סלנולוגיה -ה”גיאולוגיה” של הירח

בירח אין עתיקות או ארכיאולוגיה, אנשים או היסטוריה, קרקע או בוטאניקה, ימות או אוקיאנוגראפיה. אולם יש בו סלעים וגיאולוגיה. לכן, בירח הגיאולוגיה או הסלנולוגיה – היא מלכת המדעים   מתוך “מדע” עיתון מדעי לכל כרך יד’ 1969-1970 מס’ 1

מאת: עימנואל מזור

מאמץ רב מוקדש זה דורות למחקר הירח. בלשו אותו בעזרת טלסקופים שהלכו והשתכללו, למדו אותו במצבי-זריחה שונים של השמש, צילמו את הרכב האור המוחזר מחלקיו השונים, מדדו את אופן ההחזרה של קרני המכ”ם ממנו, חישבו את פרטי מסלולו וכדומה, עד-כי נצטבר ידע העולה במובנים מסויימים על הידע שיש לנו לגבי כדור הארץ עצמו. בד בבד עם הנתונים המעשיים אשר נתקבלו, פותחו תיאוריות לגבי מיבנה הירח, הרכבו ושלבי היווצרותו. רבות מן התיאוריות הללו אינן ניתנות לפי-שעה לבחינה ניסויית וכמעט לכל קבוצה של נתונים קיימים כיום הסברים אפשריים אחדים. אבל יש גם תצפיות המצטרפות למסקנות ברורות וחד-משמעיות. במאמר זה נדון בתיאוריות ובתצפיות כאלו, מתחום הגיאולוגיה הבסיסית של הירח.

אגנים ורמות

צידה האחד של הלבנה פונה אלינו בקביעות ובני-אדם תבוננים בו מאז היוולדם. בעין פשוטה ניתן להבחין בכתמים
כהים גדולים וביניהם מישטחים בהירים. כאשר בנה גאליליי שנת 1509 את ה”מקל האופטי” (הטלסקופ) שלו, גילה להפתעתו הכתמים הכהים הם אגנים ענקיים שטוחים וכי המישטחים בהירים הם אזורים מוגבהים. מניאז הרבו התוכנים לצפות ירח, לשרטט פרטים הולכים ורבים של נופו ולהכין מפות שלו.

בד בבד עם פעילות זו ניתנו לאתרים רבים שמות, אשר יד דמיון, או ההערצה למלומדים, ניכרת בהם. את מרכיבי הנוף יתן לכלול בקבוצות עיקריות, שהן: הרמות המוגבהות-אלה הם מישטחים הבהירים הנרחבים הבולטים, למשל, ברביע דרום-מזרחי של הצד הנגלה של הירח ובתצלומים של מרבית צד הנסתר; האגמים הגדולים-.אלה הם הכתמים הכהים גדולים. תוכני ימי-הביניים חשבום לאוקיאנוסים ולימות נתנו להם שמות ציוריים. כאלה הם אוקיאנוס-הסערות, – שהוא אגן הגדול ביותר, המשתרע בציידו המערבי של הצד הנשקף לינו, ימת-הקרח, ימת-הגשמים, ימת-השקט וימת-המשברים בחצי צפוני; ימת-האדים, ימת-השלווה וימת-הפריון – סמוך לקו משווה, ימת-הלחות, ימת-העננים וימת-הצוף דרומה לו.

מני-אז התברר אמנם שעל פני הירח אין אוויר ומים ולכן אין ו גשמים, אדים ועננים ואיו גם צמחים או בעלי-חיים;
באחת: אין בו לא פריון ולא צוף, ומעל לכל – אין וקיאנוסים או ימות. אך השמות הללו נשמרו ובעינם עומדים.
קוטר האגנים הגדולים נע בין 300 ל-700 ק”מ. האגנים צטיינים במילוי הכהה והאחיד שלהם מאחר שהוא מצוי באגנים פזורים על-פני חלק גדול מכדור-הירח, נראה שלחומר המילוי היו תכונות הידרוסטאטיות והוא זרם על פני הכדור ומילא את כל העמקים, שנקרו בדרכו, לגובה אחיד. יש הסוברים שאלה יו זרמי-לבות, אשר פרצו, בעקבות הזעזועים של התנפצות גופים השמימיים, שיצרו את האגנים. אחרים, כמו פרופ’ ורי (Urey), חושבים שהאגנים נמלאו פעם מים, כך שבאופן מני הם היו באמת אוקיאנוסים, וחומר-המילוי אינו אלא ישקע של ימות מלוחות. סימוכין לכך הוא מוצא בהרכב של טאוריטים מקבוצה הנקראת כונדריטים קארבונאטיים , המכילים מלחים מסיסים, חומר אורגאני וכ-%20 מים. לדעתו ועפו אלינו מטאוריטים אלה מן הירח כרסיסי-מישנה, בשעת התפוצצויות הגדולות שהזכרנו. יש גם חוקרים כמו גולד Gold), הסוברים שהאגנים נמלאו בשכבות עבות של בק-מטאוריטים. סימוכין להנחה זו שואב גולד מן העובדה גם על כדור-הארץ נופל בקביעות אבק מטאוריטי, אלא בכדור-הארץ הוא נמהל מיד במישקעים הימיים והיבשתיים שונים; ואילו בירח הוא מצטבר והולך. ההכרעה בין תיאוריות הללו היא עדיין מאתנו והלאה, אך יש בידינו יספר נתונים בסיסיים, שנתקבלו ממדידות שונות והעשויים המשך המחקר לעזור בפיענוח החידה. באור השמש מתחממים ני-הירח עד מעל לטמפראטורת-הרתיחה. אך ברגע שהאיזור נכנס צל יורדת הטמפראטורה מיד לכדי °.C-150 תופעה זו אפשרית רק אם לחומר שבפני השטח תכונות-בידוד מצויינות; ולכן ברור הסלע בפני השטח נקבובי מאוד. אף אופן החזרת גלי-המכ”ם מן הירח מעיד על מיבנה גרגרי.

בחלליות “סרווייר”, אשר נחתו ברכות על הירח, הופעלה
כף-חפירה מיוחדת, שהעלתה חומר מפני-הירח ושטחה אותו על
דיסקית של אחת הרגליים. החומר התפורר לגרגרים קטנים למדי.
באותן חלליות היה גם ספקטרומטר לקרני-אלפא של פרופ’
טורקביץ’ (Turkevich), אשר הראה שבשלושה מקומות הרכב
השיכבה הדקיקה העליונה של סלעי-הירח קרוב להרכב
סלעי-הבזלת בכדור-הארץ. הרכב זה מתאים הן לאבק מטאוריטי
והן לטוף בזלתי, אך אינו מתאים כלל למישקעים של ימות
מלוחות. אין זה עדיין סופה של תיאוריית המישקעים של יורי,
כי המדידה מייצגת אולי רק כיסוי דק של אבק מטאוריטי,
שמתחתיו מצויים המישקעים המלוחים; וכן יש לזכור שעד-כה
נמדדו רק שלוש נקודות בשטח של 100 ס”מר כל אחת. האלפים
והקארפאטים של הלבנה
*שלשלות ההרים : את האגנים מקיפות שלשלות-הרים נישאות
ולהם ניתנו שמות המקבילים לשמות הרים בכדור-הארץ. לדוגמה,
הרי היורא, האלפים, הקאווקאזים, האפנינים והקארפאטים,
המקיפים את ימת אימבריום (הגשמים), אשר בחצי הצפוני של
הירח.
מאחר ששלשלות-הרים מצויות רק בשולי האגנים הגדולים, נראה
ששני האלמנטים נוצרו באותו מאורע. מרבית החוקרים מדמים את
האגנים למכתשים ואת ההרים לשוליים המקיפים את מרבית
המכתשים. אם-כך, ייתכן שהם נוצרו מהתנפצויות של גופים
שמימיים ענקיים, בדומה למכתשים הנוצרים מהתנפצויות
מטאוריטים, כפי , שיתואר בקטע הבא.

· המכתשים: פני הירח מלאים במכתשים כמו נמשים ביניהם
גדולים כמו קלאביוס, אשר בדרום, שקוטרו 235 ק”מ, ומהם
קטנים יותר, כמו קופרניקוס, שקוטרו 55 ק”מ ומהם רבים
שקוטרם קילומטרים אחדים ויש עוד קטנים יותר, עד לגבול
כושר-ההפרדה הנוכחי של מכשירי הצילום, שהוא סנטימטרים
בודדים. המכתשים רכובים זה על-גבי-זה, ללא סדר הנראה
לעין, וצורתם מישתנה כתשים עמוקים, בעלי קירות תלולים
וישרים, למכתשים בעלי -קירות מדורגים או מכתשים
חסרי-שוליים וכדומה.
שלוש אסכולות עיקריות פותחו להסברת אופן התהוותם של
המכתשים. הכל תמימי-דעים שעל הירח נפלו – ועדיין נופלים –
מטאוריטים, וממחקרים שונים התברר שכאשר מטאוריט גדול
מתנפץ בקרקע הוא גורם להתהוות מכתש מעוגל, בעל שוליים.
פרטי המנגנון נחקרו, הן בלימוד מיבנה המכתשים שנוצרו
מפגיעות מטאוריטים על כדור-הארץ והן ממכתשים הנוצרים
מפגיעה של קליעים ופגזים. המנגנון, בצורה פשטנית, הוא
כדלקמן: המטאוריט פוגע בקרקע בעוצמה ותוך שבריר של-שניה
הופכת כל האנרגיה הקינטית שלו
לאנרגיית-חום. הסלע בנקודת-הפגיעה הופך לגאז וכך קורה גם
למרבית המטאוריט הפוגע, גאז זה נדחס בעוצמה רבה לתוך
הקרום כגל-הלם, החודר מאות רבות של מטרים. כאשר דחיסות
גאז זה משתווה לעוצמת ההתנפצות, נעצר גל-ההלם ובאה התגובה
– הגאזים הדחוסים מתפשטים תוך התפוצצות אדירה, ומעיפים
לכל-עבר חומר סלעי. התוצאה – התהוות מכתש, הגדול מן
המטאוריט של החומר שהועף ולעיתים חסר שוליים, כאשר החומר
הועף למרחקים מכתשים כאלה מוכרים בכדור-הארץ בקאנאדה,
ארה”ב (תמונה 5(, הצי-האי ערב, אוסטראליה ועוד. המיבנה
החיצוני שלהם דומה מאוד למיבנה של חלק גדול מן המכתשים
הירחיים.
לעומת התיאוריה המטאוריטית, שהיא צעירה יחסית במחקר
הירח, מצביעים חוקרים רבים על הדמיון הרב שבין מכתשי
הירח לבין לועות של הרי-געש מסוגים שונים על פני
כדור-הארץ גם באלה יש ואריאציות שונות, עם שוליים
מוגבהים ובלעדיהם, בעלי דפנות תלולים או מתונים וכדומה.
חסידי האסכולה הוולקנית מניחים שכל המילוי הכהה של
האגנים הגדולים אינו אלא שכבות של לבה, ולדעתם כיסו
שכבות אלו חלק ניכר ממכתשי ההתנפצות של המטאוריטים וכיום
מאוכלס הירח בעיקר במכתשים וולקניים. תיאוריה שלישית,
הנתמכת באופן נמרץ ע”י האסטרונום האנגלי פירסוף
(Firsoff), גורסת שקרום-הירח בנוי מסלע וולקני נקבובי
מאוד ומלא חללים וכי המכתשים, לפחות בחלקם, נוצרו עקב
התמוטטות התקרות של חללים כאלה. חוקרים אלה מתבססים עלכך
שהצפיפות הממוצעת של הירח היא .3.3 לדעתם סביר שהירח כמו
כדור-הארץ, היה פעם גוף מותך (מחום ראדיואקטיבי או מחום
התנפצות של גשם המטאוריטים, שהגיעו אליו בתחילת התהוותו)
ובשלב זה שקע למרכזו מרבית הברזל ונוצר גרעין ברזלי, כפי
שאנו מניחים שקיים בטבורו של כדור-הארץ. אם-כך, הרי
שהמישקל הסגולי של יתרת הירח, דהיינו הקרום החיצוני שלו,
צריך להיות קל ביותר והם מניחים שקרום זה בנוי מסלע
וולקני נקבובי, בדומה לחצץ הלבן והקל המצוי בחופי-ארצנו,
שמקורו בהרי-געש בים-האגאי והוא נפלט מן הים אל החוף.
הסלע כל-כך נקבובי עד שמישקלו הסגולי הוא 0.2 גראם לס”מ3
בלבד. סלע זה נוצר, בהתאם לתיאוריה הנדונה, מלבות שעלו
אל פני-השטח, ומחמת כוח-המשיכה הקטן של הירח והריקנות
שבפניו, החלו משתחררים מיד כל החומרים הנדיפים ובמהלך
התקרשותו התמלא הסלע בועות. הדבר דומה לבקבוק-סודה: כל
עוד הוא סגור אין כמעט בועות במים, אך עם פתיחתו הלחץ
רפה והמים מתמלאים בועות. אם נקפיא סודה כזאת במהירות
נקבל קרח נקבובי וקל מאוד. מאחר שהרחקנו לכת בתיאוריה זו
נמשיך בכך עוד מעט ואחר נשוב לענין המכתשים. במידה
שקרום-הירח נבנה משכבות-לבה נקבוביות, שעלו וכיסו זו
את-זו, ייתכן והסלע הנקבובי קיים עד לעומק של קילומטרים
רבים. המים כבדים מסלע כזה, ולכן הם יישארו מתחת לקרום,

כנוזל כבד, בניגוד למצב בכדור-הארץ בו המים קלים ממרבית
הסלעים ולכן הם מצויים מעליהם ויוצרים את ההידרוספירה.
בהתאם לכך ייתכן שחלק ניכר מן המים המקוריים של הירח
כלואים בנקבוביות סלעי-הקרום שלו וקפואים בהם קיפאון-עד.
נשוב עכשיו לתיאוריות בדבר היווצרות המכתשים על פני
הירח. חוקרים רבים סבורים שלמעשה כל שלושת המנגנונים –
ואולי עוד אחרים – פעלו יחד ליצירת המכתשים השונים.
לדוגמה, כאשר מטאוריט התנפץ אל הירח ייתכן שגרם לזעזוע
אשר יצר סדקים; מבעד לסדקים התפרצו זרמי-לבה וגאזים, שהיו
אצורים מתחת לקרום, וכתוצאה מכך גדלה עוצמת הפיצוץ
ונוצרו מכתשים גדולים מאלה שהיו נוצרים ע”י אותו מטאוריט
לו נפל על כדור-הארץ. ייתכן שחום-ההתנפצות המיס קרח בתוך
נקבוביות-הקרום ונוצרו כמויות ענקיות של קיטור, שהוסיפו
עוצמה לפיצוצים. גם התפרצויות וולקניות יש בכוחן להתיך
קרח בחללים של סלעי הסביבה, ובכך ליצור קיטור בעל
כושר-פיצוץ רב. בכדור-הארץ ידועות תופעות של פיצוצים
וולקניים מישניים, כאשר לבה חמה זורמת על פני סלעים
רוויים במי-תהום.

קרני מכתשים
.הקרניים הנמשכות מחלק של המכתשים: בתצלומים על הירח
בולט מיספר מכר של מכתשים בהירי-שוליים, אשר מהם נמשכים
רכסים צרים בדמות קרניים. אלה מכסות את כל הנוף הסובב
אותן ונמשכות מאות ק”מ – ובמקרה של טיכו, אפילו עד אלף
ק”מ – לכל כיוון. דוגמית בולטות הם אנאכסאגוראס וטיכו,
הנראים כאילו הם הקוטב הצפוני והדרומי של הירח, תאלס,
פרוקלוס, אריסטילוס, אריסטארכיס, קופרניקוס, קפלר,
סטווינוס ורבים אחרים. כמו השוליים של מכתשים אלה כ7 גם
הקרניים מצטיינות באלבידו גבוה, כלומר: בכושר-החזרה גבוה
של האור. לכן בתצלומים הנעשים בשמש מלאה, כלומר בצהרים
של הירח, מהווים מכתשים מקרינים אלה את אלמנט-הנוף
השליט.

ממדידות שונות הוברר שעובי רכסי הקרניים קטן יחסית, כמה
עשרות מטרים, ברוב המקרים. הם מעוגלים, כך שבשמש
אלכסונית, בשעות הבוקר או הערב של הירח, אין הם מטילים
צללים ולכן כמעט ואינם נראים, לעומת המיבנים המצוקיים כמו
המכתשים והערוצים השונים המטילים צל ולכן בולטים דווקה
בהארות האלכסוניות. התכוננות במכתשים המקרינים מראה בעליל
שיש קשר הדוק בין המכתש, שוליו וקרניו וכי הם נוצרו
במאורע משותף – הלא-היא ההתפוצצות אשר יצרה את המכתש.
הקרניים הם חומר אשר נזרק מתור המכתש ולשם המחשבה ציורית
ניתן להשוות זאת לאופן הפיזור של ערמת-קמח, אשר לתוכה
תיזרק אבן.
קרניים כאלו אינן מוכרות ממכתשים על פני כדור-הארץ, לא
וולקניים ולא מטאוריטיים. אך מוכרת התופעה של העפת חומר
סביב הרי-הגעש הגדולים ופיזורו, בכמות ניכרת, עד למרחק
של ק”מ אחדים. המכתשים הנידונים על הירח גדולים במיספר
סדרי-גודל, בקוטר ובנפח, מאלה של כדור-הארץ, ולכן יכול
החומר המוצא מהם להיזרק למרחקים גדולים יותר. יש עוד
לצרף לכך את העובדה שכוח-המשיכה על פני-הירח קטן כדי
שישית מזה של כדור-הארץ, דבר המגדיל את מרחק-ההעפה, וכן
כי אין לירח אטמוספירה, היכולה לעצור את החומר במעופו.
העדר זה של אטמוספירה מגדיל במידה ניכרת את עוצמת הנפץ
של החומרים הנדיפים המעורבים בהתפוצצות, כפי שהזכרנו
לעיל. כל הגורמים הללו חוברים יחד על פני הירח ויוצרים
את אלמנט הנוף המרהיב של

המכתשים המקרינים.

ניתן להבחין בין מכתשים ראשוניים למכתשים מישניים. מכתש
ראשוני נוצר במקום הפיצוץ עצמו; ואילו גושי-החומר המועפים
לכל-עבר יוצרים מכתשים מישניים, עקב שקיעתם
בחומר-הסביבה, שהוא רך יחסית. כך ניתן להבחין על הקרניים
של המכתשים במיספר רב של מכתשונים מישניים, מאורכים
קמעה, עקב מסלול תעופתם השטוח. הבחנה זו בין מכתשים
ראשוניים ומכתשים מישניים היא מורפולוגית ואינה קשורה
בתיאוריות על הגורמים להתפוצצות הראשונית.
בתוך המכתשים יש ומבחינים במכתש נוסף ובאחרים מבחינים
בפנים בבליטה הררית (תמונה 7(. מציאת עצמי-מישנה אלה
גורמת לקשיים תיאורטיים מסויימים. חסידי המנגנון הוולקני
מצביעים על העובדה שבלועות הרי-געש בכדור -הארץ יש ונוצר
בפנים לוע נוסף, קטן יותר, מהתפוצצות מאוחרת ובמקרים
מסויימים נערם סביבלוע נוסף זה חומר וולקני רב, היוצר
חרוט בולט, שלעתים גם בראשו נותר לוע קטן. דוגמה
אופיינית למיבנה זה מהווה Lake-n Crelter במערב ארה”ב.
בתמונה 10 ניתן באמת להבחין בלוע קטן, המצוי בתוך ההר,
במרכזו של מכתש גדול. במנגנון של התפוצצות מטאוריטית קשה
להסביר מציאותו של אלמנט מרכזי נוסף, והוא חייב בכל מקרה
לבוא מתופעה מאוחרת.
ערוצים וסדקים : בתצלומים חדים ניתן להבחין במיספר צום של אלמנטים קוויים דמויי-נחלים. חלקם ניתן לתאר סדקים, שרוחבם נע מעוטרות ועד מאות מטר ובאורך ממאות טר ועד עשרות ק”מ. לפי הצל שהם מטילים הם נראים צרים עמוקים . בקבוצה אחרת ניתן להבחין ממכתשים המצויים אורך הסדק והם מזכירים הרי-געש על-פני כדור-הארץ מתפרצים לעתים, בשורה, לאורך סדק המקשר אותם באגנים גדולים שכיחה גם מערכת של ערוצים מתפתלים קמעה, מזכירים רשת נחלים פרימיטיבית. וחוקרים כמו יורי טוחים שזרמו בהם כמויות גדולות של מים בתקופות בהן היו ירח אטמוספירה והידרוספירה. אלמנטים קוויים אחרים נראים שברים גיאולוגיים או כדייקים מאגמאתיים. בולט במיוחד הוא “קיר הישר” המצוי בחלק המזרחי של ימת נוביום המתנשא מעל סביבתו ואשר אורכו כ-130 ק”מ. בחומר המילוי הכהה של אגנים הגדולים ניתן להבחין ברכסים צרים, ארוכים מפותלים מעט אשר יש הרואים אותם כרכסים וולקניים, לומר: כהצטברות לבה מעל לסדקים שפלטו אותה.למען האמת, ל ההסברים לאלמנטים הקוויים הללו הם לפי שעה בבחינת ישוש ראשוני.

סטראטיגראפיה של הירח

מרכיבי הנוף השונים לא נוצרו ככת אחת אלא בשלבים וכאן נו מגיעים לתצפית גיאולוגית חד-משמעית ובסיסית. הקרניים של מכתש קופרניקוס מכסות בבירור את האלמנטים האחרים ולכן ופרניקוס הוא האלמנט הצעיר ביותר באזורו וכל היתר קדמו ו. בקבענו זאת אנו נזקקים לכלל הגיאולוגי הבסיסי של סופרפוזיציה: במיבנים גיאולוגיים, או בשכבות סלע, רכובות זו על גבי זו, תהיה העליונה צעירה והתחתונה דומה. יאמר כאן, במאמר מוסגר, שבכדור-הארץ מופרע עיקרון ה לעתים ע”י מאורעות מאוחרים יותר, אולם הפרעות מסוג זה ינן קיימות בירת. חלוצי הסלנולוגיה, כ-שומייקר Shoemaker) בארה”ב, משתמשים בעקרון הסופרפוזיציה זה כעשר נים ומשחזרים בעזרתו את שלבי ההתפתחות של הירח, תוך לוקה של הסלעים השונים ומרכיבי-הנוף למיניהם לתקופות, מקבילות לצורת החלוקה הסטראטיגראפית, המוכרת לנו כדור-הארץ. עבודותיהם נעשו לעתים קרובות בעזרת תצלומים איכות בינונית ומטה, ולא-פעם הם נאלצו להשתמש גם אינטואיציה. בינתיים פורסמו ע”י סוכנות החלל הלאומית של רה”ב (נאס”א) תצלומים חדשים של הירח, בעלי איכות מעולה, שר נעשו בעזרת מיטב הטלסקופים של מיצפי הכוכבים הגדולים עולם, לוויינים וחלליות. כיום ניתן, איפוא, לשוב עבודות הבסיסיות של הסלנולוגים, להשתמש בעקרונות אשר הם יתחו, ולהתאים להם תצלומים חדשים. דבר זה נעשה במאמר נוכחי.

האגנים הגדולים נוצרו בתוך האזורים המוגבהים של הירח לאחר-מכן הם כוסו ע”י מיספר רב של מכתשים. בהתאם לכך תאפשרת חלוקה גסה של תצורות הירח לשלוש יחידות: רה-מאריה (קודמת למאריה, כלומר: לאגני הימות), מאריה תקופת היווצרות האגנים הגדולים של הימות וההרים הסובבים ותן) ופוסט-מאריה, הכוללת את כל אשר נוצר לאחר שהאגנים גדולים ככר היו קיימים. למעשה מתאפשרת חלוקה מפורטת ותר, ולהלן נציג חלוקה לשבע תקופות, בעקבות שומייקר: תקופה הפרה – אימברית (התקופה שלפני היווצרות האגנים אשר ימת אימבריום היא אחת מהם): בתקופה זו נוצרו כל אזורים המוגבהים, המופיעים ככתמים הבהירים בתצלום הכולל ל הירח והמצויים בעיקר ברביע הדרום-מזרחי של הצד הנראה במרבית הצד הנסתר. אמנם אחר-כך התמלאו זורים אלה באין-ספור של מכתשים צעירים; אך האזורים מוגבהים בכללם קדומים ביותר.

*התקופה האפנינית: בה נוצרו כל האגנים הגדולים וההרים סובבים אותם, אשר השלשלת הארוכה שבהם הם הרי האפנינים, מכאן השם שמתן לתקופה כולה.
*· התקופה הארכימדית: במשך תקופה זו נוצרו מכתשים מצויים בקרקעית האגנים הגדולים ולכן הם צעירים מהם אד כוסים חלקית ע”י חומר המילוי של התקופה הבאה. דממה לכך שמשו המכתשים של ארכימדס (מכאן שם התקופה), אשר בימת ימברים , אוטוליכוס, טימוכריס, פלאטו הרקולס, פוליניוס, עוד.

*· התקופה הפרוצלארית: זו התקופה אשר בה התמלאו האגנים גדולים בחומר המילוי הכהה והאחיד המצוי בכולם. כפי הוזכר לעיל יש הסוברים שחומר-מילוי זה הינו זרמי-לבה; ש הסוברים שאלה הם מישקעים של ימות שהתיבשו ואחרים ושבים שזהו אבק מטאוריטי, אשר הוסע ע”י כוחות-כבידה גראוויטאציה) וחשמל אל האגנים. חומר-המילוי חשוף בשטחים רחבים ביותר כאוקיאנוס הפרוצלארי ומכאן שם התקופה. חומר מילוי הפרוצלארי ממלא גם את פנים המכתשים שנוצרו בתקופה ארכימדית ולכן הוא צעיר מהם.
· התקופה האראטוסתנית: למכתש של אראטוסתנס מערכת קרניים מצומצמת, המכסה את הרי-האפנינים וחלק מחומר-המילוי הפרוצלארי של ימת אימבריום. מכאן שמכתש זה צעיר מן התקופה הפרוצלארית. מאידך, מכוסה המכתש ע”י הקרניים הבהירות של קופרניקוס ולכן הוא קדום ממנו. ולא רק זאת, בניגוד לקופרניקוס שוליו וקרניו כהים ומערכת הקרניים שלו מצומצמת לאין-ערוך מזו של קופרניקוס, למרות שקוטריהם שווים כמעט; לכן סביר שהם נוצרו ע”י התפוצצויות שוות-עוצמה. השוני נובע כנראה בהבדל הגילים. גם לאראטוסתנס היתה כנראה מערכת קרניים בהירה כשל קופרניקוס, אך זו טושטשה במשך הזמן. בהקשר לכך הוזכרו שלושה תהליכים אפשריים: ריטוש עקב הפצצה ע”י מטאוריטים קטנים; כיסוי ע”י אבק מטאוריטי; או פירור הסלע ע”י הקרינות החזקות של השמש, אשר אינן ממוסכות ע”י אטמוספירה. כדוגמת אראטוסתנס קיים דור שלם של מכתשים, אשר נוצרו באותה תקופה והמצטיינים באותן תכונות. ביניהם: מדלר, טומבריס, פיטאס, בוליאדיס, גריפה וגודין.

· התקופה הקופרניקית: זו התקופה הצעירה, יחסית, אשר בה עצרו כל המכתשים המקרינים הבהירים, המכסים את נוף קודמיהם והבולטים כל-כך באותם תצלומים של הירח שנעשים באור אנכי פרט לקופרניקוס, אשר על שמו נקראה התקופה, שייכים לדור זה מכתשים רבים אשר ביניהם בולטים אנאכסאגוראם, אריסטארכוס, ארסטוטלס, קפלר, פירוקלוס, לאנגראנוס, תיאופילוס, סטווינוס וגדול מכולם – טיכו.