# בין המדע והאל, חלק שלישי: האם היקום כוונן-היטב ליצירת חיים?

> מאז פיתח הכומר פיילי את משל השעון, יש נסיונות לשייך את הכוונון העדין לכאורה של חוקי הטבע כך שיתאימו לחיים, כהתערבות אלוהית משל ידוע מספר על אדם הצועד בשדה, ומוצא לפתע שעון זהב. הוא מרים את השעון, בוחן אותו בקפדנות ומגלה כי מחוגיו מעידים על השעה המדויקת. הוא פותח את השעון, ומוצא כי גלגלי השיניים חגים זה לצד זה בסדר מובהק. האם נאמין כי חפץ מורכב ומאורגן כל-כך יכול היה…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/god-and-the-fine-tuning-of-nater-2208116
- Author: ד"ר רועי צזנה
- Published: 2011-08-22T00:00:18+03:00
- Modified: 2011-08-22T00:12:18+03:00
- Sections: או אלוהים, דארווין, התכנון התבוני, ראשית היקום
- Topics: אלוהים, אסטרופיסיקה, דארווין, האבולוציה, היקום, חוקי הטבע, ראשית היקום

## Article

מאז פיתח הכומר פיילי את משל השעון, יש נסיונות לשייך את הכוונון העדין לכאורה של חוקי הטבע כך שיתאימו לחיים, כהתערבות אלוהית משל ידוע מספר על אדם הצועד בשדה, ומוצא לפתע שעון זהב. הוא מרים את השעון, בוחן אותו בקפדנות ומגלה כי מחוגיו מעידים על השעה המדויקת. הוא פותח את השעון, ומוצא כי גלגלי השיניים חגים זה לצד זה בסדר מובהק. האם נאמין כי חפץ מורכב ומאורגן כל-כך יכול היה להיווצר מעצמו? את המשל הגה המלומד ויליאם פיילי במאה ה- 19, שדגל ברעיון של 'תיאולוגיה טבעית'. הוא חקר את המבנים המורכבים שבטבע, כמו הגוף האנושי, כדי להבין את דרכי פעולתו ומחשבתו של האל. פיילי האמין כי לכל חפץ מורכב יש יוצר ומתכנן, אך היום אנו יודעים שגם תהליכים אקראיים-למחצה של שינוי וניפוי (ובמילים פשוטות – אבולוציה באמצעות ברירה טבעית) יכולים להביא בהדרגה ליצירת תכונות חדשות ומורכבות. תובנות אלו מבוססות על ניסויי מעבדה שנערכו באלגוריתמים גנטיים, ביצורים ממוחשבים המפתחים מורכבות בדרך אבולוציונית ובניסויים של עשרות שנים בחיידקים. משל השעון של פיילי, לפיכך, הופרך לחלוטין בכל הקשור לניסיון להסביר את מורכבותם של היצורים החיים. היום הוא משמש רק בידיהם של בריאתנים אשר בוחרים להתעלם מההבדל שבין שעון לבין ישות ביולוגית המסוגלת להתרבות, לעבור מוטציות ולהוריש אותן לצאצאיה. אבל קיים שעון אחר. שעון גדול בהרבה, וכזה שעשוי להיות מורכב עוד יותר מהגוף האנושי. ושעון זה הינו היקום כולו.   היקום המכוונן היטב מסיבה שאינה מובנת לנו, מפעילים החלקיקים היסודיים ביקום כוחות שונים אחד על רעהו. חלקם מושכים זה את זה, אחרים הודפים. לכל חלקיק תכונות משלו וכוחות שונים שהוא יכול להפעיל על כל היתר. כוחות אלו כוללים את כוח הכבידה או המשיכה (הגרביטציה), את הכוח האלקטרומגנטי, את הכוח הגרעיני החזק ואת הכוח הגרעיני החלש. כוח הכבידה הוא זה המושך עצמים כבדים אחד לשני, ודואג לכך שרגלינו יישארו צמודות לקרקע, או שפסנתר הנופל מהקומה ה- 13 ייפול על ראשנו ולא יתרומם לאוויר ויימלט לאטמוספירה. הכוח האלקטרומגנטי הוא זה השולט בכוחו של המגנט ושל החשמל. אחרון חביב, הכוחות הגרעיניים פועלים בתוך גרעיני האטומים, כאשר הכוח הגרעיני החזק פועל בתוך גרעין האטומים ומוודא שהגרעין יישאר שלם ושהאטום לא יתפרק, בעוד שהכוח הגרעיני החלש שולט על קצב הדעיכה של חומרים רדיואקטיביים. חלק מהכוחות הללו רבי-עצמה במיוחד. אחרים חלשים עד כדי גיחוך. במיוחד מובהק ההבדל בין כוח המשיכה לבין הכוח האלקטרומגנטי. מגנט בקוטר של סנטימטר אחד מפעיל את הכוח האלקטרומגנטי ויכול למשוך חפצים מתכתיים אל האוויר – ולהתנגד בכך לכוח המשיכה של כדור-הארץ כולו. והנה עובדה מסקרנת: אילו כוח המשיכה לא היה חלש בהרבה מהכוח האלקטרומגנטי, החיים כפי שידועים לנו לא היו יכולים להתקיים. הסיבה לכך היא שגופינו מורכב מאטומים מסוגים רבים ושונים, כמימן, חנקן, חמצן, פחמן, גופרית, ברזל ואחרים. אלו מרכיביהם העיקריים של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ. ואולם המפץ הגדול הביא ליצירתם של שלושה סוגי אטומים פשוטים בלבד, ברגעים הראשונים שלאחר הפיצוץ: מימן, הליום וליתיום. יתר האטומים נוצרו בתוך ליבותיהם הגוועות של כוכבי ענק, כתוצאה מתהליכים שגרמו לאטומים הפשוטים להתרכב ביחד וליצור אטומים מורכבים וכבדים יותר כפחמן וברזל. כאשר הכוכבים התפוצצו בסופר-נובות כבירות, מקץ מיליארדי שנים, תוכנם הותז אל החלל החיצון והתגבש ליצירת כוכבי לכת, עליהם התפתחו היצורים החיים. ואיך כל זה קשור לכוח האלקטרומגנטי ולכוח המשיכה? כוח המשיכה פועל בין חלקיקים יסודיים בתוך ליבות הכוכבים ומושך אותם זה לזה. אך הוא חלש בהרבה מהדחייה החשמלית ביניהם, ולכן הכוכבים מצליחים שלא לקרוס פנימה ולהיכבות כליל. הם ממשיכים לבעור וליצור את האטומים הכבדים יותר, שבסופו של דבר יהפכו לבסיס לחיים. אילולא היה כוח המשיכה חלש כל-כך, הרי שהכוכבים לא היו שורדים לאורך זמן, לא היו יוצרים אטומים כבדים, ובסופו של דבר היצורים החיים לא היו יכולים להיווצר. תאמרו – מזל ותו לא? ובכן, אולי. אלא שהיקום מלא בהטלות קוביה ממוזלות מסוג זה. אילו הכוח הגרעיני החלש היה חזק קצת יותר, האטומים היו משחררים משקל עודף בקלות רבה , וכל היקום היה מתמלא באטומי מימן קלים בלבד. אילו הכוח הגרעיני החלש היה חלש קצת יותר, האטומים היו מצליחים לשמור על משקלם ואף להוסיף אליו – וכל היקום היה מתמלא באטומי הליום בלבד. אטומי ההליום אמנם כבדים יותר מאטומי המימן, אך גם הם אינם יכולים להוות את הבסיס לחיים. חושבים שזה הכל? עדיין לא סיימנו. הכוחות הפועלים בין האטומים ובתוכם נראים מכווננים היטב, אך הם לא לבד. גם המסה של חלקיקים זעירים כניוטרונים, פרוטונים ואלקטרונים, נדמית בעינינו מכווננת היטב. אם הייתה מסת האלקטרון גדולה רק קצת יותר, הרי שרוב החומר בעולם היה מושקע ביצירת ניוטרונים, ומעט מאד מימן היה נותר. מכיוון שמימן הוא סוג הדלק העיקרי המתיר לליבות הכוכבים להמשיך לבעור, היינו מקבלים יקום בו (שוב) אין בידינו אטומים כבדים שהיו אמורים להיווצר בליבות הכוכבים.   יד המקרה? דמיינו כי אתם נמצאים בקזינו בלאס וגאס. הספקתם להמר על כל כספכם וגם להפסיד, ואתם עומדים לעזוב חפויי ראש. אלא שעתה מגיע אליכם בעל הקזינו ומציע לכם להשתתף במשחק יוצא-דופן. הוא מציג בפניכם חבילת קלפים רגילה ומבקש מכם לערבב אותה מספר פעמים, לשלוף שלושה-עשר קלפים מראש החבילה ולהניח אותם על השולחן עם הפנים כלפי מטה. "נעשה התערבות קטנה" הוא מציע לכם. "אם כל שלושה-עשר הקלפים ששלפת מגיעים מסדרת הלבבות – הרי שניצחת, ותקבל את הבעלות על הקזינו כולו. אם אפילו אחד מהם שייך לסדרה אחרת – עלה, יהלום או תלתן – הרי שהפסדת, ואני אקבל בעלות מלאה על הבית שלך ובעלות חלקית על אשתך." מתוך חוסר-הבנה מוחלט בסטטיסטיקה הנפוץ כל-כך בקרב מבקרי הקאזינו, אתם מחליטים לקבל את ההימור, תוך כדי תפילה חרישית שהאשה לא תשמע על כך לעולם. בעל הקזינו מחייך לעצמו בשביעות רצון. הוא העלה עוד דג שמן ברשת, וכבר ראה תמונות של הגברת בפייסבוק. רגע לפני שאתם הופכים את הקלפים, כדאי שתדעו כי חישוב סטטיסטי מהיר מראה כי הסיכוי שתשלפו 13 קלפים ספציפיים (אס לב, שתיים לב, שלוש לב וכן הלאה עד למלך לב) עומד על אחד ל- 635 מיליארד. כדי להסביר עד כמה הסיכוי לכך נמוך, נאמר רק שאם הייתם מרצפים את מדינת ישראל במטבעות, צובעים אחד מהם באדום, ומבקשים מאדם עיוור לבחור רק מטבע אחד מתוכם, הרי שהסיכוי לכך שהיה מצליח לבחור את המטבע הנכון הוא בערך אחד ל- 635 מיליארד. ואם המטאפורה עדיין לא הייתה ברורה: זה סיכוי ממש, ממש קטן. מסיבה שאינה ברורה לכותב המאמר, הסכמתם להימור. בעל הקזינו מסתכל בציפייה דרוכה ומחכך ידיו. אתם הופכים את הקלפים בחשש... ומגלים שכל שלושה-עשר הקלפים משתייכים לסדרת הלבבות. מזל טוב – שמרתם על האשה לעוד יום, וגם זכיתם בקזינו כולו. זהו צירוף מקרים מדהים – מאורע בעל סיכוי אפסי ממש. קשה להאמין שמדובר במזל ותו לא. האם ייתכן, אתם תוהים לעצמכם, שקיימת יד מכוונת שהשפיעה בדרך לא-ברורה על חבילת הקלפים? וזה בדיוק מה שהעיקרון האנתרופי אומר. העיקרון האנתרופי קובע כי הכוחות ומסות החלקיקים ביקום נקבעו בדיוק כך שיתירו לחיים להיווצר ביקום. מתוך כל הערכים האפשריים שהיה יכול הכוח האלקטרומגנטי לקבל, הוא זכה דווקא בזה שמאפשר ליקום ליצור חיים. מתוך כל הערכים האפשריים שהייתה יכולה לקבל מסת האלקטרון, היא קיבלה דווקא את זה שאיפשר ליקום ליצור חיים. וכן הלאה וכן הלאה. הכיוונון המושלם של היקום ליצירת חיים מעידה, לדעת חלק מהפיזיקאים המאמינים, על קיומה של ישות מתכננת שעיצבה את היקום בדרך זו. עיקרון זה הועלה לראשונה בשנת 1973 על-ידי הפיזיקאי התיאורטי ברנדון קרטר, בהרצאה אודות 'העיקרון האנתרופי בקוסמולוגיה וצירופי-המקרים של המספרים הגדולים'. הרעיון תפס תאוצה במהירות, והפך באופן טבעי להיות ידוע במיוחד אצל אנשי דת שהשתמשו בו כהוכחה לקיומה של ישות תבונית שכיווננה את היקום כולו ואת הכוחות שבו במטרה סופית ליצור חיים, ובסופו של דבר – את האדם. אך האם ניתן להסביר את כיוונון היקום גם מבלי שנזדקק לישות מכוונת? נחזור לחבילת הקלפים שלנו. במקרה ואכן שלפנו את היד המדויקת שרצינו, כי אז אנו עשויים לחשוד בשלוש דרכים בהן הדבר יכול היה לקרות: הנחות-יסוד שגויות לגבי הסטטיסטיקה העומדת מאחורי ההימור, רמאות פשוטה או השגחה אלוהית. נתבונן בכל אחת מהן, לפי הסדר.   חוסר הבנה סטטיסטי: הנחות היסוד השגויות של העיקרון האנתרופי העיקרון האנתרופי מתבסס על חוסר ידיעה. צורות החיים היחידות שאנו מכירים, מבוססות כולן על פחמן. זוהי אינה ראיה מספקת כדי לפסול את אפשרות קיומן של צורות חיים אחרות, המבוססות על אטומים שונים, שעשויים להיות קלים ופשוטים יותר. קשה לנו אמנם לדמיין צורות חיים שכאלו, אך באופן תיאורטי הן עשויות להתקיים. אם הכוחות ביקום היו שונים בגודליהם, הרי שהרכבי האטומים הסופיים היו שונים גם הם מהיקום שאנו מכירים – אך אין בכך משום הוכחה לאי-יכולתם של החיים להיווצר גם באותו יקום שונה. הביולוגים בוודאי מרימים גבה או שתיים בנקודה זו. "כיצד יכולים להיווצר חיים בעולם המכיל אך ורק אטומי הליום, או רק אטומי מימן?" הם שואלים. והתשובה היא שבאותו יקום אחר, הכוחות עצמם שונים בגדליהם, וייתכן כי קיימות גם אינטראקציות מורכבות בין החלקיקים המרכיבים את תוכן האטום. ייתכן גם שלא, אך התשובה האמיתית היא שאיננו יודעים כיצד יתנהגו אותם יקומים חלופיים אפשריים, ולכן איננו יכולים גם לקבוע חד-משמעית כי לא ייווצרו בהם חיים. טיעון זה חלש יחסית, מכיוון שלמרות חוסר-הידיעה שלנו לגבי היקומים החלופיים, עלינו להסתמך על מה שאנו כן יודעים כבסיס למחשבה. למרות שחיים יכולים להיות מבוססים על אטומים אחרים מלבד פחמן, כגון סיליקון (שבבי המחשב מהווים דוגמה מייצגת לכך) קשה לחשוב על דרך מהימנה בה יוכלו חיים להיווצר ביקום המכיל אטומים פשוטים בלבד כהליום או מימן. אך אלו מצבי קיצון של יקומים אפשריים. לא כל היקומים האפשריים מלבד שלנו חייבים להיות מורכבים מהליום או ממימן בלבד. ויקטור סטנגר, פיזיקאי והוגה דעות אמריקאי, פרסם בשנת 2004 מחקר בו בחר חמישה גורמים מרכזיים בעיצוב צורת היקום. אלו הם הכוח האלקטרומגנטי והכוח הגרעיני החזק, מסת האלקטרון, מסת הפרוטון ומסת הניוטרון. ביחד, גורמים אלו שולטים על תכונותיו הפיזיות של החומר ביקום, "ממימדי האטומים ועד לסדר הגודל של אורך היום והשנה..." כדברי סטנגר. האם ערכיהם של גורמים אלו חייבים להיות קבועים וספציפיים, או שאולי הם יכולים להיות גבוהים או נמוכים יותר מהערכים שלהם היום, מבלי שהדבר יפריע ליצירת חיים ביקום? חישוביו של סטנגר מראים כי כדי ליצור כוכבים עתיקי-יומין, שבליבותיהם ייווצרו האטומים המהווים בסיס לחיים, ניתן להסתפק במגוון רחב של ערכים. אם הכוח האלקטרומגנטי בלבד היה גדול יותר מכפי שהוא היום, הרי שגיל הכוכבים היה מגיע ל- 680 מיליון שנים – די והותר זמן ליצירת אטומים כבדים. ואם מסת האלקטרון הייתה נמוכה פי מיליון, הרי שמסת הפרוטון הייתה צריכה לרדת רק פי אלף כדי שאורך חיי הכוכבים יישאר על כנו. סטנגר המשיך ובחן סימולציות של מאה יקומים אפשריים, שבכל אחד מהם שונים הכוחות הפיזיקליים ומסות החלקיקים, כך שיהיו גבוהים או נמוכים פי 10,000 מערכם המקורי. הוא גילה שברובם זוכים הכוכבים לחיים ארוכים המאפשרים להם ליצור אטומים כבדים. סטנגר הראה לפיכך שערכיהם של הכוחות והמסות ביקום אינם חייבים להיות ספציפיים ומדויקים כדי להביא להיווצרות חיים. אין ערך אחד בלבד אליו ניסה לקלוע המתכנן המשוער, אלא סט רחב של ערכים, שכל אחד מהם בפני עצמו היה יכול להתאים כדי ליצור חיים. אין מניעה הכרחית לקבוע כי היקום שלנו 'נפל' במקרה על הערך הספציפי שלו מתוך כל אותם ערכים אפשריים. שני הטיעונים המופיעים לעיל הופכים את ההימור לפחות נחרץ מכפי שהיינו סבורים בתחילה. שניהם קובעים כי בעל הקזינו לא באמת ניסח חוקים מוחלטים למשחק. ההימור הממשי הוא למעשה מתירני הרבה יותר מכפי שסברתם בהתחלה. התנאי היחיד לניצחון כבר אינו שליפת 13 קלפים מסדרת הלבבות. תוכלו לנצח גם אם היד ששלפתם תכיל שני ג'וקרים, למשל. או אם היא תכיל ארבעה קלפים מאותו מספר. הסיכויים לכך עדיין אינם גבוהים... אבל פתאום ההימור כבר לא נראה כל-כך בלתי-סביר.   רמאות פשוטה: לסדר את החבילה אתם בוודאי מרגישים הרבה יותר טוב עכשיו: יש לכם סיכוי לא רע בכלל לנצח במשחק של בעל הקזינו. אלא שאתם רוצים לוודא שהסיכויים טובים עוד יותר. לכן, ברגע שבעל הקזינו הולך לשירותים, אתם בודקים את החבילה ומסדרים אותה כך ש- 13 הקלפים מסדרת הלבבות מופיעים ראשונים. כאשר הוא חוזר, אתם שולפים את הקלפים בהבעה תמימה מראש החבילה, לוחצים את ידו וזוכים בכל הקופה. אושן 11 ממש. דרך רמאות זו מקבילה לתיאוריה הפיזיקלית המכונה 'התיאוריה של הכל'. תיאוריה זו עדיין אינה קיימת, אך פיזיקאים רבים ברחבי העולם מחפשים אחריה. תיאוריה זו תחבר בין ארבעת הכוחות הפיזיקליים ותחשוף שהם מסוגלים להשפיע אחד על השני, כמו פאות שונות של אותה קובייה. אם נטיל קובייה והיא תיפול כשהמספר 1 כלפי מעלה, נוכל לדעת שהמספר 6 נמצא בתחתית. ואם המספר 2 יהיה למעלה, המספר 5 יהיה בתחתית, וכן הלאה. המספרים שעל הפאות תלויים זה בזה, כך שסכום המספרים העליון והתחתון יהיה תמיד 7. באופן דומה, אם 'התיאוריה של הכל' נכונה, הרי שיום אחד אנו עשויים לחשוף כי הכוחות הפיזיקליים תלויים גם הם אחד בשני. המשמעות היא שמהרגע בו נקבע ערכו של כוח אחד בלבד, הוא קובע גם את ערכיהם של יתר הכוחות. במקרה זה, אין צורך לתהות עוד לגבי הדרך בה כוונן היקום – הוא התרחש מתוך תכונותיהם האינהרנטיות של הכוחות הפיזיקליים. חבילת הקלפים, למעשה, הייתה מסודרת כך שכל עוד ששלפתם מראש החבילה, סיכוייכם לנצח במשחק היו מאה אחוזים בדיוק. זוהי דרך חביבה ופשוטה לרמות, אך עליכם להסתמך על בעל הקזינו שיהיה תמים מספיק לעזוב אתכם עם החבילה בחדר. מה אם הייתה דרך אחרת, שבה אין לכם כל סיכוי להיתפס? ההיפותזה המדעית הידועה כ- 'תורת המיתרים' מרמזת שדרך כזו אכן קיימת. לפי תורת המיתרים, היקום שלנו הוא רק יקום אחד מבין מספר עצום של יקומים. בכל אחד מהיקומים קיבלו הכוחות הפיזיקליים ערכים שונים. היקום שלנו קיבל את הערכים הנכונים ליצירת חיים, ואנו בתור יצורים חיים התפתחנו כמובן בתוכו. לפי רעיון זה, קיים מספר יקומים הקרוב להיות אינסופי, ובכל אחד מהם אתם שולפים 13 קלפים אחרים מהחבילה. מה הפלא, לפיכך, שבאחד מאותם יקומים תצליחו לעמוד בהימור המסוכן? באופן דומה, לא נתפלא על כך שלפחות באחד היקומים קיבלו הכוחות והמסות את הערכים הנחוצים להם ליצירת חיים. שתי התיאוריות הללו יפות, אך חשוב לומר שהן עדיין אינן מוכחות. פיזיקאים רבים מאמינים שתורת המיתרים תקפה ושרירה, אך רבים עוד יותר מתייחסים אליה בספקנות משום שקשה לבדוק את הרעיונות שלה בניסויים פיזיקליים רגילים. באשר ל- 'תיאוריה של הכל', פיזיקאים רבים מאמינים שהיא אכן קיימת, אך עדיין לא הצלחנו לגבש אותה באופן סופי. יוצא מכך שתשובות אלו אינן יכולות עדיין לספק בפני עצמן הסבר נאות לתופעת היקום המתוכנן. לכל היותר, הן מספקות הסבר חלופי להשגחה האלוהית בה נדון מיד.   השגחה אלוהית כהסבר לעיקרון האנתרופי נחזור לנקודת הפתיחה. הציגו בפניכם הימור בעל סיכויים אפסיים לנצח, והסכמתם לקבלו... וגם ניצחתם. האדם המאמין מלכתחילה יודה בוודאי בנקודה זו לאל הכל-יכול, שהטה את תוצאות ההימור עבורו. אלא שזו התחמקות ממתן הסבר אמיתי לתופעה. איננו מכירים ישות אלוהית שכזו הנוטה לשחק בקלפים (או אפילו בקוביות). מעולם לא נתקלנו בה ברחוב, כימתנו אותה באופן מבוקר או קלטנו אותה בטלסקופ החלל האבל. אנשי דת מסוימים מוכנים לקבל את אותה ישות כמקור לעיקרון האנתרופי, אך ראינו כבר שהעיקרון האנתרופי אינו מבוסס היטב, ושקיימים גם הסברים חלופיים סבירים לא פחות – וכנראה שיותר – מההסבר המחייב את קיומה של ישות תבונית שכיווננה את היקום ליצירת חיים. גרוע מכך, טענה זו מהווה כשל לוגי המתעלם ממכלול הראיות לכיוון ההפוך. אנו רואים שהיקום מכיל חיים, ולכן אנו מניחים שאותה ישות אלוהית שאפה ליצור יקום עם חיים, ושהיא עשתה זאת טוב למדי. אך העובדות המקיפות אותנו מעידות אחרת. אם אכן הייתה ישות אשר כיווננה את היקום ליצירת חיים, הרי שהיא עשתה עבודה גרועה במיוחד בכך. מתוך מרחביו העצומים של היקום, רק כוכב-לכת קטנטן אחד (למיטב ידיעתנו) מכיל חיים תבוניים המכירים בקיומו של אותו אל. כל יתר היקום מורכב מחלל ריק עם ואקום קטלני וקפוא, קרינה קוסמית המסוגלת לעקר חיים וחורים שחורים הבולעים את כל המתקרב אליהם. וכן, גם כוכב-לכת אחד קטנטן עם חיים. אפילו אם קיימים כוכבים נוספים המכילים חיים, הם מתגמדים בגודלם בהשוואה למרחביו העצומים של היקום החשוך והעוין. האמת המרה היא שהיקום כמות שהוא משמש עדות טובה דווקא לישות אשר תכננה את היקום לאפס חיים – ורק מתוך מזל ותו לא התפתחו יצורים חיים בחלקים קטנים מאד מהיקום. לחלופין, ניתן לשער כי מדובר במזל או ביש-מזל בלבד – הטלת קובייה קוסמית שהביאה ליצירת יקום שאינו תומך בחיים ברובו המכריע. כל הנחה אחרת מתבססת על הסתכלות מאד סלקטיבית בראיות הקיימות: אנו מתייחסים רק לעדויות התומכות בתיאוריה שלנו מלכתחילה, ומתעלמים מכל יתר העדויות התומכות בתיאוריות אחרות.   סיכום העיקרון האנתרופי קובע כי הערכים הבסיסיים של היקום כווננו באופן עדין וזהיר על-מנת שיוכל לתמוך בחיים. עם זאת, זוהי טענה המבוססת על חוסר-ידיעה וחוסר-הבנה מלא של אותם ערכים ושל האפשרויות החלופיות שהיו יכולים לקבל. חמור מכך, זוהי טענה הבוחנת רק את חלקו הזעיר-שבמזער של היקום המסוגל לכלכל חיים, ומתעלמת מכל יתר מרחבי היקום העקרים והמזיקים לחיים. בהינתן עובדות אלו, קשה לראות את היקום המכיל חיים כהוכחה לכוונון עדין ומדויק מכל סוג שהוא. תמונת השער נלקחה מויקיפדיה, לשם הועלתה במקור ע"י המשתמש Pirkheimer התמונה השנייה נלקחה מויקיפדיה, לשם הועלתה במקור ע"י המשתמש Racklever