# תצפית עב"מים – האם החייזרים נמצאים רק בראש שלנו?

> מבקרים מן החלל הם אגדת העם של המאה ה-20. מיליוני אנשים משוכנעים שהם אמיתיים. כמה טוענים כי אפילו נחטפו אך האם יש למישהו הוכחה אמיתית? עיר קטנה בצפון אריזונה מצאה את עצמה בשנת 1975 במרכזו של אירוע יוצא דופן. צוות של חוטבי עצים, שעבדו באיזור מרוחק של יער מקומי שבו הביתה עם סיפור מוזר אודות אחד מהם – טראביס וולטון, שנעלם ביער. הם טוענו כי הוא הוטח לאדמה ונותר ללא…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/are-the-aliens-in-our-mind-2908072
- Author: אבי בליזובסקי
- Published: 2007-08-30T00:12:05+03:00
- Modified: 2007-08-30T17:24:57+03:00
- Sections: חייזרים ועבמים
- Topics: מאדים

## Article

מבקרים מן החלל הם אגדת העם של המאה ה-20. מיליוני אנשים משוכנעים שהם אמיתיים. כמה טוענים כי אפילו נחטפו אך האם יש למישהו הוכחה אמיתית? עיר קטנה בצפון אריזונה מצאה את עצמה בשנת 1975 במרכזו של אירוע יוצא דופן. צוות של חוטבי עצים, שעבדו באיזור מרוחק של יער מקומי שבו הביתה עם סיפור מוזר אודות אחד מהם – טראביס וולטון, שנעלם ביער. הם טוענו כי הוא הוטח לאדמה ונותר ללא הכרה באמצעות קרן ירוקה-כחולה שנורתה עליו מצלחת מעופפת. כל האחרים ראו זאת ונסו. חמישה ימים לאחר מכן, חזר וולטון עם סיפור דומה ועם המשכו – הוא טען כי נחטף והתעורר על סיפון החללית החייזרית ומצא עצמו בין יצורים בעלי תווי פנים לא מפותחים ללא שער משום שוג. שוביו עטו מסכה על פניו עד שאיבד את הכרתו שוב. הוא אינו זוכר דבר נוסף עד שהתעורר שוב על קרקע מוצקה, קרוב לאתר ממנו נחטף. סיפורו קיבל תהודה כלל ארצית בארה"ב. כמה אנשים ציטטו אותו כמקרה המרשים ביותר מסוגו. ואולם ארגון בשם גראונד סוסר ווטש, ארגון החוקר תופעות כאלה, ואשר היה הראשון להגיע למקום. המסקננה היתה שהסיפור היה תרמית. כך קבעה גם המשטרה המקומית. וולטון נחקר במכונת אמת ונכשל במבחן הזה. "הוא לא היה בשום חללןית" אמר החוקר המשטרתי. ספקן העבמים פיליפ קלאס, מציע כי הסיפור הומצא על ידי הכורים שראו כי לא יוכלו לעמוד בזמן שהתיייבו עליו לאספקת עצים, דבר שהיה עלול לגרור אחריו קנס כבד. ואולם למרות הנסיבות המחשידות "חוויתו" של וולטון הפכה לאחד מסיפורי המפגשים עם חייזרים הנפוצים ביותר והיוותה בסיס לכמה מעלילות סרטים שצולמו בשנות השמונים ואשר עסקו בחטיפה על ידי חייזרים. "אש בשמים, סיפור מפגשו של טראביס וולטון עם החייזרים, יצא לאקרנים בשנות התשעים. . חייזרים מבקרים מן החלל החיצון הפכו חלק אינטגרלי מהמיתולוגיה המודרנית, כפי שפיותל ודרקונים היו בעבר. ברור כי לציבור יש תאבון לפנטסטי, אותו שמחה הוליווד להשביע. ואולם חטיפות כאלה הם התפנית האחרונה בהסטוריה של העבמולוגיה – סיפורן של תצפיות על עצמים מעופפים בלתי מזוהים, או צלחות מעופפות. עידן העב"מים החל בשנת 1947 כאשר קנת ארנולד, שהטיס מטוס מעל הרי הקסקדים במדינת וושינגטון, ראה שרשרת של תשע עצמים מעופפים מאירים שטסים "כמו צלחת שזורקים אותה על פני המים." העיתונות קיצרה את זה ל"צלחות מעופפות" (למרות שהתיאור היה של תנועתן ולא של צורתן) וחיל האוויר החל בסדרת בדיקות של המקרה. ההסבר הרשמי היה של תופעה המכונה מיראז', שנגרמה בידי היפוך טמפרטורות באוויר. אך הסבר זה לא שינה את דעת הציבור וכך נוצר לו מיתוס של המאה ה-20. אחד ההסברים לתופעה היה העניין הרב שריכזו הניסויים בתחום החלל שהחלו לאחר מלחמת העולם השניה. המדענים החלו לחקור ברצינות האם יכולים להתקיים חיים בכוכבי לכת אחרים במערכת השמש. בפרט בשני כוכבי הלכת הסמוכים אלינו – מאדים ונוגה. סצנות מסיפורי וסרטי מדע בדיוני המסברים על חייזרים מהחלל גירו את דמיונם של הציבור החושש ממלחמות והרעב לפנטסיה. שילוב פרנוית המלחמה הקרה, תרבות העבמים ביססה את עצמה על תת המודע הלאומי, ונשארה שם מאז. היום, למרות העובדה שאין עדות מוצקה כלשהי לכך שכדור הארץ זכה אי פעם לביקורים מהחלל החיצון. התוצאה של כמה מחקרים אמריקניים מראה כי רוב הציבור משוכנע שעבמים קיימים. מחקר של גאלופ שפורסם בשנת 1991 הראה כי 13 אחוזים מהבריטים – למעלה מ-5 מיליון בוגרים – ראו מה שהם סבורים שהיו עבמים. אפילו נשיא אמריקני אחד טוען לתצפית כזו. בשנות השבעים המוקדמות, ביקר מושל ג'ורג'יה דאז, ג'ימי קרטר את מועדון הליונס המקומי שבו הוא ואחרים ראו אור מסתורי נמוך בשמי המערב. כפי שקרטר תיאר אותו, האור נראה במרחק של 300 עד אלף מטר. הוא שינה צבעים, התקרב, ואז התרחק שוב, הפך להיות בהיר וגדול כמו הירח לפני שטס משם. "אני לעולם לא אצחק על אנשים שאומרים כי הם ראו עצם בלתי מזוהה בשמים" אמר לעיתונות. תצפיתו של קרטר זכתה לאהדה בקרב מאמיני העבמים, שראו בה תמיכה רבת עוצמה לטיעון שלהם. בחקירה נוספת התברר כיצד עדות אפילו של עדי ראיה מכובדים יכוהלה להיות שבירה. כאשר דיווח קרטר על התצפית בשנת 1973, מעל ארבע שנים לאחר האירוע, הוא נזכר שהאירוע קרא באוקטובר 1969. רוברט שיפר, חוקר ספקן של עבצים בדק את רישומי מועדון ליונס ומצא כי התאריך האמיתי היה 6 בינואר, כלומר תשעה חודשים מוקדם יותר. כוכב הלכת הבהיר נוגה היה אז נמוך בשמים בכיוון מערב-דרום מערב באותו הלילה, בדיוק כאר ראה קרטר את העב"מ. אילו היה העבמ בהיר כמו נוגה, היה קרטר אמור לראות שני עצמים בהירים באותו הכיוון. "מר קרטר נמצא בחברה טובה בפירוש מוטעה של נוגה כעבמ" אמר שיפר בדרך דיפולמטית. החוויה של קרטר היא טיפוסית לאלפי דיווחי עבמים בידי של חובבי עבמים בכל העולם מדי שנה. לרוב התצפיות היה הסבר פשוט – נוגה בהיותו כוכב הלכת הבהיר ביותר הוא לרוב הגורם. ואף רי נוגה לא נראה בהיר וגדול כמו הירח, וכן הוא איננו מתקרב ומתרחק בפתאומיות, אנשים טועים לעיתים קרובות בפירוש הגודל וההתנהגות של אור מבודד בשמים. עדי ראיה שתיארו את המקרה הבא מולנסיה, ספרד. אנטוניו סרנה ואשתו נהגו הביתה בסביבות עשר בלילה אחד בפברואר. כאשר הם ראו אור גדול חזק בכיוון דרום מזרח שנראה כאילו הוא מזגזג לפני מכוניתם לפני שעלה לגובה של 7-8 מטרים מעליהם והרחיב את מה שנראה ככן נחיתה. מנוע המכונית החל לעצור ואורות המכונית נכבו. שלושת ילדיהם של בני הזוג החלו לפחד ואחד מהם חלה. לאחר כשעה, נעלם העבמ והמשפחה חזרה הביתה בבטחה. המקרה נחקר בידי פרופסור אמריקני לפיסיקה,, וילי סמית'. הוא דחה את נוגה כהסבר משום שאף כי כוכב הלכת היה בשיא עוצמת אורו, הוא שקע בסביבות תשע וחצי שעון גריניץ', בעוד העבמ של הסרנים נראה עוד שעה לאחר מכן. לפיכך, ברור לו שהעבמ נשלט בידי גורם תבוני שהיתה לו השפעה פיזית על העדים ועל מכוניתם. ואולם, פרופ' סמית לא התייחס לעובדה שספרד שומרת על זמן זהה לזה של מרכז אירופה, כלומר שעה לפני זמן גריניץ'. כאשר הבדל הזמן נקלח בחשבון, הזמן והכיוון של העבמ הנצפה היה מתאים לזה של נוגה. הזגזוג של העבמ והתנועה שלו כלפי מעלה יכולים להיות מוסברים בקלות בשל תנאי הכביש המטפס על גבעה וסחוף הרוחות. תערובת של מחלת נסיעה וחשש היו הגורמים למחלת הילד. כמו כן, הבעיות החשמליות של המכונית נבעו, כך עולה מהבדיקה, ממצבר מקולקל, שנמצא גמור למחרת המקרה. כך נראה שאפילו אחד המרהיבים והמשכנעים שבסיפורי תצפיות העבמים שתועדו על ידי פרופסור לפיסיקה, אינם ערובה לכך שאין למאורע הסבר פשוט ופרוזאי. מקרים כאלה מדגימים את הבעייתיות של הערכת גודל ומרחק לאור בלתי ידוע בדיוק כלשהו, וכמה קל לבני האדם להסחף עם תיאור האירוע. הדבר הומחש בצורה יפה בידי הפיסיקאי הבריטי דייויד סימפסון, שביצע שורה של מתיחות. הוא העיף פנס של 3 וולט כשהוא מחובר לעפיפון ולכדור פורח בקרב קבוצה של אנשים שהפכו לצופי עבמ ותיעד את תגובותיהם. "הדבר היה בהיר מכל אור מעשה ידי אדם"; הוא תמרן תמרונים הרבה יותר מורכבים מאשר מטוס יכול לבצע"; הוא היה מתכתי והיו לו חלונות"; "הבהבתי לעצם הזה בפנס והוא הבהב לי בחזרה את אותו הקוד"; "הוא תקשר איתי באופן טלפטי". במתיחה אחרת, הראה סימפסון אור בצבע סגול בהיר לעבר קבוצה של צופי עבמים וביקש מהם עזרה בצילום הצעם. במציאות הסרט נחשב כדי להראות חלק אחר של האופק עם אור אחר שנעשתה עליו חשיפה כפולה. היו בסרט הרבה רמזים על כך שהוא היה מזויף. ואולם כאשר עבמולוגים ובהם אסטרונום צרפתי, בחנו את הסרט , הם אמרו כי הוא נראה אמין. איאן רידפאת', חוקר עבמים ספקן בריטי, מתאר כיצד אירוע אחד הראה לו כיצד קל מאוד למצוא הסבר פשוט אם מחפשים מספיק טוב. ב-2 באוקטובר 1983, העמוד הראשון של "ניוז אוף דה וורלד", הכריז: "עבמ נחת בסאפולק, וזה רשמי". לפי הסיפור העונתי, בערב אחד, ראו שומרים של בסיס חיל האוויר האמריקני בוודברידג', ליד איפסוויץ' שבבריטניה אור בהיר עולה מעל היער הסמוך – רנדל שאם.. כאשר קבוצה של אנשי חיל האוויר יצאו החוצה לחקור את האירוע, הם היו מוקפים באור מהבהב שנראה יוצא מכלי טיס שנע הלאה מהם לעבר היער, כשהוא משאיר מאחור סימני נחיתה, אש על גזעי עצים, ועקבות קרינה. אחד מאנשי הבטחון, שעזב לאחר מכן את חיל האוויר, אפילו דיבר על מפגש עם חייזרים. העיתון פרסם תזכיר מאת סגן מפקד הבסיס, לוטננט קולונל צ'ארלס האלט, למשרד ההגנה הבריטי המאשר את האירוע, מלבד המפגש עם החייזרים. שלושה עבמולוגים בריטיים שכתבו ספר על המקרה תיארו אותו כייחודי ברישומי ההסטוריה של העבמים – העבמ הראשון שנצפה בואפן רשמי ואושר באופן רשמי של נחיתת עבמ ומגע עם חייזרים." ואולם כאשר ביצעתי חקירה משל עצמי, מצאתי שאפילו למקרה ברור מאליו, יכול להיות הסבר אחר. ומתאר רי'פאת': "ראשית, באותו הזמן שבו דיווחו אנשי חיל האוויר כי ראו את העצם עולה מעל החורשה, נשרף באוויר מעל דרום אנגליה מטאור בהיר במיוחד. העבמ המהבהב שביער היה בדיוק בכיוון של המגדלור אורפורד נס, 9.5 קילומטרים לכיוון חוף סופולק. לאנשים העומדים ביער, המגדלור נראה כאילו הוא נמצא רק כמה מטרים מעל הקרקע בין העצים ונראה כיאלו הוא נע יחד עם הצופה. המשטרה המקומית נקראה לזירה בידי חיל האוויר האמריקני בליל המקרה, אך אמרה כי האור היחיד שניתן היה לראות היה זה של המגדלור מאורטפורד נס. אילו היה שם עבמ אמיתי, היו האמריקנים צריכים לראות שני אורות מהבהבים, לא אחד." "שנית, יערנים מקומיים אמרו כי "סימני הנחיתה" היו למעשה חפירות ישנות של ארנבים, ואילו "סימני השריפה" והמקום שבו נחתכו העצים בוצעו בידי יערנים, כדי לסמן מאילו עצי אורן בעבע שרף. רמות הקרינה שנמדדו על ידי הקולונל לא היו גבוהות מהקרינה המקובלת באיזור זה." עבמולוגים הם אנשים הלהוטים תמיד לתמוך בכל הסבר מרבהיב לתצפיות שלהם. התכונה הזו מתרגמת לתיאוריות קונספירציה המופנות כלפי הממשלה – היודעת לדעתם את האמת אודות העבמים ומסתירה אותה. לרוע מזלם של תומכי תיאורית ההסתרה, התיקים בפרויקט הספר הכחול, שבו נעשה נסיון בידי חיל האוויר האמריקני לנתח את דיווחי העבמים פורסמו לפני שנים אחדות, והראו כי הידע של חיל האוויר עודות אבמים אינו גדול מזה של כל אחד אחר – למעשה, הם ידעו לרוב הרבה פחות. עבמולוגים שטענו כי ל-CIA היתה חקירה משל עצמו, שאפילו חיל האוויר לא ידע עליה ואולם תיקי הCIA שפורסמו לפי חוק חופש המידע האמריקני, לא תמכו בתיאורית ההסתרה. מכיוון שהם מכילים גזרי עיתונות, מכתבים מעבמולוגים ותזכירים של פקידים בשיעור ממוצע של עמוד בשבוע. אחד התזכירים הסודיים של ה-CIA משנת 1952 סיכם כי "אין שום בדל של עדות לכך שעבמים היו חלליות של חייזרים". מזכר אחר, שנה לאחר מכן, דיווח כי הם אספו מעט מאוד חומרים ששווה לשמור עליהם. ושנתיים מאוחר יותר הגיעה המלצה להפסיק את המחקר שנעשה ממילא במשרה חלקית, בנושא העבמים. תזכיר פנימי משנת 1976 העיר כי הממשלה לא מבצעת כל מחקר בנושא העבמים, ושום מחקר כזה לא נעשה בידי אף גורם המשתייך לקהילת המודיעין. ואולם נייר עמדה של ה-CIA משנת 1952 דיווח על כך שחיל האוויר ראה את האתרים שבהם בוצע התצפית ואולם בהינתן המידע המדויק, ניתן להסביר את כל אחת מהתצפיות הללו על בסיס של פרשנות שגויה של עצמים ידועים, או כתופעות טבע פחות ידועות. מדוע אם כן, ממשיכים אנשים לטעון כי ראו עבמים? ואפילו נלקחו אל סיפונם? פסיכולוגים מפנים את תשומת ליבם לשאלה מה מניע את העבמים ואת ה"חטופים", ונראה כי לקשר עם הבלתי ידוע, יש מעמד מיוחד בנפש האנושית. ישנו צורך עמוק, בלתי מודע ורגשי לחוות חוויה על טבעית או בעלת השפעה מחוץ לכדור הארץ, המשפיעה על היבטים שונים של ההתנהגות האנושית, בין ברמה האישית ובין ברמה התרבותית. ישנן הקבלות רבות בין התפקידים של האמונה הדתית ובין העבמולוגיה. גלים של תצפיות נרשמים בתקופות משבר – כמו באמריקה בזמן המלחמה הקרה, או ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות - זה גם הזמן שבו אנשים מחפשים הגנה מהשמים. בתקופה שבין 1940 ל-1970, מצאו שני איטלקים – רוברטו פינוטי וקוראדו מלאנגה, את המתאם שבין מספר הדיווחים על תצפיות של הבתולה מרים, לבין מספר תצפיות העבמים. קארל יונג, הפסיכולוג השוויצי הנודע, הציע כי כמו חזיונות דתיים, "עבמים עשויים להיות השלכות לא וולנטריות של מתח רגשי בעת מצב חרום". למעשה, רבים ממאמיני העבמים אימצו דמויות דתיות וסיפקו את תכונותיהם למבקרים מן החלל בעלי מסרים מסיונריים, לרוב גם בעלי מסר מיוחד למין האנושי. ד"ר אלכס קראול, חוקר עבמים מאוסטרליה, מצא כי שיעור גדול של בני אדם שדיוחו על מפגשים קרובים עם חייזרים טענו גם לחוויה מיסטית. נראה כי תמיד יהיה צורך פסיכולוגי עמוק לאנשים רבים למסור את האחריות לחייהם לכוח מסתורי מחוץ לעולמנו, בין אם אלים ובין אם חייזרים, ולתת להם קרדיט על מילוי תפקיד מרכזי בגורל האנושות. [תולדות החייזרים במדע הבדיוני](https://www.hayadan.org.il/brison-aliens-140804/) [קרל סייגן - אינטלגנציה בכדור הארץ ומחוצה לו](https://www.hayadan.org.il/knowledge-is-our-destiny-010179/) [מה בין חטופי עבמים לנפגעי הלם קרב?](https://www.hayadan.org.il/aaas_aliens-180203/)