ידענים: חלל ואסטרונומיה | כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש

מאת 30 ביולי 2017 126 תגובות

חוקרים זיהו אותות שעשויים להצביע על קיומו של ירח ענק בגודל של נפטון, המקיף כוכב לכת חוץ-שמשי בגודל של צדק, במרחק של 4,000 שנות אור מאיתנו. החוקרים מדגישים שהזיהוי אינו וודאי, והם יבצעו בקרוב תצפיות עוקבות באמצעות טלסקופ החלל האבל כדי לאשש את דבר קיומו.

הדמייה של ירח סביב כוכב לכת חוץ-שמשי. מקור: NASA/JPL-Caltech.

הדמייה של ירח סביב כוכב לכת חוץ-שמשי. מקור: NASA/JPL-Caltech.

בשנים האחרונות אנו עדים לגילויים הולכים וגדלים של כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש שלנו, רובם בזכות אחת ממשימות החלל הפוריות ביותר של נאס"א – טלסקופ החלל קפלר. כעת, הטלסקופ עשוי לסייע בגילוי הראשון של ירח מחוץ למערכת השמש (המכונה באנגלית Exomoon, "אקסו-מון"). צוות חוקרים חשף לאחרונה כי הצליח לזהות אותות במידע שמדד קפלר, המעידים על קיומו האפשרי של ירח חוץ-שמשי.

הזיהוי האפשרי נעשה במסגרת פרויקט HEK (ראשי תיבות של Hunt for Exomoons with Kepler), שהוא שיתוף הפעולה המדעי הראשון שמיועד לחיפוש אחר ירחים חוץ-שמשיים.

החוקרים הדגישו כי הזיהוי אינו וודאי עדיין, אך אם הוא יאומת, בתצפיות המשך שמתוכננות להתבצע השנה על ידי טלסקופ החלל האבל, הוא יהיה לגילוי הראשון אי פעם של גוף כזה. ד"ר דייוויד קיפינג מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שעומד בראש צוות החוקרים, השתדל להישמע ספקני ואמר לאתר New Scientist: "היו לנו מועמדים בעבר שחקרנו אותם, ורובם התפוגגו". "בשלב זה אנחנו מתארים אותו רק כמשהו שעולה בקנה אחד עם ירח, אבל מי יודע, אולי זה משהו אחר", הוא אמר ל-BBC.

כוכב הלכת החוץ-שמשי שסביבו חג הירח המשוער הוא Kepler-1625b, ואם הוא אכן קיים – החוקרים מניחים שמרחקו מכוכב הלכת עומד על כ-2 מיליון ק"מ. כוכב הלכת עצמו נמצא במסלול בן כ-290 יום סביב כוכב שגודלו כמעט כפול מהשמש שלנו. כל המערכת נמצאת במרחק של כ-4,000 שנות אור, בקבוצת הכוכבים ברבור.

הירח המשוער שונה לחלוטין ממה שאנו מכירים במערכת השמש שלנו – הוא דומה בגודלו לנפטון (שגדול פי 4 מכדור הארץ), ומקיף כוכב לכת בגודל של צדק (אך עם מסה הגדולה פי 10 מזו של צדק). במערכת השמש שלנו רובם המוחלט של הירחים קטנים מאד בהשוואה לכוכב הלכת אותו הם מקיפים, עם מעט מאד חריגים (ובהם הירח של כדור הארץ והירח כארון של פלוטו).

מכיוון שהירח גדול מאד ביחס לכוכב הלכת שלו, החוקרים שוללים את האפשרות שהוא נוצר ביחד עם כוכב הלכת מהתגבשות של חלקיקים בדיסקת גז ואבק קדומה, ממנה נוצרת מערכת פלנטרית, כפי שהתיאוריה המקובלת מסבירה את היווצרותם של הירחים של ענקי גזים כמו צדק במערכת השמש שלנו.

החוקרים מעריכים שאם הירח אכן קיים, אזי גודלו דומה לזה של ענק הקרח נפטון במערכת השמש שלנו - שגדול פי 4 בערך מכדור הארץ. כוכב הלכת אותו מקיף הירח המשוער דומה בגודלו לצדק, שגדול מנפטון בערך פי 3. מקור: NASA / Jcpag2012.

השוואה בין נפטון וכדור הארץ. החוקרים מעריכים שאם הירח אכן קיים, אזי גודלו דומה לזה של ענק הקרח נפטון במערכת השמש שלנו – שגדול פי 4 בערך מכדור הארץ. כוכב הלכת אותו מקיף הירח המשוער דומה בגודלו לצדק, שגדול פי 3 מנפטון. מקור: NASA / Jcpag2012.

במקום זאת, החוקרים מציעים שתי אפשרויות להיווצרות ירח ענק כל כך – אפשרות אחת היא שהוא נוצר בנפרד ונלכד מאוחר יותר בכוח המשיכה של כוכב הלכת, בדומה לירח טריטון של נפטון. האפשרות השנייה מזכירה את אופן ההיווצרות המשוער של הירח של כדור הארץ – התנגשות אדירה בכוכב הלכת עשויה הייתה לזרוק חומר רב למסלול סביב כוכב הלכת, שהתגבש מאוחר יותר לכדי ירח.

החוקרים גילו את הסימנים המעידים על קיומו של הירח באופן דומה לזה שבו התגלה כוכב הלכת שלו. עקב המרחק העצום, הטכנולוגיה הנוכחית לא מאפשרת צפייה ישירה בכוכב הלכת, ובוודאי שלא בירח שלו. במקום זאת, החוקרים משתמשים במספר שיטות זיהוי לא ישירות. אחת מהן, "שיטת הליקוי", תרה אחר העמעום שכוכב הלכת יוצר באור הכוכב, כאשר הוא עובר בינו ובין הטלסקופ.

כאשר יש לכוכב הלכת ירח, גם הוא עשוי ליצור עמעום קטן באור הכוכב – לפני או אחרי העמעום הראשי של כוכב הלכת, בהתאם למיקומו סביב כוכב הלכת בזמן הליקוי. במידע שמדד קפלר נרשמו שלושה ליקויים של Kepler-1625b, ובהם ניתן לראות את הדעיכה בעוצמת אור הכוכב, שנוצרת על ידי כוכב הלכת עצמו. בנוסף, ניתן לראות דעיכה קטנה יותר, שמקדימה את העמעום הראשי או באה אחריו. בליקוי השלישי בתרשים (ראו בתמונה למטה) ניתן לראות שהעמעום המשני מופיע גם לפני וגם אחרי העמעום הראשי.

עד כה, זיהויים קודמים של ירחים חוץ-שמשיים, שהוכרזו בריש גלי בתקשורת, הופרכו מאוחר יותר. במקרה הזה, לעומת זאת, החוקרים ציינו שעד כה הוא שרד את כל המבחנים שהפריכו גילויים קודמים. לדבריהם, רמת הביטחון בזיהוי עומדת על 4 סיגמא, כשהמשמעות היא שיש סיכוי של 1 ל-16,000 שהמידע שנמדד נובע מצירוף מקרים. עם זאת, הם מדגישים שעדיין קשה לקבוע בוודאות שהגורם האחראי הוא בהכרח ירח.

שלושת הליקויים של כוכב הלכת החוץ-שמשי Kepler-1625b, שמדד טלסקופ החלל קפלר. ניתן לראות את הדעיכה בעוצמת אור הכוכב, שנוצר על ידי כוכב הלכת, אך גם דעיכה קטנה יותר, שמקדימה את העמעום הראשי או באה אחריו. בליקוי השלישי בתרשים ניתן לראות שהעמעום המשני מופיע גם לפני וגם אחרי העמעום הראשי. מקור: Teachey, Kipping, and Schmidt.

שלושת הליקויים של כוכב הלכת החוץ-שמשי Kepler-1625b, שמדד טלסקופ החלל קפלר. ניתן לראות את הדעיכה בעוצמת אור הכוכב, שנוצרת על ידי כוכב הלכת, אך גם דעיכה קטנה יותר, שמקדימה את העמעום הראשי או באה אחריו. בליקוי השלישי בתרשים ניתן לראות שהעמעום המשני מופיע גם לפני וגם אחרי העמעום הראשי. מקור: Teachey, Kipping, and Schmidt.

כדי לאמת את השערתם, הם יבצעו בקרוב תצפית עוקבת באמצעות טלסקופ החלל האבל, שלו יכולות גבוהות מקפלר. התצפית תיערך ב-29 באוקטובר השנה, אז Kepler-1625b יבצע ליקוי נוסף סביב הכוכב שלו, והחוקרים מקווים לצפות שוב בליקוי המשני שהירח שלו יעשה, אם הוא אכן קיים.

ראוי לציין שהחוקרים לא רצו לפרסם את דבר הזיהוי האפשרי כעת, והעדיפו לחכות עד לאישושו באמצעות האבל. אלכס טיצ'יי, שמשתתף במחקר, הסביר בבלוג באתר סיינטיפיק אמריקן: "ההכרזה והחזרה מאוחר יותר מתוצאות שעשויות להיות פורצות דרך, גורמת לשחיקה באמון הציבור במדע לאורך הזמן". עם זאת, מכיוון שהבקשה שלהם לבצע תצפית בהאבל הייתה חשופה לציבור ועמדה להתפרסם בין כה וכה, החוקרים העדיפו לפרסם זאת בעצמם באופן מעט אחראי יותר. הייתה גם סיבה פחות אלטרואיסטית להחלטתם – הם חששו שמדען אחר ישתמש במידע כדי לרשום את התגלית על שמו. כעת נותר לחכות ולהמתין מעט כדי לבדוק אם גם התגלית הזו לא "תתפוגג" בהמשך.

למאמר של החוקרים

ראו עוד בנושא באתר הידען:

126 תגובות ל “האם לראשונה התגלה ירח מחוץ למערכת השמש?”

  1. אנונימי

    ברור, שלא הבנתי אותך, יריב. אני באמת מתקשה להבין דברים שהם שטויות. לכן הצבעתי איפה אתה ו"החכמים" שעונים לך טועים, ומה אתם מפספסים. אז, אחרי שאכלת את הגאווה שלך ואימצת את הדברים הנכונים שכתבתי (וכמובן, ניכסת אותם לעצמך), אתה עוד מרשה לעצמך לטנף את הפה…

  2. יריב

    ברור שדיברתי (וגם הסברתי זאת) רק על הפוטונים שפגעו בעדשה וגרמו להופעת הכוכב בתמונה, ברור שהם לא היו מבודדים משאר הפוטונים וקרני האור שהגיעו מאותו כוכב ופגעו בעדשת הטלסקופ בזווית לא מתאימה או באיזור שמסביב לטלסקופ ולכן לא הופיעו בתמונה. כולם הבינו, חוץ מטמבל אחד.

  3. יריב

    אנונימי,

    באמת לא ציפיתי שטמבל כמוך יבין, מזל שיש כאן אנשים קצת יותר חכמים.

  4. יריב

    ממש מגניב 🙂 הרעיון לגבי גילוי הפלנטה באמצעות כבידה עלה לי בראש מיד כשדיברת על כך שלפלנטה יש מספיק כוח משיכה שמספיק לעקם את קרני האור ״ולסגור״ את האיזור החשוך שנוצר שם. עוד מעט אני אכנס (לראשונה) ללינק שנתת, זה נשמע ממש מעניין 🙂

  5. ניסים

    יריב
    התמודדנו עם ההצעה שלך 🙂 הקישור לויקיפדיה מכיל תיאור של שיטת הכבידה. עד שלא קראתי, לא הכרתי.

  6. יריב

    אמנם דיברתי בעיקר על ההשפעה על עוצמת האור, אבל העיקרון דומה, שימוש בכוכבים ובגלקסיות שנמצאים ברקע כדי לזהות כוכבי לכת שנמצאים בטווח.

    מוזר שלאורך כל השירשור הארוך הזה אף אחד לא הזכיר את השיטה של זיהוי כוכבי לכת באמצעות כבידה.

  7. יריב

    ניסים,

    עדיין לא היה לי זמן להיכנס לקישור, אבל מה בעצם אתה אומר? שהשיטה שהצעתי לחיפוש כוכבי לכת באמצעות השפעתם על כוכבים רחוקים שנמצאים מאחוריהם ברקע, באמת עובדת?

  8. ניסים

    יריב
    בקישור שנתתי מסבירים בדיוק את זה – משתמשים בעידוש כבידתי כדי לחפש פלנטות. ומה שמוצאים זה שלכל כוכב יש פלנטה או שתיים לפחות.

  9. יריב

    ניסים,

    פלנטה בגודל של כדור הארץ בדרכן של קרני האור מכוכב רחוק לעבר הטלסקופ שלך, זו בכל זאת הפרעה רצינית בדרך, ואני חושב שבכל מקרה ההפרעה הזו תהיה מדידה.

    1. לפי מה שאני מבין אתה טוען שקרני האור שמתעקמות טיפה כאשר הן עוברות קרוב לפלנטה, ״יכסו״ במרחק גדול את הצל או את האיזור החשוך שנוצר בצידה השני במרחקים קרובים. יש בזה איזשהו היגיון אך עדיין אני לא חושב שהאחידות בשטף קרני האור תישאר אחידה לאחר המפגש עם הפלנטה. בכל מרחק שבו תמדוד את עוצמת האור של הכוכב מצידה השני של הפלנטה תהיה אי אחידות מדידה בעוצמת האור כתוצאה מהמפגש עם אותו מחסום, עוצמת האור לא תהייה זהה בכל מקום.

    2. אם החישובים שלך נכונים והפלנטה באמת יוצרת במרחקים גדולים הסחה גדולה כל כך של קרני האור אתה אמור לזהות זאת בצורה ברורה בפריים שלך, הכוכב אמור לזוז ממקומו בצורה בולטת ברגע שהפלנטה עוברת בינו ובין כדור הארץ. אם צילמת 50 פריימים והכוכב היה במיקום מסויים, ברגע שהפלנטה תתקרב, תגיע לנקודת ״ההסתרה״ ואז תתרחק אתה אמור לראות בבירור בפריימים הבאים את הכוכב מוסת ממקומו וזז למקום אחר, ולאחר מכן חוזר למקומו המקורי.

    אז בכל מקרה תוכל לזהות את המעבר, אם באמצעות שינוי בעוצמת האור, ואם בתזוזת הכוכב ממקומו (כמו בניסוי המפורסם של אינשטיין עם ליקוי החמה והכוכב).

  10. ניסים

    יריב
    כן, קרוב לפלנטה יראה איזור כהה על פני הכוכב. כשמתרחקים, האיזור הזה יקטן כמובן.
    אבל – תמיד יש אור ש"מתגנב מאחור". בפיסיקה קלאסית, אור זה בא משני מקורות: עקיפה ועיקום המרחב.

    אין לי מושג איך לחשב את השפעת העקיפה, אבל הנוסחה לחישוב השפעת עיקום המרחב פשוטה:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Gravitational_lens#Explanation_in_terms_of_space.E2.80.93time_curvature

  11. יריב

    ניסים,

    מה לגבי קרני אור שפוגעות ישירות באדמת הפלנטה שקוטרה 10,000 ק"מ, האם הן לא אמורות להשאיר איזשהו ״חור״ חשוך ושחור בצידה השני של הפלנטה?

  12. ישראל שפירא

    אני דג? אולי החכם הסיני והצמחוני יאנג צלי דג?

    אכן אם ירח יסתיר את השמש תוכל לראות את השתקפויות השמש בסביבה – אבל לא תוכל לראות את כתמי השמש, פני הירח או הסערה בצדק (או שלא בצדק).

    בשביל זה תצטרך חלל נקי ללא הפרעות.

  13. ניסים

    יריב
    השאלה שלך טובה. אני חושב שהנקודה היא ששני הגופים הם… נקודות 🙂
    בגלל הגודל הזוויתי הזעום, כל שינוי זוויתי במסלול האור יגרום לזה שחלק מהאור יעבור לפני הכוכב.
    מצאתי ברשת שכדור הארץ גורם להסחה של 0.16 מיליוניות המעלה. בוא נסתכל מה הגודל הזוויתי של כדור הארץ ממרחק 10 שנות אור. אני משתמש בטריק של טייסים שנקר חוק "אחד לשישים".

    קוטר כדור הארץ כ-10,000 ק"מ
    10 שנות אור זה 100 טריליון ק"מ.
    נחלק ונקבל עשירית מיליארדית.
    לכן – אם נכפיל ב-60 נקבל 6 מיליארדיות המעלה, כלומר 0.006 מיליוניות.

    כלומר – הסחת הכבידה היא פי 200!!

  14. אנונימי

    "לכן, משום שאנחנו ***כן מקבלים*** תמונה ממוקדת של הכוכב על גבי הפריים, נובע מכך שחייבת להיות קרן צרה ומרוכזת יחסית של פוטונים שעברה את הדרך מאותו כוכב ועד לעדשת הטלסקופ שלנו."

    המשפט הזה יהיה נכון רק במידה וישנו חייזר, שנמצא על אותה פלנטה, ושולח קרן לייזר (בצורת הפלנטה שלו?!) שפוגעת בעדשת הטלסקופ….

    וזה עוד נראה לו "טריוויאלי"…

  15. יריב

    ניסים,

    1. ״הראתי לך מספרית שאתה טועה. עיקום המרחב גדול בסדרי גודל מההסתרה של הפלנטה. מה לא טוב בזה?״

    הקטע שלא הבנתי שום דבר ממה שאמרת שם, קיוויתי שאולי ישראל שפירא יגיד משהו בנושא אבל משום מה הוא שותק כמו דג.

    2. מה דעתך להתייחס ספציפית לטענה שהעליתי? אם הפוטונים שיוצרים את דמות הכוכב בפריים אינם מרוכזים כקרן אחת צרה של פוטונים הנעים בקווים מקבילים, כיצד הם מצליחים ליצור דמות כל כך מפוקסת ויפה של הכוכב בפריים?

    ואם אתה מסכים איתי שאכן קרן צרה ומרוכזת של פוטונים יוצרת את דמות הכוכב בפריים, אז מדוע נראה לך שמחסום אטום וענק בגודל של כדור הארץ (ענק יחסית לקרן הפוטונים הצרה שמנסה להגיע לטלסקופ) לא יצליח לעצור אותה מלהגיע לטלסקופ שלך?

    לי זה נראה טריוויאלי.

  16. ניסים

    יריב
    הראתי לך מספרית שאתה טועה. עיקום המרחב גדול בסדרי גודל מההסתרה של הפלנטה.
    מה לא טוב בזה?

  17. יריב

    לכל מי שבכל זאת רוצה להמשיך את הדיון, הטענה שלי פשוטה –

    כדי ליצור נקודת אור זעירה על גבי הפריים, כזו שמייצגת שמש שנמצאת במרחק אלפי שנות אור מאיתנו, חייבת להיות קרן צרה ומרוכזת של פוטונים שיצאה מאותה שמש רחוקה, עברה את כל הדרך עד אלינו, ופגעה בזווית מאד ספציפית בעדשת הטלסקופ, זווית שקבעה את המיקום של אותו כוכב בפריים שלנו.

    אם אותם פוטונים שמייצגים את הכוכב בפריים היו מתפזרים בדרכם אלינו לכל מיני כיוונים אקראיים בגלל אבק חלל, גלקסיות ואסטרואידים, הם לא היו יוצרים כוכב ממוקד בפריים אלא סתם כתם ענק ומטושטש שספק אם היינו מזהים אותו בכלל ככוכב.

    לכן, משום שאנחנו ***כן מקבלים*** תמונה ממוקדת של הכוכב על גבי הפריים, נובע מכך שחייבת להיות קרן צרה ומרוכזת יחסית של פוטונים שעברה את הדרך מאותו כוכב ועד לעדשת הטלסקופ שלנו. לכן ברור גם שפלנטה בגודל של כדור הארץ תחסום את דרכה של קרן פוטונים צרה שכזו, ולא תאפשר לה להגיע לעדשת הטלסקופ שלנו.

    לכן נראה הסתרה.

  18. elbentzo

    יריב,

    לא ביקשתי ממך לקרוא מחשבות. ביקשתי ממך לקרוא טקסט. אם אתה מסתכל רק על שניים-שלושה משפטים שכתבתי ומתעלם מכל 5-10 פסקאות שליוו אותם, אז לא מפתיע שלא הצלחת להבין. מה בדבר זה שכתבתי שהניסוי חייב להתבצע עם מקור אור שאינו נקודתי או ממוקד, ושהוא צריך להיות גדול? האם הניסוי שלך ושל ישראל משקף זאת? ישראל אמר שהוא השתמש בפנס האייפון שלו, שאני מכיר אותו היטב והוא לא עונה לאף אחת מההגדרות האלה. אם היית מסתכל גם על ההסברים (הרבים) של הפיזיקה מאחורי הניסוי שכתבתי, לא היית צריך לצטט באופן עיוור שני משפטים מכל התגובות שלי. כתבתי גם במפורש שהכדור יסתיר את האור שפוגע בו, אבל מה שהסברתי זה שכמות האור פרופורציונות לגודל הזוויתי שלו, שהוא קטן כאשר הוא רחוק.

    וכמה הערות לסיום (הפעם באמת לסיום): 1. יש המון רפלקציה לאור שמגיע אלינו. בינינו לבין הכוכבים שאנחנו מתצפתים עליהם יש תווך (כמו אבק, גלקסיות, אסטרואידים וכו'). התווך משחק תפקיד חשוב בתצפית.

    2. כבר נאמר לך שקרני האור לא נעות בקו ישר.

    3. הכי חשוב: אם אתה מסתכל על מרכז של גלקסיה, אתה רואה כתם אור. כתם האור הזה מכיל באופן טיפוסי מיליארדים רבים של כוכבים. אז למה אנחנו רואים רק כתם? למה לא רואים את כל הנקודות? כי בגלל המרחק הגדול, כל האובייקט העצום הזה, מגיע פחות או יותר מאותו כיוון ופוגע פחות או יותר באותו מקום בגלאי. כך גם כל האור שנפלט מהכוכב (שהוא באופן טיפוסי גדול פי אלפים מפלנטות שיכולות להסתיר אותו) מתמצע על פני שטח קטן מאוד בגלאי. לכן, גם ללא רפלקציה יגיע לך הרבה אור ישיר, והשאלה כמה ממנו יאבד בדרך בגלל הפלנטה. כפי שהסברתי מקודם – זו שאלה של כמה תפחת העוצמה.

    חושב שאני טועה? אוקי. אני הייתי מצפה שבמקרה זה תוכל להצביע על הטעות שלי, או ברמה המתמטית (כמו שאמרתי, חישוב השינוי בשטף הוא ממש קל) או ברמה הפיזיקלית. אבל אם אתה נסמך על אינטואיציה, אין לי מה לומר. אף אחד לא יכריח אותך להסכים איתי – בטח שלא אני. מאחל לך שלכאן או לכאן, צודק או טועה, מסתיר או לא, העניין יתברר לך בקרוב.

  19. יריב

    ישראל, אל תסבך לי את העניינים עכשיו עם תורת הקוונטים בסדר? הפוטון יצא מהשמש ונע במהירות האור לעבר עדשת הטלסקופ, זהו.

  20. יריב

    תיקון אחרון אני מקווה – אני חושב שנכון יותר לשאול מה יהיה קוטרו ***הממוצע*** של אותו גליל סיבים, שהרי רוב הסיכויים שזה יהיה קוטרו אם וכאשר הוא יתקל בפלנטה שניצבת בדרכו.

  21. יריב

    אופס תיקון קל, התכוונתי להגיד – לצבוע באדום רק את מסלולם של הפוטונים שיצרו נקודת אור בודדת (כוכב) בתמונה הסופית.

  22. יריב

    בוא ואשאל כך, אם היית יכול לצבוע באדום את המסלול המדוייק של כל פוטון ופוטון שפגע ברגע מסויים בעדשתו של טלסקופ החלל האבל, מנקודת היציאה שלו ועד לפגיעתו בעדשה, אני מתאר לעצמי שהיית מקבל מעין גליל ארוך המורכב מהמון המון סיבים (כל סיב מייצג את המסלול של פוטון אחד בודד) שיוצא מנקודה מסויימת בחלל שבא היה הכוכב, ומגיע עד לעדשת הטלסקופ.

    האם במקום הכי עבה (שמכיל נאמר לפחות 80% מהפוטונים באותו מקטע) קוטרו של אותו גליל פוטונים היה עובר את ה 10 קילומטרים? אם לא, מה יקרה אם אותו גליל ארוך של פוטונים שהיה בדרך לטלסקופ שלנו, ייתקל במחסום בגודלו של כדור הארץ? איזו אחוז מהפוטונים באותו גליל צר יצליח לעקוף את המיכשול ועדיין להגיע לעדשת הטלסקופ שלנו?

  23. יריב

    ‏elbentzo,

    אני מצטער אבל עדיין לא למדתי לקרוא מחשבות, כשאתה חוזר ומדגיש הודעה אחרי הודעה:

    1. ״תראה שחליפת הכדור ***לא תעשה כלום לאור שאתה רואה מהפנס***…״

    2. ״כדור טניס שיעבור בדיוק בקו המחבר בינך לבין הפנס ***לא יסתיר את הפנס***…״

    3. ״מעבר כדור טניס ליד הפנס יסתיר את האור, וגם מעבר כדור טניס ליד הפרצוף שלך יסתיר את האור, ***אבל באמצע הוא לא***״

    אז הדבר היחיד שניתן להבין מניסוח כזה הוא ***שלפחות*** 95% מכמות האור שהגיעה קודם לעיני (או לאמצעי המדידה) ללא חסימה, תמשיך להגיע לעיני גם כאשר החסימה תוצב באמצע הדרך.

    אך באופן מעשי קרה דבר הפוך, גם בניסוי שלי וגם בזה של ישראל, 99% מכמות האור כן נחסמה! הפנס כן הוסתר!

    ראה מה ישראל כתב:

    ״****את אור הפנס לא ראיתי****, אבל את ההשתקפויות – מהגן, מהעצים, מהאוויר – ניתן לראות היטב״

    כיצד קרני האור שפגעו במחסום והשתקפו בעצים בגן ובאוויר רלוונטים לענייננו? האם ליד הפלנטה ישנם עצים, ספסלים ועצמים אחרים שהאור שניתז מהפלנטה לאחור ולצדדים יכול להשתקף בהם?

    אני באמת מאד מעריך את הידע שלך ואת נסיונותיך להסביר דברים, אבל האינטואיציה שלי וגם תוצאות הניסוי אומרים לי שבנושא הזה אתה לא צודק. נכון שהשמש הרחוקה פולטת אור לכל הכיוונים אני מסכים איתך, אבל מתוך כל האור העצום הזה שהתפזר ממנה לכל הכיוונים נוכל כאן על כדור הארץ לקלוט ולראות רק אלומת אור צרה של פוטונים שהגיעה מהשמש ועד לעדשת הטלסקופ שלנו שקוטרה המקסימלי הוא 2.5 מטרים! כלומר אם היכן שהוא בדרכה של אותה אלומת אור צרה ישנו מחסום גדול כמו למשל פלנטה בגודל של כדור הארץ, אז אלומת האור הזו שהייתה בדרכה לטלסקופ הקטן שלנו תיתקע באדמת הפלנטה ולא תמשיך לעבר הטלסקופ.

    האור של אותה אלומה יפגע באדמת הפלנטה וחלקו יוחזר למעלה ולצדדים, אך לא לכיוון שלנו, ולכן ברגע הזה (נניח לרגע שמהירות האור היא אינסופית) נראה שנקודת האור שקודם ראינו פתאום נעלמה.

  24. elbentzo

    יריב,

    הניסוי כפי שישראלמתאר אותו זה בדיוק מה שאמרתי שיקרה. אני לא מבין, אתה חושב שאני טוען שכדור הטניס נהיה שקוף באורח פלא? הסברתי שוב ושוב – האור מתפזר. לכן האור שיתקע ישירות בכדור הטניס לא יגיע אליך, אבל יש הרבה אור ש"עוקף" את כדור הטניס וכן מגיע אלינו. במקרה של ישראל, היה ברור לו שהאור הזה פגע באיזה עץ בגן החשוך וחזר לעיניו מהעץ הזה. אבל כשהטלסקופ אוסף אור, הוא לא יודע מה היה המסלול של כל פוטון שהגיע אליו, אין לו את הרזולוציה להבין אם הייתה רפלקציה מעצם אחר או לא, וגם – כמו שנאמר לך כבר מקודם – מסלולי הקרניים לא ישרים ולכן חלק מהאור יכול להגיע לטלסקופ גם ללא שום רפלקציה. כל מה שאנחנו יכולים לראות זה מה השינוי בכמות האור שמגיעה לטלסקופ – והשינוי הזה יהיה אפסי כשמדובר בעצם "מסתיר" שאינו מאוד קרוב למקור האור המוסתר. בגלל זה גם שאלתי אותך אם אתה טוען שאין הבדל בין חדר חשוך לגמרי, לחדר עם נורת לד שמוסתרת על ידי קרטון במרחק 10 מטר ממנה (לא יודע בדיוק מה גודל הדירה שלך, נניח 10 מטר בין הקרטון לנורה). כי לפי מה שאתה טוען – שכל האור מהלד נחסם, אז אדם שנכנס לדירה שלך לא אמור להיות מסוגל להבדיל בין שני המקרים. אבל ברור לכל מי שאי פעם ראה מנורה שאפשר יהיה להבדיל, כי חלק מהאור יעקוף את הקרטון. לנו זה אולי יהיה ברור כי יש לנו עיניים חדות ורזולוציה גבוהה, אבל בטלסקופ שכל פיקסל שלו סוכם כמויות אסטרונומיות של פוטונים שלא בהכרח באו באותו זמן מאותה נקודה בדיוק, פשוט תקבל מריחה של כתם אור. ההבדל בין כתם האור בלי הסתרה של פלנטה ועם הסתרה של פלנטה תלוי באופן ישיר במרחק בין הפלנטה לכוכב.

    ושוב – כפי שכבר הסברתי – יוצא הדופן היחיד פה הוא המקרה כאשר העצם המסתיר רחוק מאוד ממקור האור המוסתר, אבל קרוב מאוד לטלסקופ. זו אמירה טריוויאלית – כמו לומר שגם אצבעון יכול להסתיר את כל אור השמש (אם אני מצמיד לך אותו לרשתית של העין).

הוספת תגובה

  • (will not be published)