לפי הסרט ת’ור אליהם של הנורדים – אודין, ת’ור, לוקי וכל היתר – אינם אלא בני-אדם מכוכבי-לכת אחרים. הם ניחנו בטכנולוגיה של שיגור דרך החלל, ובמגוון רחב של טכנולוגיות מתקדמות אחרות שמספקות להם חיי-נצח כמעט
“הב לך!” שאג ת’ור והטיח את פטישו הקסום ברובוט הפלדה הענקי שעמד מולו. זה האומלל קרס לקרקע אחר מספר מהלומות נוספות, ועשר דקות לאחר מכן הסתיים הסרט על אחד מגיבורי-העל המפורסמים ביותר: האל הנורדי ת’ור.
זה לא היה סרט גרוע, בדיוק. זה גם לא היה סרט טוב. יותר מכל, הוא היה סתמי. הבמאי עשה עבודה טובה עם התלבושות, אך נכשל קשות ביצירת חיבור אמיתי בין הדמויות לקהל. רוב הסרט לא הייתי מודאג מדי לגבי גורלו של הגיבור הראשי לכאן או לכאן. אבל אלמנט אחד בסרט עניין אותי במיוחד והטריד אותי מספיק כדי שכבר ארבעה ימים אמנע מכתיבה ואבלה בחשיבה עליו. זו הייתה תיאוריית האסטרונאוטים הקדומים.
לפי הסרט, אליהם של הנורדים – אודין, ת’ור, לוקי וכל היתר – אינם אלא בני-אדם מכוכבי-לכת אחרים. הם ניחנו בטכנולוגיה של שיגור דרך החלל, ובמגוון רחב של טכנולוגיות מתקדמות אחרות שמספקות להם חיי-נצח כמעט, כוח עצום, יצירת הולוגרמות המדמה כשף אמיתי, יכולת תעופה ועוד. אין פלא שכאשר הגיעו החייזרים הללו לכדור-הארץ לפני עידן ועידנים, הנורדים ראו אותם כאלים של ממש. וכך ביקרו האלים בכוכבנו הקטן, נלחמו קצת ביריביהם המרושעים, ענקי הקרח, ואז נסוגו כל הצדדים והניחו לחיים לחזור לסדרם על פני האדמה. למעשה, הם היו אסטרונאוטים שביקרו בכדור-הארץ. אסטרונאוטים קדומים.
זוהי אינה תיאוריה חדשה. החוקר אריך פון-דניקן כבר הציע את הרעיון בספרו ‘מרכבות האלים’, וסיפק שפע של ראיות נסיבתיות לביקוריהם של אסטרונאוטים קדומים בכדור-הארץ. בראיות אלו נכללים מפעלי בנייה עצומים שקשה להאמין שתרבויות פרימיטיביות יכלו להצליח בהן בפני עצמן, כמו הפירמידות של מצריים. נכללות גם הפתעות טכנולוגיות כמו עמוד ברזל שאינו מחליד, הנמצא בהודו, או כדים קדומים עם איורים של אסטרונאוטים קדומים עוד יותר יוצאים מספינות חלל.
נשמע מרשים? זה באמת מרשים. אלא שבדומה לכל סיפור אגדה, ברגע שמתחילים לפרק אותו לגורמים כך נהיים יותר ויותר ספקניים. מסתבר שפון דניקן נטל לעצמו חירות רבה מאד בתיאור הממצאים. עמוד הברזל דווקא מחליד מזה שנים רבות, כפי שהודה בעצמו בראיון מאוחר יותר. חלק מהכדים ש- ‘מצא’, הוא הזמין מקדר מקומי שיצר אותם לפי התבנית שסיפק פון דניקן מדמיונו הקודח. כשעומת עם עובדה זו, הסביר פון דניקן כי יש אנשים שישתכנעו רק כשיראו למול עיניהם את הראיות.
אז הוא יצר את הראיות בעצמו.
דומה כי למרות כל ההפרכות והסתירות הללו, הראיות הגדולות והמשמעותיות ביותר לתיאוריה של פון דניקן קיימות במרחק כמה מאות קילומטרים מישראל, ואלו הפירמידות המצריות. האם נוכל להפריך אי-פעם את הרעיון שחייזרים בנו את מבני הענק האלו לפני יותר מארבעת-אלפים שנים, בתקופה שבה רוב האנושות הסתתרה מתחת לענפים ועלווה כדי למצוא חום ומחסה?
אולי ההפרכה הטובה ביותר לתיאוריה זו מגיעה מהדוגמה הנגדית לת’ור. דוגמה לאדם בשר-ודם, מלא בפחד ובדחפים אך מעז לנסות ולהיכשל שוב ושוב ושוב. ניסיונותיו הם אלו שהביאו ליצירתן של שלוש מהפירמידות הקדומות של מצרים. אדם זה נקרא סנפרו, והוא אחד מהפרעונים המוקדמים, שליטיה הקדומים ביותר של מצריים המאוחדת.
הפרעונים במצריים הקדומה נהנו ממעמד מיוחד של שליטים כל-יכולים. הם הפעילו את מרותם על מאות-אלפי איכרים שעבדו את הקרקע הפורה שליד נהר הנילוס ותמרנו אותם ליצירת תעלות השקיה שיובילו את מימי הנהר רחוק יותר לתוך מצרים. הנילוס הרווה את האדמה במינרלים וחומרים אחרים שיכלו להזין את הצמחים שנה אחר שנה, מבלי שיהיה צורך לתת לאדמה מנוחה כדי שתחדש את כוחותיה (כפי שנהוג ביהדות, במנהג המסורתי המכונה ‘שנת שמיטה’).
הפרעונים אולי נחשבו לאלים בעיני האיכר הפשוט, אך הם עצמם ידעו את האמת המרה: גופיהם היו אנושיים לגמרי, מריס השערה ועד לציפורן הבוהן. הם חיו – ובעיקר מתו – ככל אדם. ויותר מכל, המוות הוא זה שהטריד אותם ביותר בחייהם. מה יקרה לגופותיהם לאחר המוות? מה יהיה על נשמותיהם הנצחיות?
התשובה לשאלה הראשונה פשוטה. במצרים החמה והיבשה נהגו בתחילה לקבור את הגופות בחול המדבר. בסביבה חמה ויבשה זו, עברה הגופה תהליך ייבוש מהיר. היא איבדה את המים שבתוכה, ונותרה רק כקליפה צחיחה, מומיה, שהחיידקים מתקשים לאכל ולעכל. ניתן להשוות את התהליך לזה שעובר עינב כאשר הוא הופך לצימוק-מומיה – ויכול להשתמר עתה במשך שנים רבות.
שימור הגופה למשך שנים רבות אכן חשוב, אך החול יכול לזוז ולנוע. תוך חודשים ספורים מרגע הקבורה, עלולה הייתה המומיה לעלות לפני השטח ולהפחיד נערת רועים אומללה עד המוות. זו אינה דרך הקבורה הראויה לפרעה בעל כבוד עצמי מינימאלי.
החידוש שמצאו אצילי מצרים, עוד בטרם זמנו של סנפרו, הוא השימוש במבני קבורה המורכבים מלבני-בוץ וטיט. אלו נקראו מסטבה במצרית עתיקה. המבנים לא היו גדולים יותר מבית, והכילו בתוכם את הגופה המשומרת, ביחד עם אזור קטן בו יכלו הכוהנים להתפלל ולהקריב קטורת לנשמת המנוח. זה היה פיתרון מספק לרוב אצילי מצרים, אבל לא לפרעונים. הללו החליטו לערום מסטבה על גבי מסטבה, מדף על מדף על מדף – וכך נוצרו פירמידות המדרגה הראשונות. אבל אלו לא היו מספיקות לסנפרו. הן לא היו מלוטשות מספיק. היה חסר בהן הדר המלכות. הן היו גדולות ומגושמות. סנפרו שאף למצוא דרך קבורה אלגנטית יותר לגופו.
קשה לומר מה גרם לסנפרו לדחות מעליו את רעיון פירמידת המדרגה הפשטנית בנחרצות שכזו. האם חשש לנשמתו הנצחית? מה היה המקור לאובססיה שלו עם המוות, ומדוע במשך רוב שנות שלטונו, עיסוקו העיקרי היה בבניית ארון הקבורה הגדול ביותר בעולם – הפירמידה האמיתית הראשונה שאינה רק מסטבה על גבי מסטבה? התשובות לשאלות אלו לא יתבררו כנראה לעולם, אלא אם נגלה מטמון של פפירוסים שהשתמרו בדרך-פלא מאותה תקופה. נותר לנו רק לנחש. אך אנו יכולים לדעת (וגם זאת בגבולות הידע האנושי על ההיסטוריה) שסנפרו היה בונה הפירמידות המפורסם ביותר בהיסטוריה של מצרים. והוא נכשל, ונכשל והצליח.
הפירמידה הראשונה שניסה ליצור ידועה היום כפירמידה של מיידום. אם תבקרו באתר תגלו שהיא אינה דומה בדיוק לפירמידה. למעשה, היא נראית יותר כפירמידה שלא הושלמה – וזה בדיוק מה שהיא. לוחות האבן הגדולים והמפוארים עליהם היה אמור להיחקק שמו של סנפרו הקבור בפנים, נותרו ריקים וחלקים. אנו יודעים שפירמידה זו נבנתה על-ידי סנפרו רק בזכות הגרפיטי שהותיר כהן מצרי על קירות הפירמידה, אלף שנים לאחר בנייתה – “הייתי כאן, ראיתי את השמש זורחת במקדשו של סנפרו, וחשבתי שהיא יפהפייה.”
סנפרו התחיל בבנייתה כפירמידת מדרגה רגילה: מסטבה על מסטבה. אך באמצע הבנייה הוא התחרט. בפירמידות המדרגה הרגילות, הפרעה נקבר מתחת לפירמידה. זה לא היה מקום ראוי לסנפרו, שהחליט להנדס חלל סגור בתוך הפירמידה עצמה בתוכה ייקבר גופו. התוכניות לבניית הפירמידה השתנו במהירות. אבנים נוספות התווספו מסביב ומבפנים, ותוך זמן קצר היה ברור שאם הבנייה תימשך בצורה זו, המבנה הסופי לא יחזיק מעמד לאורך זמן. היסודות, הבסיס, המבנה כולו לא נועדו לעמוד בשינוי קיצוני שכזה בתוכניות הבנייה.
הפירמידה של מיידום
אדם אחר היה אולי מתייאש בשלב זה, מורה לבטל את השינויים וחוזר לתקן הוותיק והטוב. לא סנפרו. הוא זנח את הפירמידה ההיברידית לאנחות ועבר לבנות פירמידה חדשה, אותה תכנן כבר מההתחלה כפירמידה בעלת פאות חלקות, שלא תיראה כאילו מישהו ערם אבני לגו מגושמות אחת על גבי השנייה. פירמידה זו תכיל בתוכה חלל קבורה כבר מהרגע הראשון, כולל מלכודות, דלתות נסתרות ועטלפים חולי-כלבת כנגד שודדי קברים. זו הייתה הפירמידה בה תכנן סנפרו להיקבר – הידועה היום כפירמידה העקומה.
נו, אני מניח שאתם כבר מבינים מהשם שגם היא לא ממש הצליחה לו.
הבעיה הפעם הייתה שטותית כמעט, ומדגימה עד כמה מדע ההנדסה תלוי בכל גורם, פעוט ככל שיראה לעין שאינה-מנוסה. חוקרי הפירמידות סבורים (למרות שכרגיל, יש חילוקי דעות בנושא) שהשטח עליו הייתה אמורה הפירמידה להיבנות לא נוקה כראוי מחול. זוכרים את החול, זה שזז כל הזמן? האם אתם באמת רוצים לבנות מבנה ששוקל כמה אלפי טונות, על גבי קרקע שבכל רגע עלולה לנוע מתחתיו ולשנות את צורתה? זה אינו רעיון טוב, ולכן המצרים נהגו לסלק את כל החול מהאזור עליו נבנתה הפירמידה, ובנו את הקבר העצום על גבי הקרקע שמתחת לחול. במקרה של הפירמידה המעוקמת, חלק קטן מהחול לא סולק מתחת לאחד מהפינות. בתחילת הבנייה זה לא היה נורא, אבל ככל שהבנייה נמשכה, כך נהיה ברור יותר שהפירמידה המושלמת לא תהיה יציבה.
האם לזנוח את הבנייה באמצע? זה היה עלבון לכבודו של סנפרו. הוא שינה את התוכניות במהירות ומצא דרך לעצב מחדש את הפירמידה כך שתהיה יציבה באופן מינימאלי. הבנייה הושלמה בהקדם האפשרי, והפירמידה המאולתרת זכתה לשמה – הפירמידה העקומה.
אם מישהו מכם עדיין מאמין שהחייזרים בנו את הפירמידות, כנראה שהוא מאמין בחייזרים עם טכנולוגיה לחציית החלל החיצון במהירות העולה על מהירות האור, עם מחשבים קוונטיים בגודל של גרגר חול שחזקים יותר ממחשבי-העל שלנו שתופסים נפח של בניין קומות… אבל שלא יכלו לתכנן פירמידות כמו שצריך. שליימזלים, בקיצור.
סנפרו כבר אדם זקן, רוכן בקושי על כסא המלכות. הכתר שעל ראשו מהווה בעיקר מעמסה. קצו קרב, והוא נואש. הוא שותף לפחד האנושי מן ההיעלמות אל האין מבלי להותיר זכר. הוא גם אינו מוכן להיקבר בפירמידה שאינה מושלמת לרצונו ולחזונו. להרוג את הארכיטקטים הקודמים? אי-אפשר, הם הבנים שלו. בלית ברירה, הוא פותח במבצע חדש להקמת הפירמידה הידועה היום כפירמידה האדומה, על צבען האדמדם של אבניה. זו הייתה הפירמידה המושלמת הראשונה בהיסטוריה שפאותיה תוכננו כבר מראשית בנייתה להיות חלקות.
עשר שנים ושבעה חודשים עמלו הפועלים בפרך על בניית הפירמידה האדומה. סנפרו לא חסך בהוצאות הפעם, וגם לא בהכנות לפני הבנייה. למרות שכל שנה קירבה אותו יותר אל המוות, הוא נאחז בחיים באצבעות מסוקסות שנראו יותר כטפרים, ברצון שבער בעיניים שכמעט וטחו מראות. הוא יצר לעצמו את מצבת הקבורה הגדולה ביותר בעולם באותם הימים, תוך כדי שהוא מעביד כמעט עד מוות – ולפעמים מעבר לו – את איכרי מצרים. והוא הצליח.
עם תום ימיו, נקבר סנפרו בפירמידה האדומה. גופתו נחנטה לפי המסורת המצרית, הוטמנה בארון קבורה מהודר, ונקברה בחדר הקבורה שבתוך הפירמידה ביחד עם הון עצום בפסלים, תכשיטים ותמרוקים.
סנפרו הגיע לסוף מסע חייו כפי שראוי לו לכל אדם שיגיע: לאחר שהקדיש את כל-כולו למטרה אחת יוקדת, גדולה מהחיים עצמם ואולי גם מהמוות. הוא הנציח את זכרו לאלפי שנים, והיווה מודל לחיקוי עבור בנו שיצר פירמידה המחקה את זו של אביו. פירמידת חופו גדולה יותר מהפירמידה האדומה, אך חופו לא ניחן ביצירתיות ובדחף של אביו. פירמידת חופו אינה אלא חיקוי מבני של הפירמידה האדומה, בקנה מידה גדול יותר. היצירתיות התגלתה מחדש בנכדו של סנפרו, חף-רה, אשר בנה את פירמידת חף-רה העצומה, ולצידה הציב גם את הספינקס הכביר.
הפירמידה של חף-רה, עם הספינקס, כפי שהועלתה לויקיפדיה ע”י המשתמש Hamish2k
אלו הן תולדות הפירמידות של מצרים, מבנים אשר נוצרו בכוח הניסיון והטעייה של בני-אדם כסנפרו. הבונים היו אנשים כמוני וכמוכם שאהבו את החיים והתייראו מהמוות. אנשים שכמונו רצו להשאיר משהו לחיים לאחר מותם. הם היו יצירתיים ומוכשרים. הם היו מהירי מחשבה, הפכפכים ואנוכיים. מעל הכל, הם היו אנושיים. והסיפור שלהם, כמו כל סיפור שעוסק בבני-אדם אמיתיים, הינו אלמותי ונצחי. את המניעים שלהם אנו יכולים להבין עד היום. להבין ולהזדהות.
תיאוריית האסטרונאוטים הקדומים עשויה לפתות אותנו בהבטחתה כי קיימים חיים מתקדמים יותר, מוצלחים יותר. קיימות דרכים לגשר על מרחקי האינסוף האפלים שבין הכוכבים והגלקסיות. ואם טכנולוגיות שכאלו אכן בנמצא, כלום נתמה אם אותם אסטרונאוטים קדומים הצליחו גם להסיג אחורנית את המוות עצמו, את האין המרחף כלהב הגיליוטינה מעל צווארו של כל אדם ואדם? ואולם, באותה נשימה, שוללת התיאוריה את הצלחותיהם הגדולות ביותר של בני-האדם באלפי השנים של הציוויליזציה. היא מקטינה ומנמיכה את חשיבותם של הדחפים האנושיים כל-כך, שהביאו להגשמת הפעלים הגדולים ביותר. במידה רבה, היא אנטי-אנושית. חיי הנצח והטכנולוגיה מיוחסים לחייזרים. המוות והכשלונות מיוחסים לבני-האדם.
אני – לא מאמין בה.
33 תגובות
מעניין שצורת אנטנת רדיו של SSB היא פירמידה הפוכה…
בוני הפירדמידות לא היו עבדים אם כי מעמד ביניים שנהנה מחיים מאוד מכובדים.
את הפירמידות בנו באמצעות סוללות חול מסביב לפירמידה ולאחר הבנייה הן הורדו.
בשביל מה חייזרים צריכים ערמת סלעים ענקית? למה שחייזרים יבנו פירמידות? או למה שהם יטרחו ללמד בני אדם לבנות לעצמם קברים מטופשים? אם הייתי חייזר בעל טכנולוגיית חייזרים סופר מפותחת, והייתי מגיע לכוכב חדש, אז הדבר האחרון שהיה עולה לי בראש זה לסדר בלוקים מאבן בצורת פירמידה, כדי שבני אנוש יוכלו להניח בפנים את הגופות שלהם. חייזרים היו בונים מבנים חייזריים, מחומרים הרבה יותר מתקדמים מאבן, ויותר מכך היינו מוצאים בכל מקום שרידים מהטכנולוגיה שלהם. מישהו מצא אלקטרוניקה בפירמידות? שבבי סיליקון? מקורות כוח חשמליים או גרעיניים? חלליות קבורות בחול? הדבר הכי מרשים שיש זה כל מיני ציורי קיר מצחיקים, צעצועים בצורת מטוס, וכל מיני חפצים שמזכירים למישהו בטריות וכו’, לא משהו שהייתי קורא לו טכנולוגיה של חייזרים שיודעים לטוס בין כוכבים.
ליאור (30)
תודה על הקישורים, לא הכרתי את התיאוריה הזו. לדעתי החשיבות שלה היא בעיקר בהדגמה של ההיתכנות של בנית מבנה שכזה באמצעות טכנולוגיה סופר פשוטה (והרבה עבדים) שהיו קיימים באותה תקופה. ייתכן שיש עוד שיטה\שיטות שעדיין לא חשבו עליהן. האם זה באמת התרחש כך? זו שאלה טובה למחקר, מה שבטוח זה עוד שיעור קטן לאנשים שאומרים שמשהו הוא בלתי אפשרי רק בגלל שהם מתעצלים לחשוב באופן יצירתי ומעדיפים פתרונות קסם קלים כמו חייזרים או מפלצת ספגטי אחרת.
באמת אתם לא מכירים את התאוריה של האדריכל הצרפתי ז’ן-פייר אודן?
http://www.3ds.com/company/passion-for-innovation/the-projects/khufu-revealed/
http://khufu.3ds.com/introduction/
עד שלא ימצא שלט “פלאש גורדון היה כאן…”
לא אקבל את תיאוריית ביקורי החייזרים.
המינימום שניתן לצפות מאינטליגנציה/תרבות מתקדמת זה להשאיר סימן אוניברסלי וברור לדורות הבאים.
חצאי רמזים וניסים מפוקפקים מאפיינים דתות ולא מ ד ע.
צ’טער.
אני מסכימה לגמרי עם אבי (17):
המחשבה על יצורים תבוניים ששולטים בטכנולוגיה של טיסה בחלל (כנראה למחרחים גדולים מאוד) כלומר בטכנולוגיה שצפויה להיות לפחות כשלנו וכנראה גם הרבה יותר מתקדמת, ומשאירים את חותמם בעולם הזה באמצעות ערימת גושי אבן היא מאוד לא אלגנטית בעיני. האם זה יכול להיות המקרה? ודאי, כמו הרבה דעות אחרות. האם זה מה שסביר שקרה מבחינת הראיות האחרות (או יותר נכון העדרן) לנוכחותם של יצורים תבוניים כנ”ל (חיזרים לא עב”מים)? האם לא קרה בהיסטוריה ששיטה טכנולוגית או ידע אחר אבד ונתגלה מחדש כעבור זמן רב? קרה לא פעם. לכן בהיעדר ראיות חזקות משני כיווני המחשבה הזו, אני מעדיפה את האחרונה כהנחת העבודה (שצריך להמשיך לבדוק אותה), כלומר שבעת ההיא בני האדם הצליחו בדרך מחוכמת ולא מוכרת לנו לחצוב, להסיע ולהניח את אותם גושי סלע. אני מעדיפה את כיוון המחשבה הזה ולו בגלל שניתן לעשות הקבלה בין מקרים אחרים בהם ידע אבד ונתגלה מחדש ובין האפשרות שכך קרה גם כאן, כל מה שנחוץ הוא אינדוקציה פשוטה. במקרה הראשון אפילו את זה אין לנו. כמובן שמפגש מתועד היטב עם חיזרים בעלי טכנולוגיה מתקדמת תהיה עדות מסייעת לאפשרות שכזו.
כל מחשבי החישובים המתימטיים – אל תשכחו שאת הסלע היה צריך לחצוב, מתוך סלע גדול יותר, וגם להסיע אותו עד לאתר הבנייה. כלומר הבעיה של הנחת האבנים אחת על השניה היא בעיה חלקית בלבד.
חישוב אמיתי של יכולת הבנייה של פירמידה כזו צריך לכלול את כל הפרמטרים, כולל את העובדה, שמעבר לדרישות המטורפות של כח האדם הנדרש לפרוייקט כזה בעולם הקדום, אורך החיים הממוצע היה די מצומק, ועדיין היו אנשים צריכים לגדל שוורים, לגדל שדות עם ירקות, ולגדל ילדים…..
האם מישהו מכיר אתר אינטרנט איכותי שמנסה לחשב את אלו ברצינות ?
זכותך לחשוב כך… לפחות היית מוכן לראות.
לדעתי העולם הזה הרבה יותר מוזר ומופלא ממה שאנחנו חושבים. אנחנו ניזונים מהתפתחויות של המדע (המודרני 100 שנה? כולל הכל 300 שנה פלוס מינוס?) וממה שאנחנו רואים ושומעים מהסביבה הקרובה והמדיה וחיים באיזו אשליה שהכל גלוי ומוסבר.
יש הרבה ברבורים שחורים שמחכים להתגלות והמפגש איתם לא יהיה דומה לשום דבר שחווינו או ידענו.
אני מעדיפה לחיות עם עיניים ואוזניים פקוחות וראש פתוח לידע מסוגים שונים. כמו שכתבתי – ההוכחות כשהן מגיעות הן מבורכות אבל גם איפה שאין הוכחות אפשר להשתעשע עם רעיונות…
סידרה מטומטמת שבכוח מנסה לגרום לך לתהות.
יש שמה איזה דבילי אחד שכל מה שקורא בספר זה קרה מבחינתו “זה כתוב במפורש” יהושע עלה בחללית לחלל..
בסופו של דבר כל הרמת דיוק שהם הגיעו נובע מתוצאה של עבדים שכל החיים שלהם ישבו ושייפו סלע מסויים, או אפילו אנשים טיפה מוכשרים שזה מה שהם עשו.
אני מאמין שלמצרים נולד האינשטיין של הארכיטקטורה שמצא דרכים להעביר את כל הסלעים האלה,זאת חשיבה כבר הרבה יותר ריאלית.
לי אין ידע בבנייה ובהנדסה, ככה שמה שהם אומרים שהוא בלתי אפשרי להשגה, פתאום מתברר שאם ישיפו את אותו הסלע במשך 30 שנה בזהירות יגיעו לתוצאות כאלה.. סתם עבודה בעניים
טוב באו חייזרים בנו כמה מבנים מפוארים ומרשימים וחזרו חזרה.. נשמע אחלה אני ילך עם זה..
מדהים כמה אנשים שמחשיבים את עצמם כחושבים ואוהבי מדע מסוגלים להתעלם מלתהות על נכונות הקונצנסוז גם כאשר יש שאלות מהותיות שלא נפתרות על ידי החשיבה בקונבנציונאלית.
יש סידרה בערוץ ההיסטוריה על תאורית האסטרונאוט הקדום – הסדרה מעולה ומומולצת גם לספקנים ביותר – לא כדי לשכנע, אלא כדי לתהות.
המדע צריך הוגים מעמיקים ואנשים שמוכנים לשבור מוסכמות, ואת זה אי אפשר לעשות בלי להחשף למידע ותאוריות מסוגים שונים.
ההוכחות וההתנצחויות יכולות לבוא אחר כך.
לינק מעניין הנושא מקביל:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/241/144.html?hp=1&cat=312
טוב לדעת שיש מלט בין הסלעים בפירמידות .
התחלת להמציא עובדות.
כל טוב.
1. כנראה שאתה לא מחפש מידע במקומות הנכונים. תבדוק על כל הפירמידות.
2. תמשיך להתעלם מהגלגלות ומהפיגומים. אתה לא ממש מחפש את האמת אחרי הכל.
3. מלט. מכיר?
4. אפילו אם באמת היה ניסוי כזה (ואני לא מוצא שום אזכור שלו ברשת, שזה דבר חשוד בפני עצמו), בהנדסה כל פרט קטן קובע. אולי היפנים לא השתמשו בעצים מהסוג הנכון כגלגלות, או שלא היו להם מנופים בסיסיים, או שהם לא הצליחו לתאם את העבודה כמו שהמצרים למדו לעשות בניסיון מצטבר של מאות שנות עבודה. העובדה שהם לא הצליחו לבנות
עזוב, אתה מחפש רק את מה שתומך בדעתך, וזונח את כל היתר. אני סיימתי את הויכוח.
יש לקרוא לילד בשמו: לא פועלים כי אם עבדים!.
אין להצטרף לנסיון המצרי לטשטש העובדה כי בוני הפרמידות היו עבדים שנושלו מחייהם.
1.כל הסלעים הם מעל 1.5 טון ועד אפילו 20 טון. על זה אין ויכוח.
2.למצרים לא היו מנופים והיו להם רק איזמלים מנחושת שלא יכולים לחצוב בסלע גרניט.
(החלקים שבנויים מגרניט הם גם הלבנים הכי גדולות).
3.הם ועוד איך הניחו אותם בצורה כירוגית – אתה לא יכול להכניס כרטיס אשראי בין הלבנים בפירמידות של גיזה.
כל שאר הפירמידות כולל העקומות ושלא מגיעות לרמה של הפירמידות של גיזה אכן הינם מעשה אדם וחיקוי עלוב. והן למעשה גם יותר מאוחרות.
הדיון/ויכוח נסוב סביב שלושת הפירמידות הספציפיות הללו.
4.על הנייר הכל נראה יפה.
בשנות ה80 היפנים (חברת ניפון) קיבלה אישור מהמצרים לנסות לבנות רפליקה של הפירמידה הגדולה בכלים עתיקים (רפליקה יותר קטנה) באתר עצמו – הכשלון היה חרוץ הם אפילו לא הצליחו להזיז את הסלעים הענקיים.
טענת המחץ היא שאם חייזרים יכלו לחצות את היקום, הם גם יכלו להביא איתם טכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר, למשל לשחזר את מגדלי YOO.
1. לא כל הסלעים היו באותו משקל מסיבי.
2. למצרים היו גלגלות, מנופים, פיגומים וכלים אחרים שבני אדם פיתחו באותם ימים. אלו הקלו מאד על העבודה. על גלגלות, כל עשרה פועלים יכולים גם לדחוף סלע שמשקלו טונות.
3. הם לא הניחו את האבנים בדיוק שאפילו התקרב לכירורגי. קרא את הכתבה. שוב. היו שם פשלות גם בבניה, גם בתכנון. או שהחייזרים לא יודעים לתכנן פירמידות בסיסיות?
4 והחשוב ביותר: אתה עדיין נכשל בהבנת המתמטיקה שלך. 30,000 פועלים לא הסתדרו בשורה מסביב לאבן חדשה ודחפו אותה למקום כל שלוש דקות. אפילו אם כל מאה פועלים דוחפים אבן אחת למקום בשעה, יוצא שתוך שעה אחת ממוקמות 300 אבנים. וביום עבודה קל להגיע גם ל- 1,640 אבנים.
אורן
עפ”י חישובך , כל יום בעשר שעות עבודה 30,000 פועלים הערימו 1640 סלעים במשקל 1.5-8 טון
והניחו אותם בדיוק כירורגי בממוצע זמן של 2.7 דקות לכל סלע …
אני אוהב אנשים שמצטטים מתמטיקה בלי שהם מבינים אותה.
30,000 פועלים שעובדים עשר שנים, עשר שעות עבודה ביום.
שש מיליון אבנים.
יוצא שהיו להם 182 שעות במשותף כדי לשים כל אבן במקום.
אורן
8.5 דקות בכדי לשים במקום קוביה אחת בצורה מדוייקת והרמטית מ6 מליון סלעי ענק במשך 100 – זה לא אפשרי
גם במונחים של היום.
צריך להיות ראליים.
איזה חור בתיאוריה? גם 30,000 איש מספיקים כדי לבנות פירמידה לאורך עשר שנים.
* 30 אלף עובדים כמובן
אורן המספר המקובל על ארכיאולוגים הינו בערך 20 אלף עובדים.
לא מאות אלפים.
Verner tells us that the current consensus among Egyptologists sets the figure at a little more than 30,000. Lehner, who has worked at Giza for many years and conducted experiments on building pyramids, is considered one of the leading authorities on these structures. He claims a somewhat lower estimate, including carpenters to make tools and sledges, metal workers to make and sharpen cutting tools, potters to make pots for food preparation and hauling water for mortar and other purposes, bakers, brewers and others, consisting of between 20,000 and 25,000 workers at any one time.
http://www.touregypt.net/featurestories/pyramidworkforce.htm
פירה מידה אכן הצביע על חור בתאוריה ונתן חומר למחשבה.
פירה –
מה נראה לך: שהפרעה בא בעצמו ומיקם אבן אחר אבן, או שהיו לו מאות אלפי פועלים שעשו את זה בשבילו?
ואחרי טענה כזאת מצדך, אתה עוד אומר שהכתבה חובבנית?
ההתייחסות לפירמידות במצריים כמבנים העומדים בפני עצמם היא מוטעת. פרמידות, הרבה יותר משוכללות, נבנו גם בדרום אמריקה, ולמרות כל מיני חילוקי דעות אי אפשר שלא להתייחס לדמיון שביניהם. יש תיאורים של אפלטון על היפרדות היבשות (כנראה בגלל רעשי אדמה שיצרו את האוקיינוס האטלנטי) ויתכן שהיתה פה פשוט תרבות מפותחת מאוד שנעלמה מסיבה מסויימת. יש אומרים רעב, בגלל שינויי אקלים, ויש שמתארים התקוממויות של שכבות אוכלוסיה נחותות, שמטבע הדברים היו מבחינה פסית חזקים יותר, אך מבחינת ידע …. ? ובטבע החזק שורד…
לא ייתכן שבכל כך הרבה תרבויות באותה תקופה היו מיתוסים על אלים שהגיעו מהשמיים (או מהר גבוה מאוד.. ע”ע אולימפוס).
אני מאוד מאמין בתאוריה הזו. אני חושב שבני אדם זו תוצאה של ניסוי גנסי בין חייזרים וקופים. זה מסביר למה היתה פה קפיצה אדירה באבולוציה תוך עשרות אלפי שנים בלבד.
על אף הנסיון לגשת לעניין הזה בגישה מדעית, ניכר שהמסקנה הסופית סומנה מראש, ומשפט הסיום יעיד על כך.
אישיותו המפוקפקת של אריך פון דניקן ולהיטותו להרשים את קוראיו עד כדי הטעיה מכוונת ידועים זה מכבר. אבל עובדה זו אין בה מאומה כדי לתרום לדיון רציני בסוגיה הנידונה. לכל היותר היא יכולה לשמש כלי פסיכולוגי בהתנצחות עקרה, כמו שקיעקוע מהימנותו של עד עוין במשפט.
קיימים אלפי ממצאים ארכיאולוגיים המעלים תמיהות בדבר יכולותיהם של אבותינו הקדמונים שאינם עולים בקנה אחד עם כל מה שידוע לנו (ראה למשל “ארכיאולוגיה אסורה” )
ואם בגישה מדעית עסקינן. גם הספקן שבמדענים יודה לאור המספר העצום של מערכות שמש, ולאור התגליות של השנים האחרונות של פלנטות מרוחקות, שהסיכויים להיווצרות חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ אינם אפסיים. מכל מקום איש אינו יודע עדיין להעריך סיכוי זה ועל כן אפשרות זו אינה הזויה.
שער עתה בנפשך תרבות כזו המקדימה אותנו בחמש מאות שנה, שלא לדבר על מליוני שנה. אם ניקח בחשבון את הקפיצה הטכנולוגית של האנושות רק במאה השנים האחרונות, אזי יכולות של תרבות מתקדמת יותר במאות או אלפי שנים הן מעבר לכל דמיון.
המצרים הקדומים היו רועים /נוודים שהתישבו בעמק הנילוס בסיום נדידה/”בריחה” מהסהרה המתיבשת, לכן אחד האלים החשובים היה בעל פני פרה ,
בנדודיהם למדו להכיר את המדבר שממערב לנילוס ,
כל מי שביקר במדבר המערבי (סהרה המזרחית) במצרים ראה את הפרמידות הטבעיות ששורדות
במישורי החולות , יש להניח שהמצרים הקדומים ראו את הצורה הגאומטרית ששורדת מול כוחות
הטבע והזמן , מבנים שנתנו את ההשראה לבנין הפרמידות,
מזכיר את הפיתגם הידוע:
זה שהוכיחו שאין לך אחות לא אומר שבאמת אין אחת כזאת.
נהניתי מאד מהקריאה
נראה לי שחסרה תמונה של הספינקס
אהבתי את הכתבה ומסקנתה.
אגב קיימים חילוקי דעות עמוקים בנוגע לגילו של הספינקס. יש המתארכים את גופו כעתיק יותר מראשו.
זו הבעיה רועי, אתה תופס דברים בדרך של אמונה ולא בדרך של בחינה מדעית מדוקדקת. אילו היית עושה כן, היית מוצא שתאורייות רבות הנחשבות כמדעיות, אינן אלא תאוריות ותו לא, בדיוק מו תאורית האסטרונאוטים הקדומים.