מרכז העצמים הקטנים במערכת השמש הודיע כי לכדור הארץ יש בשלוש השנים האחרונות ירח שני. הוא אינו מרשים כמו הירח הוותיק שלנו, ואורו קלוש ביותר. מעריכים כי קוטרו נע בין מטר אחד לשישה מטרים, והוא לא ישאר איתנו זמן רב
מאת דיוויד רות’רי, פרופסור לגיאוגרפיה פלנטרית, האוניברסיטה הפתוחה של בריטניה
מרכז העצמים הקטנים במערכת השמש הודיע כי לכדור הארץ יש בשלוש השנים האחרונות ירח שני. הוא אינו מרשים כמו הירח הוותיק שלנו, ואורו קלוש ביותר. מעריכים כי קוטרו נע בין מטר אחד לשישה מטרים, והוא לא ישאר איתנו זמן רב.
העצם אותר לראשונה על ידי האסטרונומים האמריקנים תאודור פרוינה וקקספר ויירצ’וס באמצעות טלסקופ בקוטר 1.52 מטר (60 אינץ’) במצפה הכוכבים הר למון ליד טוסון, אריזונה ב-15 בפברואר.
תצפיות לאחר מכן אפשרו לחשב את מסלולו, ובשעה 22:53 זמן אוניברסלי (UT) ב-25 בפברואר הודיע המרכז על התגלית, והירחון הקטן זכה לשם CD₃ 2020.
העצם 2020 CD₃ הוא בעצם רק חבר זעיר בסוג של אסטרואידים שמסלוליהם חוצים את מסלול כדור הארץ. לעיתים הם מתקרבים לכדור הארץ או מתנגשים בו, אך במקרה זה, התנגשות לא תגרום לשום אסון מכיוון ש- CD₃ 2020 הוא כה קטן עד שהוא היה מתפרק באטמוספרה לפני שהיה מספיק להגיע לקרקע.
במקום להתנגש בכדור הארץ, CD₃ 2020נכנס למסלול סביבו, שמרחקו קצת יותר גדול מהמרחק לירח הקבוע.
הסלעים הללו מגיעים, מספר פעמים את כדור הארץ וממשיכים לדרכם. 2020 CD₃ נמצא כנראה בלולאה הסופית שלו לפני שישתחרר. מחקר אחד קובע שמבחינה סטטיסטית, בכל רגע נתון יהיה לכדור הארץ מיני ירח זמני בקוטר של יותר ממטר שיקיף לפחות פעם אחת את כדור הארץ לפני שימשיך הלאה.
אף אחד ממיני הירחים הללו לא נשאר להקיף את כדור הארץ לזמן רב, מכיוון שמשיכת הירח והשמש הופכות את מסלוליהם לבלתי יציבים. לאחר שנלכדו, הם בדרך כלל מקיפים את כדור הארץ לא יותר מכמה שנים לפני שהם משתחררים כדי לחזור למסלול עצמאי סביב השמש.
קשה לחזות
לאחר שהתגלה מיני ירח כזה, אין אפשרות לחזות את מסלולו במדויק מכיוון שגופים קטנים אלה נדחפים על ידי קרינת השמש, ואיננו יודעים מספיק על גודלם, צורתם ויכולת החזר האור שלהם כדי לחשב את האפקט שנוצר. עצם נוסף שהקיף בעבר את כדור הארץ וכונה 2006 RH₁2₀ הקיף ארבע פעמים את כדור הארץ בין ספטמבר 2006 ליוני 2007 לפני שהמשיך בדרכו. בשלב זה הוא כבר עבר לצד הרחוק של השמש, אך יעבור קרוב לכדור הארץ שוב בשנת 2028.
“ירחים” אחרים מסוג זה הם אסטרואידים שמשך המסלול הממוצע שלהם סביב השמש הוא בדיוק שנה. כך שעל אף שנראה שיש להם קשר עם כדור הארץ, הם למעשה רק מקיפים את השמש ביחד עם כדור הארץ, אך ללא תלות.
עצמים אלה מכונים קוואזי לווינים. אחד מהם, 1991 VG, הקיף לפחות פעם אחת את כדור הארץ בשנת 1992, ויכול לעשות זאת שוב בעתיד.
אז בעוד 2020 CD₃ הוא תגלית חדשה ומעניינת, אל תצפו להתרסקות קטסטרופלית או לאור ירח נוסף לטיול הערב. אף על פי כן, לפחות לזמן מה, לירח הראשי שלנו יש בן דוד זעיר מאוד.
עוד בנושא באתר הידען:
10 תגובות
חחח חרטוטי נאס”א הארץ שטוחה ומשורית מפלס הימים יכול להיות רק בארץ מישורית הארץ לא בתנועה כי בארץ בתנועה לעולם לא היית יכול לפגוע במטרות ולא לנחות ממטוסים השמש והכוכבים נעים סביבנו ורקיע סוגר עלינו אין יוצא ואין בא
חלל וכדורי ביליארד שמסתחררים להם בחלל יש רק באולפנים של נאסא
המים מפילים את כל המודל החירטוצנטרי השקרי של כת עובדי האלילים הייונים ובתחילת המאה ה 20 על סמך זה הגה כומר את המודל העכשווי שהבונים החופשיים משווקים לכל דורש
כל צמא לכו למים….
חח מים שיש להם תוחם תמיד פני המים יהיו פלס(חוק יסוד בטבע) 72% מהארץ זה מים אז תעשו טובה לעצמכם ותפסיקו לעשות צחוק מעצמכם המודל ההליוס(איל השמש בתרבות יון עובדי האלילים)צנטרי (מרכז) לא עומד בדרישות חוקי הטבע
אלי איזק
עזוב אותך בחייך, כולנו אוסף של רימות שיתפזר בסופו של דבר, כל אחד לדרכו…
יאללה, שלום על ישראל. דבר עם ישראל שפירא, יש לו הרבה תובנות..
אלי איזק
אין “הוכחות” במדע, יש רק ראיות. הראיות הן תצפיות אסטרונומיות שנערכו במספר מקומות. יש לנו כלים למדוד הן מרחק לגופים רחוקים והן את מהירותם.
אין גבולות לחלל. יש גבול לאיזה מרחק אנחנו יכולים לראות.
ואין כמובן מרכז לחלל. בכל מקום בחלל, כם במרחק עשרות ביליוני שנות אור, תראה את אותו הדבר – תראה עצמך “במרכז” וגלקסיות המתרחקות ממך, בצורה מואצת.
לא – אנחנו לא נמתחים. האנרגיה האפלה קיימת במקום שאין מסה. גלקסיות קרובות אלינו דווקא מתקרבות ובעתיד הרחוק יתנגשו בגלקסיה שלנו.
ולכן – הניסוי שאתה מציע (שנעשה כבר שנים למרחקים גדולים) לא יגלה שום התרחבות.
תודה ניסים.
כאן בהמשך אני מציע ניסוי פשוט שאולי שולל את תאוריית התפשטות המרחב.
קודם כל, אני מבין שבניסוי הפשוט שלי עם המזרק שהזכרתי כאן, האויר שמסביבנו לחץ בחוזקה על הבוכנה של המזרק. אני יכול לקבל את זה.
עכשיו, לגבי האצת הגלקסיות, האם התפשטות המרחב זאת רק תאוריה או שהצליחו להוכיח את זה? (זה משהו שקשור למשוואות בתורת היחסות של איינשטיין?)
נניח שהמרחב עצמו מתפשט ויש אנרגיה אפלה שגורמת לזה, אז האנרגיה הזאת צריכה להבנתי ללכת ולהתגבר עם הזמן כדי לגרום לתאוצה. נכון?
מעניין גם, האם האנרגיה הזאת מותחת אליה את המרחב מגבולות החלל (כמו שמותחים סדין מהקצוות שלו) או דוחפת את הגלקסיות מאיזו שהיא נקודה מרכזית בחלל (מרכז הכדור) לכיוון גבולות החלל.
עוד משהו, אם המרחב עצמו נמתח כמו מסטיק, אז האם זה אומר שגם אנחנו מתרחבים ביחד עם המרחב?
אולי אפשר למדוד את זה בניסוי פשוט:
נבדוק בעזרת קרן לייזר כמה זמן לוקח לה להגיע מהתחלה של חפץ מסויים אל סופו. לאחר שנה נבדוק שוב ואנחנו צריכים לגלות שלקח הפעם
לקרן לייזר יותר זמן. אבל אני בספק גדול שכך יקרה! האם זה לא שולל
את התפשטות המרחב?
אלי איזק
מורה פרטי למחשבים, מתמטיקה ואנגלית – אונליין
https://eisaak123.wixsite.com/privatelessons
אלי איזק
אכן, האוויר לוחץ בכל הכיוונים במידה (כמעט) שווה.
ההתרחקות של הגלקסיות היא תוצאה של התפשטות המרחב, כמה שזה נשמע מוזר.
ההאצה היא תוצאה של משהו שאנחנו לא מבינים כל כך, דבר שנקרא “אנרגיה אפלה”.
תודה אילן על התגובה היפה.
אני נזכר שאכן האטמוספירה לוחצת כלפי מטה עם כל משקל הגזים שלה.
אבל זה עדיין לא מסביר לי את הניסוי הפשוט השני שהזכרתי.
הבוכנה של המזרק נדחפה בכוח רב אל תוך הריק שבמזרק. זה קרה גם כאשר החזקתי את המזרק הפוך. האם האטמוספירה לחצה על הבוכנה של המזרק שתעלה למעלה במזרק ההפוך? האם התשובה היא שהאטמוספירה לוחצת באופן שווה מכל הכיוונים?
לגבי הירח, אתה מדבר על הכוח הצנרופגלי שנוצר עקב הסיבוב של הירח
וכוח הכובד הוא כוח המשיכה של כל גוף בעל מסה על גוף אחר (התיאוריה שקראתי מדברת על מסה שגורמת לעיוות של המרחב שבקרבתה).
אבל, מה לגבי כל הגלקסיות שמתרחקות במהירות הולכת וגדלה אחת מהשנייה (אפשר לראות זאת באמצעות אפקט דופלר של האור)?
אולי הריק גורם להן התרחק כך? נשמע לי יותר הגיוני מאשר לדבר על המפץ הגדול (שהרי הן מאיצות ולא מאטות) ואיזה שהוא כוח אפל.
אלי איזק
https://eisaak123.wixsite.com/privatelessons
שלום אלי, התשובה לשאלתך,
1) המיים בקערה נתונים כל העת ללחץ של הטמוספירה, בכול מקום בו המזרק אינו נוגע האטמוספירה לוחצת בכח של 1 ק”ג לסנטימטר רבוע, אולם במזרק שלך אין לחץ כלל, ולכן המיים שבמגע איתו עולים אליו מכוון שהכח הפועל עליהם אינו מאוזן, הוא דוחף אותם מהקערה לתוך המזרק.
2) הריק ( היחסי) שבחלל לא מושך את הירח או כל גוף אחר, למעשה הוא אינו מורגש כלל על הירח, הירח עצמו מצוי כל הזמן בתנועה מתמדת, מהירותו הסיבובית שומרת אותו בתנועה, וכח הכובד מסובב את התנועה לכוון כדור הארץ, כך שהוא כל הזמן “נופל” לכוון כדור הארץ.
כשם שמסלולה של אבן שאתה זורק מקבל צורה של פרבולה כך מסלולו של הירח, אולם מסלולו הוא אליפסה מכוון שהוא משנה את מקומו ביחס לכדור הארץ ולכן כוונו של הכח המושך אותו משתנה כל הזמן.
מקווה שהסברתי פשוט.
השאלה הבאה קשורה למהות החלל והריק שבתוכו.
אתחיל בניסוי פשוט שעשיתי.
לאחרונה עשיתי ניסויים פשוטים עם הילדים.
למשל, שאבתי מים עם מזרק מתוך קערית.
התבוננתי היטב בתהליך הפשוט הזה ואני לא מצליח להסביר אותו. אשמח להסבר מדעי.
מה איכפת למים שנוצר ריק במזרק? מה איכפת למים שכמעט אין שם חומר? איזה כוח מושך את המים לעלות אל מקום שיש בו פחות חומר?
זה לא קרה בניסוי שלי רק עם המים.
סגרתי עם האצבע את הפתח הקטן שבקצה של המזרק ומשכתי את הבוכנה של המזרק לאחור. כאשר שיחררתי אז הבוכנה קםצה בחזרה בכוח! מה איכפת לבוכנה שלחץ האויר במזרק ירד?
בהקשר של החלל, האם הריק בחלל מושך את הכוכבים בכוח רב?
האם הריק מושך את הירח להתרחק מכדור הארץ (הרבה חומר)?
אלי איזק
https://eisaak123.wixsite.com/privatelessons
צריך להוריד את המיני ירח הזה לכדור הארץ ולהציג אותו במוזאון כלשהו (עם איזה כתובית מעניינת שמספרת על המסלול הארוך שלו ומקורו בחלל הרחוק). כולם מדברים על זה שכבר מחר אנחנו הולכים להתחיל לחצוב מינרלים ומתכות מאסטרואידים, ככה שזאת לא צריכה להיות בעיה נכון?
הגיע הזמן להגדיר מהו ירח, כך שלא כל סלע טיפשי שנקלע למסלול סביב פלנטה יזכה לתואר המכובד.