רועי צזנה נטל חלק במשלחת של מדענים צעירים ישאליים שזכו במקומות גבוהים בגמרי Famelab באירוע שבו למדו כיצד להסביר טוב יותר לציבור את המדע כהשג כלל אנושי, ואפילו כדבר יפה
הבוקר התחיל בארבע בבוקר, וזו לא שעה שאני נוהג לקום בה בד”כ. אבל הפעם היתה מיוחדת: היום אני טס לאיסטנבול להשתתפות בכנס לתקשורת מדעית מטעם המועצה הבריטית. אני מתעורר, מקלף את החתולה מהרגל, מתקלח במהירות ותופס רכבת לנתב”ג. ברכבת אני פוגש את ויקטור צ'רנוב, מדען טילים וסטודנט לתואר שלישי בטכניון בהנדסת אוירונאוטיקה וחלל, ואנו מבלים את שאר הנסיעה בבהייה זה בזה מתוך עיניים טרוטות ועייפות, כשאנחנו עייפים מדי אפילו להירדם. האם כבר הזכרתי שאני לא נוהג לקום בשעות כאלה?
בשדה התעופה אנו פוגשים את יתר המשלחת לאיסטנבול: מיכל דקל ועדי יניב הן שתי המנצחות בשנתיים האחרונות בתחרות Famelab בישראל. אליהן מצטרפים המתחרים שעלו לגמר הארצי: ויקטור צ'רנוב, אלכסיי אמונטס, עדי נתן, אורלב לוי-ניסנבאום, יפעת אופיר, נעמי זיו ועבדכם הנאמן. ועל כולם נוספים דוקטור איתן קריין, האחראי על הקישור בין המועצה הבריטית לתחרות Famelab הארצית ולחמד”ע (המרכז לחינוך מדעי בתל-אביב) וגברת קארון סתהיל, סגנית מנהל סניף המועצה הבריטית בישראל. ביחד עמדנו לטוס לאיסטנבול על-מנת לקחת חלק בהקמת רשת של מדענים, אנשי חינוך ואנשי תקשורת שעוסקים בתקשורת מדעית. רשת Beautiful Science (מדע יפהפה), נועדה לתת כלים וליצור שיתופי פעולה במטרה להביא את המדע לציבור הרחב.
אולי צריך להקדים ולספר קצת על Famelab, תחרות לתקשורת מדעית שהתחילה באנגליה והתפשטה למדינות שונות באירופה, במידה רבה בזכות המימון והתמיכה שניתנו מצד המועצה הבריטית. במסגרת התחרות מתבקשים המתחרים להעניק הרצאות קצרות של שלוש דקות בנושאי מדע לפי בחירתם, בפני שופטים מתחומי המדע והמדיה. התחרות התקיימה בישראל בשנתיים האחרונות והניבה שתי אלופות ארציות, כמו גם חבורה של 'פיינליסטים' – מתחרים שהיו טובים מספיק להשתתף בגמר הארצי. התחרויות אורגנו בישראל על-ידי סוניה פלדמן הנמרצת והיעילה, האחראית על נושאי מדע וחינוך במועצה הבריטית.
רבים מהמשתתפים בתחרות מתלהבים מהרעיון לשתף את הציבור במדע ובהתלהבותם מהמדע, ועוסקים באופן פעיל במתן הרצאות, מופעים והצגות בנושאי מדע. בארץ פעילה במיוחד קבוצת 'מדע על קצה המזלג', המורכבת בעיקר ממתחרים בשתי התחרויות הקודמות ומעבירה מופעים קצרים ומשעשעים לכל גיל בנושאי מדע. פעילותם הענפה של המתחרים-לשעבר היתה גם הסיבה שהוזמנו לאיסטנבול להשתתפות בכתיבת ההצהרה המשותפת, במימון המועצה הבריטית.
לצערי, כמעט את כל הזמן באיסטנבול בילינו בבניין הכנס לתקשורת מדעית, במלון בו ישנו ובאוטובוסים שתיווכו בין השניים. אני יכול לומר בוודאות שאני עכשיו מומחה לאוטובוסים תורכיים מבפנים, ולמרות שבהחלט ניתן למצוא בהם חן מסויים, קשה לי לחכות ולחזור לאיסטנבול לטיול מקיף יותר.
הכנס עצמו היה הצלחה מעל ומעבר לציפיות. כמעט 150 נציגים הגיעו ממדינות אירופאיות בהן נערכה תחרות Famelab, כגון קרואטיה, בריטניה, תורכיה, יוון, רומניה ואחרות. רוב הנוכחים היו בעלי תואר דוקטור במדעים, או שהיו במהלך המחקר לתואר דוקטור. כולם עד אחד הסכימו כי יש צורך דחוף בהסברה מדעית איכותית לציבור, והעברת ידע בצורה טובה יותר שתבטל את החששות מהמדע – או תאפשר להתעמת איתם מתוך הבנה אמיתית של הנושא.
פרנק ברנט, פרופסור לביו-כימיה בעבר ולתקשורת מדעית בהווה, פרש כבר בתחילת הכנס את מצב המדע בעולם. באיזורים רבים בעולם קיימת הדאגה שלא יהיו מספיק צעירים שירצו ללמוד ולחקור מדע. אוניברסיטאות רבות נואשות למצוא סטודנטים לכימיה ולפיזיקה, ובאנגליה נסגרות מחלקות רבות במקצועות מדעיים, מפאת חוסר באנשים. את המחסור הזה מרגישים גם אנחנו, חברי הרשת ואחת מהמטרות היא לקרב את הציבור למדע וכך לעודד יותר סטודנטים לעתיד לבחור במחקר או בהוראת המדעים כקריירה עתידית.
סקרים שנערכו באירופה, אמריקה ואוסטרליה מראים על חוסר-אמון במדענים. 75% מהציבור באירופה מסכימים שהם נדהמים מהמדע. 68% מסכימים שהמדע והטכנולוגיה הופכים את חיינו לבריאים, קלים ונוחים יותר. אך 70% מהאנשים מסכימים גם שהחוקים לא יעצרו חוקרים מלעשות את מה שהם רוצים בדלתות סגורות. גם אלו שסומכים על המדענים, סבורים שהמדע והטכנולוגיה מתמחים מדי מכדי שרוב האנשים יבינו אותו (66%), ולכן אינם משקיעים מאמץ בנסיון ללמוד או להבין מדעים.
התוצאות בכללותן מעידות שרוב האנשים נדהמים ומתרשמים מהמדע, אבל גם פוחדים ממנו ולא סומכים על המדענים שיעשו את העבודה שלהם לפי רצון הציבור. קיימת תחושה כי המדע יצא מכלל שליטה ושהאנשים לא יכולים לשלוט עוד במדע. אחד מתפקידיהם העיקריים של מתקשרי המדע (Science communicators) הוא להעביר את המדע לאנשים, כדי שיוכלו לעשות החלטות מושכלות לגבי הדרך שבה העולם צריך להשתמש במדע.
עצתו האחרונה של פרנק, שסימנה את פתיחת הכנס הראשון לתקשורת מדעית של רשת 'מדע יפהפה', ייצגה את רוח הכנס כולו. פרנק הדגיש כי הציבור נדהם כבר ממדע, ואם המתקשר המדעי רק מנסה להדהים את הקהל, הוא מחמיץ את הנקודה. התדהמה וההתפעלות אינן גורמות לאנשים לחוש בטוחים יותר לגבי הדרך בה המדע משנה את חייהם.
“כשאתם לוקחים את המדע לציבור, נסו לזכור שמדובר בדיון ונסו למצוא דרכים בהן הציבור יוכל לפגוש אתכם ולדבר איתכם על המדע ועל העתיד ולהרגיש שיש לו שליטה במה שקורה.” אמר פרנק, והדגיש כי בכל פעם שהמדען נפגש עם הציבור, לא באמת משנה על מה הוא מדבר – הדבר החשוב באמת הוא להיות עם הציבור. “וזו,” סיים פרנק, “היא הסיבה שאתם כל-כך חשובים.”
לאחר דברי הפתיחה התחלקנו לקבוצות של 15 איש, וכל קבוצה קיבלה על עצמה נושא, אודותיו היתה צריכה לקיים מצגת של רבע-שעה ביום שבת. המטרה העיקרית של הכנס היתה ליצור קישורים וחברויות בין המתקשרים המדעיים מהמדינות השונות, וליצור רשת של תקשורת מדעית שחבריה יוכלו לתמוך ולסייע זה לזה בפעילויותיהם. למרות שהקבוצות לקחו את משימותיהן ברצינות, המטרה המוצהרת של הפעילות היתה להביא ליצירת ידידויות, חברויות ואפילו קשרים רומנטיים (שכמה מהם אכן התממשו), שיחזיקו מעמד גם לאחר הכנס.
היום הסתיים במסיבת ריקודים באוניברסיטה, עם די-ג'יי תורכי למהדרין ומוזיקה סוחפת. כל מי שסבור שמדענים חייבים להיות אפורים ומשמימים, היה בוודאי נדהם למראה מאה-ומשהו מדענים ומדעניות צעירים רוקדים, נהנים וגומעים כוסית אחר כוסית של אוזו, ערק וכל משקה אלכוהולי אחר שהוצע להם. המסיבה הסתיימה לקראת חצות, כשהאוטובוסים הגיעו לקחת את המשתתפים בחזרה למלון.
היומיים שלאחר מכן עברו ביעף, מרוצפים בפעולות קבוצתיות מכל הסוגים. אנשי מקצוע ערכו סדנאות וכיתות-אומן בנושאים שונים: החל ממדע במדיה והכנה לראיונות, דרך מדע בתיאטרוני רחוב וכלה בארגון והקמת פסטיבלי מדע. גם בהפסקות שבין הסדנאות והפעילויות האנשים התערו זה בזה ושוחחו, על כוס קפה ועוגיות, כיצד ניתן לשתף פעולה בעתיד ולהביא לפעילויות משולבות בין המדינות. לפחות חלק מהרעיונות להצגות ולמופעים קרמו במהלך הכנס עור וגידים, וכמעט מוכנות להגשה לקהל הרחב.
הכנס נחתם בערב יום שבת, בקריאת ההצהרה שנכתבה ונערכה על-ידי המשתתפים בפני צלמי הטלוויזיה התורכיים והבולגריים. לורד רוברט וינסטון, פרופסור למדעי הרפואה ומגיש תכניות מדעיות ידוע ב- BBC, הקריא את ההצהרה, אל מול קהל ואמצעי התקשורת. למרבה הצער, התרגום לעברית אינו יכול להעביר את גווני השפה הדרמטיים באנגלית בה נכתבה ההצהרה, אך הריהי לפניכם:
“אנו, מדענים ומתקשרי מדע צעירים, משתוקקים להעביר את ההתלהבות והחשיבות שבמדע. כונסו על-ידי המועצה הבריטית, ואנו מקימים בזאת את 'רשת מדע יפהפה' (Beautiful Science Network), במטרה להביא להערכה עמוקה יותר של המדע ברחבי העולם. המדע משחק תפקיד חיוני בכל היבט בחיינו, אך לעיתים קרובות הוא אינו מובן כהלכה ואינו מוערך. אנו מחוייבים להבטיח את עתיד המדע, אשר ייטיב ישירות עם הדמוקרטיה, ויעשיר את תרבותנו ואת הדמוקרטיה שלנו.
“חינוך טוב ותקשורת טובה מעודדים יותר אנשים לבחור בקריירה מדעית. אנו שואפים למעורבות מושכלת יותר בקבלת החלטות פוליטיות ולשיפור הדיאלוג הפתוח עם הציבור על-מנת לעודד אמון והבנה הדדיים, ולחגוג את המדע כביטויו של הפלא האנושי. מטרתנו לבסס רשת בין-לאומית של מתקשרי מדע. ממשלות ובתי-עסק נקראים לתמוך ולהשקיע בתקשורת המדעית.”
ההצהרה נוסחה ע”י חברי קבוצת what next'” – צוות חשיבה שמטרתו היתה להתוות את הכיוון העתידי של הרשת. חברי הצוות ייצגו את כל 10 המדינות המשתתפות והחלו בהגדרת הרשת עצמה. הרשת הוגדרה כפתוחה לכל מי שמתעניין ועוסק בתקשורת מדעית: מדענים, סטודנטים, אנשי מדיה ואנשי חינוך מתוך מטרה ליצור בסיס רחב ככל האפשר לשיתופי פעולה בין מוסדות אקדמיים, בתי ספר, מרכזי מדע ואמצעי התקשורת. בנוסף, על אף שבבסיסה עומדים מתחרי Famelab השאיפה היא להפוך לרשת עצמאית וגלובלית – בכמה שיותר מדינות. בנוסף, הועלו רעיונות לפרוייקטים חדשים ופרועים, שבוודאי יקרמו עור וגידים כבר בשנה הקרובה.
בבוקר יום המחרת כבר הוסענו כלאחר כבוד לשדה התעופה באיסטנבול והגענו לנמל התעופה בן גוריון לקראת ערב יום ראשון, מרוצים ומסופקים. למרות שאני יכול לדבר רק בשמי, אני חש שעברתי חוויה יוצאת-דופן, המעודדת אותי להמשיך להרצות, לכתוב ולהסביר מדע בכל אפיקי המדיה. אני משוכנע כי משתתפים רבים נוספים מרגישים כמוני, וכבר בימים אלו מתחילות להתארגן פעילויות לתקשורת מדעית בישראל ובאירופה, המהוות את פירותיו הראשונים של כנס מבורך זה.
17 תגובות
יש סרט בגוגל VIDEO שמסביר יפה על טכנולוגיה, קדמה, כלכלה, אקולוגיה וחברה.
נקרא zeitGeist addendum.
הוא דובר אנגלית ומחולק למספר חלקים.
אני ממליץ בחום לכל מי שמתעניין בעתידנות, קדמה וטכנולוגיה.
השורה התחתונה: קדמה = טכנולוגיה = איכות חיים
רועי, כשאני אומר מדע, אינני מתכוון לידיעת העובדות. את העובדות הרוב רואים או לפחות מכירים.
המדע מבחינתי יחודיותו בעקרונותיו, החל באותה הטלת הספק של דקארט והנתקות מהדעות הקדומות עד לרכישת הכלים לחשיבה היסקית נכונה.
כבר את השלב הראשון רוה הציבור דוחה, יותר נוח להאמין במוכר ובמה שגדלנו להאמין בו.
לרועי, אתה מציע כאן גישה שונה, גישה של יצירת רושם על ידי אפקטים, שמזכירה קצת את אותה גישת ניסים ונפלאות של יציאת מצרים שנועדה להקנות את הדת לעם (מה שלא הצליח בסופו של דבר).
ולמיכאל, נראה לי שילדים מתלהבים יותר ממשחק מחשב מעניין מאשר מחשיבה מדעית מופשטת וקשה.
נקודה:
אני חושב אחרת ואני מבסס זאת על ניסיוני הרב בהעברת שעורים פרטיים.
אין לי ספק שכל אדם יתלהב מן המדע אם זה יוצג לו בצורה נכונה.
כפי שציינתי בתגובה קודמת – חידוש ההתלהבות הייתה אחד הצעדים החשובים שעשיתי בהעלאת תלמידי על פסי ההצלחה (ועם הצלחה אין מתווכחים, כזכור).
זה עבד עם כל התלמידים עד אחד!
מיכאל,
אתה צודק. הבעיה מוכרת, ואפילו יש לה שם – Preaching to the Converted. להטיף למומרים.
נקודה,
אני חושב שאתה טועה כאן. כל עקרת בית, באשר היא, תתלהב מסיר מטבח שאינו מחליד לעולם. כל שיפוצניק יתלהב לשמוע על מספרי תיל שאינן מאבדות את חודן. הדברים האלו הם מדע, חד וחלק. צריך רק לדעת להציג אותם נכון, להתחיל מההסבר השימושי ולהתקדם משם למדע הבסיסי יותר.
אני סבור שמעולם לא נתקלתי בקבוצת מבוגרים שהשתעממה בהרצאה מדעית שנתתי, וזה כולל הרצאה על ננו-טכנולוגיה מול 500 קוסמטיקאיות, ששאלו שאלות אינטיליגנטיות והיו קשובות במהלך כל ההרצאה.
הבעיה היא להביא אנשים למקומות המפגש האלה מלכתחילה.
מיכאל, לי נראה שיש אולי בודדים שהם בגדר נשמות אבודות. הרוב ממילא לא יתלהב, לא ממדע ולא משום ידע אחר. זה לא מרגש את הרוב.
הבהרה נוספת:
למען הסר ספק – אני חוזר ומדגיש שהעבודה שעושה קבוצת המדענים הנדונה היא עבודת קודש.
הבעיה היא שהקהל המגיע להרצאותיהם הוא קהל שממילא מתלהב ממדע.
זה טוב להלהיב קהל זה עוד יותר אבל זה לא פותר את הבעיה של אלה שירדו מן העגלה.
החזרתן של אותן נשמות אבודות היא לדעתי האתגר האמיתי.
נקודה:
אני חושב כמוך על ערכו של האדם אבל לא כולם חושבים כך ולומר למישהו שמעריך אדם על פי שכלו שהוא טיפש זו פגיעה שרצוי להמנע ממנה אם אין בה צורך (לפעמים יש בה צורך אבל לא תמיד).
מצד שני – אינני חושב שהמדע חייב להיות קשה להבנה.
זה תלוי גם באופן ההוראה.
על פי ניסיוני בהוראה פרטית יכול כמעט כל אחד להבין את המדע ברמה הנלמדת בבית הספר התיכון ואם תלמיד לא מצליח להבין – קרוב לוודאי שזו אשמת המסגרת החינוכית.
בית הספר התיכון אינו אמור להפוך אדם למדען אבל הוא אמור ויכול לספק לתלמיד את התובנות הדרושות כדי להעריך מדע ולהתלהב ממנו (ולדעתי אין דבר יותר מלהיב ממדע ופשוט חבל שאנשים כה רבים מפספסים זאת)
למגיב המגניב, שיהיה ברור, להיות אידיוט אין משמעו שהאדם חסר ערך, ערכו של האדם לא נגזר מרמת שכלו (אפשר לחלוק על כך), זה שאדם נכה מעריך משחק או שחקן כדורסל טוב, לא הופך את אותו נכה לשחקן טוב. ובו בזמן לא הופך את אותו נכה למישהו פגום.
הטעות שלך ושל רוב האנשים נובעת מהתפיסה שאדם מוגבל יותר הוא בעל ערך נמוך יותר. ולכן "לא מקובל" לציין לאדם את חסרונותיו.
אז אחת מ2 או שתפיסת הערך נכונה(ואז אדם נמדד לפי יכולותיו), ואז בסה"כ אנו משקרים לעצמנו (כי כולנו מוגבלים היכן שהוא). או שתפיסת הערך לא נכונה (וכל בני האדם שווים) ואז זה סתם טעות שנשתרשה לא לומר על אדם מסויים שהוא מוגבל…
המגיב המגניב.
לכולם יש מוגבלות כזו או אחרת מי יותר ומי פחות. וטענתי היא שיש להביא זאת לידיעת הפרט.
לדעתי הצנועה מדובר בתרבות – תרבות הרסנית ומסוכנת.
המדע בתחילתו של עניין ובסופו הוא לדעת. לא לדעת פירושו השפלה !
לחיות חיים שלמים בתוך גוף ולא להבין איך אתה רואה, איך אתה נושם, איך שריר נע ולמה הגוף מזדקן – זאת השפלה עצמית ועליבות.
ללכת על האדמה ולא להביא מהי, מאיפה היא באה ולאן היא הולכת – זאת השפלה. ללכת מתחת לשמיים מבלי לשאול ולנסות להבין משהו על מה שיש שם – זה לא מחמיא.
אלא אם כן מה שקובע את איכותך כאדם הוא כמה הפלאפון שלך קטן והאוטו שלך גדול ואיזה תווית יש על המכנסיים שלך. שאז למה שתהיה מוטרד מכך שמתכלים המשאבים של עולם נדיר ומיוחד. ג’יפ זולל דלק ומזהם בצורה מיותרת נראה סבבה על המדרכה של בית קפה תל אביבי. זה שלדור הבא לא ישארו מולקולות ארומטיות לתעשיית הפלסטיקה, תרופות, מזון (בקיצור כל החומרים המודרניים), נראה מאוד מרוחק ותלוש.
2 מיליארד אסיאתיים מתדפקים בכוח על דלתה של חברת צרכנות העל (גם להם מגיע!). משאבים מוגבלים מתכלים: מחירי הברזל עלו פי 10, מחירי הדלק איתם, מוצרי צריכה אלקטרוניים שמוחלפים מידי שנה מכלים את עתודות המתכות היקרות על כדור הארץ אבל למי איכפת, מי כבר יודע? זה שלגלוש באינטרנט ולכתוב עבודה ב-WORD מספיק מחשב 1/4G הוא בכלל לא העיניין, כי מחשב 8,000G אומר שאני מתקדם ושהצלחתי בחיים.
איך נבנה בעתיד קוצב לב או משאבת אינסולין בלי טונגסטן זאת לא שאלה שעליה יוכרעו הבחירות הבאות. זה שתמותת התינוקות תחזור להיות כמו לפני 100 שנה כאשר האמבולנס יהיה רתום לחמור (טוב, נגמר הדלק) מטרידה פחות מאשר עם שושי תעוף מ”האח הגדול”. ולהסתובב בקניון עם חולצת בילבונג זה האושר האמיתי.
תרבות אמריקאית מזוי#ת, של צרכנות על ורדידות על. חיים בתוך פיקציה של אידיאולוגיות שנכתבות במשרד פירסום הופכות את המבדיל בין אדם לחיה לפארסה. עכשיו לך תישחה נגד הזרם, איך תישחה נגד הזרם?
לנקודה,
דיי קיצונית התגובה שלך.. זה לא שכולם יכולים ללמוד פיזיקה ומדעים תיאורטיים..
יש הרבה אנשים שבאמת ובתמים קשה להם ללמוד ולהבין פיזיקה ומדעים תיאורטיים, אף על פי שהם משקיעים בזה שעות על גבי שעות. הרבה מהם גם באמת מעריכים את המקצוע ואת הסגנון חשיבה. כנ"ל במדעי המחשב.
יצא לי הרבה פעמים לעזור לחברים בנושאים ריאלים בסגנון מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב. יש כאלה שאחרי הסבר קצר של התיאוריה שעומדת מאחורי השיטה כבר מסוגלים לשלוט בלי כל בעיה בנושא, ויש כאלה שהם מתאמצים אבל עדיין גם אחרי כמה הסברי צעד-צעד הם יתקשו עם הנושא.
תזכור שמוגבלות שיכלית יש לכל אחד, גם לי וגם לך. עובדה שלא אני ולא אתה מצליחים לעמוד בקצב החשיבה של מחשבון כיס גם אם יגידו לנו אלף פעמים כיצד הוא עובד וכיצד הוא מחשב
ועוד,
חייבים להזכיר שבאותה מידה שיש להביא את יופי המדע לציבור, יש להביא את כיעור הדת לידע האנושי, ואי אפשר להפריד.
לדעתי הכל מתחיל בדיכוי המוקדם של הרצון לדעת את האמת, את האמת על עצמך(רוב בני האדם חושבים על עצמם דברים הרחוקים מאוד ממציאותם האמיתית), על סביבתך הקרובה (כל הפוליטקלי קורקט), ועל העולם בכלל (נובע ישירות מ2 הקודמים).
הדוגמא הכי פשוטה שמסבירה את התוצאה של זה היא בדיוק מה שהביא א.בן נר, אבל לכיוון ההפוך. אכן המדע הוא ידע לא קל (הכי קשה שיש), תעלולים ואפקטים גרפיים שמציגים במוזיאונים לא מקרבים את הציבור אל המדע כהוא זה. שהרי באותה מידה אפשר לומר שמשחקי מחשב מקרבים את הציבור אל העולם הוירטואלי(וכל מפתח משחקים יודע שאין כזה עולם).
בקיצור, דבר ראשון שצריך ללמד הוא לדעת את האמת, ילד שחושב שמדע הוא קשה, צריך להסביר לו שהוא ככל הנראה אידיוט כי זה משהו שבני אדם אחרים נורמלים יכולים ללמוד וכנראה שהוא חריג בטפשותו, ואם יש לו בעיה עם להיות אידיוט אז שיוכיח שהוא לא.
הערה למר בן נר
לימודי תקשורת מדעית לתואר שני מתקיימים בכמה אוניברסיטאות בבריטניה, למשל באימפריאל קולג’ בלונדון ובאוניברסיטת ווסט אינגלנד. יש גם תכנית טובה מאוד בטריאסט שבאיטליה.
לצערי אין דבר כזה בארץ, וזה אתגר לאוניברסיטאות שלנו.
הכנסתם בי אופטימיות מיכאל ואבנר תודה…
לדעתי, עם כל חשיבותם של יחסי הציבור מן הסוג המוצג בכתבה ואלה המוצעים על ידי אבנר – הדבר החשוב ביותר שחסר הוא דווקא שיפור בהוראת המדעים בבית הספר.
מדע הוא היצירה האנושית המסעירה ביותר ורוב האנשים פשוט מחמיצים אותה.
האם שאלתם את עצמכם פעם איך ייתכן שאדם יכול ליהנות מיצירת אמנות מבלי להיות אמן אבל מתקשה ליהנות ממדע מבלי להיות מדען?
בוגרי מערכת החינוך בת זמננו – לא רק שברובם אינם מבינים מדע ואינם מתעניינים בו – חלק גדול מהם גם גאה (כן! ממש גאה!) באי הבנתו במדע ובהיעדר הגישה המוחלט שלו למתמטיקה.
משהו ממש דפוק בגישה להוראת הנושא בבתי הספר.
זה מתחיל, כמובן, במורים שבעצמם אינם מבינים את החומר ואינם מתלהבים ממנו.
בעברי הקדום יצא לי לתת הרבה שיעורים פרטיים – הן לתלמידי תיכון והן לסטודנטים.
הגיעו אלי תלמידים עם ממוצע ציונים של 4 מתוך 10 ואחרי 4 עד 5 שיעורים הם התייצבו על ממוצע 9 או 10.
העזרה העיקרית שנתתי להם לא הייתה בהנחלת ידע אלא בשיקום ההתלהבות שלהם וביטחונם ביכולתם.
איך זה יכול להיות?
לדעתי – מעבר לחוסר ההתלהבות של המורים, רואים התלמידים במקצועות המדע מעין מבחן אינטליגנציה וכשהם מבינים שיש טובים מהם הם פשוט מחליטים להפסיק "להתחרות" (וכאמור – אפילו הופכים את הרתיעה ממדע לאידיאולוגיה – רק כדי לפצות על הפגיעה בדימוי העצמי שיוצר הכישלון בלימוד המקצועות המדעיים).
הפתרון צריך לבוא מפיתוח דרכים שתקהנה את העוקץ התחרותי שבמקצועות המדע ותדגשנה את היופי שבו.
מלבד זאת, כפי שכבר כתבתי בעבר במכתבי לשרת החינוך, יש לדעתי צורך אמיתי לשלב את מקצוע הפילוסופיה של המדע בבתי הספר וזאת לא רק כדי לעודד את ההתעניינות במדע אלא גם כדי להכשיר אזרחים טובים יותר – כאלה שיודעים את פירוש המילה "לדעת".
לאחר שקראתי את הכתבה של רועי, הגעתי למסקנה כי המדע סובל מיחסי ציבור גרועים ביותר. אצל אנשים רבים נתפס המדע כמשהו קשה, הקשור למתמטיקה שגם היא, בפני עצמה, מהווה ענן שחור סתום ומאיים בתודעת רביםות , המיועד רק ל”מועדון” אקסלוסיבי של”גאונים” מתנשאים, “מעופפים” שהצליחו לסדר לעצמם את החיים עם ג’וב טוב באוניברסיטה, “בלי לעשות כלום..”.
סימפטומים תוצאתיים של מצב זה הינם, כפי שצויין בכתבה, מחסור בסטודנטים למדעים, באוניברסיטאות רבות באירופה ולעומת זאת אצלנו, מחסור בתקציבים לאוניברסיטאות עקב פוליטיקאים העויינים להשכלה הגבוהה.
המסקנה שאני הגעתי אליה היא כי חיוני ביותר לייסד דיסיפלינה חדשה של מחקר,לימוד והוראה
שתיקרא : “הסברת המדע לקהל הרחב”. המסביר או התועמלן המדעי (תעמד”ן) יהיה אדם בעל השכלה אקדמית כללית רחבה שיוסמך לכך בפקולטות אקדמיות לתועמדנו”ת. תהיה לו התמצאות כללית ברוב התחומים האקדמיים העיקריים, והוא יתמחה בלימוד והנחלת מידע ורעיונות מדעיים, לקהל הרחב, באמצעות עזרים מתקדמים כגון מצגות-אינטרנט-סרטים-TV. תכניות לימוד תעמדניו”ת ילמדו בבתי הספר, הן ברמה יסודית והן ברמה תיכונית, וכן במסגרות רבות ומגוונות של העברת ידע למבוגרים, במתנסי”ם, שבתות תרבות, קורסי תעודה ע”י האוניברסיטאות, עיתונות וכו’ וכו’.
הפעילות הזו תגדיל ותגוון את האינטראקציה בין החברה הכללית לבין המדע ותהווה מקור הפרייה הדדי.
למדע- בתוספת אהדה ותמיכה מצד החברה בכללותה(כולל תמיכה כספית). ולחברה- בנגישות קלה וזמינה יותר למידע מדעי ותרבותי, לתוכן ולעניין שכל כך חסרים ונדרשים ע”י אמצעי מדיה רבים.
לסיכום: מתברר כי המדענים אינם יכולים לשאת גם בנטל המחקר וגם בנטל התועמדנו”ת. התועמדנו”ת כדיסיפלינה-מקצועית-אקדמית-פורמאלית תהיה החוליה המקשרת, ההכרחית, בין החברה למדע.
ד.א.נ.ב.
מעניין לעניין באותו העניין. לדעתי גם תחום המשפט זקוק לפונקציה תועמלנית מקצועית
– תועמדינו”ת (תועמלנות דינים), שתקשר בין תחום המשפט המקצועי, על ענפיו השונים והרבים,
לבין החברה.
תודה.