עם פיתוח טכניקת הפריית המבחנה. המתנגדים הזהירו שהדבר יוביל לשיבוט. אלא שבשנות ה-70 הפחד הגדול היה שהפריית המבחנה תיכשל ותסתיים בהולדת ילדים לא נורמלים. הפחד הגדול בקשר לשיבוט הוא מפני הצלחתו
רובין מרנץ הניג ניו יורק טיימס
באחרונה צפינו במדענים הדוחפים זה את זה בדהרתם לעבר משהו שבעיני שאר בני האדם נראה כמו חציית כל הגבולות: השיבוט האנושי הראשון בעולם. שלוש קבוצות טוענות שהן בעיצומו של פיתוח שיבוטים.
סוורינו אנטינורי, רופא איטלקי, אמר, כי התינוק המשובט שלו ייוולד ראשון. אנטינורי, שהתפרסם ב-'94 כשסייע לאשה בת 62 להרות באמצעות השתלת ביצית מופרית של תורמת ברחמה, אמר שהוא מטפל בהריון של תינוק משובט בארץ שלא נקב בשמה, האמור להיוולד בינואר.
פניוטיס מייקל זאבוס מקנטקי, שותפו של אנטינורי בעבר וכיום אויבו המושבע, אומר שאינו מאמין לו. זאבוס, אמבריולוג בהתמחותו, אומר שאסף תאים משבעה בני אדם הרוצים להיות משובטים, ובינואר ישתיל את גרעיני התאים בביציות שנתרמו והוסרו מהן הגרעינים המקוריים. הוא מבטיח, שבניגוד ליריבו הוא יציג ד-נ-א שיוכיח, כי כל אחד מהתינוקות הוא אכן העתק גנטי מדויק של ההורה.
ואילו לדברי המדענית הראשית של הראלים – כת המאמינה שבני האדם הראשונים שובטו בידי יצורים אינטליגנטים מהחלל לפני 25 אלף שנים – בריג'יט בואסליה, יש להם כעת חמישה הריונות משובטים. טענות אלה מעלות שאלות מוסריות, דתיות וחברתיות. אולי תסייע לנו להשיב עליהן העובדה, שכבר היינו בסיפור הזה.
אחד הצעדים הראשונים במדרון נעשה לפני שנות דור, עם פיתוח טכניקת הפריית המבחנה. המתנגדים הזהירו שהדבר יוביל לשיבוט. אלא שבשנות ה-70 הפחד הגדול היה שהפריית המבחנה תיכשל ותסתיים בהולדת ילדים לא נורמלים. הפחד הגדול בקשר לשיבוט הוא מפני הצלחתו.
מדהים כמה דומים הטיעונים של אז לאלה של היום: שראשיתו הלא טבעית של הילד עלולה להביא לסיבוכים גנטיים; שנדרשו מאות ניסויים בבעלי חיים להשגת הצלחה אחת, כך שמחקר אנושי יהיה כרוך במאות עוברים פוטנציאליים שיושלכו לפח במעבדה; שבעלי החיים שנולדו בדרך זו סבלו מאנומליות כרומוזומלית או הזדקנו בטרם עת, שנטל נורא יוטל על הילדים הנולדים באופן הביזארי הזה, ועוד.
כמה מהטיעונים נכונים: היו כישלונות רבים. אך רוב התחזיות לא התממשו. לא נראה, למשל, שלילדים שהיו תינוקות מבחנה יש תסביכים – לא לאחר שלואיז בראון, תינוקת המבחנה הראשונה, התקבלה באושר כזה ביולי 1978.
גם הטיעונים המוסריים והדתיים נגד שיבוט מזכירים את מה שאמרו על הפריית מבחנה. טענו שהיא מאיימת על המרקם של הציוויליזציה: נישואים, ערכי המשפחה, תחושת הזהות שלנו. כל החוטים ייפרמו, הזהירו. אך הם לא נפרמו, ואם כן – לא בגלל הפריית המבחנה.
האנלוגיה אינה מושלמת כמובן. בהפריית מבחנה מחקים את הטבע, לא חותרים תחתיו. משתנה רק מקום איחוד הביצית והזרע. שיבוט לעומת זאת הופך ללא רלוונטית את תכלית הרבייה המינית – שילוב המורשת הגנטית של אם אחת ואב אחד לחיים חדשים וייחודיים.
ב-,2002 לאחר שנולדו כבר כחצי מיליון תינוקות מבחנה נורמלים ואהובים, אנו יכולים לראות עד כמה הפריית מבחנה היא בלתי מזיקה באופן יחסי. אך היא לא נראתה כך בשנות ה-.70 לא נוכל לדעת היום איך יסתיים סיפור השיבוט האנושי. אך כשם שהגישה הקולקטיווית כלפי הפריית מבחנה התהפכה לאחר שתינוקות המבחנה הראשונים התגלו כנורמלים, יכולה להיות התפתחות מקבילה בגישה כלפי טכנולוגיות גנטיות וטכניקות רבייה שכיום נראות מוזרות – לא רק שיבוט, אלא גם מניפולציה שתשנה את התאים כך שילדינו יהיו גבוהים יותר, למשל.
כמה מהטכניקות הנראות בלתי מתקבלות על הדעת עכשיו יכולות להיעשות כה רווחות, עד שיהיו מובנות מאליהן. חלק מהמניפולציה הגנטית יוכל להיעשות לבסוף, כפי שקרה בהפריית מבחנה, רק לעוד חלק מהנוף בעולם המוזר של גנומים, גנים והיווצרות.
ספרה של הכותבת “תינוקה של פנדורה”, על ההיסטוריה של הפריית המבחנה, יראה אור בקרוב
