הדגים המהונדסים קרובים לצלחת?

אחרי 18 שנה יכריעו הרשויות בארה”ב אם לאשר שיווק למאכל של דגי סלמון מהונדסים גנטית

ב-1928 ניסה הביולוג הסובייטי גיורגי קרפצ’נקו (Karpechenko) ליצור הכלאה בין צנון לכרוב, כדי לקבל את הצמח האידיאלי (לפחות על פי תפיסתה וצרכיה של אמא רוסיה) – בעל שורש של צנון ועלים של כרוב. ההכלאה נראתה אפשרית, מכיוון ששני הצמחים קרובים יחסית, אבל כל מאמציו העלו צמחים עקרים. ואולם – יום אחד האיר לו המזל פנים, והוא גילה כמה זרעים באחד הצמחים המוכלאים. הוא מיהר לזרוע אותם, אך התוצאה היתה מאכזבת מעט – לצמחים שגידל היה שורש של כרוב ועלים של צנון…
בסופו של דבר הוצא קרפצ’נקו להורג ב-1941 – לא בגלל התוצאה הכושלת של הניסוי, אלא בשל חשדות שווא שהיה חבר בארגון אנטי-סובייטי. ואולם, הניסוי שלו ממחיש יפה את שאיפת האדם להתגבר על הטבע, ולייצר לעצמו זני צמחים העונים בדיוק על צרכיו. השאיפה הזו היתה קיימת אלפי שנים לפני קרפצ’נקו. כמעט מאז ראשית התרבות האנושית למד האדם לברור את הצמחים הטובים ביותר בשבילו (למשל בעלי הפירות הגדולים ביותר, או מספר הגרגרים הרב), ולזרוע דווקא את זרעיהם. בהמשך למדו החקלאים גם לעשות הכלאות מוצלחות יותר מאלה של קרפצ’נקו – ולרכז בצמח אחד כמה תכונות חשובות כמו פרי גדול ועמידות לקור, או שורש (אכיל) עבה בצמח עמיד בפני מחלות או מזיקים.

הנדסה גנטית

פענוח מבנה ה-DNA ומנגנון התורשה (בשבוע שעבר ציינו 60 שנה למאמר פורץ הדרך של ווטסון וקריק) – סללו עד מהרה את הדרך להנדסה גנטית של ממש בצמחי מאכל. כיום, כשהמדענים יכולים לדעת את תפקידו של כל גן בצמח, הם גם יכולים לעשות מניפולציות מתוחכמות ולהשתיל בצמח גנים כרצונם. תיאורטית, אנו יכולים לגדל צמחים שיתנו יותר יבול, בעל חיי מדף ארוכים יותר, יצרכו פחות מים, יהיו עמידים בפני מזיקים / מחלות / קור וכן הלאה. בפועל – קשה מאוד לייצר צמחים שיהיו בעלי כל התכונות האלה גם יחד, משום שבדרך כלל הן באות זו על חשבון זו. אף על פי כן, ההנדסה הגנטית עדיין מאפשרת לנו להכניס שיפורים אימתניים בצמחים. הבעיה העיקרית היא בטיחות – יש חשש גדול שגנים מהצמחים המהונדסים יעברו לצמחי בר, ולא נוכל לדעת כיצד הם ישפיעו על הצמחים ועל הסביבה כולה (מה יקרה למשל אם נשתיל בצמח עמידות בפני קוטלי עשבים, כך שנוכל לרסס את השדה בחומרים כאלה בלי לפגוע בגידול, אבל הגנים של העמידות יעברו גם לעשבים המזיקים?). גם אי אפשר לדעת אם הגנים שהושתלו בצמח יעברו מוטציות וייצאו משליטתנו. במקרה הטוב שה יכול לגרום נזק כבד ליבול או לסביבה, במקרה הפחות טוב, זה עלול להפוך את הצמח המהונדס לרעיל. בשל הסכנות האלה, דרשו הרשויות עוד ועוד בדיקות בטרם אישרו לגדל צמחים מהונדסים למאכל. הצמח הראשון שזכה בכבוד היתה עגבניה שהונדסה כדי להאט תהליכי רקבון, מה שהעניק לה חיים ממושכים במיוחד במקרר, כשהיא שומרת על מרקם טרי. העגבניות האלה אושרו למאכל בארה”ב ב-1994, אבל נכשלו כלכלית וגידולן הופסק. בשנים הבאות אושרו בארה”ב עוד כמה גידולים מהונדסים למאכל, בהם תפו”א עמידים בפני קוטלי עשבים, תירס עמיד בפני חרקים מזיקים ובעת האחרונה גם אורז שהונדס כך שגרעיניו יכילו יותר בטא-קרוטן (המקור לוויטמין A). באיחוד האירופי, לעומת זה, המדיניות שמרנית הרבה יותר, והאישור לגדל צמחים מהונדסים ניתן במשורה, גם זה בעיקר בצמחים שאינם צמחי מאכל – למשל טבק, כותנה ופרחי-נוי. אף על פי שהשימוש בצמחים מהונדסים כבר רווח למדי בארה”ב ובמדינות מתפתחות כמו סין, הוא עדיין עומד במוקד של ויכוח ציבורי. המצדדים בצמחים המהונדסים מסבירים שבעוד שנים אחדות זו תהיה הדרך היחידה להאכיל את אוכלוסיית העולם הגדלה והולכת. המתנגדים טוענים כי הצמחים אינם בטוחים ואף מסבים נזק לסביבה ופוגעים באיזון הקיים בטבע.

(בעלי) חיים שכאלה

אם סוגיית הצמחים המהונדסים מעוררת מחלוקת ציבורית נוקבת, הרי זו כאין וכאפס לעומת הסערה שמחולל רעיון אחר – בעלי חיים מהונדסים למאכל. בעל החיים הראשון שמתקרב אל לב העימות הוא דג הסלמון. כבר ב-1989 הצליחו מדענים קנדים להנדס דגי סלמון כך שהתאים שלהם מייצרים כמות גדולה מאוד של הורמון גדילה. התוצאה – דגים שגדלים במהירת כפולה מן הדגים הרגילים, ומגיעים לגודלם הסופי בתוך שנה וחצי, במקום שלוש שנים. הדגים המהונדסים אמורים גם להיות גדולים יותר בכ-50% מהדגים הרגילים. את הפטנט אימצה חברה מסחרית אמריקנית AquaBounty שהפכה את הדגים למוצר מסחרי. כדי להפחית את הסיכון לסביבה ולמנוע פגיעה אפשרית באוכלוסיית הסלמון הטבעית, החברה אינה מגדלת את הדגים בים, אלא רק בבריכות ובמכלים מרוחקים מהחוף. נוסף על כך החברה משווקת רק נקבות עקרות, כך שגם אם במקרה יגיעו דגים שלה לטבע, הם לא יוכלו להתרבות שם.

בבסיס הרעיון עומד כמובן גם המודל העסקי של החברה. היא תמכור למגדלים ביצים או דגיגים, הם יגדלו אותם במחצית הזמן (וההשקעה), וישווקו את הדגים הבוגרים – אך לא יוכלו להרבות את הדגים בעצמם, וייאלצו לשוב ולקנות מהחברה עוד ועוד מחזורי דגים. ב-1995 פתחה החברה בהליכים לקבל אישור למוצר ממינהל המזון והתרופות האמריקני, FDA. כעבור שש נים של ניסויים ומחקרים, הגישה AquaBounty ל-FDA את המחקרים בדבר בטיחות המוצר, ושוב נדרשו שנים ארוכות של חקירות ובדיקות, שבהן גם נדרש המינהל לגבש נהלים משלו לבדיקת בעלי חיים מהונדסים גנטית. ב-2010 הגיעה סוף סוף החותמת המיוחלת, וה-FDA אישר כי הסלמון המהונדס בטוח למאכל. אבל זה עדיין לא היה סוף הדרך. כעת נדרש המינהל לאשר את תנאי הגידול ולוודא שלא נשקפת מהם סכנה סביבתית. רק לפני שנה סיים ה-FDA את ההערכה הסביבתית, ובסוף השנה שעברה פרסם את הממצאים, כדי לאפשר לציבור להגיש הסתייגויות. המועד להגשת הסתייגויות תם לפני ימים אחדים, וכעת מקווים בחברה כי אחרי 18 שנות הליכים יוכלו – סוף סוף – להתחיל לשווק את דגי הסלמון המהונדסים. לשם השוואה – הליך האישור של העגבניה המהונדסת שהוזכרה קודם, ארך שלוש שנים.

חור בכיס

ההליך הממושך וההשקעה הכספית הגדולה בפיתוח הדגים המהונדסים הביאו את AquaBounty לסף פשיטת רגל. בשנה שעברה נאלצה החברה לפטר עובדים רבים ולמכור את זרוע המחקר והפיתוח שלה, ואף על פי כן הצליחה לשרוד כלכלית רק בזכות גיוס משקיע נוסף ברגע האחרון. ואולם, גם אם תקבל AquaBounty את האישור המיוחל, צפויה לה עוד דרך ארוכה אל המנוחה והנחלה.

ארגונים סביבתיים כבר הודיעו כי ייאבקו בכל כוחם למניעת הפצה של הדגים המהונדסים לחנויות, אבל ייתכן מאוד שהם יצטרכו לעמול קשות כדי למצוא את הדגים המהונדסים. נכון לעכשיו יש ל- AquaBounty מרכז גידול אחד, בפנמה, שעל פי התחשיבים האופטימיים יוכל למכור לשוק כ-100 טונות של דגים בשנה – כמות זעירה למדי מתוך כ-230,000 טונות שמשווקים בארה”ב מדי שנה (רובם מגודלים בכלובים באוקיינוס). גם בתפוקה מלאה יידרשו לחוות הגידול בפנמה כמה עשרות שנים רק לכסות את הכספים שהשקיעה AquaBounty עד כה, אבל הם כמובן מקווים לפתוח עוד חוות כאלה, ולהיכנס לשווקים נוספים, בהם סין ודרום-אמריקה.

מידת ההצלחה הכלכלית של דגי הסלמון המהונדסים תסמן במידה רבה את המשך דרכה של תעשיית בעלי החיים המהונדסים. התעשייה הזו טומנת בחובה פוטנציאל אדיר – לא רק בתחום המזון אלא גם בתחום התרופות. אפשר למשל להנדס פרות כך שהחלב שלהן יכיל חומרים מסויימים שחולים זקוקים להם, כמו נוגדי קרישה לחולי המופיליה. ואולם, מסכת הייסורים הממושכת שעברה על AquaBounty בארה”ב מרתיעה חברות אחרות, והן מעדיפות בשלב זה להתבונן מהצד, או להפנות את ההשקעות שלהן בפיתוח למדינות כמו סין, שם יש פחות משקל לעמדות הציבור בסוגיות כאלה.

ראו גם: עד אמצע המאה לא יהיו דגים בים