לקראת הנאום הצפוי של בוש בדבר יוזמת החלל: זמן למיקוד חדש בחלל

לאחר חודשים של השערות, כעת נראה שהנשיא בוש אכן יכריז בשבוע הבא על תוכניות למהפכה ולמיקוד מחדש של מאמצי החלל של ארה”ב: לשוב לירח ולשגר משלחות אנושיות למאדים.

לאחר חודשים של השערות, כעת נראה שהנשיא בוש אכן יכריז בשבוע הבא על תוכניות למהפכה ולמיקוד מחדש של מאמצי החלל של ארה”ב: לשוב לירח ולשגר משלחות אנושיות למאדים. כך כתב השבוע ד”ר דיוויד וויטהאוס, העורך המדעי של בי.בי.סי און ליין.

זו יוזמה שבה מדברים זה זמן מה, ואולם הנשיא חיכה עד לנחיתה המוצלחת של רכב הספיריט על מאדים כדי לצאת איתה לציבור. בדברו עם עיתונאים במטוס אייר פורס 1 ביום חמישי, אמר דובר הבית הלבן סקוט מקללאן כי לאחר אסטון הקולומביה הבהיר הנשיא בוש את שאיפתו שחקר החלל בידי ארה”ב ימשך, אך לא באותה הדרך בה התנהל עד כה.

“הנשיא הנחה את המימשל לבצע סקירה מקיפה של מדיניות החלל שלנו, לרבות סדרי העדיפויות שלנו והכיוון העתידי של התוכנית, והנשיא יוסיף על כך בשבוע הבא.” אמר מקלאלן. כמה בכירים בנאס”א אמרו באופן פרטי כי הם נרגשים מהכיוון החדש. אחרים לא היו כל כך מרוצים.

בחזרה לירח כדי להישאר שם?

כזכור דברים דומים הכריז עוד הנשיא בוש האב, כאשר עמד על מדרגות מוזיאון האוויר והחלל בוושינגטון ב-1989 בטקס לכבוד 20 שנה לנחיתה על הירח – נאומים יפים לא עושים תוכנית חלל.
נאומו היה מלא השראה והתקבל בברכה, ואולם יוזמתו של הנשיא בוש האב “בחזרה למאדים” היתה כל כך יקרה עד שהתוכנית כולה כרעה תחת כובד משקלה.

הפעם, הדברים יכולים להיות שונים. לרבים כבר נמאס שהשיא של תוכנית החלל מתבטא בתחנת החלל הבינלאומית ובמעבורות החלל. כמה העירו על כך שתחנת החלל הבינלאומית יקרה מדי וחסרת מיקוד, ולא הצליחה להלהיב מהבחינה הפוליטית את דמיונו של הציבור האמריקני.

במהלך השנים, הפכו מעבורות החלל לבעיה הולכת וגדלה, בעיקר בגלל שהם צרכו את מרבית המשאבים. לכמה, בהינתן הרמה הנוחית של המימון, הם הפכו למכשול. טוב שאפשר להעלות אסטרונאוטים לחלל, הם אומרים, אבל מה הלאה?

תוכנית חדשה

הבעיה היא שתחנת החלל הבינלאומית והמעבורות אינם הולכים לשום מקום. רבים אומרים כי כדי להצית שוב את הדמיון ולזכות לתמיכה ציבורית, מדיניות החלל צריכה יעד ויש רק שתי אפשרויות. הירח ומאדים.

טיסה למאדים יכולה להיות מיזם מפחיד. ראשית, יש צורך לארגן מחדש את המשאבים ולשחרר את הכספים הדרושים. פירוש הדבר, הפחתה ביכולתה של תחנת החלל הבינלאומית והוצאה של צי המעבורות לפרישה מוקדמת.

פירוש הדבר שנאס”א תהיה חייבת לפעול כגוף אחד לקראת בניית מחליף למעבורות – דרמה שעלתה וירדה במשך שנים, צרכה מיליוני דולרים ולבסוף לא הובילה לשום מקום.

הידען הראשון יהיה הירח, הוא נמצא רק במרחק 3 ימי נסיעה, בניגוד לשלוש שנים למאדים, בהסתמך על הטכנולוגיה הקיימת היום. חזרה לירח תיתן מיקוד ויעד למאמצי החלל המאוישים והיא ניתנת להשגה בתוך עשר שנים.

טיסה מאוישת לירח תהיה יקרה ומסובכת בהרבה אך היא תלויה ביכולתנו לשוב לירח – שם ניתן יהיה לנסות טכנולוגיות חדשות, ואז היא תהיה קבילה גם מהבחינה הפוליטית, כאשר התמורה הציבורית תהיה קרובה יחסית.

נקודת מפנה עיקרית

בשנים האחרונות, כאשר מדעני מאדים של נאס”א שאלו אודות משימה מאוישת, התגובה היתה תמיד למצוא תחליפים רובוטיים. ברמה אחת, זה לא ישתנה – מערכות סיור רובוטיות כאלה יהיו חיוניות גם כהקדמה לכל משימה מאוישת לכוכב הלכת האדום, אך אני מבין שהדגש ישתנה בקרוב.

משימות מאוישות שיסתייעו בתמיכה מהמימשל, לירח ולמאדים, יהפכו להיות נקודת המוצא. ואולי בדרך זו, יוזמת החלל האמריקנית תחזיר לעצמה מעט מהמרץ שאיבדה כאשר האדם האחרון דרך על הירח ב-1972.

ההשערות אודות מה יאמר הנשיא היא חסרת חשיבות, במיוחד לכתבים מדעיים, כבר היינו במעמדים כאלה שפוליטיקאים ובכירים בתחום החלל אמרו שאנחנו בשחר של עידן חדש. נצטרך לחכות ולראות ואולם יום רביעי הבא עשוי להוות נקודת מפנה במחקר האנושי של החלל.

החלל על-פי בוש

ההצלחה של ה”ספיריט” על המאדים החזירה את הלהט לתעשיית החלל האמריקנית * בימים הקרובים יודיע הנשיא בוש על תוכנית חלל יומרנית שתכלול הקמת בסיס אימונים על הירח, שממנו ישוגר בעתיד האדם הראשון למאדים * בינתיים, המומחים ספקנים (“התוכנית לא תתבצע לפני 2050”) והתקשורת האמריקנית מלגלגלת: “מדובר בחלומות ירח הזויים ויקרים”

אלכס דורון, 12/1/04

נשיא ארצות-הברית, ג'ורג' בוש, עדיין לא התייצב מול המצלמות כדי לשטוח את פרטי תוכנית החלל השאפתנית שלו – וכבר זכה למקלחת צוננת מצד התקשורת האמריקנית. כמעט 35 שנה מאז כבשו האמריקנים את הירח, ביולי 69', מתכננן בוש להקים בסיס קבע על הכוכב, שממנו ישוגר אדם למאדים. אך למרות ההצלחה האחרונה של ה”ספיריט” הלא מאוייש בכוכב האדום, לא כולם מתלהבים מהלהט של הנשיא. “מדובר בחלומות ירח הזויים”, הגדיר את התוכנית ה”וושינגטון פוסט”.

על-פי דיווחי התקשורת האמריקנית, אמור בוש להודיע כנראה ביום רביעי על חזון החלל שלו, שאמור שלפתוח עידן חדש. לפי הפרסומים, שואף בוש להציב נוכחות קבע אנושית על הירח עד שנת 2013. בסיס הקבע החללי אמור לשמש לאימונים וגם כקרש קפיצה למסע נועז וממושך בחלל, ברכב מתוחכם שטרם נבנה, לצורך הקפת מאדים בחללית מאויישת. לאחר מכן, השאיפה היא להנחית אדם על הכוכב המסקרן, שצפונותיו ומראותיו המדהימים נחשפים מדי יום בעזרת ה”ספיריט” הבלתי-מאוייש. על-פי התוכנית, כל זה לא יתרחש לפני שנת 2020, אך מומחי חלל אחרים ספקנים עוד יותר: לדעתם לא נראה אמריקני במאדים לפני 2050.

מדובר בפרו יקט זולל מאות מיליארדי דולרים, שלא היה כמותו בהיקף, בנועזות ובעיקר בהררי הכסף שיידרשו למענו. כרגע כלל לא ברור מהיכן יגייס אותם המימשל הנאנק מגירעון תופח של כ-500 מיליארד דולר. מבקריו בתקשורת האמריקנית החלו תוהים אם הנשיא חסר את הרצינות הראויה לסדר עדיפויות נכון בהחלטותיו.

הבחירות והאיום הסיני
אין זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקני מעלה רעיון לשגר אסטרונאוטים למאדים. ג'ורג' בוש האב העלה אותו לראשונה כבר ב-1989, ואז הדביקה סוכנות החלל נאס”א תג-מחיר של 400 מיליארד דולר למבצע הזה. כיום, מניחים רבים, עלות הפרויקט תנסוק ל-750 מיליארד דולר לפחות.

“אבל בנו של בוש הראשון, שכבר הצליח לבזבז הרבה מאוד כסף לכל הכיוונים, בכלל זה על המלחמה הבלתי-נגמרת בעיראק (הרבה מעבר לתקציב שהועמד לרשותו) וגם הפחית מסים – רוצה בנוסף להבאת אמריקני ראשון שיציב דגל על כוכב הלכת האדום, גם ליישב את הירח”, נכתב במאמר המערכת של “ושינגטון פוסט”, שביטא הלכי רוח של רבים בנושא הזה.

“אנחנו לא נגד נשיאים שדוחפים רעיונות גדולים ואפילו יקרים, אבל יש תוכניות יותר חשובות, רעיונות יותר נכונים למימוש והכרחיים”, כתב עוד ה”פוסט”. העיתון המשפיע ציין, למשל, את המלחמה באיידס – מחלה שגובה יותר קורבנות אדם מאלו שנהרגו במלחמות העולם הראשונה, השנייה, בקוריאה ובוויטנאם גם יחד.

“מימשל בוש 'לא משתגע' על ההתנחלויות הישראליות הקטנות ביהודה ושומרון, אבל נושא עיניו הגדולות להתנחלות על שכננו הבהיר, הירח”, ליגלגו מ דענים בישראל וגם בארצות-הברית על הרעיון החדש. “מדובר בהצהרות כוונות לא במפת דרכים ובלוח זמנים”, מיהרו עוזרי הנשיא להצהיר אתמול כתגובה ראשונה למבקרים.

נראה כי מאחורי ההמלצה שגיבשו יועצי הנשיא “ללכת על הירח ועל מאדים” דווקא עתה, עומדות שלוש התפתחויות. הראשונה שבהן היא הרצון להינשא על גל ההצלחה של ה”ספיריט” במאדים. הסיבה השנייה היא הצורך של בוש להציג משימה לאומית מעוררת דימיון, כובשת-לבבות וחסרת-מתחרים, לקראת הבחירות לנשיאות שייערכו בסוף השנה. לכך אפשר להוסיף את הידיעות המתרבות והולכות באחרונה שלפיהן נערכת סין לכבוש את החלל. בין היתר מתכננים הסינים, בחשאיות רבה, להנחית שלושה אנשים על הירח בתוך שלוש עד חמש שנים, להקים תחנת חלל עצמאית לחלוטין שאינה קשורה לתחנה הבי

הנשיא יכריז על תוכניתו: אדם על המאדים תוך 20 שנה
מאת יובל דרור ונתן גוטמן

ארה”ב / בוש בעקבות קנדי

נשיא ארה”ב, ג'ורג' בוש, צפוי להציג השבוע את חזונו להמשך משימותיה של ארה”ב בחלל. על פי מקורות בממשל האמריקאי, יקרא בוש לפעול להצבת נוכחות אנושית קבועה על הירח וכן לשיגור האדם הראשון למאדים. במסגרת התוכנית, שאותה גיבשו סגן הנשיא, דיק צ'ייני, ומנהל סוכנות החלל האמריקאית נאס”א, שון או'קיף, יחודשו הטיסות המאוישות לירח עד לשנת 2015, תוך שאיפה להשאיר אסטרונאוטים על הירח באופן קבוע.
במקביל, תעבוד הסוכנות על תוכניות לשיגור רכב חלל מאויש למאדים, תוכנית שלא נקבע לה מועד, אך לפי ההערכות תיארך כ-15 עד 20 שנה לכל הפחות.

מומחי חלל ציינו בסוף השבוע כי חידוש הטיסות המאוישות לירח יכול להוות מעין “אימון” לקראת שיגור בני אדם למאדים וכי הוא יאפשר בחינה של טכנולוגיות חדשות והתמודדות עם הקשיים הכרוכים בשיגור בני אדם לחלל. מאז המשימות לירח בשנות ה-70, הסתפקה ארה”ב בשיגור אסטרונאוטים למשימות במסלול סביב כדור הארץ ולתחנת החלל.

בוש, שצפוי להציג את התוכניות רשמית ביום רביעי בעת ביקור במטה נאס”א בוואשינגטון, יקרא להוציא משירות את צי מעבורות החלל המיושן ולפתח, תוך ארבע עד שש שנים, רכב חלל רב-שימושי, שיוכל לשמש להעברת אסטרונאטים לתחנת החלל הבינלאומית וכן לירח ובהמשך גם למאדים. רכב החלל החדש הוא למעשה העומד במרכזה של התוכנית החדשה, ופיתוחו הוא שיאפשר את העידן החדש של ארה”ב בחלל. צוות הפיתוח יתבקש לבחון את שיטות ההאצה וההנעה של הרכב החדש וכן את אופן החזרה שלו לכדור הארץ – שני נושאים שהיו בעייתיים במעבורות החלל מהדור הקיים.

הבית הלבן סירב עד כה לדון בעלויות של התוכניות, אולם מומחים העריכו כי הן עשויות להגיע עד ל-750 מיליארד דולר. תקציבה השנתי של סוכנות החלל האמריקאית עומד כיום על 15 מיליארד דולר בשנה בלבד. הממשל לא מסר מאין יבוא התקציב למימון התוכניות החדשות, אולם נמסר כי יש כוונה להתחיל בהעלאה הדרגתית של תקציב נאס”א ב-5% מדי שנה. כמו כן יחסוך הממשל כמה מיליארדי דולרים מהשבת צי המעבורות הישן. יוזמתו של הנשיא להצבת יעדים חדשים לכיבוש החלל על ידי ארה”ב הינה הפעם הראשונה שבה בוש מתערב בתוכנית החלל האמריקאית. אחרי התרסקות ה”קולומביה” לפני שנה, קרא אמנם בוש להמשיך במשימות החלל, אולם לא התווה את הדרך להשיג מטרה זו. אם תאושר התוכנית על ידי הקונגרס, היא תהיה יוזמת החלל השאפתנית ביותר של ארה”ב מאז קרא הנשיא קנדי ב-1961 להציב אדם על הירח.

לדברי פקידים בכירים בבית הלבן, התוכנית של הנשיא בוש נולדה לאחר שבוש הורה על הקמת צוות מיוחד לבדיקת תוכניות החלל של ארה”ב בעקבות אסון התפוצצות מעבורת קולומביה ב-1 בפברואר 2003.

בשלב זה קשה להאריך כיצד יגיב הקונגרס לתוכנית מעין זו בתקופה שבה מדברים בארה”ב על קיצוצים בתקציב. כמו כן, לארה”ב חסר ידע טכנולוגי שיאפשר הקמת בסיס קבוע או טיסה למאדים. צי המעבורות האמריקאיות מקורקע בעקבות אסון מעבורת קולומביה ומדענים מזכירים כי המעבורות הולכות ומתיישנות וכי גילן עומד על 20 שנה.

תוכנית בוש הבן אינה מקורית, והוא חוזר על הצהרת אביו, ג'ורג' בוש, מ-1989 עת חגגה ארה”ב 20 שנה לנחיתה על הירח. אז הציע בוש האב כי ארה”ב תתחייב לתוכנית למחקר אינטנסיווי של מערכת השמש ולחזרה לירח כשלב ביניים שיוביל לנחיתה על המאדים. נאס”א מיהרה להכין תוכנית והגישה את החשבון, 400 מיליארד דולר, שהוביל לגניזת התוכנית. לשם השוואה, התקציב השנתי של נאס”א עומד כיום על 15 מיליארד דולר.

בוואשינטגון מתקשים להעריך אם הכרזתו של בוש היא חלק מחזון מסודר או שמא ביקשו יועציו להכין עבורו את מה שהם מכנים “רגע קנדי” – על שמו של הנשיא קנדי שהכריז ב-1961 על התוכנית להנחית אדם על הירח. אחרים טוענים כי בוש רואה בתוכנית פרויקט לאומי שיוביל ליצירת עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים, בעיקר בטקסס, המדינה שבה שימש כשמושל ובה ממוקם מרכז הבקרה של נאס”א.

סיבה אחרת יכולה להיות עירנותם של יועצי בוש למתרחש בעולם בכל הקשור לכיבוש החלל. סוכנות החלל האירופית (ESA) שלחה באחרונה את רכב החלל ביגל-2 למאדים. למרות כישלון המשימה, פירסם באחרונה האיחוד האירופי נייר עבודה שבו הוא מציע להכפיל את ההשקעה בטכנולוגיות חלל בעשור הבא. נייר העבודה מדגיש כי מטרת האסטרטגיה היא לדאוג ש”לאיחוד האירופי תהיה גישה חופשית לחלל”. הוא שם דגש מיוחד על טכנולוגיות בתחום הלוויינים.

אלא שכלל לא בטוח שהתוכנית האירופית היא שמטרידה את ארה”ב. בסוף דצמבר 2003 שיגרה סין לוויין שיקיף את כדור הארץ. הלוויין הוא פרי שיתוף פעולה של סין עם האיחוד האירופי. נראה שהאיחוד האירופי מבין שסין הופכת בהדרגה למעצמת החלל השלישית בגודלה בעולם.

תוכניותה של סין בתחום החלל הן ארוכות טווח. באוקטובר אשתקד, דיווח העיתון “Beijing Youth Daily” כי בכוונת סין לשגר לירח תוך 5-3 שנים, לוויין מחקר בלתי מאויש שיבצע ניסויים על אדמת הירח. חודש אחר כך, התבטאו פקידים בכירים בממשל הסיני כי בכוונת סין להגשים שלוש מטרות מרכזיות בעשור הקרוב: להקים תחנת חלל משלה, לבצע “הליכת חלל” ולפתח טכנולוגיות עגינה בחלל.

תוכנית החלל של ארה”ב
* נוכחות אסטרונאוטים קבועה על הירח עד 2015
* הטיסות לירח: “אימון” לקראת השיגור למאדים
* פיתוח רכב חלל רב שימושי תוך 4 עד 6 שנים
* הערכה: עלות הפרויקט כ-750 מיליארד דולר
* זו התערבות ראשונה של בוש בתוכנית החלל
* התוכנית התגבשה בשל הנוכחות הסינית בחלל
* ספקות לגבי סיכויי התקבלות הפרויקט בקונגרס

יוזמת הנשיא

בוש רוצה להירשם בהיסטוריה

מאת נתן גוטמן

ואשינגטון. אחת ההאשמות המופנות תדיר כלפי הנשיא ג'ורג' בוש, היא היעדר חזון. מבקריו טוענים כי מנהיגה של המעצמה העולמית המובילה שקוע במלחמה היומיומית בטרור ואינו מנסה, או מצליח, להותיר את חותמו על ההיסטוריה האמריקאית. בחודש הראשון לשנת הבחירות 2004, מוכיח בוש כי בכוונתו להתמודד עם האשמה זו. בשבוע שעבר הכריז הנשיא על תוכניתו לרפורמה כוללת בהגירה לארה”ב, והשבוע הוא עומד להודיע על יוזמת החלל המקיפה שלו. היועצים הפוליטיים בבית הלבן יודעים כי תוכניות מסוג זה, לא חשוב עד כמה הן מעשיות, הן אלה שיכניסו את ג'ורג' בוש להיסטוריה כ”נשיא שהסדיר את מעמד המהגרים הלא-חוקיים”, או כ”נשיא ששלח אדם למאדים”.

באופן מעט אירוני, נתפשת גם יוזמת החלל הנוכחית של הנשיא ג'ורג' בוש כניסיון להמשיך את דרכו של אביו, הנשיא בוש-האב. כשם שבוש הבן המשיך את מלאכתו של אביו בעיראק, כך חוזר כעת הבן לתוכנית שיגור האדם למאדים, תוכנית שהגה לראשונה בוש האב ב-1989.

אבל הנשיאים לבית בוש אינם הראשונים שחלמו על כיבוש החלל. חזון האמריקאים בחלל היה נחלתם של נשיאים רבים בארבעת העשורים האחרונים, אם מתוך עניין מדעי טהור, אם מתוך רצון להוכיח את עליונותה של ארה”ב כמעצמה, או משאיפות פוליטיות פנימיות. הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי היה הראשון. ב-1961 הוא התייצב בפני הקונגרס וקרא להתאחד מאחורי פרויקט לאומי של שיגור אדם לירח. “זה לא יהיה אדם אחד שטס לירח, זו תהיה אומה שלמה”, אמר קנדי וזכה באישור המחוקקים לתוכנית. ב-1969 הושלמה המשימה.

הימים היו ימי המלחמה הקרה וכיבוש החלל שיחק תפקיד מרכזי בתחרות בין ארה”ב לבריה”מ. יוזמתו של קנדי להנחית אדם על הירח היתה לא רק איתות לסובייטים על עליונותה הטכנולוגית של ארה”ב, אלא גם זריקת עידוד לעם האמריקאי, שהיה בעיצומה של החרדה שאיפיינה את תקופת המלחמה הקרה.

ב-1972 הגה הנשיא ריצ'רד ניקסון את תוכנית מעבורת החלל, שנשמעה מהפכנית למדי בשעתה – רכב חלל רב שימושי, שיכול להמריא לחלל כמו מטוס נוסעים, ולשוב בשלום לכדור הארץ. ב-1984 העלה הנשיא רונלד רייגן תוכנית משלו בתחום החלל – תחנת החלל הבינלאומית, שתציב נוכחות קבועה של בני אדם בחלל החיצון. גם התוכנית הזו, שכיום פועלת באופן שגרתי, נראתה בשעתו על גבול המדע הבדיוני.

לא במקרה עלו שתי ההצעות האלה בחודש ינואר של שנת בחירות. כמו בוש כעת, גם ניקסון ורייגן חשבו על הבוחרים ועל החזון, בבואם להתערב במדיניות חקר החלל.

תוכנית החלל של בוש, לאחר שתוצג השבוע, תעבור לקונגרס. אביו של בוש כשל כשניסה לגייס את המחוקקים לאשר תקציבי ענק לתוכניתו להציב אדם על המאדים וספק אם בנו יזכה להצלחה רבה יותר. המועמדים הדמוקרטים לנשיאות כבר תקפו את בוש על תוכניתו, שכרוכה בעלויות עצומות כאשר הגירעון האמריקאי מגיע לשיא. הווארד דין שאל כיצד יממן בוש את התוכנית כאשר הוא עסוק בקיצוצי מסים כל העת ואילו ג'ו ליברמן טען כי סדר העדיפויות התקציבי של בוש מוכיח כי “הוא מכוכב אחר”.

אבל הפרשנים הפוליטיים מעריכים כי בוש יתקשה להפסיד עם הצעה כזו – לכל היותר הוא יצטייר כמנהיג בעל חזון, שלא הצליח לממש אותו בגלל שיקולים קטנוניים של הפוליטיקאים.

צעד קטן לבוש, צעד יקר ולא יעיל לסוכנות החלל האמריקאית
מאת נתן גוטמן

יוזמת הנשיא בוש לפעול להצבת נוכחות אנושית קבועה על הירח ולשגר אדם למאדים אמורה להלהיב את הציבור האמריקאי, אחרי שנים שבהן נאס”א מזוהה עם ניסויים משעממים בחלל ובמלאות שנה לשיגור המעבורת “קולומביה” למשימה שבסיומה התרסקה. אבל התוכנית הגרנדיוזית עלולה להידחות בקונגרס מצד אחד ולסכל ניסיונות שיקום יומרניים פחות של תוכנית החלל מצד אחר

הרולד גיימן, ראש הוועדה שחקרה את אסון “קולומביה”, מעיד בסנאט ב-3 בספטמבר 2003. מרבית ההמלצות טרם יושמו

תצלום: אי-פי

ואשינגטון

ביום שישי תמלא שנה לשיגורה של מעבורת החלל “קולומביה” למשימתה האחרונה, שהסתיימה 16 יום מאוחר יותר כשבמהלך ניסיונה לחזור לכדור הארץ התרסקה המעבורת ושבעת אנשי צוותה נספו. בשבוע שעבר, אחרי שחגגו בנאס”א את הנחיתה המוצלחת של רכב החלל “ספיריט” על אדמת המאדים ואת שיגור הצילומים הנדירים ממנו, הודיעו ראשי סוכנות החלל כי החליטו לקרוא לפיסת האדמה שעליה נחת ה”ספיריט” על המאדים בשם “תחנת הזיכרון קולומביה”, לזכר שבעת האסטרונאוטים שנהרגו באסון.
על לוח לבן שהוצב על גבי ה”ספיריט” רשומים שמותיהם של השבעה, עם סמל המשימה, דגל ארה”ב וגם דגל ישראלי קטן ליד שמו של אילן רמון, הישראלי הראשון בחלל.

בשנה שחלפה מאז אסון ה”קולומביה” מנסה סוכנות החלל האמריקאית נאס”א להתאושש. זריקת העידוד של הנשיא ג'ורג' בוש, שאמור להודיע השבוע על חזון חדש לכיבוש החלל האמריקאי ועל תוכניות להצבת נוכחות אנושית קבועה על הירח ואף לשגר אדם למאדים, מצליחה אמנם להצית את הדמיון בקרב המדענים בסוכנות החלל ולמקד שוב את עיני הציבור בתוכניות החלל של ארה”ב, אבל הדרך להתאוששות עדיין ארוכה. למעשה, נאס”א ספגה השנה שתי מכות – האחת היא כמובן אובדנה של ה”קולומביה” על אנשי צוותה, והשנייה היא פרסום דו”ח ועדת החקירה שבחנה את נסיבות האסון וחשפה את מחדליה של נאס”א ושל תוכנית החלל האמריקאית.

כמעט שנה אחרי שהציבור האמריקאי צפה בתדהמה בשובל העשן מעל שמי טקסס, שסימל את סופה הטראגי של משימת החלל STS-107, לא השתנה הרבה בנאס”א. המעבורות מקורקעות, הרפורמה המבנית הגדולה עדיין לא התרחשה והשאלה אם אמון הציבור האמריקאי בסוכנות החלל הוחזר עדיין ממתינה לתשובה.

דו”ח ועדת החקירה בראשות האדמירל הרולד גיימן, שהגיש את המלצותיו בסוף חודש אוגוסט, עסק בשלושה מישורים – הטכני המיידי, הניהולי וזה של קביעת המדיניות. בכל אחד מהם הוא הגיש המלצות שקשה עדיין להצביע על יישומן.

נאס”א לא הפנימה

במישור הטכני קרא צוות החקירה לפתח שיטות שימנעו את נפילת אריחי הבידוד מהמעבורת, להתקין מערכות שיוכלו לדווח בזמן אמיתי על פגיעה בבידוד החיצוני, להיעזר בצילומי לוויין במהלך הטיסה בחלל כדי לבדוק פגיעות אפשריות במעבורת ולפתח דרכים לתיקון תקלות ולחילוץ בחלל. בנאס”א אומרים שניתן יהיה להשלים את שיקומו של צי מעבורות החלל, המונה כעת שלוש מעבורות בלבד, לכל המוקדם בחודש ספטמבר הקרוב. העלות המשוערת של עמידה בדרישות הטכניות שהציבה ועדת גיימן מגיעה ל-280 מיליון דולר. בנאס”א מקווים שעד ספטמבר תוכל אחת מהמעבורות הנותרות, ה”אטלנטיס” או ה”דיסקאוורי”, להשלים את משימת החלל STS-114, שהיתה אמורה להמריא כבר באביב שעבר אבל הוקפאה יחד עם יתר משימות החלל המאוישות אחרי התרסקות ה”קולומביה”.

אבל בעוד במישור הטכני ישנה התקדמות מסוימת לקראת יישום ההמלצות, הרי שבתחום הניהולי והארגוני נאס”א עדיין מדשדשת. ההמלצה המרכזית של ועדת גיימן היתה להקים גוף הנדסי עצמאי שיהיה אחראי על נוהלי הבטיחות בסוכנות ועל יישומם. ההיגיון בבסיס ההמלצה הוא להביא לכך שהחלטות בענייני בטיחות יתקבלו על ידי גוף שאינו כפוף למגבלות תקציב או לוח זמנים ולכן לא יחוש בלחץ לעגל פינות כדי לעמוד ביעדים שנקבעו. נאס”א הבטיחה אמנם להקים גוף כזה, אלא שהמבקר הפנימי של הסוכנות התריע בחודש שעבר במזכר פנימי כי ההנהלה אינה מבינה את משמעות הדרישה. התברר שנאס”א בחרה להפוך גוף בתוך הארגון ליחידת בדיקה, על אף שהוועדה דרשה הקמת גוף חדש שאינו כפוף למנהלי הסוכנות.

בנאס”א טוענים שהגוף החדש אכן יעמוד בדרישות ועדת גיימן, אבל החשש הוא שהכשלים שעליהם מצביע מבקר הפנים מעידים על בעיה עמוקה יותר. בדו”ח ועדת הבדיקה נאמר כי בנאס”א יש תרבות של התעלמות מבעיות בטיחות ושל העדר פתיחות לביקורת ולרעיונות חדשים. הבעיה בהקמת גוף הבטיחות החדש מצביעה, לדעת מבקרי סוכנות החלל, על כך שנאס”א לא הפנימה את הצורך בשינוי מהותי בתרבות הניהולית ומתייחסת למסקנות כאל רשימה של עניינים טכניים בלבד.

שון או'קיף, מנהל נאס”א, נשאר בתפקידו גם אחרי הדו”ח הקשה של ועדת החקירה. למעשה, להוציא מנהלים בדרג הביניים שעזבו מיוזמתם, נאס”א לא שינתה הרבה בשנה האחרונה. לא רק בנאס”א נמשכה בשנה האחרונה ההתנהלות של “עסקים כרגיל”. גם בקרב מקבלי ההחלטות בוואשינגטון ובדעת הקהל האמריקאית לא השתנה הרבה בגישה כלפי תוכניות החלל ויישומן מאז התרסקה ה”קולומביה”. האדמירל גיימן קבע בדו”ח החקירה של הוועדה כי הגיעה העת לפתוח בדיון ציבורי על עצם השאלה של שיגור בני אדם לחלל. הוא טען שאם האומה האמריקאית מעוניינת להמשיך בתוכנית עליה להבין מה כרוך בכך, בעיקר בכל האמור בעלות הכספית של הפרויקט.

ילדים יחזרו לחלום

תקציבה השנתי של נאס”א עומד על כ-15 מיליארד דולר בשנה, סכום שמאפשר המשך קיומן של תוכניות חדשות, אבל לא יכול לממן מהפכה תפישתית בשאלת כיבוש החלל. התקציב המצומק של הארגון מעיד יותר מכל על כך שהציבור האמריקאי, באמצעות נבחריו בקונגרס, אינו מתעניין עוד בתוכנית החלל. נאס”א מעולם לא הצליחה לשמר את המומנטום של הנחיתה על הירח ואת ההתרגשות העצומה שגרם אותו רגע ב-20 ביולי 1969 לדור שלם של אמריקאים. מבחינות רבות היה רגע השיא של תוכנית החלל האמריקאית גם רגע התחלת הדעיכה שלה. העיסוק בחלל הפך, מאותו רגע והלאה, למדעי יותר והרפתקני פחות והציבור האמריקאי התקשה להבין מדוע עליו לממן במיליארדי דולרים תוכניות לחקר גיאולוגי של פני המאדים או תחנת חלל משותפת עם הרוסים, שעסוקה בניסויים פיסיקליים ורפואיים ונראית כמו פיגום מרחף גדול.

הדעיכה בהתעניינות ובתקצוב הובילה גם להידרדרות בתוך נאס”א. מדענים בולטים עזבו לטובת הצעות מפתות בחוץ או בגלל תסכול מכך שמלאכת הפיתוח הוגבלה. במקביל הלך המוראל הפנימי ודעך, כשהאסטרונאוטים והצוות שמאחוריהם לא נתפשו עוד כגיבורים לאומיים העומדים בחזית החדשה של אמריקה בחלל, אלא פשוט כמדענים שטסים לחלל במעין כלי רכב גדול ומסורבל כדי לבצע ניסויים שונים.

על רקע התחושות האלה יש לראות את התוכנית החדשה של הנשיא בוש, שבמרכזה חידוש הטיסות המאוישות לירח, הצבה של נוכחות אנושית קבועה על הירח ובהמשך טיסות חלל מאוישות למאדים. מבחינה ציבורית, זוהי התוכנית שאמורה להלהיב מחדש את אמריקה ולאחדה מאחורי סוכנות החלל שלה. בוש יודע כי בתוכנית החדשה הוא יכול להחזיר את חקר החלל מתחום המדע אל תחום הדמיון, כשדורות של ילדים אמריקאים יחלמו שוב על טיסות לירח, על מגורים בכוכבים רחוקים, על חברים מהחלל החיצון.

המדענים מסויגים יותר. מצד אחד הם מברכים על התוכנית שאמורה להזרים חיים חדשים לנאס”א ולהגביר את העניין הציבורי בה. אבל מצד שני, הם רואים את תוכניתו של בוש כמעט בעייתית. עבורם, אין זה דחוף לשגר מחדש בני אדם לירח או למאדים. הקמת תחנת מחקר קבועה על הירח תהיה פרויקט מסובך ויקר, שלא ברור אם יהיה יעיל בהרבה מבחינה מדעית מתחנת החלל הבינלאומית הקיימת כיום. אשר לשיגור אדם למאדים – מדעני החלל סבורים כי החלליות הלא-מאוישות דוגמת ה”ספיריט” יכולות בשלב זה להביא לא פחות תועלת מנוכחות אנושית על המאדים.

שיגור בני אדם לחלל הוא משימה מלהיבה אמנם, אבל גם מאוד יקרה ומסוכנת. החשש המרכזי הוא שאחרי ההתלהבות הראשונית של הציבור האמריקאי מתוכנית המאדים והירח של הנשיא בוש, ייתקע העניין בקונגרס. קשה לראות נבחרי ציבור מצביעים כיום בעד תוכנית שעולה מאות מיליארדי דולרים בשנים הקרובות, כאשר למדינותיהם אין די תקציב לממן שירותי בריאות או חינוך. מה שעלול לקרות זה שנאס”א תישאר קירחת מכאן ומכאן. הקונגרס לא יאשר את המימון לחזונו הגדול של הנשיא בוש והממשל לא יילחם בעד תוכניות חלקיות או קטנות יותר, שלא יכללו שיגור בני אדם לחלל אלא רק פרויקטים שנראים כמלהיבים פחות, כמו ה”ספיריט” על המאדים.

בשנות ה-60 היה קל יותר לגייס את הציבור לתמוך בתוכניות החלל. התחרות עם ברית המועצות על כיבוש החלל הפכה את הצורך במימון הפרויקטים של נאס”א למובן מאליו. עכשיו, קשה יותר להסביר לאזרחים האמריקאים למה חשוב שדווקא ארה”ב תהיה זו שיוצאת לחלל ולא מדינה אחרת. לכן ההובלה בתחום החלל הולכת ונשמטת. אסטרונאוטים אמריקאים נאלצים זה שנה להסתמך על החלליות הרוסיות כדי להגיע לתחנת החלל הבינלאומית ולחזור ממנה, וגם מדינות אחרות נוגסות בשליטתה של ארה”ב בחלל – סין שיגרה השנה לראשונה אסטרונאוט לחלל ותעשה זאת שוב בעוד שנתיים, הודו הכריזה כי היא מתכוונת להגיע לירח עד שנת 2008 ואפילו איראן נכנסת לתחום החלל עם הצהרה על שיגור לוויין ראשון בתוך שנה וחצי. תומכי תוכנית החלל האמריקאית מקווים כי יוזמתו של הנשיא תזכה לתמיכה ותזניק את ארה”ב בחזרה לצמרת השליטה בחלל. הם גם מקווים שהיא תצליח להשכיח מנאס”א את השנה האחרונה, אחת הרעות והקשות בתולדותיה.

לידיעה באתר הבי.בי.סי
ארתור סי. קלארק מקונן על ההאטה בחקר החלל במלאת 40 שנה לנאום קנדי
התוכנית הנועזת של נאס”א להנחית אדם על כוכב הלכת האדום
ידען מאדים – הכנה לטיסה מאוישת
נאס”א: ייתכן שחלליות יונעו בעתיד באנרגיה גרעינית
המסע למאדים

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~733213986~~~8&SiteName=hayadan