) גם בנושא זה איני יכול להתווכח. לגבי מספר חולי הסרטן שהתגלו הרי כאן עולות מספר שאלות:
ראשית יש לכל חולה סרטון אינטרס לקשר את המקרה שלו לאסון בצ’נוביל בדומה לכל תאונה למשל הפיצוץ של התעשיה הצבאית ליד רישפון שלאחריו כל תושבי רישפון תבעו פיצויים על נזקים.
שנית בעקבות תאונה נערכים הרבה מחקרים ומגלים הרבה יותר מקרי סרטן כי בודקים הרבה יותר אנשים.
אם מניחים כפי שנעשה כי הענן הרדיואקיטיבי התפזר על שטח גדול הרי מדובר באוכלוסיה אדירה והפלקטואציות משנה לשנה במדגם כזה הן אדירות. כך שעם כל הכבוד להערכות אני לא בטוח מה עומד מאחוריהם. בארץ למשל אני מניח כי התרשמת כמה קשה היה לקשר את מקרי הסרטן בשייטת לצלילות שלהם בקישון או את הסרטן של עובדי הכור לתאונות שכביכול התרחשו. קשה מאד לקבל הערכות אמינות במקרים אילו. מעבר לכל זאת התאונה ביפן אינה דומה ואפילו לא במעט לאסון צ’רנוביל.
כמה זמן לוקח למוטות להתקרר? על פי הדיווחים מרימים שם מים כבר חמישה ימים?
ישראל לא מועדת לרעידות אדמה?
כמה קישורים רלוונטיים:
http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/1806181.stm
http://www.greenfacts.org/en/chernobyl/index.htm
http://wiki.answers.com/Q/How_many_people_were_killed_chernobyl_accident
https://docs.google.com/viewer?url=http%3A%2F%2Fwww.iaea.org%2FPublications%2FBooklets%2FChernobyl%2Fchernobyl.pdf
אהוד,
אכן אתה צודק שפוטנציאל הנזק במפעל הידרואלקטרי כמו הסכר של אסואן כנראה גדול בהרבה מזה של כור. אבל פסיכולוגית קרינה קצת יותר מפחידה ממים.
מה שכנראה ברור זה שהאסון ביפן יעכב במידה משמעותית בניית כורים בעולם.
ר.ח
ישנו הרבה פחד המקושר לאנרגיה גרעינית בגלל שהאנושות נחשפה לצדדיו המפחידים. הבעיות
העקריות בכלל עם אנרגיה גרעינית היא כפי שציינת הפסולת שלה הן בזמן הפעולה התקנית של כורים המייצרים פסולת גרעינית שלוקח לה אלפי שנים להיעלם ובפרט בעתות משבר כמו ביפן כעת. קל מאד למדוד איזוטופים רדיואקטיביים וקל לזהות אותם אבל בזמן שמתקן גרעיני עובד באופן תקני הוא פולט פחות חומרים רדיואקטיביים מאשר תחנת פחם מקבילה. גם הנחתים האמרקנים שנחשפו לקרינה נחשפו
להרבה פחות קרינה מאשר היו נחשפים אליה אם היו טסים מארה”ב ליפן. אנו נחשפים לקרינה בטיסות, בצילומי שנים, אפילו בחלק מהמאכלים שאנו אוכלים. עדיין אין קשר ישיר בין כמות הקרינה שאנו נחשפים בה והסיכוי לחולת בסרטו ידוע כי חשיפה גדולה לקרינה הינה מסוכנת מאד ואף קטלנית אבל אין די מידע על חשיפה בינונית או נמוכה (יש הטוענים כי חשיפה נמוכה אף מקטינה את הסיכוי לחלות בסרטן).
בנוסף לכל זאת הכורים ביפן למרות שהיו ביפן מדינה המקפידה מאד על נהלים נפגעו אך מצד שני הם היו כורים ישנים המכונים כורים דור שני היום יש כורים משוכללים יותר דור 3 וגם תיכנונים לבנות כורים בטוחים יותר דור 4. טעמי תאונות במפעלים כימיים ואו הידרואלקטריים הם בעלי פוטנציאל הרסני הרבה יותר.
לסיום נקודה שעליה אנחנו מסכימים הנזק הכלכלי של אסון בכור הוא הרבה יותר גדול כיון שאזור הכור מזדהם ותהליכי הטיהור הם יקרים מאד עד בלתי אפשריים ולכן האזור יכול להישאר מזוהם במשך עשרות שנים.
דרך אגב, לגבי סרטן בלוטת התריס (תירואיד), נכון אחוז ההחלמה הוא גבוה יחסית לסרטנים אחרים כ-80% (עדיין 1:5 מתים, כן?) וזה מושג לאחר הקרנות רדיואקטיביות, כימותרפיה וכריתת בלוטת התריס כך שלא הייתי מאחל לאף אחד סרטן “קל” שכזה.
אהוד,
הבעיה עם אסון גרעיני שהוא מביא לסגירת האזור המזוהם ולנטישתו לתקופה בלתי מוגבלת כמו שקרה בצ’רנוביל. האם אתה מכיר משהו דומה עם איזה שהוא מתקן ליצירת אנרגיה?
בעיה שניה שהנשורת הרדיואקטיבית מתפשטת לפי משטר רוחות ופוגעת באיזורים מרוחקים כמו שקרה למשחתת האמריקאית עכשיו וכמו שבזמנו אפשר היה לזהות שיירים מצ’רנוביל בכל נחלי הארץ. שוב האם יש מתקן אחר ליצירת אנרגיה שתקלה בו תגרום לנזק כזה?
ברור שאנרגיה גרעינית ללא תקלות היא נקיה יותר ויעילה יותר אולם האם זה שווה את הסיכון? עובדה שעם כל הערכת הסיכונים והפדנטיות היפנית לא הצליחו מנגנוני ההגנה למנוע תקלה ב-100%.
אהוד,
הרשה לי להזכיר כמה נשכחות:
על פי ההערכות, כמות הנשורת הרדיואקטיבית ששוחררה הייתה גדולה פי 300 מפצצת ביקוע גרעיני רגילה (13-16 קילוטון TNT) המתפוצצת על הקרקע.
הנשורת הזו התפזרה עם הרוח לכיוון אזורים אחרים באוקראינה, רוסיה, בלארוס, ושבדיה. סך הכול זוהמו באופן חמור אזורים שבהם גרו כ- 200,000 תושבים.
כחלק מהטיפול באזור, מלבד פינוי התושבים, כוסה אתר התאונה בעופרת למניעת דליפה רדיואקטיבית ולאחר מכן במבנה בטון עצום (‘סרקופג’).
כיום עמלים על בניית מבנה עצום בצורת כיפה שיכסה אותו ויאטום בכך את הכור הרמטית. אגב, המוני העובדים שגויסו לבניית הסרקופג בשבועות שלאחר האסון, נפגעו באופן החמור ביותר מהתאונה, ורבים מהם לא שרדו את השפעות הקרינה.
אגב, בעקבות מיעוט הפעילות האנושית באזור שלושים הקילומטר שפונו מישוב אדם, שיגשגה בו אוכלוסייה של חיות בר שונות והתפתחה בו מערכת אקולוגית ייחודית המהווה “פארק לא מתוכנן”. אתה ודאי מבין שלמוטציות גנטיות פרי פיצוץ הכור יש קשר ישיר ונורא ל’פארק’ הזה.
ועוד משהו: בישראל חיים (עדיין) כמה מאות מנפגעי צ’רנוביל. האנשים האלה מטופלים אינטנסיבית, ואפילו חוק מיוחד הוחק בכנסת למענם. הם אנשים לא בריאים, ותוחלת החיים שלהם אינה גבוהה.
והכי חשוב:
אסור להתרשם מהנתונים הרשמיים על ההרוגים והניזוקים. בענין זה הוטלה, מטעמים פוליטיים, צנזורה חמורה ע”י השלטונות, וכל הנתונים הרשמיים הינם, איך לומר – מוטים ומפוקפקים. המעט שניתן לומר עליהם הוא שהם מינימליסטיים ביותר.
אגב, מדען שהטיל ספק בהערכות הרשמיות של התוצאות, הפך לקורבן של דיכוי פוליטי. הוא נכלא בין השנים 2001 ו-2005 לאחר שפרסם בשנת 1999 דו”חות ביקורתיים כלפי המחקרים הרשמיים שנערכו על אסון צ’רנוביל. בהכירנו את סוג המשטר באוקראינה אז וגם היום, אפשר להבין למה.
ואינני בטוח שהיפנים נדיבים הרבה יותר בדיווחיהם אודות המקרה הנורא שלהם כיום.
אדי ומיכ*אל
הפגיעה בנפש כתוצאה מצרונביל הייתה יחסית קטנה כאמור נהרגו 41 אנשים רובם כבאים ואולי בעקבות נזקי קרינה מתו סדר גודל של כמאה איש נוספים. איני מזלזל בחיי אדם אבל המספרים קטנים בסדר גודל ויותר מהנזק שגרם הצונמי. אגב הפגיעה המשמעותית ביותר בעקבות צרנוביל נבעה מפאניקה באחת ממדינות מזרח אירופה שבעקבות האסון החליטה כי על נשים בהריון לבצע הפלות החלטה זו גררה כ- 100000הפלות באותה מדינה. סרטן הטירואידה (האיות ודאי אינו נכון, נדמה לי כי מדובר בבלוטת התריס) הוא אחת התוצאות הישירות של אסון צרנוביל ואכן דובר על עליה במקרי התחלואה בסרטן זה אבל סרטן זה הוא אחד מהסרטנים היחידים שניתן לריפוי ואינו ממית. שאר הקורלציות לסרטן הן בתוך הרעש הסטטיסטי.
הנקודה החשובה שיש להבין היא שלא כמקרה צרנוביל כן מקרה הכורים היפן. הכורים ביפן לא פעילים כבר מספר ימים לא מדובר באסון קריטיקליות כמו צרנוביל. אדי כור גם לרוב לא מתפוצץ ישנם פיצוצים יחסית קטנים בעקבות הווצרות מימן מהים בטמפרטורת גבוהות. אם אין פיצוץ גדול או שריפה (כמו בצרנוביל) גם התכת הליבה אינה מסוכנת במיוחד הא גורמת לזיהום מי-תהום דבר שאיני חושב שהוא בעייתי כיון שהכורים מימלא נמצאים על שפת הים. אגב ישנה אגדה אמרקאית שמדברת על הסינדרום הסיני (עם סרט של ג’ין פונדה בשם זה) ובו התכת ליבת כור בארה”ב תחדור דרך כל כדור הארץ ותגיע לסין. כמובן שמדובר בשטות מוחלטת וגם סין אינה בדוייקת בצידו הנגדי של כדור הארץ מארה”ב.
Captain obvious!
לציני
הרבה בני אדם ימותו בגלל התנגדות הירוקים לרעיונות למניעת אסונות גרעיניים ואקולוגיים!
http://www.time.com/time/specials/2007/article/0,28804,1663317_1663323_1669906,00.html
לצ’ארלס ד.
הדגים החלו לזעוק ולצעוק חמס לאחר שקראו את תגובתך .
ורק המדוזות הנודדות שותקות.
מה יש כבר לג’לי לומר ?
מדוע לא בונים כורים מתחת פני הים ומציפים אותם אחרי תאונה?
שחררו את תגובתי לדניאל בבקשה
ידוע למי?
הפתרון כבר כאן.
איטליה ינואר 2011 היתוך קר
http://pesn.com/2011/01/17/9501746_Focardi-Rossi_10_kW_cold_fusion_prepping_for_market/
אהוד,
עם כל הכבוד הראוי לך, נראה לי שאתה מקל ראש בסיכונים הנובעים מרשת הכורים בעולם.
במונחים מקומיים וגם גלובליים, אין מה להשוות בין פוטנציאל הנזק של כור יחיד מתפוצץ לפוטנציאל הנזק של יחידה בודדת של תעשיה פטרו כימית.
אגב, נראה לי שתפיסתך את נזקי הכור בצרנוביל הינה מינימליסטית ביותר. הנזק המידי שנגרם מתגמד לעומת מיגוון הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לאומה שלמה, למדינה שלמה (וגם למדינות שכנות – לרבות עד המזרח התיכון) ולמאות אלפי איש באופן האישי ביותר, שחלקם נדונו למיתה מוקדמת, וחלקם חולים ונכים עד היום, מועמדים למיתה בטרם עת. וזה עוד לא הסוף… ושער בנפשך מה הן התוצאות האפשריות המצטברות מהתפוצצותם של כורים רבים או אפילו אחדים – שכל אחד מהם בעל כושר ייצור (ופוטנציאל סיכון) חזק בהרבה מאשר במקרה של צרנוביל. המקרה היפני לא היה רחוק מחזות נוראית מעין זו.
דניאל:
אנא – אל תתן לעובדות לבלבל אותך!
אני הגבתי לדבר מאד מסוים שאמר אהוד ואילו אתה הגבת לדברים שלא אמרתי.
מיכאל,
מה קשור כור מים כבדים לייצור פלוטוניום משנות החמישים (שכל מטרתו ליצור חומר ראדיואקטיבי בקיע) בצ’רנוביל, לכור אזרחי לייצור חשמל שמשתמש באורניום מועשר בשיעור נמוך?
בשורה התחתונה אנרגיה גרעינית היא הזולה הבטוחה והנקייה ביותר. הדלק ממוחזר במתקנים מיוחדים וחוזר לכור לשימוש. הפליטה היחידה מכור גרעיני מודרני באה בצורת קיטור מים נקי.
אל תתנו לגורמים אינטרסנטים לשטוף לכם את המוח. היום קיימת טכנולוגיה שמונעת ובמקרה הגרוע ממזערת נזקים סביבתיים בעתות חירום.
ו… שלא יעבדו עליכם…!
מיכאל,
מה קשור כור מים כבדים לייצור פלוטוניום משנות החמישים (שכל מטרתו ליצור חומר ראדיואקטיבי בקיע) בצ’רנוביל, לכור אזרחי לייצור חשמל שמשתמש באורניום מועשר בשיעור נמוך?
בשורה התחתונה אנרגיה גרעינית היא הזולה הבטוחה והנקייה ביותר. הדלק ממוחזר במתקנים מיוחדים וחוזר לכור לשימוש. הפליטה היחידה מכור גרעיני מודרני באה בצורת קיטור מים נקי.
אל תתנו לגורמים אינטרסנטים לשטוף לכם את המוח. היום קיימת טכנולוגיה שמונעת ובמקרה הגרוע ממזערת נזקים סביבתיים בעתות חירום.
ו… שלא יעבדו עליכם…!
אהוד:
נראה לי שאתה ממש ממעיט בתוצאותיו של אסון צ’רנוביל.
קרא כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Chernobyl_disaster
אדי
אני עדיין חושב כי כורים הם בטוחים והופכים להיות יותר ויותר בטוחים. יש פחד קמאי מפני כורים. יש המון שטויות בתקשורת כגון האמירות “יש 10000 הרוגים אבל זה מתגמד לעומת מה שיקרה אם תתרחש התכה של ליבת אחד הכורים”. קראת היום בעיתון כי בצרנוביל (שם הייתה תקלת קריטיקליות קרי הכור הפך לעל קריטי ובלתי נשלט) נהרגו 41 איש ברובם כבאים שכיבו את השריפה. ביפן יש נפגעים מהפיצוים שהיו עד כה זה מצער אבל עדיין דובר על כ-10 אנשים שנפגעו. גם התכת ליבה אינה אסון כל כך כבד. עיקר הנזק בהתכת ליבה הוא יצירה של ענן רדיו-אקטיבי המכיל תוצרי ביקוע שמסוכן להיות בקירבתם.
רעידת אדמה בתחנה הידרו-אלקטרית (אנרגיה ירוקה) הממוקמת בסכר יכולה להרוג הרבה יותר אנשים.
לסכום אני חייב לציין כי אני מופתע מרמת התקלות שמתרחשות בכורים ביפן אבל אני בכל זאת חושב שמדובר בתעודת כבוד לטכנולוגיה הגרעינית. עיר שלמה נמחקה מהמפה על ידי צונמי ועדיין הכורים ממשיכים לעמוד והליבות שלהם עדיין שלמות. אני לא בטוח שהתעשיה הפטרו-כימית הייתה עומדת במבחן כזה. אני עדיין חושב כי כורים גרעיניים הם עתיד האנושות למרות האתגרים: בטיחות, ופינוי פסולת גרעינית.
לגבי היפנים אני גם קצת מאוכזב מהדווחים שלהם. עושה רושם כי נעשה ניסיון לבצע טיוח של המצב האמיתי וזו טעות לטעמי. היה צורך לידע את הציבור בזמן אמת.
יש לבנות את הכורים עמוק באדמה. מתחת להרים . רחוק מהחוף.
ו. דוק
הזמן שלוקח למוטות הדלק להתקרר תלוי בהרבה פרמטרים בנוסף לכך הם יכולים להמשיך ולהתחמם כתוצאה מהריאקציות הגרעיניות של תוצרי הביקוע. גם ללא ניטרונים חומרים רדיואקטיביים שנוצרו בכור ממשיכים לדעוך ולפלוט קרינה אלפא, ביתא וגמא. פליטת קרינה זו מחממת את המוטות והאיום הוא פריצה של המוטות או התכה מלאה שלהם. הזמן לקרור תלוי בכמות תוצרי הביקוע שיש במוטות הדלק, בזמן מחצית החיים של תוצרי הביקוע האופייניים ובאופן בו החום מפונה מהמוטות למשל במגע עם מי ים או רק על ידי הסעה באויר (מקרה של מוטות חשופים).
עמוק… באמת עמוק…
ועוד משהו:
אינני בטוח שהיפנים מדווחים את כל הידוע להם, ולחילופין אינני בטוח שהם עצמם יודעים אל נכון את כל האמת לגבי המצב והסכונים שנוצרו בכורים. יתכן שהמצב או לפחות רמות הסכון שנוצרו בכורים – חמורים מאלה המדווחים.
רק חקירה חיצונית, בלתי תלויה – של גוף חוקר מקצועי – יכולה לספר את הספור היפני לאמיתו.
אני מקווה שחקירה כזו תתבצע מתישהו, ולא מאוחר מדי. יש לחשוש שהיפנים יתנגדו לכך ברמה זו או אחרת, אבל זו חובת העולם כולו לכפות על היפנים חקירה כזו.
אהוד,
אני נזכר בדיון שקיימנו לפני כמה וכמה חודשים. אם ועד כמה שאני זוכר נכון, דעתך היתה שבצורה, בסטנדרטים ובטכנולוגיות המקובלות כיום בבניית כורים אטומיים – הכורים מהטפוסים החדשים – להבדיל מהישנים מאוד – הם בטוחים. המלצת על שימוש בכורים בתור מקור האנרגיה הנקיה והאלטרנטיבה הנכונה ביותר להפקת אנרגיה מפחם ודלק נוזלי.
מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון, והבעיה שנוצרה כיון בכורים היפניים נובעת משיתוק מערכות הקירור עקב …הצפתן ע”י הצונמי. מסתבר שאפילו היפנים המחושבים והמסודרים – לא היו מוכנים לכך. ובעצם – מי כן?
צריך לקרוא את המלצותיו של פרופ’ כהן בדקדוק. בעקבות המקרה היפני האחרון, אפשר היה בקלות להמליץ על בנית מערכות הקירור בגובה יחסי, על מנת לקדם אפשרות של הצפה ע”י צונמי. אבל לא זו המלצתו של המומחה הנ”ל. הוא מציע להמנע בכלל מבניית כורים באזורים סכוניים מבחינת רעידות אדמה – וצונמי. ולדעתי – לא בכדי.
מאחר שכורים אמורים להבנות סמוך לים – יוצא שניתן לבנות כורים רק ליד מקווי מים שאינם אוקיאניים – ומכאן שבאים בחשבון רק נהרות גדולים או ימים בסדר גודל מקסימלי של – נניח – הים התיכון. וגם אלה אמורים להבנות במקומות שקטים מבחינת סכוני רעשים. כל מקום אחר אינו בא בחשבון, לכאורה.
יותר מכך: אם אני מבין נכון את המומחים, אילו רעידת האדמה היתה חזקה יותר מדרגה 9 בסולם ריכטר – נניח בעוצמה של 9.5 (כמו בצ’ילה לפני כחמישים שנה) או 9.2(כמו שאירע בקנדה) – הבעיה לא היתה מסתכמת ‘רק’ בשיתוק מערכות הקירור, ויתכן שהכורים לא היו יכולים לעמוד בפני הלחצים בכל מקרה, בלי קשר לסכון של צונמי; הליבות היו מותכות, כיפת הפלדה (‘המאטם’) היתה מתפוצצת והסצנריו של צ’רנוביל היה חוזר על עצמו אבל באופן הרבה יותר עוצמתי בכמה מכפלות.
אני גם יכול להניח שאילו מוקד הרעש היה סמוך יותר לכורים – התוצאה היתה הרסנית.
והנה, רעידות אדמה סופר עוצמתיות מתרחשות אחת לכמה עשרות שנים. ישנו תמיד הסכון של רעידות אדמה אפילו עוד יותר חזקות.
הסמיכות של מוקד הרעש למיקום כור אף היא ענין של הסתברות לא מבוטלת.
לפיכך, המקרה היפני מרמז על הרבה יותר ממה שאירע בפועל – הוא מרמז על משהו שהיה עשוי לקרות ועל מה שעלול לקרות בסבירות לא בלתי מבוטלת, כלומר על סכון אדיר לאנושות, בכלל לא בלתי מבוטל.
לדעתי, כדי להפוך את הכורים האטומיים ל’בטוחים’ יש צורך בקונספציות הרבה יותר מרחיקות לכת מאלו הקיימות כיום – ובטכנולוגיות חזקות משמעותית מהקיים כיום. אני רחוק מלהיות מומחה בתחום, אבל כהדיוט אני יכול לתאר לעצמי פתרונות קונצפטואליים והנדסיים שנראים אולי דמיוניים – כמו כורים צפים וקונסטרוקציות פלדה גמישות במיוחד – כמענים לבעיה של רעידות אדמה קשות מאוד. אפשר לדמיין גם פתרונות אחרים, אבל אינני רוצה להפליג בכך. מכל מקום, עד שזה – כלומר מתן מענה קונצפטואלי ומעשי מהפכני לסכוני רעשים וצונמי – לא יקרה, יש לדעתי להגביל מאוד את הרחבת רשת הכורים העולמית.
אגב, ברקע של סוגיית הכורים קיימת תמיד הסכנה הנשקפת מפעולות מלחמתיות – נניח של הפגזות אויריות או טיליות. גם אם נניח שמערכות הגנה של נ.מ וטילים נגד טילים יתנו מענה לסכונים (ובכלל זה כנגד טילים עם ראשי נפץ מתפצלים מהסוג החדיש ביותר – מענה שכרגע אינו קיים, כיון שמערכת טילי ה’חץ’ שודרגה רק לרמה האירנית הגבוהה וקצת מעבר לזה) – ישנו גם סכון של טרור, בין טרור מדינתי ובין טרור לא מדינתי, או מסכון העולה תוהו ובוהו שיכול להיווצר בשעה של מלחמת כיבוש, מלחמת אזרחים אלימה וכו’. ולא חסרים מקומות בעולם (כולל העולם האיסלמי) שתסריטי אימה כאלה הם לא בלתי סבירים לגביהם.
וגם את זה יש לקחת בחשבון כשדנים על השימוש בכורים אטומיים.
כמה זמן לוקח עד שהמוטות מתקררים ושוב אינם נתונים בסכנת התכה?
בהעדר פיקוח ציבורי על דימונה וכן גילו המופלג של הכור שם (כגיל הכורים שניזוקו ביפאו)
יש להניח שאם תהיה רעידה גדולה בשבר הסורי אפריקאי, יתחולל אסון בישראל
ו. דוק
לגבי עקרון פעולה של כורים בכללי (איני בטוח לגבי הסוג הפועל ביפן) לכור יש מוטות דלק גרעיני (עשויים אורניום וחומר עיטוי לדוגמא אלומניום) הנמצאים במיכל. בנוסף יש נוזל קירור המפנה את החום הנוצר בכור ויש גם מאט לדוגמא מים או מים כבדים שתפקידם להאט את הניטרונים הנוצרים בביקוע ובכך להגביר את הסיכוי של ניטרון מואט לבקע גרעין אורניום נוסף. המסה הקריטית נוצרת על ידי איזון של מספר הניטרונים הנוצר עם מספר הניטרונים הדולף או נבלע האיזון מבוצע על ידי מוטות השומרים את הכור במצב קריטי.
מצב על-קריטי הוא כידוע מסוכן מאד ומצבתת-קריטי מוביל לדעיכת הריאקציה הגרעינית.
ו. דוק
הבעיה בכורים אינם הניטרונים או הריאקציות הגרעיניות (מלבד העובדה שהללו יצרו חומרים רדיואקטיביים). ברגע שמתרחשת רעידת אדמה הכור נכבה אוטומטית וכך קרה גם ביפן. נכבה פרושו ריאקציית השרשרת נעצרת. מה אם כן הבעיה בכורים? הבעיה היא החום השיורי. בתוך הדלק הגרעיני
יש הרבה תוצרי ביקוע הללו מתפרקים ויוצרים חום ומכיוון שנוזל הקרור בקור דלפו החוצה אין מה שיפנה
את החום. החום שנוצר יוצר קיטור ומימן וכפי שמוסבר בכתבה המימן יצר פיצוץ כימי. הזרמת מי ים
נועדה לקרר את הכור קרי לפנות את החום אין צורך להוסיף למי הים בורן כי ריאקציית השרשרת בכור חדלה מזמן (מספר רגעים אחרי רעידת האדמה).
האם אין בכורים מהדור הזה מערכת שליטה באמצעות מוטות בקרה סופחי נייטרונים, המסוגלת לעצור את הביקוע ולכבות את הכור?
האם מי מכותבי / אורחי האתר יכול להציג הסבר לפעולת כורים מסוג זה? למשל, כיצד נוצרת המסה הקריטית לביקוע?
מה משמעות הזרמת מי הים (בצרוף בורון?) לליבה? בטווח קצר? בטווח ארוך?
אלפי תודות
יש לי רעיון יותר גאוני שיבנו כור עמיד לרעידות אדמה ואז לא יהיו צריכים הצעות גאוניות כמו זאת
כותרת הידיעה והמסקנות מראים על גאונות יחודית ומחשבה פורצת ומרחיקת ראות.
לא סתם הוא פרופסור !
שאפו !!!