סיקור מקיף

הכחדת המינים הגדולה אולי נגרמה ממטאור

ייתכן שהתנגשות של גרם שמיים הכשירה את הקרקע להופעת הדינוזאורים

תמרה טראובמן

דר/ בקר עם דגם של כדורי 'באקי' המכילים חומר חוץ-ארצי  תצלום: אוניברסיטת ואשינגטון
דר/ בקר עם דגם של כדורי 'באקי' המכילים חומר חוץ-ארצי תצלום: אוניברסיטת ואשינגטון

הכחדת המינים הגדולה ביותר בהיסטוריה – שהתרחשה לפני כ-250 מיליון שנה ושהכחידה כמעט את כל עולם החי והצומח – נבעה כנראה ממטאור או מכוכב שביט שפגעו בכדור הארץ. בדומה להכחדת הדינוזאורים, שהתרחשה עשרות מיליוני שנים אחר כך, התנגשות השביט או המטאור חוללה שרשרת אירועים שגרמה להכחדה המונית של בעלי חיים וצמחים. כך רומזות עדויות חדשות שהתפרסמו בסוף השבוע בכתב העת המדעי Science.

השינויים הללו קטלו כ-%90 ממיני החיים בים ו-%70 מבעלי החיים שחיו על היבשה. באותה תקופה, המכונה תקופת הפרם, חיו דגים, חסרי חוליות ימיים, והזוחלים הראשונים. היעלמות בני תקופת הפרם פתחה את הדרך להתפתחות הדינוזאורים, שהופיעו בתקופה הבאה, תקופת הטריאס.

העדויות להתנגשות התגלו בדגימות שנלקחו משכבת סלעי משקע שנוצרה בעת ההכחדה. החוקרים גילו באותן דגימות גזים ממקור חוץ ארצי שהיו לכודים במבנים בצורת כדורגל. המבנים הכדוריים עשויים מלפחות 60 אטומי פחמן, ומכונים “כדורי באקי” או פולרנים. בתוך כדורי הבאקי התגלו הגזים הליום וארגון. גזים אלה קיימים אומנם בכדור הארץ, אבל שיעור האיזוטופים (יסודות כימיים שמשקלם השתנה בעקבות שינוי במספר הניוטרונים בגרעין האטום) דומה לשיעור הקיים בשמש, וכלל אינו דומה לזה שבכדור הארץ. סנטימטרים ספורים מעל ומתחת לשכבה הגיאולוגית שמציינת את תקופת ההכחדה, נמצאו רק מעט מאוד כדורי באקי בעלי תכולה של חומר חוץ-ארצי.

“אני חושב שהיחסים בין האיזוטופים של ההליום והארגון משכנעים”, אומר פרופ' עקיבא בר-נון, חוקר שביטים מאוניברסיטת תל אביב. “קשה מאוד להבין איך הדבר נוצר, אם מקורו אינו חוץ ארצי”.

“אנו חושבים שכדורי הבאקי, והגזים שבתוכם, נוצרו לפני מיליארדי שנים במעטפת החיצונית של כוכב קדום. הם עברו לחלל הבין-כוכבי ומאוחר יותר נישאו לכדור הארץ על גבי כוכב שביט או מטאור קטלני”. כך אמרה ראש צוות המחקר, ד”ר לואן בקר מאוניברסיטת ואשינגטון. לדבריה, ייתכן שהשביט או המטאור גרמו להתחלת שרשרת אירועים, כולל התפרצויות געשיות עצומות, שינויים בגובה פני הים ושינויים אקלימיים קיצונים.

עד לאחרונה סברו מדענים רבים שההכחדה בתקופת הפרם התרחשה במהלך פרק זמן ארוך מאוד, כ-10 מיליון שנים. לפיכך, הסברה המקובלת היתה כי שינויים אקלימים הדרגתיים גרמו להכחדה. ואולם מחקרים חדשים רומזים כי ייתכן שההכחדה התרחשה בפרק זמן של 8,000 עד 100 אלף שנים בלבד.

הממצאים מעלים חידה חדשה. במהלך ההכחדה בתקופת הפרם, התרחשה בסיביר התפרצות געשית אדירה, ששיחררה כמויות לבה המספיקות לכסות את כדור הארץ בשכבה של שלושה מטרים. התנגשויות של עצמים גדולים בכדור הארץ והתפרצויות געשיות בסדר גודל של ההתפרצות שהתרחשה בסיביר, הן נדירות ביותר ומתרחשות רק אחת לכמה עשרות מיליוני שנים.

“קשה להאמין שזה פשוט צירוף מקרים”, אומר פרופ' בר-נון. “ייתכן שהפעילות הוולקנית האדירה נבעה מפגיעה של מטאור או שביט ענק שכרה בור בעומק שהספיק ליציאת כמויות לבה גדולות מהמעטפת הנוזלית של כדור הארץ”, בדומה למכתשים הענקיים בירח.

בקר ועמיתיה גילו בעבר כדורי באקי במכתש בקנדה, ובשני מטאוריטים. הם גם מצאו כדורי באקי המכילים יחסים דומים של גזים בשכבת משקעים מהתקופה שבה נכחדו הדינוזאורים.

כדורי הבאקי במחקר הנוכחי נמצאו בדגימות סלעים מיפאן ומסין. החוקרים גם דגמו סלעי משקע בהונגריה, אלא ששם כמעט לא נמצאו כדורי באקי. מדענים שלא השתתפו במחקר אמרו שדגימות מאזורים נוספים יהיו הכרחיות לאישור הממצאים.

{הופיע בעיתון הארץ, 25/2/2001{

אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.