הידען > פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה על הרעיונות ועל אלה שהגו אותם – פרק 13 – חלק ב

פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה על הרעיונות ועל אלה שהגו אותם – פרק 13 – חלק ב

לפניכם חלקו השני של פרק 13 – שכותרתו מלחמת הקיום של תורת האבולוציה בספרו של דוד וול

"אביר מכה בישוף" גרסתו של ס"ג גולד (1994) לוויכוח עם וילברפורס

לדף הספר (ולאפשרות רכישה) באתר הוצאת מגנס

המאמר הביקורתי של וילברפורס

האבולוציוניסט סטיבן גיי גולד, בשהותו באוקספורד בשנת 1970, נבר בקטעי עיתונות וחומר אחר מאותה תקופה, והגיע למסקנה שהדיווח על הדיון ב-1860 אינו אובייקטיבי – אולי בגלל העריכה של החומר בידי פרנסיס דרווין – ואינו יוצר תמונה נכונה על התנגדותו של סמואל וילברפורס, יריבו של הקסלי בוויכוח הפומבי, לתורת האבולוציה של דרווין. גולד מציין שוילברפורס אמנם יצא מן הוויכוח כשידו על התחתונה, אך לא בגלל שהקסלי שכנע את הקהל להסכים עם דרווין, אלא משום
שוילברפורס נהג באופן “לא ג’נטלמני” כשפנה להתקפה אישית מלגלגת על הקסלי.¹

כשבועיים לפני הוויכוח הפומבי עם הקסלי פרסם הבישוף וילברפורס מאמר ביקורתי גדול על “מוצא המינים” של דרווין. מקריאת מאמר זה עולה תמונה שונה של הביקורת שמתח הבישוף על הספר ועל מחברו. נוסח הרצאתו של וילברפורס בכנס המפורסם לא נשתמר, אבל מקריאת מאמרו עולה שוילברפורס קרא את הספר של דרווין בתשומת לב, ואכן הייתה לו ביקורת קטלנית על כמה היבטים חשובים בתאוריה של דרווין, כפי שהבטיח. דרווין עצמו קרא את מאמר הביקורת והודה, במכתב להוקר, שהבישוף הבחין בכל חולשותיו של הספר והציגן בצורה משכנעת.²

בתחילת דבריו וילברפורס חלק, בלגלוג-מה, שבחים לדרווין על כתיבתו המעניינת. הוא ציטט בהרחבה סיפורים טריוויאליים שדרווין שיבץ בספרו – כמו הקשר בין טיפוח החתולים על ידי הנשים בכפרים לבין שפע העכברים, דבורי הבר, הפרחים וגידולי התלתן, או היחסים בין הכנימות לנמלים שאותן הן “חולבות”, ותופעת הנמלים “סוחרות-העבדים”. אבל מיד לאחר השבחים הוא הצהיר על התנגדותו לטיעוניו העיקריים של דרווין,³ ופירט את עיקרי התאוריה שאינו מסכים אתה – תאוריית הברירה הטבעית, הכוח המניע את השינויים בעולם החי. לפי תאוריה זו:

האדם, השרצים הזוחלים, והצומח על פני האדמה, כולם צאצאים ישירים של ישות אחת, שצאצאיה פשוט השתנו על ידי פעולת כוחות טבעיים הניתנים לזיהוי, [ויצרו את] כל מגוון החי שמסביבנו. מר דרווין מזהה את הגורם להפצה ולשיפור – שלו הוא זקוק כדי להסביר את התפתחותן של צורות חדשות – בעקרון הברירה הטבעית. ⁴

בראש וראשונה וילברפורס תקף בחריפות את השימוש שעשה דרווין בדוגמאות מברירה מלאכותית בידי האדם – כמודל למתרחש בטבע. כדוגמה בולטת להסקת המסקנות השגויות של דרווין, כפי שהוא רואה זאת, הבישוף הביא את ההסתמכות על טיפוח זני היונים, שדרווין תיאר בהרחבה רבה, וטען שאין כל דמיון בין הטיפוח בידי אדם לתהליך שיכול להתרחש בטבע. דרווין לא הביא כל עובדה שיכולה לתמוך בעמדתו, שמינים חדשים נוצרים בטבע מווריאנטים קיימים:

כל זה הוא סיפור נחמד מאוד, במיוחד לחובבי יונים. אבל האם זה מקדם אותנו ולו בצעד אחד לקראת ביסוס טענתו המשוערת, שווריאציות אינן אלא מינים בהתהוות, או לעמדתו המוצהרת שזן בעל תכונות ברורות ניתן לראות בו מין בהתהוות? אנו מדגישים באופן החלטי שאפילו עובדה אחת, או אפילו רמז בכיוון זה, אינם מובאים.⁵

דרווין הדגיש בספרו את ההבדלים העצומים בצורה ובתכונות של הזנים המבויתים השונים של כלבים, כדוגמה להשפעה המצטברת של ברירה – וטען שבטבע יכול להתרחש תהליך דומה, וביתר הצלחה. אבל, טען וילברפורס, אין כל סימן שהברירה המלאכותית בידי האדם הביאה ליצירת מין חדש של בעל חיים (וילברפורס מצטט בהרחבה מספריו של האנטומיסט בר-הסמכא ריצ’רד אואן בעניין זה). הכלב הניופאונדלנדי הענק מזהה ללא קושי כל אחד מהזנים הננסיים כבן מינו, ומתנהג כלפיו אחרת מאשר אל שועל, תן או זאב: “הפילוסוף יכול ללמוד לקח חשוב מהתנהגות החיה: למרות הווריאציה, התכונות האופייניות למין ניכרות והחיה מבחינה בהן ללא קושי”.⁶

וילברפורס תקף בחריפות רבה את רעיון הברירה הטבעית. דרווין בנה את כל התאוריה שלו על ההנחה שאם יימצא פרט השונה מאחרים בתכונה כלשהי המעניקה לו יתרון במלחמת הקיום, פרט זה יתרבה ויהיה לו סיכוי טוב להצליח. אבל להנחה זו אין על מה לסמוך: התבוננות בתוצאות הטיפוח אינה מגלה וריאנטים כאלה.

כל וריאנט שטופח בידי אדם מועיל לאדם, אבל אין אפילו צל של יסוד למסקנה שווריאנטים כאלה יביאו אי פעם תועלת כלשהי לחיה בתור חיה: בהתפתחות המוגזמת שלהם הם רק נעשים מועילים יותר ויותר לאדם עצמו. ומכאן שהטבע, כמנהגו במפלצות, נוטה תמיד למחוק את הסטיות האלה ולחזור לצורה המקורית.⁷

תורת דרווין מבוססת כולה על הנחה שאינה נתמכת בשום עובדה, ממש כמו סיפורי אלף לילה ולילה, כתב הבישוף. גישה כזאת מנוגדת לכל המקובל במדעי הטבע:

בשם כל הפילוסופיה האמיתית, אנו מוחים נגד דרך זו של טיפול בטבע – דרך לחלוטין בלתי מכובדת המשפילה את [מדעי הטבע] ומורידה אותם ממרומי מעמדם הנוכחי […] למעמד הפשוט של שעשוע בלתי מוגבל של הדמיון, ללא הבסיס או המשטר של התצפית. […] בסיפורי “אלף לילה ולילה” איננו מוחים כאשר אמינה מתיזה מים על בעלה והופכת אותו לכלב. אבל איננו יכולים לפתוח לרווחה את השערים הנשגבים של ההיגיון במקדש האמת המדעית בפני ג’ינים וקוסמים של הספרות.⁸

וילברפורס הצר במיוחד על דבריו של דרווין בנוגע למעמדו של האדם וקשר המוצא שלו עם יתר החיות – דבר זה מנוגד תכלית ניגוד לדברי בורא העל של הטבע: “בתחילה, הוא מצהיר בגלוי שהסכימה של פעולת הברירה הטבעית כוללת את האדם עצמו, כמו את בעלי החיים שמסביבו. עלינו לומר מיד שרעיון כזה לחלוטין איננו מתיישב, לא רק עם ביטויים בודדים בדברי האל על עניין מדעי הטבע […], אלא עם מכלול ההתייחסות למעמדו המוסרי והרוחני של האדם”.⁹
בהסתמכו על פרסומיו של ריצ’רד אואן על מיון היונקים, שמהם ציטט בהרחבה, סיכם וילברפורס שההבדלים האנטומיים בין האדם והקופים, והפיזור הגאוגרפי של גזעי האדם, שוללים את האפשרות שהאדם התפתח מהפרימטים: “האדם איננו, ואינו יכול להיות, מין משופר של קוף. הוא יצור יחיד ומיוחד, נציג יחידי של הסדרה ותת-המחלקה שאליה הוא משתייך. בכך אני מאמין, טוען אואן, מתבטלת לחלוטין האפשרות של טרנספורמציה של קוף (ape) לאדם”.¹⁰
בסוף המאמר הארוך וילברפורס התייחס להיבט הדתי של ביקורתו על “מוצא המינים”. הוא הצטייר כבעל גישה אובייקטיבית, לא קנאית, וראה בביקורתו ביקורת עניינית:

קוראינו הבחינו ללא ספק בכך שאנו התנגדנו לטענות שבהן עסקנו אך ורק על בסיס מדעי. זאת עשינו משום שאנו משוכנעים שרק בדרך זו יש לבחון את האמת או השקר שבטענות אלה. איננו מגלים כל אהדה למי שמתנגדים לעובדות כלשהן, לעובדות משוערות או לאיזו מסקנה הנובעת מהן, רק משום שנראה להם שהן סותרות את הנאמר בכתבי הקודש. [אבל] לא פחות חשוב לבחון [עובדות אלה] בחינה מדעית, ולהדגיש טעויות כאשר הן נוטות להגביל את תהילת האל במעשה הבריאה, או להמעיט בחשיבות הקשר בין הטבע לאל. זהו סוג הטעויות שהספקולציות של דרווין מובילות אליהן באופן ישיר – אולי מבלי שהתכוון לכך.¹¹

הקשיים שהבחין בהם דרווין

דרווין היה מודע לקשיים שהתאוריה שלו נתקלת בהם. במהדורות המאוחרות של ספרו הוא תיאר את הקשיים במפורט והציע להם הסברים. אחד הקשיים העיקריים הוא העדר צורות מעבר בין מינים. אם מינים חדשים נוצרים באופן הדרגתי על ידי הצטברות שינויים קטנים לאורך זמן רב, מדוע אין מוצאים פרטים מאובנים במצבי ביניים? הרי כל אוסף של מאובנים היה צריך להיות עשיר בבעלי חיים כאלה.

מבקריו של דרווין הרבו לתקוף אותו בעניין זה. ההסבר של דרווין מורכב מארבע תשובות:
א) התיעוד הגאולוגי שלם הרבה פחות ממה שחושבים. רק חלק זעיר מהעולם נחקר מבחינה גאולוגית, ובאזורים נרחבים – שיכלו אולי להכיל מאובנים של צורות הביניים – לא חיפשו מאובנים כלל.

ב) רק בעלי חיים מקבוצות מסוימות יכלו להישמר או להותיר עקבות בסלעים – למשל אלה שהיה להם שלד גירני או עצמות קשיחות, כמו רכיכות או חולייתנים.

ג) מינים רבים שהשתנו נכחדו מבלי להשאיר צאצאים. הברירה הטבעית פועלת על ידי החלפת צורות קיימות בצורות עדיפות עליהן מבחינת הכשירות, ובעל חיים השונה מעט מצורת האם של המין – צפוי שיהיה לרוב כשיר פחות ממנה. הברירה הטבעית תסלק מהר את רוב “צורות הביניים”.¹²

ד) משך הזמן שבו חלו שינויים היה בוודאי קצר ביחס לתקופות שבהן לא חל כל שינוי בהרכב הפאונה, ועל כן ההסתברות למצוא מאובנים של צורות ביניים קטנה. (אפשרות זו הועלתה מחדש על ידי פלאונטולוגים מודרניים.)¹³

קושי אחר שדרווין התלבט בו היה הטרנסמוטציה: איך יכול מין אחד להשתנות ולהפוך למין אחר בעל הרגלים אחרים ודרך חיים שונה, מבלי שהשינוי יהיה קטלני לגביו? דרווין הציע כמה אפשרויות. שינויים במהלך האבולוציה יכולים להיות קטנים, ויצטברו באופן איטי והדרגתי, כך שהאיבר המשתנה ימשיך לתפקד. יש גם מקרים ששני איברים משמשים באותו תפקיד (גם שלפוחית השחייה וגם הזימים משמשים לנשימה בדגים) – אחד מהם יכול להשתנות מבלי שהתפקוד של בעל החיים ייפגע, כלומר בעלי החיים שעברו שינוי יוכלו להמשיך להתקיים.
כדוגמה, דרווין תיאר איך יכול היה להתפתח כושר התעופה בעטלפים. הקושי הוא שצורות ביניים באבולוציה של עטלפים אינן ידועות: כל העובדות לקוחות מסנאים דואים (flying squirrels), קבוצה שונה לגמרי של בעלי חיים. דרווין טען שאין לשלול את האפשרות שההתפתחות בעטלפים הייתה דומה לזו שבסנאים. המודל הנראה לדרווין כאפשרי הוא שיפור הדרגתי של מבנה השלד תוך שכלול של כושר התעופה, מדאייה מעץ לעץ עד לתעופה פעילה, כך שכל אחת מצורות הביניים מותאמת לבית גידול מסוים.

השאלה כיצד נוצרו איברים משוכללים כמו העין באדם ובחולייתנים הטרידה מאוד את דרווין. העין שימשה כאחת ההוכחות לתכנון העולם על ידי הבורא.¹⁴ דרווין לא מצא דרך פשוטה להסביר איך העין המשוכללת יכולה הייתה להתפתח באופן הדרגתי. על פניו אין זה מתקבל על הדעת שלכל צורות הביניים היה יתרון סלקטיבי, אבל גם אם הציבור חושב אחרת, דרווין היה משוכנע בכל זאת שהעין היא תוצר של הברירה הטבעית:

ההנחה שהעין, על כל השכלולים הייחודיים שבה, התאמת המוקד למרחקים שונים, וויסות כמות האור הנכנס, תיקון העיוותים בצורה ובצבע [כאשר האור עובר דרך העדשה] – [ההנחה] שכל אלה יכלו להיווצר על ידי הברירה הטבעית – אני מודה בגלוי – נראית אבסורדית במידה קיצונית. [ואולם] כאשר נאמר לראשונה שהשמש קבועה במקום והעולם סובב [סביבה], ההיגיון הפשוט (common sense) של המין האנושי הכריז שהרעיון הזה הוא שקרי. במדע אין לסמוך על דעת הרוב. האִמרה הוותיקה “קול המון כקול שדי” (vox populi, vox dei) אין לה תוקף במדע.¹⁵

כדי להראות שקיימת אפשרות שהעין אמנם התפתחה בדרך הברירה הטבעית דרוש: א) למצוא בעלי חיים בעלי עיניים משוכללות פחות; ב) להראות שאיברים אלה באותם בעלי חיים אכן משמשים כאיברי ראייה; ג) להראות ששינויים במבנה העין הם נורשים; ד) להראות שאיברים אלה מועילים לנושאיהם במלחמת הקיום. לפחות לשני הסעיפים הראשונים יש עובדות תומכות. ¹⁶ אבל לא כל העובדות הידועות תומכות בהתפתחות הדרגתית של העין: העין המשוכללת של הדיונונים אינה מאותו מוצא כמו ביונקים, ואיננה משתלבת במודל של התפתחות הדרגתית.¹⁷

איך יכלו להתפתח בדרך הברירה הטבעית תכונות שאין להן חשיבות מבחינת השרידות של נושאיהן? קושי זה העסיק את דרווין (ואת מבקריו) לא מעט. נראה שדרווין לא היה בטוח שהסברו מניח את הדעת. תכונות יכולות להיות חשובות לאורגניזם מבלי שאנו נבחין בחשיבותן. ולהפך, תכונות יכולות להיות בלתי חשובות לאורגניזם – כמו סידור העלים בצמח – אף שהן חשובות לנו (למשל כי הן נוחות למיון האורגניזמים). תכונות כאלה אולי לא התפתחו בדרך הברירה הטבעית, ומופיעות בגלל קורלציה עם תכונות אחרות, או בגלל סיבות שאיננו יודעים. בראשית האבולוציה של החולייתנים, כיסוי העור היה יכול להיות קשקשים, נוצות או שיער באותה מידה של יעילות – ובכל זאת היונקים מכוסים שיער, העופות נוצות והזוחלים קשקשים, ולא בשל יתרון קיומי שונה בכל מחלקה.¹⁸

בספרו על ברירה זוויגית¹⁹ הציע דרווין הסבר לאבולוציה של סוג תכונות אחד שאין לו השפעה ישירה על הכשירות: ההבדלים בצבע ובדגם בין זכרים ונקבות של אותו מין (דו-צורתיות זוויגית). דרווין הציע שהכוח המניע באבולוציה של תכונות כאלה הוא היתרון של זכרים בולטים, בתחרות עם זכרים אחרים, על השגת נקבות.

הערות שוליים: