שיתוף פעולה בין רובוטים ובני אדם

עילאי רוטביין, מנכ״ל Autodesk ישראל מציע כי במקום לחתור לכיוון אוטומציה של עבודה והחלפת בני אדם במערכות רובוטיות, ניתן בהחלט להתחיל לחשוב דווקא על שיתוף פעולה בין המין האנושי לזה הרובוטי. על ידי חיבור הכוחות ניתן לשדרג את היכולות הן של בני האדם והן של הרובוטים ולהגיע לתוצאות שלא ניתן היה להשיגן קודם לכן

מאת: עילאי רוטביין, מנהל תחום הבניה ב-Autodesk ומנכ״ל Autodesk ישראל

אם נלך להכללות, הרי שחידושים טכנולוגיים מתקבלים בדרך כלל בהתרגשות ובאופטימיות (ראו את מקרה הגעתו לעולם של האייפון הראשון בשנת 2007), אבל, בימים אלה, כשאנו נמצאים ממש בקצה ההתחלה של המהפכה התעשייתית הבאה (הרביעית במניין), קצת קשה להתעלם מחידוש אחד שמצליח להרתיע לא מעט צרכני תקשורת. והכוונה ל״עלייתה של המכונה״, וליתר דיוק הפיתוח המואץ לו זוכה תחום הרובוטיקה והחשש של לא מעט אנשים החוששים שרובוטים יקחו מהר מאוד את מקומם בעבודה.

וכמו בעוד הרבה נושאים, גם במקרה הזה יש יותר מצד אחד לסיפור. נכון, העסק נע מאוד מהר קדימה וכבר כיום רואים לא מעט תפקידים שבני האדם מוזזים בהם הצידה לטובת רובוטים. ברור גם שהתופעה תלך ותגביר קצב בעתיד הלא רחוק, אבל, כאמור, הנושא הרבה יותר מורכב משניתן לחשוב.

צריך לזכור שחדשנות טכנולוגית – כמו רובוטים – גם יוצרת מקומות עבודה חדשים ולעתים קרובות יוצרת קטגוריות חדשות לחלוטין של מקומות עבודה. למעשה, לפי ה- World Economic Forum, Jobs Report שבדק לעומק את הסוגיה, 65 אחוז מהילדים שנכנסים כיום לבתי הספר היסודיים יעסקו בבגרותם במקצועו שכלל לא קיימים היום
(https://www.weforum.org/reports/the-future-of-jobs).

בואו ונחשוב על זה בצורה הבאה: הורים לילד שנולד בשנת 1900 לא יכול היה לדמיין שהצאצא יהפוך ביום מן הימים למכונאי רכב, אבל, כשהילד הגיע לבגרות כבר היה מדובר במקצוע מבוקש ונחשק. הורים לילדה שנולדה בשנות ה-50 של המאה הקודמת לא יכלו לחשוב על ״מהנדסת תוכנה״, אבל, עד שזו גדלה מקצוע התכנות הפך לעיסוק מהזרם המרכזי. והילדים שנולדים היום? קשה לדמיין במה הם יעסקו בבגרותם.

אם כך, איזה עתיד צפוי לנו כשרובוטים בתמונה? קשה להעריך, אבל, יש לא מעט דעות פסימיות ב׳שטח׳. תמיד קל לבחון את חצי הכוס הריקה ולהתעלם מזו החצי מלאה. בגרסה הזו, האופטימית, מעניין להסתכל על שיתוף הפעולה הצפוי בין בני אדם לרובוטים. באופן אירוני ביותר, שיתוף הפעולה מערב דווקא את הרובוט ה׳רע׳, זה מהסוג שאמור לגנוב לנו את מקומות העבודה – הרובוט התעשייתי. הרובוטים הללו, בעלי הזרועות הארוכות ויכולות התנועה הכמעט בלתי מוגבלות, אלה מהסוג שרואים בסרטים על פסי ייצור במפעלי המכוניות, לדוגמה, נמצאים אתנו כבר עשרות שנים בעצם. ובעוד שהם אכן מתקדמים בחומרה לאורך השנים, הרי שהחידושים הגדולים קורים בתחום התוכנה.

היות והתוכנה היא ה׳מח׳ האמיתי מאחורי תפעול הרובוטים, והיא הולכת ומשתכללת, ונעשית חכמה וחזקה יותר, נעשה לבני האדם גם יותר קל ׳לתקשר׳ איתם ולומר להם לבצע פעולות ההולכות ונעשות מורכבות יותר ויותר.

הרובוטים שאנו רואים בחללי ייצור תעשייתיים, לדוגמה, מתוכננים לבצע דבר אחד מיליון פעמים – במדוייק והם יכולים להתמיד בכך עד לניתוק החשמל או עצירה של הפעולה. אבל, אנו גם עדים כיום לתוכנה שיכולה ללמד את הרובוטים לבצע מיליון פעולות שונות באותו זמן. וזה כבר שובר את כללי המשחק.

כשאנו מדברים כיום על machine learning או על אינטליגנציה מלאכותית, אנו כבר רואים את הצד השני של המטבע ובבירור רב. מישהו זוכר את הרובוט AlphaGo של Deep Mind שהביס את בני האדם במשחק GO המאוד מורכב? כדי לזכות הרובוט החכם צריך היה לפתח משהו שמאוד דומה לאינטואיציה וזה כנראה החלק שמפחיד אותנו, כבני אדם ומכניס אותנו לחזון דיסטופי, פוסט-אפוקליפטי, מדע בדיוני, שבו המכונה – החושבת – קמה על יוצרה. מצד שני, זוהי בדיוק אותה ׳אינטואיציה׳ שמאפשרת לרובוט מה עליו לעשות, מבלי לקבל הנחיה ישירה לעשות כך. נכון, צריך עדיין לתת לרובוט הנחיה לגבי מה אנו רוצים שהוא יעשה, אבל, הרובוט חושב לבד לגמרי איך להוציא לפועל את המשימה שלו. מה שאנו רואים ובוודאי עוד נראה בלא מעט מקרים בעתיד, הוא מצבים בהם תוכנה חכמה מסוגים דומים תכניס אדרנלין משמעותי ליכולות של החומרה המוכרת. משהו בכיוון של Old robot, new tricks…

החלק המרגש בכל הסיפור הוא שבמקום לחתור לכיוון אוטומציה של עבודה והחלפת בני אדם במערכות רובוטיות, ניתן בהחלט להתחיל לחשוב דווקא על שיתוף פעולה בין המין האנושי לזה הרובוטי. על ידי חיבור הכוחות ניתן לשדרג את היכולות הן של בני האדם והן של הרובוטים ולהגיע לתוצאות שלא ניתן היה להשיגן קודם לכן. הסיבה: בני האדם טובים מאוד בראיית המציאות ובקבלת החלטות מהירות המבוססות על הערכות בשטח. רובוטים טובים בביצוע משימות החוזרות שוב ושוב הדורשות דיוק רב. אם מחברים את שני הקצוות ניתן להגיע לאינספור אפשרויות חדשות.

מחשבה: בואו ונחשוב על כיצד טכנולוגיה תגברה את היכולת האנושית ב-50 השנים האחרונות. מסלול חשיבה אחד מוליך לכיוון שאומר כי האוטומציה המואצת והיכולות המתוגברות יוציאו אט אט מהתמונה את בני האדם. אבל, כיוון שני אומר שנכון, תגברנו יכולות, אבל, מצד שני גם היה ברקע תגבור הדרישות מאיתנו. אנו יכולים לעשות דברים שלא יכולנו לעשות לפני 50 שנה, אבל גם אנו נדרשים לעשות דברים שלא נדרשנו להם לפני 50 שנה. התהליך כולו דורש בני אדם.

בכך שנאפשר לרובוטים לבצע משימות מורכבות יותר, כך גם נפתח את תחום הרובוטיקה לקהילות גדולות יותר. קל לנו לראות רובוטים בסביבות תעשייתיות גדולות. אבל, מה לגבי שילוב רובוטים בתחומים כמו אמנות? ארכיטקטורה? בנייה?

וזה מביא אותנו לנקודה הבאה: תחום מבטיח נוסף ומרתק באשר לעתיד הרובוטים ובני האדם, טמון באפשרויות השילוב של רובוטים עם טכנולוגיות אחרות שבצמיחה, דוגמת ההדפסה בתלת מימד. בדרך כלל, חלקים מודפסים בתלת מימד הם קטנים, יחסית ורובוטים הם גדולים. אם מצליחים לפרוץ את גבולות ומגבלות הגודל, ולחשוב בגדול, פתאום נכנסים לתחומים חדשים לחלוטין: בתים? תוצאת החיבור עם חומרים חדשים והדיוק הרב, נשמעת מלהיבה. כך למשל, חברת MX3D משלבת טכנולוגיה של תכנון דיגיטלי, רובוטיקה והפקה תעשייתית מסורתית יותר, לטובת הדפסה בתלת מימד של גשר מעל לתעלת מיים באמסטרדם, תוך שהיא מדגימה כיצד פותחים אופקים חדשים עבור תחום ההדפסה התעשייתית בפורמט גדול. בניגוד לרובוטים התעשייתיים שמבצעים משימות די שגרתיות, כמו ריתוך או הרכבת חלקים, הרובוטים החדשים בעלי 6 הצירים, מדפיסים מתכת באוויר, למעשה מכל זווית ותוך התקדמות בשטח.

נראה שככל שיהיה קל יותר להשתמש במערכות החדשות, וככל שהמכונות יהיו נגישות יותר מבחינה פיננסית, כך ניתן להעריך יותר עסקים, גם קטנים, ייכנסו לתחום כדי ליצור שלל מוצרים חדשים באותה רמת איכות ודיוק אליהן הגיעו בעבר רק חברות גדולות יותר. זה נכון לגבי MX3D וגם לגבי חברות אחרות דוגמת Local Motors, יצרנית רכב הבונה מכוניות תוך שימוש במיקרו-מפעלים כשהמוטו שלה הוא שלא צריך יותר לייצר מיליוני יחידות, או אפילו אלפים כדי להיות יעיל תקציבית.

שורה תחתונה: הרובוטים באים וזה לא הולך להיות קודר ועגום כפי שיש המנסים להציג את המצב. לשילוב רובוטים בחיינו היצרניים יש פוטנציאל אמיתי להיות משהו באמת מיוחד. בעתיד הווארוד הלא כל כך רחוק הזה, רובוטים יהפכו לחלק מאוד פעיל בחיינו היומיומיים וללא ספק סביר שנשאל את עצמנו, איך הסתדרנו בלעדיהם, אי אז בתחילת המאה ה-21…

עוד בנושא באתר הידען:

• הבחירה בדונלד טראמפ לנשיא ארה”ב: תגובה (שגויה) למהפכה הרובוטית
• “לימוד מכונה ועיבוד שפה טבעית – חיוניים לפיתוח האינטרנט של הדברים”
• סטיבן הוקינג מיתן את הצהרותיו באשר לתבונה המלאכותית