הממשל צריך לקבל החלטות באשר לעתיד נאס”א

כך אומר האסטרונאוט גארט רייסמן בתשובה לשאלת אתר הידען במסיבת עיתונאים שהתקיימה במכון פישר בכנס החלל ע”ש אילן רמון. סמית' ג'ונסון, ראש ענף רפואה במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון האחראי על בריאות האסטרונאוטים אומר כי רפואת החלל הועילה לרפואה הקונבנציונלית

נאס”א נמצאת בצומת של קבלת החלטות, אך בכל מקרה, מדובר בהחלטות שהושארו על ידי הממשל היוצא להחלטת הממשל הנכנס. כך אומר האסטרונאוט גארט רייסמן, בתשובה לשאלת אתר הידען במסיבת עיתונאים שהתקיימה אתמול (ד') בבית חיל האוויר במהלך כנס החלל הבינלאומי השנתי הרביעי ע”ש אל”מ אילן רמון, שערכו מכון פישר ומשרד המדע. השאלה הועלתה בעקבות פרישתו של מנהל נאס”א מייקל גריפין לפני כשבועיים, ומינויו של כריטסופר סקולס כמנהל זמני עקב חילוקי דעות על סדרי העדיפויות של הממשל החדש.

לדברי רייסמן, על הממשל לקבל החלטה לדוגמה עד מתי תמשיך נאס”א להטיס את מעבורות החלל (כלומר האם אכן 2010 הוא תאריך הפרישה הסופי א.ב.). ההחלטה השניה היא עד כמה נמשיך לתמוך בתחנת החלל וכן מהו המסלול הנכון למצוא תחליף למעבורות. הממשל יודע שהוא אמור לקבל החלטות בנושאים אלה ואנשיו עובדים על זה. יש להם המון נושאים אחרים על סדר היום אבל הם יודעים שזה נדרש. לא יקח זמן עד שיהיה לנו מנהל חדש ותשובות לכל הסוגיות הלו . אני מאמין עם זאת, שהכיוון האסטרטגי הבסיסי לא ישתנה.

מנהל סוכנות החלל הישראלית, צבי קפלן שנכח אף הוא במסיבת העיתונאים אמר בתגובה: “אני מאמין שהמחויבות של ארה”ב לחלל בלתי תלויה בממשל. אנחנו נראה שינוים בניואנסים ולא בעיקר. אחת הסיבות לכך היא שמירוץ החלל הוא בינלאומי. ראינו את השיגור של צ'נאדריאן ההודית לפני כמה חודשים, סינים הלכו בחלל ואני לא חושב שממשלת ארה”ב תיתן לחלל להישלט בידי מזרח אסיה, אפילו

אירופה בגלל המנגנון של הסוכנות המאוחדת יכולים היום לבצע משימות גדולות ואולי אפילו משימה מאוישתף הודו תשגר משימה מאוישת. לדעתי בסופו של דבר יהיה גידול בתקציב כי בממשל החדש יש נטיה להגביר את המחקר בנושאי הסביבה. ולתצפית מהחלל יש חשיבות בתחום זה.

מה יקרה לתחנת החלל בזמן קיצוצים?

“זה לא כל כך יקר כמו שחושבים. התפיסה בציבור היא כאילו המשימות הללו עולות אחוז גדול מהתל”ג. מדובר בסך הכל בחצי אחוז מתקציב הממשל, חצי סנט לכל דולר של משלם המסים. ואנו מצליחים לבצע בכסף הזה הרבה משימות מעניינות. בפרספקטיבה הזאת, אם תחסל כל מה שנאס”א עושה ותפצל את החצי סנט הזה לתחומים אחרים הם לא ירגישו בכך.”

רייזמן, ששהה בתחילת 2008 כשלושה חודשים בתחנת החלל נשאל מה המשימה הבאה אליה יטוס והוא השיב: “קודם כל רק חזרתי ויש פעולות של חזרה לשגרה. חלק מהעבודה שלי היא ללכת לקהילה ולחלוק את הרשמים שלי. זה גם מה שאילן חשב לעשות. אבדנו של אילן הוא אובדן בכמה רמות – גם באופן האישי, וגם הלאומי. כשעושים אירועים כמו אלה, שנמשכים שבוע שלם, ומגיעים לבתי ספר. כך לדוגמה פתחנו מרכז בבית ספר ברמת גן, אירוע כזה שמגדיל את העניין במדע בקהילה, זה המשך של משימתו של אילן. הוא לא יכול לעשות זאת, ואנחנו לוקחים זאת על עצמנו.”

היום אני מחכה לשמוע מנאס”א מה תהיה המשימה הבאה. יש עדיין מספר משימות מעבורת שטרם נקבע להם הצוות. אני מקווה להיות על אחת המשימות הללו. לא שברתי שום דבר יקר בחלל והם היו מרוצים.ממני. אם אקבל משימה זו תהיה חזרה לתחנת החלל הבינלאומית.”

משתתף אחר במסיבת העיתונאים היא דר' סמית' ג'ונסון, ראש ענף רפואה בנאס”א האחראי על בריאותם התעסוקתית של כל האסטרונאוטים בנאס”א – פעילים ופורשים שנשאל עד כמה הניסיון האנושי ברפואת חלל יעזור לרפואה הקונבנצונלית.: “ההערכות הן שעל כל דולר מושקע אתה מקבל 9 דולר בחזרה. מדעי החיים והרפואה. יש לנו את הטכנולוגיה הטובה ביותר שאתה יכול לשים במקום הכי מרוחק ומבודד עם יכולת מוגבלת לתת שירות רפואי וזה דוחף את הצורך לפתח כלי סריקה טובים וזעירים, המסוגלים לתפקד בתנאי חלל. לכך תהיה השפעה על הרפואה בכלל. גם אמצעי הסריקה השתכללו, וניתן לבצע רפואה מרחוק.”

אחת השאלות הצפויות ביותר שנשאל ג'ונסון היתה האם לא כדאי יותר לבצע טיסות רובוטיות במקום לסכן בני אדם ותשובתו היתה: “צריך את שניהם. אתה פותר את הבעיה של הקרינה אם לא תשלח בני אדם. הנתונים שהצטברו בשנים האחרונות מצאו כי יתכן שהסיכון מלהבת שמש במסלול נמוך סביב כדור הארץ לא כל כך מסוכנת פכי שחשבנו אבל צריכים לחיות על תחנת החלל ולהגיע לירח ולבחון איזה סוג של הגנה צריך לבנות שם. וצריך גם לקבוע מהו הפרופיל הגנטי של האנשים שיטוסו.”

רפואת חלל היא בעיקרה רפואה מונעת

בהרצאתו סיפר ג'ונסון על תפקידו בשמירה על בריאותם של אסטרונאוטים בתנאי חוסר כוח משיכה.”

“לקחנו את האנשים הבריאים ביותר בעולם ושמנו אותם בסביבה העוינת ביותר – הירח. בכל משימות החלל עד כה היו רופאים שבדקו את האסטרונאוטים בעת האימונים, ומפקח עליהם בעת המשימה בחלל בשיחות פרטיות בנושאי בריאות שמקיימים חברי הצוות עם הרופא שנמצא בחדר הבקרה. אגב האסטרונאוטים מבצעים בדיקות הא.ק.ג לקראת הליכות חלל. לקראת השיגור אנו גם דואגים לשנות את השעון הביולוגי שלהם כך שישנו מ-12 עד 9 בערב וביום השיגור הם כבר מוכנים לשעון של התחנה (שעון מוסקבה).

בתחנת החלל סקיילב אפילו טס לראשונה רופא. אז ראינו לדוגמה שבחלל אי אפשר לערבב תרופות ולכן צריך לערבב אותם בכדור הארץ. גם קשה מאוד לבצע עירוי נוזלים בתנאי החלל (והתייבשות היא אירוע נפוץ בתנאים אלה). כמו כן למדנו המון בשנים הללו על הבעיות הנובעות בקרינה וכן הבעיה הקשה ביותר בחלל – אבדן סידן בקצבים מדהימים.

רפואת חלל היא בראש ובראשונה רפואה מונעת, כדי שהאסטרונאוטים יוכלו להיות בריאים ופעילים לפחות 15 שנה. שנית- אנחנו מנסים לעצור מחלות, או לפחות לזהות אותם בזמן. בכל ההסטוריה היו שלושה פינויים מתחנות חלל, אך היו קריאות רבות לעזרה. פינוי מתחנת החלל אורך 24 שעות, מהירח שבעה ימים וממאדים שנה, ולכן נצטרך להגדיל את היכולת של טיפול באמצעות רובוטיקה ורפואה מרחוק, אפילו אם צריך לנתח פנדציט.

אני גם בקשר עם עמיתי מרוסיה, יפן ואירופה ובמקרים רבים אנו מקבלים החלטות במשותף.

בין היתר בבדיקות השגרתיות אנו בודקים את רמת הסידן בעורקים שיוצאים מהלב ואם יש יותר מדי, לא מאפשרים לטוס. את האסטרונאוטים מאמנים כיצד מטפלים במחלות של אסטרונאוטים אחרים בחלל. שעות אימונים רבות מוקדשות לכך, אנחנו מאמנים אותם גם בחוסר כוח משיכה במטוסים המיועדים לכך. הם גם מתאמנים מתחת למים, במעבדות מציאות מדומה, ולא רק בארה”ב אלא גם ברוסיה. אנחנו גם מכירים את המשפחות שלהם.על כל אסטרונאוט שיוצא לחלל יש 100-200 עובדים במרכז הבקרה.

בנוסף לרופאים שנמצאים במרכז החלל ג'ונסון ומלווים את האסטרונאטים עד לשיגור במרכז החלל קנדי, למרכז החלל קנדי יש צוות רפואי הממתין למקרה של חילוץ, צוותים דומים ממתינים גם באתרי נחיתת החרום של המעבורות בצרפת ובספרד.

לסיכום אמר ג'ונסון כי הבעיות העיקריות בחלל הן אבדן סידן בעצמות, מחלות תנועה, בעיות לב, כאבי גב כתוצאה מהתארכות שרירי הגב, וכן אבנים בכליה. ענף רפואת החלל אחראי גם לנטר את האוויר בתחנת החלל כדי לאתר רעלים. כמות גדולה מדי של רעלים ופסולת תגרום לצורך לנטוש את התחנה. עוד עוסק הענף בטיפול פסיכולוגי באסטרונאוטים ובמשפחותיהם.

כיף בתחנת החלל

ד”ר גארט רייסמן, אסטרונאוט – היה חבר בקורס של אילן רמון ולאחר האסון הוא שימש לבקשתו כאסטרונאוט המסייע למשפחה מטעם נאס”א.

רייסמן סיפר על חלקו בצוותים ה-16 וה-17 של תחנת החלל הבילאומית. שוגרנו במשימה STS-123 טיסת לילה, במשך כמה דקות הלילה הפך ליום. הרעש והרעידות לא שונות בהרבה מרכבת הרים, אבל הבעיה העיקרית היא הכבידה – פי 3 מהכבידה הרגילה וזה נמשך דקות ארוכות. זה נראה לנו כאילו אנחנו ממהרים לאנשהו. ופתאום זה נפסק והופך בבת אחת להיות אפס כוח משיכה, ואז אנחנו מנסים לעצור את עצמנו ופעמים רבות מוצאים את עצמנו דוחפים את ידינו לפני הגוף כדי למנוע פגיעה מהתנועה קדימה, שכלל לא קיימת.

לאחר שתיאר את תפקידו באותה משימה, בביצוע הליכת חלל להרכבת דקסטר – רובוט שתוכנן לעשות חלק מפעולות הליכת החלל מחוץ לתחנה. דקסטר הגיע בתשעה חלקים והיינו צריכים להרכיב אותו – כשהוא יושלם הוא יגיע לגובה של 25 רגל. אין מה לדאוג מכך שהוא ישתלט על תחנת החלל וינתק למשל את כבלי החשמל או כבלים אחרים מבחוץ. הסיבה – אין לו מוח. הבאנו גם את המרכיב הראשון של רכיב החלל היפני קיבו. אנחנו שולטים בו מתוך פאנל בתחנה, ומסתכלים במוניטורים כיד לראות אותו במצלמות ולבדוק אם הוא זז כפי שביקשנו ממנו.

בחודש הראשון, מפקדת המשימה היתה פגי ויטסון, ומהנדס הטיסה יורי מלנצ'נקו. אני ויורי כלאנו את פגי והיו לנו דרישות כדי לשחרר אותה- להפוך את כיוון הטיסה ופיצה. בנאס”א לא יכלו כמובן לאפשר זאת. מאוחר יותר הסברנו להם שמדובר במתיחת 1 באפריל אבל במשך חמש דקות מרכז הבקרה התייחס אלי כאל המפקד רייסמן.

היו לנו תשע עגינות ויציאות של חלליות מהתחנה ב-95 יום. החללית האירופית ז'ול ורן, שהכילה גם אחד מכתביו של ורן בכתב ידו. הבעיה היא שזה היה כתוב בצרפתית והאסטרונאוט הצרפתי בדיוק עזב.. היו לנו גם ביקורים של חלליות מטען רוסיות שהביאו בגדים, אוכל, מים, אוויר, והן גם לוקחות את הפסולת שלנו ונשרפות באטמוספירה. וכמובן היתה לנו חללית סויוז. בחללית זו היתה אסטרונאוטית קוריאנית ומחליפים לפגי וליורי. אחד מהם היה סרגיי וולקוב הקוסמונאוט הראשון בעולם שהוא גם דור שני לחלל. פגי ויורי עזבו ואז היתה להם בעיה בחזרה הביתה – נחיתה בליסטית. למעשה היה להם הרבה מזל כי הם כמעט נשרפו בכניסה אבל החללית היתה חזקה והחזיקה מעמד גם כשנכנסו בכיוון הלא נכון.

לסיום מספר רייזמן על חוויה שעבר כיהודי הראשון בתחנת החלל: “הייתי חבר הצוות היהודי הראשון בתחנת החלל הבינלאומית. כדי לציין את האירוע הבאתי מזוזה ושמ תי אותה בתחנת השינה שלי – בגודל של ארון. הבאתי גם מספר אייטמים שרונה רמון הביאה לי מישראל – עותק של הצהרת העצמאות וכן את נס הנשיא ואתמול עליתי עם רונה רמון לפגוש את פרס והבאתי לו את הנס. אגב היהודי השני היה גרג צ'יימטוף שהחליף אותי.”

כתבה ראשונה בסדרה. בהמשך השבוע נביא חוויות נוספות מהכנס.