עכביש אחר, אותו סגנון טווייה
הנרי פאונטיין, ניו יורק טיימס , הארץ, וואלה!
הפרושים שצ'ארלס דארווין חקר באיי גלפגוס הם דוגמה קלאסית ל”אבולוציה מתפצלת”. מקוריהם של מיני פרושים שחיו באיים שונים התפתחו בצורה שונה בתגובה על כוחות אבולוציוניים ספציפיים – סוגי המזון שהיו זמינים בכל אי ואי.
מנגד, הטבע מלא במינים קרובים מבחינה גנטית אך מבודדים זה מזה מבחינה גיאוגרפית, שיש להם מאפיינים פיסיים או התנהגותיים דומים. השאלה במקרים האלה היא האם המאפיינים המשותפים התפתחו בנפרד – מה שמכונה “קונוורגנציה אבולוציונית” – או שמא התפתחו אצל אב קדמון משותף ועברו ממנו למינים המודרניים.
ד”ר טוד בלקלדג' מאוניברסיטת קליפורניה מצא תשובה לשאלה בכל הנוגע למאפיין התנהגותי מורכב אחד – טוויית קורי עכביש. מחקר שערך עם עמיתה על תשעה מינים קרובים זה לזה החיים בשלושה איים בהוואי גילה, כי המינים השונים פיתחו בנפרד סגנונות דומים של טוויית קורים.
ד”ר בלקלדג' אמר כי לא ציפה למצוא קונוורגנציה אבולוציונית. “בתחילה עניין אותי לגלות כיצד נוצר גיוון באופן טוויית הקורים”, אמר. אולם כאשר התבונן בקורים גילה שחלק מהם היו דומים להפליא לאלה שנוצרו על ידי מינים אחרים באיים אחרים.
במחקר, שפורסם בכתב העת Academy of Sciences” “The Proceedings of National, מדד ד”ר בלקלדג' את הדמיון בין הקורים בהסתמך על משתנים כמו מספר החישורים וצפיפות הקורים המתפתלים ביניהם. הוא מצא שלושה מקרים שבהם שני מינים החיים על איים שונים ייצרו קורים בעלי מבנים דומים.
בעזרת אנליזה גנטית זיהו החוקרים את שושלת היוחסין של העכבישים. לפחות בשניים מהמקרים התברר כי בין המינים קיים קשר רחוק בלבד, ממצא התומך בהשערה שטוויית הקורים הדומה התפתחה בנפרד.
המשימה הבאה של ד”ר בלקלדג' היא לקבוע מהם הכוחות האבולוציוניים שפעלו על העכבישים והתבטאו בהתנהגות כה דומה. אחת האפשרויות היא שהמינים השונים החיים באיים שונים ניזונים ממינים דומים של חרקים. “צורות מסוימות של קורים יעילות יותר לתפיסת סוגים מסוימים של טרף”, אמר. אולם גורמים אחרים, כגון סוג הצמחייה ומידת המחסה שהיא מספקת, יכולים גם הם להשפיע.
