המודול החדש של תחנת החלל הבינלאומית נופח בהצלחה

BEAM, רכב החלל המתנפח המאויש הראשון בהיסטוריה, נופח בהצלחה לאחר שחובר לתחנת החלל הבינלאומית בתצורה המקופלת שבה שוגר בחודש שעבר. המודול יישאר מחובר לתחנה למשך שנתיים וישמש מדגים טכנולוגי לבחינת השמישות והבטיחות של רכבים מתנפחים בחלל.

המודול BEAM בתצורתו המנופחת, 28 במאי 2016. מקור: NASA TV
המודול BEAM בתצורתו המנופחת, 28 במאי 2016. מקור: NASA TV.

המודול הניסויי Bigelow Expandable Activity Module או בקיצור BEAM, שבנתה חברת ביגלו אירוספייס האמריקאית, נופח בהצלחה על ידי האסטרונאוט ג'ף וויליאמס של נאס"א ב-28 במאי. בעוד כשבוע, אחרי בדיקה שאין דליפות מהמודול, יכנסו אליו לראשונה יושבי התחנה.

לאחר הניפוח המוצלח, המודול הניסויי יישאר מחובר לתחנת החלל במשך השנתיים הבאות כדי לבחון את תכונותיו השונות ויכולתו לשמור על ביטחון האסטרונאוטים בסביבה הקשוחה של החלל החיצון. ביגלו אירוספייס בנתה אותו כמדגים טכנולוגי עבור תחנות חלל מתנפחות שהיא מתכננת לבנות בעתיד.

BEAM, ששוגר לתחנה על ידי חללית האספקה דרגון של חברת ספייס איקס ב-8 באפריל השנה, הוא רכב החלל המתנפח הראשון בהיסטוריה שמותאם לשהיית אסטרונאוטים בחלל.

הניסיון הראשון לנפח את התוספת החדשה לתחנת החלל נעשה ביום חמישי ללא הצלחה, לאחר שהמודול לא התנפח מספיק ביחס ללחץ האוויר שהוחדר אליו. נאס"א החליטה אז להפסיק את הניסוי, להסיר את לחץ האוויר ולנסות לנפחו מחדש מאוחר יותר. לפי נאס"א אחד הגורמים לכישלון הניסיון הראשון הוא ככל הנראה כוח החיכוך שבין שכבות הבד שמהוות את קירות המודול המתנפח.

הניסיון השני נעשה בשבת ועבר בהצלחה. בסיום תהליך הניפוח, שעליו פיקח האסטרונאוט האמריקאי ג'ף וויליאמס שעמד מחוץ למודול בנקודת החיבור שלו למודול טרנקוויליטי של תחנת החלל, המודול הגיע לגודלו המלא עם אורך של 4 מטר, קוטר של כ-3.2 מטר ונפח של 16 מטר מעוקב.

רכבי חלל מתנפחים יכולים לספק נפח רב יותר ביחס למשקלם, מכיוון שאינם עשויים ממתכות קשיחות וכבדות כמו שאר רכיבי תחנת החלל הבינלאומית. בנוסף, מכיוון שהם משוגרים בתצורה מקופלת ודחוסה ומנופחים רק לאחר השיגור, ניתן לשגר רכבים בעלי נפח סופי רב יותר ביחס לרכבים קשיחים.

הרעיון לבניית מודול מתנפח פותח במקור על ידי נאס"א בשנות ה-90, אך נזנח לבסוף לטובת רכבי חלל קשיחים. חברת ביגלו אירוספייס, שנוסדה על ידי איל ההון רוברט ביגלו ב-1998, חתמה עם נאס"א על הסכמים שאיפשרו לה לפתח את הרעיון. לפני כעשור החברה שיגרה את החלליות המתנפחות הראשונות שלה, ג'נסיס 1 וג'נסיס 2, שבניגוד ל-BEAM היו לא מאוישות ולא מחוברות לתחנת החלל.

ביגלו אירוספייס מתכננת בעתיד לבנות תחנות חלל מתנפחות מתקדמות יותר. הדגם אותו היא מפתחת מכונה B330, שם שמתייחס לנפחו – 330 מטר מעוקב. עם משקל מתוכנן של 20 טון, ולעומת המודול דסטיני של תחנת החלל הבינלאומית ששוקל 15 טון ומכיל 160 מ"ק בלבד, המודול העתידי מספק תוספת של כ-210% בנפח עם רק 33% יותר משקל.

בחודש שעבר, לאחר השיגור מוצלח של BEAM לתחנת החלל, ביגלו אירוספייס וחברת השיגור האמריקאית ULA (שנמצאת בבעלות משותפת של בואינג ולוקהיד מרטין) הכריזו על הסכם משותף לשיגור תחנת חלל מתנפחת פרטית בשנת 2020 שתתבסס על העיצוב של B330.

רוברט ביגלו ציין שאחת האופציות שנבחנות היא לחבר את המודול העתידי לתחנת החלל הבינלאומית, מה שיגדיל את נפחה ב-30%. במקרה כזה, המודול העתידי יוכל לשמש הן למחקר מדעי והן כ"מלון חלל" עבור תיירי חלל.

ביגלו גם מציעה להשתמש במודול המתנפח שלה עבור משימות מאוישות בחלל העמוק, כגון משימות מאוישות בקרבת הירח או למאדים. לפי ההצעה של ביגלו, המודול המתנפח ישמש כמקום המגורים של האסטרונאטים במהלך משימות ארוכות טווח בחלל, מכיוון שלחללית אוריון, שנאס"א מפתחת בימים אלו, יש נפח מוגבל יחסית והיא לא מסוגלת לקיים את האסטרונאוטים במשך זמן רב.

ראו עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. זה נראה כמו פצצת מים שעושים מאוריגמי.

    מעניין איך הדבר הזה נראה מבפנים ועד כמה זה עמיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן