פרק שמיני בסדרה על המצב הכלכלי בארץ ישראל הקדומה. הפעם – על הפקת היין ביהודה ובגליל בתקופה של שלהי הבית השני ואילך. היין מילא תפקיד דומיננטי, לצד השמן כמובן, בשדה החקלאות הארצישראלית. בל נשכח שהגפן הינה אחת משבעת המינים ומצוות שתיית היין היא חלק בלתי נפרד מטקסים שונים ביהדות, בעיקר
פרק שביעי בסדרה על המצב הכלכלי בארץ ישראל מהמאה השנייה לספירה ואילך. הפעם – על תעשיית השמן
פרק שישי בסדרה: הזכוכית נחשבה למצרך נדיר ויקר מאוד, ומטעמים ושיקולים כלכליים ברורים ראתה הקיסרות הרומית כחובה לעצמה לעודד את הפקתה באזורי חוף, כמו צור-צידון ומצרים ובין-לבין אף בארץ ישראל, במקום שקיים חומר הגלם, קרי חול.
גורמים מגוונים ונקודות רבות חברו יחד בתקופה שלאחר חורבן הבית השני כדי להעניק לנו תמונה רחבה, מקיפה ומעניינת בכל הנוגע לתעשיית הקראמיקה
גם הפרק הזה כקודמו מהווה לא רק המשך הגיוני לקודמיו, אלא מאגד בתוכו את הקשר בין האינטנסיביות הקרקעית לבין הון ושלטון.
סדרה בנושא הכלכלה בארץ ישראל מן המאה השנייה לספ' ואילך. פרק זה כורך בתוכו את תמצית שני הפרקים הקודמים, קרי וילות כפריות והון ושלטון ונכרך בהם.
סדרה בנושא הכלכלה בארץ ישראל מן המאה השנייה לספ' ואילך. הפרק הנוכחי דן בנושא החקלאות והיבטיה השונים בתקופה.
סדרה חדשה בנושא הכלכלה בארץ ישראל מן המאה השנייה לספ' ואילך. הפרק הפותח ידון בנושא מעניין – הווילות בארץ ישראל בספרות חז"ל
מי אינו מכיר את האימרה התנ"כית: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" (משלי ו 6), כזו שיש בה אליגוריזציה וסימבוליזם בעלי מסר חינוכי וחברתי ראוי בהחלט. וכן, אין מה להתווכח, כי במובאה זו חבוי מסר פשוט של הצצה אל עבר עולם החי והסקת אי-אילו מסקנות.
על תעשיית שימורי הדגים בישראל הקדומה – פרק רביעי ואחרון בסדרה
תנועת בני עקיבא נוסדה בל"ג בעומר 1929, כתנועת נוער דתית-לאומית, ציונית מן הסתם, כשהיא חורתת על דגלה את המלים תורה ועבודה, כמשולבות אמיצות זו בזו.
רשימה זו באה להציג הנחה, אולי חדשנית משהו, בעניין המזוזות שעל דלתות ישראל. הכל החל בסימן דם הקרבן ערב יציאת מצרים (על פי המקורות), עבר לכתיבה כלשהי בצידי שערי ההיכל, משם לצורה לא מוגדרת בפתח היכל המקדש של הבית השני ולמגורי היהודים שלאחר החורבן כמין סגירת מעגל היסטורי.
חלק שלישי במיני-סדרה על אודות הדיג בעם ישראל הקדום
חלק שני במיני-סדרה על אודות הדיג בעם ישראל הקדום פרק שני – בריכות הדגים לפרק הראשון בסדרה לפרק הבא בסדרה – טבריה: בירת הדיג הגלילי נגלוש כאן ונעמיק עד כמה שאפשר בעולם הדיג כפי שעולה מספרות חז"ל. ואולי אין זה הוגן להעמיד פרק זה מול קודמו, כמו להגיע למסקנה קצת מוטעית,
חלק ראשון במיני-סדרה על אודות הדיג בעם ישראל הקדום
ניתן אמנם לכרוך את מעשי האחים ומפעלותיהם עם אופי הכינויים הנ"ל, ואולי מדובר על כינויים מקודדים כלשהם בזיקה למהפכה המקבית-חשמונאית?
לאחר חורבן הבית השני בשנת 70 לספ' שוב נתקלקלו היחסים בין ירושלים לאלכסנדריה, מה שמתבטא במעין מחיקת הנוכחות היהודית בעיר המרכזית הזו, וזאת, לטעמי, מן הסיבות הבאות: העדר תמיכה וסיוע כלשהו למרידה היהודית ברומאים, כפי שגם הופנה כלפי יהדות בבל מערכת היחסים בין ירושלים היהודית בתקופה ההלניסטית לבין הקהילה היהודית
אוי, כמה שאנו נוטים להתרפק על עבר דמיוני, בבחינת גן-העדן האבוד מחד ועל עתיד וורוד, שבלוני משהו מאידך. מאמר זה יבקש לסתור את התחושות האלה בהקשר למשחקים האולימפיים ובעיקר בזיקה לחידושם.
נדמה לרבים וטובים מן הציבור, כי כל אותם המנהגים, הנהלים ואורחות החיים הנקשרים בחג הסוכות והנוהגים עד ימינו אנו היו מאז ומעולם. ומסתבר שלא
הגלגולים שעבר החג מסתם חג, למה שאנחנו מכירים היום
ואנו שואלים את עצמנו, האם ביוון הקדומה – ערש המשחקים האולימפיים התקיימו גם תחרויות פארא-אולימפיות, ומסתבר שכן. אלא מאי, לא נכים ממש השתתפו בהן, אלא, וסליחה באם פוגע אני בציבור שלם, על אף היותי פמיניסט, נשים, ובאם נדייק – בתולות.
במהלך מאות שנים ניתן זר מעלי זית רק למנצחים בענפי הספורט האולימפיים, שגם קיבלו מימון נכבד מהערים שיצגו, עד שכעשור לפני תום המאה הראשונה לפני הספירה קיים המלך הורדוס משחקים דמויי המשחקים האולימפיים כדי לחנוך את מתקני הספורט שבנה בעיר החדשה ושם הנהיג את פרסי הניחומים, ומשם זה עבר למשחקים האולימפיים
המשחקים האולימפיים הקדומים, שרשמית החלו להיספר ככאלה, באולימפיה הקדומה אשר בחצי האי הפלופונסי, נחגגו לראשונה בשנת 776 לפנה"ס ונועדו, בין שאר התנאים המגבילים, לבני הלאס, הלוא היא יוון הקדומה בחצי האי הבלקני, ועם הזמן, מסיבות שונות, נפתחו המשחקים האולימפיים לכל מי שהוגדר כיווני ברחבי אגן הים התיכון ובפרט בחלקו
הלילה (6/8/16) יתקיים המיפגן הספורטיבי העולמי החשוב והיוקרתי ביותר – אירועי המשחקים האולימפיים. האייקון האולימפי הידוע הינו דגל חמש הטבעות השלובות בשלל צבעי הקשת, חמישה במספר. מסתבר שמקורן בממצא ארכיאולוגי אחד בלבד מתוך אלפי הממצאים מלמעלה מאלף שנות המשחקים בעת העתיקה
כמי שעוסק שנים רבות במחקר תולדות הספורט ופרסם בנידון לא מעט ספרים ומאמרים, חלקם באתר הנוכחי, נחשף לא פעם לתובנות, בנוסח של "איך לא חשבתי על כך קודם לכן?! האם העיסוק בספורט או אהדה פעילה שלו מקורם בחיקוי מלחמה או אולי יש להם מקורות בסיסיים יותר – במנהגי החיזורים של