סיקור מקיף

אוטיסטים עם תסמונת אספרגר נוטים לסגנון קבלת החלטות חקרני

כך עולה ממחקר משותף של חוקרי הטכניון, רמב"ם ואוניברסיטת חיפה * חוק הבחירה שלהם יסודי יותר ומונע על ידי רצונם לדגום את הסביבה, יותר מאשר על ידי תוצאות הדגימה

ורנון סמית' חתן פרס נובל לכלכלה ובעל תסמונת אספרגר
ורנון סמית' חתן פרס נובל לכלכלה ובעל תסמונת אספרגר

הסטיגמה אודות אנשים עם הפרעות ברצף האוטיסטי היא כי הם אנשים השקועים בעולמם וחוששים מהסביבה החיצונית. מחקר חדש של חוקרי הטכניון, המרכז הרפואי רמב"ם ואוניברסיטת חיפה מגלה לעומת זאת כי אוטיסטים עם תסמונת אספרגר נוטים לסגנון קבלת החלטות חוקרני הבוחן את סביבתם בצורה קפדנית. המחקר התפרסם בכתב העת המדעי Brain and Cognition.

זוכה פרס נובל בכלכלה ורנון סמית' אמר בראיון עיתונאי כי תסמונת אספרגר שלו משפרת את יכולתו להגיע לתגליות מדעיות. המחקר החדש בדק אם אכן סגנון קבלת החלטות של בעלי תסמונת זו מאופיין בחקרנות.

במחקר קודם שבדק את התופעה ונערך על ידי ד"ר אלדד יחיעם ועמיתים מאוניברסיטת אינדיאנה נבדקה קבלת ההחלטות של צעירים בעלי תסמונת אספרגר, המאופיינים בתיפקוד גבוה יחסית, ויש להם יכולת דיבור. נמצא אכן כי לצעירים אלו סגנון קבלת החלטות ייחודי. "מצאנו שיש להם סגנון משונה של קבלת החלטות", מספר ד"ר יחיעם מהפקולטה להנדסת תעשיה וניהול בטכניון. "הסגנון הוא מאוד קופצני והם מדלגים בין חפיסות הקלפים ששמנו בפניהם". המטלה שאותה ביצעו ידועה בשם "מטלת ההימורים של איווה". החוקרים הציבו בפני הנחקרים ארבע חפיסות קלפים – שתים "טובות" (עם סיכוי טוב להרוויח בבחירה מהן) ושתים לא טובות.

בארץ המשיך ד"ר יחיעם במחקרו, בשיתוף עם פרופסור יהודית אהרן מהפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון והמרכז הרפואי רמב"ם, עם ד"ר סימון שמאי מאוניברסיטת חיפה, עם ד"ר שושנה יניב מאוניברסיטת חיפה ורמב"ם ועם המאסטרנטית אולגה ארשבסקי. הם בחנו 45 צעירים, מהם 15 עם תסמונת אספרגר. שש משימות קבלת החלטות ניתנו למשתתפים. בקרב כמחצית מהמשתתפים האוטיסטים תהליך ההסתגלות לא תאם את מודל הלמידה הסטנדרטי. הם הושפעו רק במידה קלושה מתוצאות הבחירה שלהם ויותר התעניינו בערך החקירתי של התהליך ונמשכו לחלופות שטרם נחקרו.

"מטרתנו במחקר הייתה כפולה", אומר ד"ר יחיעם. "ראשית רצינו להמשיך ולבדוק את הממצאים שנמצאו באוכלוסיה האמריקנית, ושנית ניסינו להבין מה מביא את בעלי תסמונת אספרגר 'לקפוץ' מחפיסה לחפיסה".

החוקרים גילו שגם בארץ חזרה התזזיתיות של בעלי תסמונת אספרגר. הם בחנו שתי סיבות לכך: 1. סוג של טעות, חוסר ביטחון ו"רעש" בהתנהגות. 2. רצון מצד בעלי התסמונת לבדוק את כל האלטרנטיבות. החוקרים הריצו מודלים מתמטיים של למידה באמצעות תגמול ומצאו תמיכה בהסבר של רצונם של בעלי התסמונת לגלות יותר. "חוק הבחירה שלהם יסודי יותר ומונע על ידי רצונם לדגום את הסביבה, יותר מאשר על ידי תוצאות הדגימה", אומר ד"ר יחיעם.

בסופו של דבר, רמת הביצוע של בעלי תסמונת אספרגר הייתה נמוכה יותר מזו של שאר המשתתפים בניסוי.

"ממצאינו מרמזים שלאוטיסטים יש סגנון למידה הסתגלותי ייחודי, שעשוי להועיל להם בסביבות למידה מסויימות, אך לפגוע בהם באחרות, בעיקר בהקשרים חברתיים", מדגיש ד"ר יחיעם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

33 תגובות

  1. לMouthHole – אני לא מגיבה מפני שכתבתי תגובה מושקעת מחשבתית ושכלתנית שלא בהישג יד כרגע. ואני לא רוצה סתם לענות לך אחרי ההשקעה בהתבטאות.

    כן, בתוך הראש תמיד יש בלגן. אפילו עם המתילפנידט, רק שאז הוא פשוט יותר קוהרנטי, כך שאני מסוגלת להבין את קו המחשבה בשלמותו למרות הכאוטיקה.
    והטוב לי לאחרונה,אכן.

    אני לא בטוחה שאכן מדובר בתסמונת הזו, אך אני יודעת שאני מתוכנתת אחרת ושאני לא ״מותאמת״ ביולוגית לחברה האנושית ולכל הכרוך בדבר. ואמנם אינני מחפשת להירפא, מאחר ולא חושבת שמשהו אצלי לא תקין; עם זאת שוחחתי היום עם אמי על כך שמעוניינת ׳להיבדק׳ כדי לדעת. חייתי עם הספק הקיומי הזה זמן כה רב ואני רוצה למצוא איזושהי וודאות.

  2. ה. הולמס
    התכוונתי לזה. אני לא מכיר אותך, בסה"כ קראתי כאן את מה שכתבת. דבר חשוב בעיני זה לדבר, בדיוק כמו שאת עושה עכשיו. כשאתה מספר דברים זה שונה מכשאתה חושב עליהם. הצורך להכניס רגשות למילים גורם לך לסדר את המחשבות. בתוך הראש יש תמיד בלאגן …. נכון?
    אני שמח לשמוע (לפחות ככה אני מבין) שאת מצליחה למצוא את מקומך בעולם ושנהיה לך יותר טוב. אני צודק?

  3. ה. הולמס

    אני אוהב את ההגיון שלך,

    אז תני לאתגר אותו קצת 🙂

    "אני אחראית למעשיי אבל לא אני לא מוכנה ליטול אחריות למי שנהפכתי שלא באשמתי"

    את חושבת משהו נהיה למשהו שאשמתו? את חושבת שעכשיו, אחרי השינוי התודעתי שעשית, זה באחריותך בלבד?

  4. תודה לך ניסים. זה נעים לשמוע (או לקרוא).

    חבל שעם מדהימה אי אפשר לומר לאדם היחיד שנפגע מהבחורה הלא נורמלית שלא בחרתי להיות דאז, שאני מצטערת.

    אין טעם בחרטות על מה שהיה ונגמר, אבל זה אירוני בגבול האכזרי שהיחיד שהיה מוכן לקבל את כל הבלגאן שאני, וכך עשה, היה היחיד שלא זכה ליחס המתחשב והמבין שהיה כה ראוי לו. הוא אולי הראשון בחיי שהיה שווה את היחס שזייפתי עד כה למען כל מי שלא.
    אני מנסה כל כך לשמור על קור רוח והיגיון ואני מבינה כל כך היטב שאין אפילו טעם לחשוב על זה אבל זה האדם הראשון שלא היה חייב או מחויב אליי ונשאר וספג את כל ההתפרצות הגעשית, מפולת השלגים או איזה חרא שתרצה לקרוא לזה- ספג את ההתמוטטות של הבלגן שיצר כל העולם ואחותו, ואני פשוט בחרתי לי מתי להתפרק וליהפך לנכה הריגשית שתמיד עשו ממני.
    זה לא הוגן. זה באמת פשוט לא. אני אחראית למעשיי אבל לא אני לא מוכנה ליטול אחריות למי שנהפכתי שלא באשמתי שהגיעה לדפוס החשיבה שיצר את הכאב והחור האלה שעכשיו מתנכלים לי ושאז היו הטמטום שגרם לי באמת להתנהג נורא ולהגיב ללא פרופורציות בעליל
    לזה אני קוראת לאהוגן

  5. סברדמיש:
    טעות בידך. התשובות צריכות להיות מאוד מדויקות (שחור או לבן , אין גוונים של אפור ).
    אבל כדי לענות בצורה הנכונה (היחידה) עליך להכיר את סגנון השאלות של המבחן.
    למשל בשאלת פני הירח שהזכרת.
    כל אדם סביר שישאל אותך מתכוון לתשובה שבה כאשר מסתכלים על הירח מתוך כדור הארץ אז הוא מואר הכי הרבה בסביבות אמצע החודש העברי ולא בקצוות החודש.
    אבל צריך להבין שהשואל במקרה של מבחן איי קיו אינו אדם סביר מן הרחוב.
    מטרת השאלה היא להתחכם .
    ואם מישהו רוצה לקבל ציון גבוה עליו להכיר את סגנון ההתחכמויות הזה ולענות בהתאם.

  6. לא אמרתי שאני לא יכולה לתקשר עם אנשים. אני כן, אבל היוזמה הזו אינה טבעית לי, זה כן. אני מסבירה שבתור ילדה, אני זוכרת ציטוטים, שנאמר לי שאני לא חברותית מספיק. כל חיי אני רק שומעת כמה אני סוציומטית, סנובית. אני צריכה להיות יותר נחמדה בארוחות משפחתיות, להפסיק להסתגר בחדר, שלא מספיק למלא את חובתי המשפחתית של לשבת לאכול עם המשפחה. להפסיק להתחמק מארוחות חג. ׳די לקרוא עכשיו, זה לא מתאים.׳.

    את מסוגלת לדמיין את ההרגשה שמאשימים אותך כל הזמן בכל מה שהוא ההיפך המוחלט ממי שאת או מה שאת מרגישה? להיות הכי בסדר עם כולם כי ככה זה נראה שאת אמורה להיות, ועוד לשמוע כמה כפוית טובה את, וכמה מרוכזת בעצמך?
    ואת לא יודעת כבר באיזה מילים להשתמש ומתחילה לתהות האם את ושאר העולם בכלל מדברים את אותה השפה כי תמיד מתעצבנים עלייך על שאינך מבינה דבר ממה שנאמר לך. ואת בטוחה שאת עושה בדיוק מה שנתבקשת אבל את כבר אפילו לא יודעת בוודאות אם זה נכון, אולי הם צודקים ואת לא מפנימה כלום ואין לך יכולת בסיסית להבין דבר או חצי דבר.
    אבל הבנתי הכל. הבנתי, ולא הצלחתי להסביר שאני מבינה, שאני לא אטומה. והתסכול. אז זה היה מיתרגם לצרחות ועצבים מהייאוש. ואז צועקים עלייך שאת היסטרית ולא נורמלית ושאת חייבת להירגע ולהפסיק לאבד עשתונות. ועוד תסכול ועוד צעקות. ו׳די כבר עם ההיסטריה המוגזמת הזאת. למה אין לך פרופורציות?!׳ ׳וואו תירגעי, קחי דברים בפרופורציה! את לא יכולה להתנהג ככה כשמשהו לא מסתדר לך׳ וכמה בנאדם יכול לשמוע שהוא מגזים בתגובות שאין לו שליטה עליהן?! או שהוא ממציא שטויות ומוכרח ללמוד לשלוט בעצמו.
    וכמה פעמים כבר ניסיתי לומר שאני מנסה ושזה נורא וגומר אותי, והנה שוב אני חסרת פרופורציות והופכת כל פסיק לטרגדיה ודרמה וסוף העולם. ואני מתחננת בבכי של תסכול שאני לא יכולה ככה יותר ובבקשה רק תנסו להבין שזה לא עוזר ושאני רוצה לעצור ולהירגע במקום להתחרפן וכל מה שמקבלת בתמורה זה עוד דיכוי. כי אני שוב, פסיכית, אני לא נורמאלית. אני לא צריכה לצפות שהעולם יעמוד דום כשאני רוצה לנשום עמוק ולא לאבד עשתונות כי העולם לא סובב סביבי.

    והדבר היחיד, שתמיד ראיתי כמגרעה נתעבת, שהייתי טובה בו זה להגיד הכל. ה כ ל.
    רגשות זה חלק מ׳כל׳. גם בלי לדבר. לא יכולתי להסתיר את הרגשות. לא היה ניתן להבין אותי אבל אנשים תמיד חשבו בכזה ביטחון שרואים עליי בדיוק את מה שאני מרגישה וחושבת שאני מצליחה להסתיר. אחרי שדרשו ממני להתנהג כמו בנאדם מתורבת ולתקשר עם העולם החיצון; אז כן יופי, עכשיו מתלוננים שאני לא יודעת איך להתנהג
    די כמה אפשר לספוג?
    בנאדם מתאמץ לספק את הרצונות של כולם, נקרע מבפנים ורוצה למות כי בפנים מהדהד לו קול שאומר לו כל הזמן ׳הם.׳ ׳אל תקשיב להם׳ ׳הם רוצים לשנות אותך׳קול שאומר לך לנהוג ההיפך ממה שהם אומרים ועושים וחושבים ופוקדים וכופים עלייך את איך כולם וגם אתה צריך להיות ככה; ואתה כבר כל כך אבוד שאתה מתחיל להחליק ואתה בטוח שהקול הזה מסוכן והוא מנסה לבודד אותך וזו מחלה ואתה קורא לו ג׳וק. הג׳וק שבראש. מחשבות שווא. אז אתה מתנגד לו ומתנהג בניגוד מוחלט למי שאתה באמת, ולכן כל יום נוראי כזה שאתה מתנהג כמו שאתה רואה בחוץ כי אומרים לך שככה זה נכון, אתה מעביר עם הריקנות והפחד הקיומי מהמחשבות שלך או מהעולם החיצון כי אתה מפחד כל כך מהעובדה המחורבנת שדווקא כשאתה עושה בדיוק מה ש״אומר לך״ הקול הזה; ה״ג׳וק״ שלך… רק בפעמים הנדירות הללו אתה שלם ושליו, עד שמתחיל לנקר בך הקול של האנושות שטעית לחשוב שהוא האמיתי שאתה משום מה, בטבע שלך, לא שלם איתו.
    אז כשפעם ראשונה אתה מפסיק להתנצל, מפסיק לחיות כמו שאחרים צריכים שתחייה למענם, כאשר בפעם הראשונה בחייך המקוללים אתה מצליח לנשום, וניצוצות קטנטנים וחמימים ששכחת שפעם הכרת; ניצנים של אושר, של אהבה עצמית, רק אז אתה מתחיל לשים לב בדיוק מה השתנה.
    אתה קולט שאתה מתחיל להתנהג כמו שמרגיש לך, בצורה שאמנם לא ממש מתיישבת בקנה שווה עם מי שהיית, כזו שאנשים פשוט לא מבינים על איזה מנוע אתה עובד; אתה לאט גם מפסיק להתנצל על מי שאתה כי איכשהו הצורך מתמסמס קלות.
    אז פתאום כשהפסקתי להתנגד, והשלמתי עם הג׳וק שלי, השכל הישר שלי, מסכת העשן מתבהרת לה והפלא ופלא – מעניין למה קראתי להיגיון הטבעי והאותנטי והבלעדי שלי ״מחלה״. מעניין איך זה שאני עושה בדיוק מה שעושה לי טוב ואני לא מתאימה את האופי שלי לחברה שסביבי כי אני לא צריכה. ומי שלא מעוניין, לא מתקרב. ואני לא עושה רע לאיש ואין נפגעים והכל טוב. ואני כמעט מאושרת, ואני בכלל בנקודת זמן בחיי שהיא אולי הרבה דברים אך לבטח לא קלה או נעימה. אבל טוב לי. ולא אכפת לי שהעיקר שלי הוא בכלל התפל שלהם. כי אין לי מושג מה הם חושבים שכזה חשוב, או טוב, או מעניין. וגם לא אכפת לי יותר איך כן מקובל או לא מקובל וסדרי העדיפויות שלי הם שלי ואני לא מתנצלת על מה שאני ומה שאוהבת ובוודאי לא על איך שמתנהגת.
    כי אם זכיתי לפריווילגיה אחת בחיים האלה, בעיניי, אז שזו הזכות לא להיות חייבת דין וחשבון לאיש בכל העולם כולו. וכן, אני לא מתגמשת בשביל אדם אחד נוסף, כמעט-אישפוז-פסיכיאטרי אחד זה אחד יותר מדי בשבילי.
    חוץ מזה שאני לא שמעתי שמישהו הכריז נחרצות שבוודאות מוחלטת, אני החריגה. אני מתנהגת לא בהתאם.
    אם כבר, אני לא מזויפת, לא מעמידה פנים (יותר) שאני נהנית ממשהו שמטמטם את נשמתי כי אני פשוט לא עושה מה שלא שלמה איתו. פוטרתי/ התפטרתי יותר מדי לאחרונה ואחת על כמה בטריקת דלתות ורעש צלצולים. לפחות לרוב ברמה המטאפורית
    אני לומדת להשלמת בגרויות כי לראשונה אני זו שרוצה את זה. ואני רוצה ללמוד פיסיקה ואני רוצה להגיע לטכניון י
    ואני לא חושבת שאני צריכה להתנצל על הטבע שלי כי לא נוח לרוב השונה שבטח ובוודאי לא מרגיש צורך להתנצל על שגורם לי ולאחרים כמוני (לא מדברת בהגדרות ובתארים מלומדים,זה לגבי כל מי שנופל מהגדרת הנורמה של הרוב הקובע) להרגיש שמשהו בנו לא תקין ומנסה להדביק כל הזמן תוויות ולייצר עוד הנפצות כדי לתקן אותנו שנוכל (אולי, כי לפעמים אנו חסרי תקנה או מקולקלים שנידונו לסבל חסר ריפוי) להיות גם בסדר. כי גם לנו מגיעים חיים תקינים. אורח חיים איכותי, קוראים לזה?
    כן, לא יודעת מה לא תקין בקנזס, אבל האורח חיים האיכותי הזה לא נשמע לי מלהיב מדי בין כה וכה כך שאני בסדר, תודה.
    יש לי כמה חברות בודדות שלמרות שאני לא קלה והן לא מתביישות להזכיר לי (ואני לא מתווכחת), אלו שלושה קשרים שונים בתכלית קיומם וכל אחת מהן ״מתאימה״ ל״קפריזה״ אחרת שלי וכל מי מהן אוהבת אותי על אף התנודות הקיצוניות שלי והיעלמויות התכופות וארוכות שלי.
    וזה לא מישהי שניגשה לשנייה וניסתה למצוא חן בעיניי השנייה; זה פשוט התאים.
    לא יוצרים קשר, הקשר הזה יווצר או שלא. אי אפשר לכפות דברים ממש כשם שאי אפשר לגשת לילד/ה בגן, כיתה, צבא או במשרד לצורך העניין- ופשוט ״להתחיל איתם״ בשביל לייצר אינטראקציה. עשיתי כך שנים כי נאמר לי רבות שזה דבר טוב וחשוב. לא הבנתי למה. היום אני מבינה למה לא הבנתי.

    אין פה ולו תקיפה/ הטחה/ האשמה או משהו כלשהו שכוון כלפייך.
    רק רציתי לציין כי כמעט תמיד זו ההרגשה שמתקבלת. רק לשם ההבהרה של הדברים כמות שהינם.

  7. נקודה
    אתה לא לבד
    אכן יש מקום רב לניתוח תסמונת האדם הנורמלי.
    יום טוב
    יהודה

  8. לניסים , ל ב' ולאחרים
    הרי בדיוק לזה כוונתי. אולי כדאי לומר שהתשובות בדרך כלל לא אמורות להיות שחור או לבן, אלה שיש להם הרבה גוונים של אפור.
    ולא רק זה. עצם העובדה שאתה מתעכב לגבי התשובה זה כבר מוריד לך את הציון יחסית לאחד שעונה למה שמצופה ממנו!, הוא יספיק לענות על יותר שאלות.
    יום טוב
    יהודה

  9. בענין מבחני איי קיו:
    ברור שאפשר לשפר באופן ניכר את הציון אם יודעים את סגנון השאלות ואת סגנון התשובות המתבקשות.
    כך שנשאלת השאלה מה בכלל המבחנים האלו בודקים.

  10. לסברדמיש:
    מהם פני הירח?
    האם מחצית המעטפת הפונה כלפי עין הצופה?
    אם כן לעולם לא נראה את המחצית הזאת.
    משום שאם מעבירים משיקים לירח שעוברים דרך הנקודה שבה נמצאת עין הצופה אז הם אינם משיקים לירח בקו המשווה שלו.

  11. יהודה
    ואם אנחנו על לווין תקושרת – גם אז אי אפשר להיות ירח מלא?
    לא נראה לי שלווין מטיל צל על הירח….

  12. מצאה חן בעיני תשובתה של קו. אבל הבעיה היא שמבחנים אמריקאים או בחינות אי קיו בהן צריך לבחור תשובה נכונה מתוך כמה, נעשות ע"י אנשים רגילים ולא יכולים לדעת מה התשובה בדיוק.
    לדוגמא אם אשאל : מתי אנו רואים את פני הירח מואר כולו? והתשובות הן: א. בתחילת החודש העברי, ב. באמצע החודש העיברי, ג. אף פעם. התשובה אינה פשוטה! כי הרי כדי שניראה את הירח המלא אנו חייבים שהשמש תתהיה בדיוק מאחרינו אבל אז יש לקוי לבנה. אז השאלה ששואל עצמו אדם אם ידע קצת מעל הממוצע מה לענות , תשובה ג' או תשובה ב'? בדרך כלל אני הייתי עונה ב' אלא אם האדם ששואל אותי היה מעל הממוצע ואז הייתי מבין שיש להתעמק. ( אם מיקל היה שואל הייתי עונה תשובה ג' (:)) )
    תמיד יש את הניואנסים הקטנים הנ"ל.
    ודרך אגב ישנה טענה שלניוטון עצמו היו למעשה את כל התכונות של הלוקים באספרגר.

    יום טוב
    סבדרמיש יהודה

  13. ה. הולמס,
    המטרה שתהי מאושרת ללא פגיע באחרים.

    אנשים לרוב מחפשים קשרים להיות מאושרים. אם אינך צריכה זאת סבבה. את לא חייבת לחברה כלום.

    ובכל מקרה, לפי דעתי, אנשים שלא מסתירים את הרגשות שלהם (בעיקר כשטוב להם)- הרבה יותר קל להם ליצור קשרים חברתיים.

    peace

  14. העדר כישורים חברתיים, וודאי שקל לתיקון.
    רק אנא ממך, ספר לי היכן רוכשים את עדכון התוכנה הממש שרירותי הזה?

    אספרגר או BPD או איך שמישהו רוצה להציע (כי מיציתי את התארים הפסיכאטרים הנוצצים) – לקח לי זמן רב וכאוב להגיע להבנה המרגיזה, ועם זאת המרגיעה, שיש לי לקות מזעזעת בכישורים חברתיים שנופלים בקטגוריית הנורמה, ושההבנה שלי את המין האנושי אולי מדהימה ומבריקה אבל כמה שלא אראה איך אחרים עושים את זה, אני לא מצליחה להתאים את התנהגותי (שאני יודעת שנחשבת מאוד תמוהה לרוב או לא נעימה) למה שאני רואה ומבינה בבהירות.
    ניסיתי במשך שנים ארורות ומתישות להתאים את עצמי לסביבה. לא רק שזה גרם לי הרבה נזק נפשי שרק לאחרונה התחלתי להצליח לתקן, הגרוע יותר הוא שהניסיונות הללו נכשלו לא מעט ותמיד הייתי מוצאת עצמי מבודדת, מנותקת מאנשים, לא מעט מהעולם. הבנתי שאני לא מתאימה ושעדיף לי לבד.
    עם השני אני עדיין מסכימה פה ושם, אבל המזעזע הוא שאיש לא תיקן אותי כי לא רצתי לספר לעולם ׳אני מבינה איך אתם מתוכנתים, מתנהגים ומתנהלים אבל אני לא מצליחה לחקות את זה טוב׳. פעם אחת זכורה לי מגיל 11 לערך, שאמי דאגה שאני פשוט לא יוצרת קשרים וחברויות ושהגירושים שלה מאבי קשורים/ יחמירו את מצבי הנפשי.
    אף אחד לא קלט, וגם אני-ששכחתי עד עכשיו, שעד שלא סיפרו לי שההתנהגות שאני מציגה היא שגויה ושאם אין לי הצלחה בתחום החברתי/ אני לא מנסה ליצור קשרים בינאישיים זה מעיד על משהו לא טוב שקורה לי (מדוכאת, חרדתית, אולי סתם עצובה) אני קיבינימאט הייתי ילדה מאושרת!

    אז בבקשה אני רוצה לשמוע איך עכשיו אני אמורה לייצר כישורים התנהגותיים, בגיל 23, שכילדה קטנה האמנתי שאני זקוקה להם מפני שאינני מסתגלת היטב וזה עלול לפגוע בי ובסוף ייצא שאותו ניסיון להתאים את עצמי לאיך שכל השאר ״עובדים״ היה בדיוק הבומרנג שלא ראיתי עד היום.
    ויותר מזה? אני לא בטוחה כמה אני בכלל רוצה להחזיק בכישורי התנהגות חברתית ״נורמטיביים״, בחברה שלא מתמודדת היטב עם מה שאינה מכירה. שיתאימו את עצמם אליי אם כבר.
    אני קיבלתי את כל השכפולים המשעממים כל חיי, אני אשכרה למדתי אותם. לא שזה קשה מדי, זה הרי מנגנון קבוע וצפוי שגם כש״חורג״ מהנורמה שלו, זה צפוי. ואני לא שפטתי איש מהם על טיפשותם כי לא העזתי להעלות את זה אפילו כמחשבה בפני עצמי מרוב ה״לא נעים לי״ הזה שהחליטו שאני צריכה להרגיש.

    אפילו לא תפשתי עד עכשיו כמה זה מרתיח. החוצפה.
    ובזאת, ואתם עדים רישמית, אני בהחלט ולחלוטין סיימתי להתנצל על איך שאני מתנהגת או מדברת או לכל הרוחות- חושבת!
    סוף כל סוף טוב לי ולא בזכות קודים חברתיים שאני לא ממש עצובה שלא הצלחתי להרגיל עצמי אליהם.

    וואו, זה היה אחד הנאומים היותר משחררים שכתבתי עד כה.

  15. יכול להיות מצב שבגלל חוסר ההבנה שלהם,יוצא שהם מתעללים בבן/בת הזוג במסגרת הנישואין?

  16. אם בגיל מבוגר למרות שקראתי הרבה על התסמונת הזאת, לא הצלחתי להבין איך לזהות, לאבחן, לגלות, או לאבחין שיש לאדם תסמונת כזאת. זה אומר שאני סובל (או סבלתי) ממנה?
    איך בכלל מאבחנים תסמונת שכזאת? העדר כישורים חברתיים נראה כמו משהו שקל לתיקון וקשה לבחינה (קשה לשחזר מצבים חברתיים שונים) ולכן עלול להביא לזה שלא יאבחנו בעלי תסמונת.

    לי התסמונת הזאת בכלל נראית כמו המצאה כתוצאה מעודף מוטיבציה של רופאים.

  17. מסכימה עם 'נקודה'- תסמונת האדם הנורמלי ראויה לבחינה מעמיקה, ויפה שעה אחת קודם.
    נראה כי מדובר במעין מומיות אנושיות…

  18. בתור מי שלוקה בתסמונת אספרגר- יש בכך מן האמת, אך י יש שלא. לדוגמא- בהיותי צעירה, אחת הבעיות שלי הייתה ב'מבחנים אמריקאים' שכן רצית לנסות מספר תשובות (במידה ומספר תשובות נראו לי מתאימות) ולעיתים אף לבחור בתשובה פחות מתאימה. אם הזמן, הכרחתי את עצמי לבחור 'נכונה', וכן, הגעתי למסקנה מהר מאוד שזה דבילי. אחד הדברים שדירבנו אותי לא לבחור בתשובה 'שפחות נראית לי' הייתה העובדה שבמבחני אינטלגנציה (שמן הסתם מורכבים תמיד כ'מבחנים אמריקאים) אנשים שמצליחים יותר במבחנים אילו נוטים לבחור בתשובה 'נכונה יותר', אף אם הם מתלבטים על כמה תשובות. אגב, זו הייתה דוגמא קטנה, 'והריבוי באלטרנטיבות לבחירה' איננו משמעותי בחיי. אני יכולה לתת עוד דוגמאות, אך זה לא כזה משנה….
    בכל אופן, לא, אני יכולה ללמוד מתוך ניסיון גם בלי לבצע 'אלטרנטיבות'. (כלומר, אני יכולה גם להביא דוגמאות שסותרות את המחקר….).

  19. סוף סוף התחילו לכתוב על תסמונת אספרגר גם בישראל! מצויין!

    תסמונת אספרגר, כידוע, היא חלק חשוב מספקטרום האוטיזם.

    אס"י – קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל, היא התארגנות של ולמען ישראלים מהקשת האוטיסטית, לצורך תמיכה ועזרה עצמית, עצמאית והדדית. חברי אס"י הינם אנשים מכל גווני הקשת האוטיסטית, המאמינים כי על החברה להכיר בזכותו הבסיסית של האוטיסט לחיות כאוטיסט מתוך הכרה במהות האוטיסטית כדרך חיים שונה ולגיטימית. חברי אס"י מקיימים קהילה אוטיסטית בניהול עצמי, הכוללת אנשים מהקשת האוטיסטית בכל רמות התפקוד ובכל רמות התקשורת הבינאישית. חבר/ת אס"י יכול/ה להיות כל בן/בת הקשת האוטיסטית, בין המאובחן/ת רשמית ובין שלא, המזדהה עם עקרונות ומטרות אס"י, בין אם יכול/ה להשתתף באופן פעיל ובין אם לא.

    אתר אס"י – קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל:
    http://aci.selfip.org
    הפורומים של אס"י – קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל:
    http://aci.selfip.org/forums/index.php

  20. מצד שני אין למנוע מהם
    זוהי צריכה להיות החלטה שלהם ואם הם רואים לנכון בכל זאת להוליד
    אז צריך לפחות לקחת אחריות מלאה
    אבל זה לא רלוונטי בכלל לכתוב את זה

  21. אגב אני מסכים עם הטענה של הרבייה בלי שמץ של ציניות
    אין טעם בלהוליד ילדים שלא תיהיה להם איכות חיים מעולה

  22. לפי מה שהבנתי התופעה היא בעצם הדמות של שלדון קופר מהסדרה הקומית "המפץ הגדול".
    כדאי לראות

  23. אותו אחד שנתן לך יכולת לכתוב טוקבקים (אבל זה אתר הידען,אז אסור להזכיר את השם שלו)

  24. תסמונת האדם הנורמלי היא ההפרעה החריפה הקשה הכרונית והנפוצה ביותר שעדיין לא נחקרה בצורה נאותה ומתקבלת על הדעת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן