# סריקה מוחית קובעת את היכולת האנושית `לתהות על מהותך`

> "קחו לדוגמא שני חולים בעלי מחלה נפשית. אחד מהם מודע למחלתו, אך השני אינו." אמר אחד מהחוקרים, סטפן פלמינג. "סביר שהאדם הראשון ייקח את תרופותיו, אך השני פחות. אם נבין את תהליך המודעות העצמית ברמה הנוירולוגית, אולי נוכל גם להתאים טיפולים ולפתח אסטרטגיות אימון לחולים אלו." לפני יותר מאלפיים שנים, תהה אריסטו על טבע האדם. "מהי הסגולה הטובה של האדם?" שאל הפילוסוף היווני הקדום. "ומתי יכול אדם לראות את עצמו…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/brain-structure-and-introspection-2609103
- Author: ד"ר רועי צזנה
- Published: 2010-09-26T00:10:14+02:00
- Modified: 2010-09-24T22:05:27+02:00
- Sections: המוח - מחקרים בסיסיים, פסיכולוגיה
- Topics: fMRI, MRI, החומר הלבן במוח, המוח, המוח האנושי, מוח, מחלות נפש, פילוסופיה, תודעה, תסמונת המוח החלק, תת מודע

## Article

"קחו לדוגמא שני חולים בעלי מחלה נפשית. אחד מהם מודע למחלתו, אך השני אינו." אמר אחד מהחוקרים, סטפן פלמינג. "סביר שהאדם הראשון ייקח את תרופותיו, אך השני פחות. אם נבין את תהליך המודעות העצמית ברמה הנוירולוגית, אולי נוכל גם להתאים טיפולים ולפתח אסטרטגיות אימון לחולים אלו." לפני יותר מאלפיים שנים, תהה אריסטו על טבע האדם. "מהי הסגולה הטובה של האדם?" שאל הפילוסוף היווני הקדום. "ומתי יכול אדם לראות את עצמו כאילו מימש את מהותו בחיים?" התשובה שמצא לשאלה הייתה מהפכנית לזמנו. אריסטו קבע כי הסגולה הטובה של האדם היא יכולתו לבחינה עצמית, לחשיבה עמוקה ולשיקול דעת. היגיון המחשבה, והנכונות לתהות ולהטיל ספק גם במחשבותיך וברעיונותיך שלך, הם שהופכים את האדם לישות שלמה ומלאה, ואף מאושרת. במשך עשרות ומאות דורות מאז אריסטו, טרחו רבים בפרך בניסיונות להקנות לציבור את יכולת הבחינה העצמית, בעוד שאחרים ניסו בכל כוחותיהם לשבש אותה. יש שיאמרו שהקהילה המדעית מייצגת את הראשונים, בעוד שהדת הממוסדת מייצגת את האחרונים. זהו מאבק חשוב, ללא ספק, אך האם ניתן בכלל לאמוד את תוצאותיו? האם יש ביטוי במוח ליכולת 'חשיבה על החשיבה'? מחקר שהתפרסם ב- 17 לספטמבר בכתב העת המדע היוקרתי Scienceמרמז שכך הדבר ,ושאזור מסוים במוח נראה גדול יותר באינדיבידואלים שטובים יותר בהפניית מחשבותיהם כלפי פנים והרהור על החלטותיהם. צוות החוקרים בראשות ג'ריינט ריס מ- University College London, מציעים שנפח החומר האפור באזור מסוים במוח הנמצא ממש מאחורי העיניים יכול להעיד במידה רבה על יכולתו של האדם לתהות על דרך מחשבתו שלו. גם מבנה החומר הלבן המתחבר לאותו אזור קשור גם הוא לתהליך החשיבה העצמית. במהלך המחקר גויסו שלושים ושניים מתנדבים אנושיים בריאים ונחשפו לשני מסכים. על כל אחד מהמסכים הוקרנו שש צורות שונות. על אחד מהמסכים הייתה צורה אחת שהייתה בהירה יותר מכל היתר. הנבדקים התבקשו לזהות את המסך שהכיל את הצורה הבהירה יותר, ולדרג את רמת הביטחון שחשו לגבי תשובתם. לאחר הניסוי, נסרקו מוחותיהם של המשתתפים באמצעות מכשיר MRI. החוקרים תכננו את המשימה ברמת קושי גבוהה, כך שהמשתתפים לעולם לא יוכלו להיות בטוחים לגמרי אם תשובתם נכונה. הם הניחו שהנבדקים המוצלחים במיוחד בבחינה עצמית יהיו בטוחים יותר לאחר שיגיעו להחלטה הנכונה, ובטוחים פחות כאשר יטעו בבחירה. באמצעות התאמת המטלה לכל אדם וידאו החוקרים שיכולות קבלת ההחלטות של כל אחד מהמשתתפים יהיו תואמות לאחרים. רק הידע של המשתתפים על דרך קבלת ההחלטות שלהם עצמה עמדה במבחן. ניתן להשוות את המבחן לשעשועון מונית הכסף. מתחרה אשר מודע לדרך החשיבה של עצמו, לא יסטה מהתשובה הסופית שלו כאשר הוא בטוח בה לחלוטין. במקרה בו הוא אינו משוכנע בנכונות דרך החשיבה בה נקט, הוא ישאל מישהו מהרחוב. אך מתחרה שמסוגל פחות לבחינה עצמית לא יוכל לשפוט באותה מידה של יעילות עד כמה התשובה שלו נכונה. לאחר המבחן ותוצאותיו, השוו החוקרים בין סריקות המוח של הנבדקים השונים, והצליחו לזהות קשר בין יכולת הבחינה העצמית ובין מבנהו של אזור קטן בקורטקס הפרפרונטלי. יכולות ה- 'חשיבה הגבוהה' של האינדיווידואל היו בתיאום עם כמות החומר האפור שבאותו אזור ועם מבנה החומר הלבן ששכן בסמיכות אליו. זוהי תגלית מרגשת, בכך אין ספק, אך חשוב להשמיע את קול הספקנות. שוק המדע רווי כיום במחקרים חדשים על המוח שנועדו לבחון כל תכונה ודפוס התנהגות אפשרי. לא כולם מהימנים או מוצלחים, ולכן יש להיזהר בפירוש התוצאות. כאשר מספר הנבדקים קטן כל כך, קשה לקבל את תוצאותיו של המחקר הנוכחי על פניהן, וברור שעלינו לחכות למחקרים נוספים בנושא לפני שנוכל להצמיד לאותו אזור במוח את 'תגית הפילוסוף', ולבדוק אותו במבחני הכניסה לפקולטה לפילוסופיה. גם במידה שהממצאים ומסקנות החוקרים מתגלים כנכונים, כיצד יכולה התגלית לתרום לעתיד? מה משמעותן? והאם מעידות תוצאות המחקר על כך שחלקנו נדונים מרגע לידתנו לחיים ללא הרהור עמוק ותהייה של ממש? לא בהכרח. סביר יותר להניח שהאזור במוח האחראי על הבחינה העצמית מתפתח וגדל בהתאם לדרך החיים בה אנו בוחרים, ולא רק לפי הגנטיקה שלנו. אדם המרבה בבחינה עצמית ומחונך לכך, יוכל להתהדר בבגרותו במוח המעיד על כך. חשיבותו העיקרית של המחקר טמונה בהבנה שעשויה לסייע למדענים להבין כיצד פגיעות מוחיות מסוימות משפיעות על יכולתו של האדם לתהות על פשר מחשבותיו ופעולותיו. באמצעות הבנה כזו, אנו עשויים להצליח בבוא היום בהתאמת טיפולים ספציפיים לכל מטופל, כגון קורבנות שבץ או אנשים עם טראומה מוחית קשה שעשויים שלא להבין אפילו את המצב הקשה בו הם שרויים. "קחו לדוגמא שני חולים בעלי מחלה נפשית. אחד מהם מודע למחלתו, אך השני אינו." אמר אחד מהחוקרים, סטפן פלמינג. "סביר שהאדם הראשון ייקח את תרופותיו, אך השני פחות. אם נבין את תהליך המודעות העצמית ברמה הנוירולוגית, אולי נוכל גם להתאים טיפולים ולפתח אסטרטגיות אימון לחולים אלו."