תערובת פלפל חריף לשיכוך כאב

חוקר ישראלי בהארוארד פיתח שיטה להעלים תחושות כאב מבלי לשתק את האזור המורדם

תארו לעצמכם זריקה אפידוראלית או זריקת הרדמה מקומית אשר לא תשתק את רגליכם ויכולת התנועה שלכם, ועם זאת תחסום לגמרי את הכאב. הטיפול הזה כבר בהישג ידינו. והתוצאה – לידה, ניתוח גב וטיפול שיניים יכולים להיות הרבה פחות טראומתיים. זאת הודות לעבודת מחקר של ד”ר אלכסנדר בינשטוק, חוקר ישראלי הנמצא בהשתלמות פוסט-דוקטורט בהרווארד, ועמיתיו מבית ספר לרפואה בהרווארד וממסצ'וסטס ג'נרל הוספיטל אשר הצליחו להראות בחולדות כי ניתן לחסום בצורה ייחודית תאי עצב המתווכים תחושת כאב ללא פגיעה בתחושות אחרות או ביכולת התנועה.
החולדות קיבלו זריקה מקומית לאזור העצב אשר מעצבב את הגפיים האחוריות שלהן ובעקבות כך איבדו את היכולת לחוש כאב אך נעו כרגיל והגיבו לגירוים תחושתיים אחרים. הזריקה כללה את החומר QX-314 , נגזרת לא פעילה של חומר להרדמה מקומית לידוקאין, וכן קפסאיצין שהינו החומר ה”חריף” שבפלפל אדום. שילובם של חומרים אלו שיתק באופן ייחודי סיבי כאב ומנע מהם להעביר אותות מכאיבים למוח.
“הצלחנו לכוון חומר הרדמה מקומית לאוכלוסיה ספציפית של סיבי עצב,” הסביר ד”ר אלכסנדר בינשטוק, מחבר המאמר אשר הופיע במהדורה האחרונה של העיתון המדעי היוקרתי Nature. “עכשיו אנחנו יכולים לחסום את הפעילות של סיבי הכאב ללא הפרעה לסיבי העצב אשר שולטים על תנועה או קולטים תחושות שונות לא מכאיבות כגון קור חום ומגע. אנחנו אופטימיים ומקוים שכאשר תיושם השיטה על בני האדם זה ישנה את החוויה של פרוצדורות רפואיות שונות מלידות ועד טיפולי שיניים,” מוסיף ד”ר בינשטוק.
למרות מאמץ מתמשך של תעשיית התרופות, הטיפול בכאב כמעט ולא השתנה מאז 1846. באותה שנה, באותו בית החולים בו עובדים מחברי המאמר, נעשה לראשונה ניתוח תחת הרדמה כללית. החומרים בהם השתמשו אז ועודם בשימוש היום, פועלים על ידי חסימה של כל תאי העצב ולא רק תאי עצב המעבירים כאב. לכן תרופות אלו גורמות למגוון תופעות לוואי, כגון: איבוד הכרה בהרדמה כללית ושיתוק בהרדמה מקומית.
השיטה החדשה עושה שימוש בחלבון ששמוTRPV1 אשר ייחודי לתאי עצב המעבירים תחושות כאב. TRPV1 יוצר תעלה רחבה בה מולקולות יכולות להיכנס ולצאת מהתא. בתנאים רגילים המעבר דרך התעלה חסום על ידי מבנה דמוי שער. השער הנ”ל נפתח רק כאשר התאים נחשפים לחום גבוהה או לרכיב של פלפל חריף הנקרא קפסאיצין. תאי עצב אחרים אינם מבטאים TRPV1 ולכן אינם מושפעים מקפסאיצין.
מכיוון שחומרי ההרדמה שבשימוש קליני כיום חודרים לכל תא עצב, ולכן חוסמים את פעילותם של כל סוגי העצב, נזקקו החוקרים לחומר הרדמה שונה שאינו חודר לכל תא. השיטה החדשה עושה שימוש ב-QX-314, נגזרת של חומר ההרדמה לידוקאין אשר אנה מסוגלת לעבור דרך קרום התא. משום כך, כאשר QX-314 מוזרק לבדו לרקמה הוא אינו מסוגל לחדור לתאי עצב ולחסום את פעולתם ולכן אינו נמצא בשימוש קליני.
אולם, כאשר תאי עצב המעבירים כאב נחשפים לקפסאיצין נפתחים השערים של תעלות TRPV1, הדבר מאפשר את כניסתו של QX-314 לתוך תאי העצב ואת חסימת פעילותם. מכיוון שהחומר לא יכול להיכנס לתאים בהם אין TRPV1 , כגון תאי עצב השולטים בתנועה ומעבירים תחושות מגע, הוא אינו פוגע בפעולתם.
כדי לבדוק את השיטה, הזריק בינשטוק את החומרים לכפות רגליהן של חולדות ובדק את יכולתן לסבול גירויים מכאיבים. החיות כלל לא הגיבו לגירוים מכאיבים או שהגיבו רק לגירויים בעוצמה גבוהה בהרבה מהרגיל. החיות פיתחו חסינות לכאב אך המשיכו לנוע כרגיל והגיבו כרגיל לגירויים לא כואבים.
הצוות עדיין צריך להתגבר על מספר מכשולים לפני שיהיה ניתן ליישם את השיטה על בני האדם. מכיוון שקפסאיצין גורם בעצמו לתחושות גירוי וכאב, בראש ובראשונה עליהם למצוא חומר אשר יפתח תעלות TRPV1 ולא יגרום לכאב עד ש-QX314 יפעל את פעולתו. החוקרים בטוחים שיצליחו.
“בסופו של דבר השיטה הזאת עשויה לשנות לגמרי את שיטת ההרדמה בניתוח וכן את הטיפול בכאב שלאחר הניתוח בכך שתאפשר למטופל להישאר ערני ללא תחושות כאב או שיתוק,” אמר ד”ר בינשטוק. “תקינות של תחושה ויכולת תנועה ללא כאב יזרזו את ההחלמה והשיקום שלאחר ניתוחים ופציעות ובעקבות כך ישפרו את אחוזי ההצלחה של הניתוחים. בנוסף השיטה יכולה להיות יעילה בטיפול בכאבים דלקתיים וכרוניים”.
ד”ר אלכסנדר בינשטוק, בן 35, יליד ברית המועצות לשעבר, עלה לישראל בגיל 18. הוא בעל תואר ראשון מאוניברסיטת בן גוריון. לאחר שירותו הצבאי סיים לימודי דוקטורט במדעי העצב באוניברסיטה העברית, במעבדתו של פרופ' מייק גוטניק, שם חקר תכונות של תאי עצב בקליפת המוח התחושתי. בימים אלו הוא חוקר במעבדה לחקר כאב באוניברסיטת הארווארד, שם הוא בודק מנגנונים שונים של כאב דלקתי וכרוני ופיתוח שיטות חדשניות לטיפול בכאב.