דר. יחיעם שורק

ממרד בן כוסבה ואילך פעלו גורמים רבים לטיפוח כל נושא הבהמה הגסה ושימוש בה לייצור בשר ומוצרי חלב ועור.

הכלכלה בתקופה הרומאית כללה גם גידול בשר, בהמות עבות (בקר) ובהמות דקות (צאן). גם הם נדרשו לתת אותם כמס להאכלת הכוחות הרומאים הגדולים ששהו פה

עד תקופתו של הקיסר הדריאנוס (138-117 לספ’) אנו עדים למציאותם של חוכרי מיסים שהיו אחראים על גביית המיסים. ואילו מכאן ואילך התמנו פקידים אימפריאליים שהיו כפופים לרומא והיו אחראים על נושא הגביה. ולכך נמצא לא מעט הוכחות מספרות חז"ל

ה"אנגריא" הנזכרת במקורות חז"ל פירושה – חובת אדם ובהמה לעבודת הדואר (cursus publicus, הובלה ופעילות כלשהי לצורך השלטונות. ממועקה זו סבלו בעיקר האיכרים מכיוון שפעמים היו מעבידים את בהמתם עד כדי נכות ועייפות יתר כדי שייפסלו למחויבות כלפי השלטונות.

מה קדם למה – ה"חַג" בניקוד פתח, או ה"חָג" בניקוד קמץ? הראשון – דן בחגיגה, במועד שמחה לרגל ארוע מסויים והשני בפעולה גיאומטרית משהו, כלומר – שירטט עיגול, מעגל, הקיף אובייקט כלשהו, עוף שחג בשמים ועוד

החובה לספק מגוייסים-טירונים לצבא הרומי, ולא ליחידות השיטור, נחה על הכפר בכללותו, וכי גובה הסכום המשתלם על ידי האוכלוסיה מבהיר כי הוא מיועד למימון ציוד ומצרכים לטירוני הכפר ולא למען השגת פטור לכפר מן החובה לגייס אותם טירונים

הלוח העברי של היום הוא בעצם הלוח הבבלי. בימי בית ראשון קראו לחודשים בשמות כמו איתנים ובול

כל עניינה של רשימה זו הוא לבדוק את הנוגע לתאריך "תשעה באב" בהיבט ההיסטורי הכרונולוגי

ב – "המס היהודי" – יוסף בן מתתיהו פורש לפנינו את היריעה ההיסטורית בזיקה ל"מס היהודי" בעקבות דיכוי המרד הגדול על ידי ווספסיאנוס וטיטיוס משנת

במהלך המאות הראשונות לספירה התפתחה רפורמה אגררית ששייכה אדמות חקלאיות לעיר מרכזית, והיה צורך לגבש נהלים מדוקדקים לכל סוג מקח וממכר בין יהודים לבין עצמם

רבי שמעון בר יוחאי היתה דמות מאד מצויירת בספרות התלמודית. הוא לא נמנה, ולא בכדי, עם קבוצת החכמים, חברי הסנהדרין, שלאחר חורבן הבית השני ב-70

שולחני הינו חלפן כספים, דמות שלא היתה ידועה לנו מהתקופה המקראית, ולפחות לא כחלק מעיסוק רשמי, מוסדר ומקובל. לא כן בעידן היווני-הלניסטי-רומי על יסוד השימוש

על השיבה ההדרגתית של היהודים לעבודות בנמלים ובספינות לאחר המרד הגדול, וכלכלת השווקים והירידים

ארץ ישראל שלאחר החורבן הפכה ליצואנית מוצרים לרחבי האימפריה הרומית ומעבר לה, בין היתר כדרך להשתקם כלכלית מהטלטלה שגרם הרס בית המקדש

ברשימה זו אבקש לברר ולהדגיש את ההידרדרות מאז ימי יהודה המקבי ויורשיו מול/נוכח צוואתו הברורה, לפחות הספרותית, של מתתיהו אביהם, מי שיזם את המרד נגד

לאחר שחדרנו לעומק הפעילות הכלכלית בארץ ישראל הרומית בעידן הקדום ונגענו בנושאים מגוונים כגון חקלאות, מלאכה, מרעה, ספנות, אגודות מקצועיות ועוד, יהיה זה אך ראוי

ד"ר יחיעם שורק מפנה אותנו לכמה פסוקים שמהם עולה חשד שמנהג מילת נשים היה קיים ביהדות. טוב שלא נשמר

אם פעם היה הכנעני ביטוי מושאל ומשאיל לסוחר, הרי במאות הראשונות לספירה נבלעים אף היהודים בכלל ההשתייכות הכלכלית והפרופסיונלית של כנעני=פרגמטי (ולא בכדי בלשון היוונית).

על גידול חיטה בפרובינקיה פלאייסטינה – השם שנתנו הרומאים ליהודה לאחר דיכוי המרד הגדול

מרד בן כוסבה שהתחולל בין השנים 132 ועד 135 לספ', זכה, אולי מתוך פרקי המרידה של עם ישראל בתקופה הרומית היותר מאוחרת (מאה ראשונה ושניה

בפרק הזה, מורכב ומרובד ככל שיהיה, מסתרים כמה רעיונות חשובים ומעניינים. ב"גדול" מדובר על הפקעת קרקעות לאחר מרידות ביהודה (73, 135 ו-194 לספ') על ידי

בערב החג, בליל הסדר, כאשר נסב סביב שולחן החג, נלגום ארבע כוסות יין, נאכל ולא כזית, נשיר ונזמר, ואולי לא נדע או נתקשה לדעת על

לאחר מרד בן כוסבה סבלה יהודה מאובדן קרקעות מה עוד שהתנועה המרדנית האנטי-רומית היתה כפרית בעיקרה, אלא שתוך זמן לא רב התאוששה זו והשתקמה ומולה