סיקור מקיף

באר גדולה ומרשימה בת כ-1,400 שנה נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ברמת החיל

במהלך חפירות הצלה ארכיאולוגיות שערכה לאחרונה רשות העתיקות ברח’ הברזל ברמת החיל לפני הקמת בית הרופאים במקום ע”י קבוצת סופרין, נחשפה באר קדומה שהיתה בשימוש בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה

צילום תקריב של באר ביזנטית שהתגלתה בחפירות הצלה של רשות העתיקות ברמת החיל, פברואר 2014. צילום: חמי שיף, באדיבות רשות העתיקות
צילום תקריב של באר ביזנטית שהתגלתה בחפירות הצלה של רשות העתיקות ברמת החיל, פברואר 2014. צילום: חמי שיף, באדיבות רשות העתיקות

במהלך חפירות הצלה ארכיאולוגיות שערכה לאחרונה רשות העתיקות ברח’ הברזל ברמת החיל לפני הקמת בית הרופאים במקום ע”י קבוצת סופרין, נחשפה באר קדומה שהיתה בשימוש בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (לפני 1,400-1,110 שנה).

לדברי אלי הדד, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, “ממצא הבאר, מסוג המכונה “אנטילה”‘ נחשף כעת לראשונה באזור תל אביב. חשיבות הגילוי הינה בכך שהוא מוסיף מידע על הפן של חיי היום יום באזור הירקון לפני 1,400- 1,200 שנה, לרבות חקלאות. מערכות שאיבה מסוג זה פעלו בארץ החל בתקופה הרומית (לפני 2000 שנה) ואילך, אך מעטות נחקרו לעומק. ניתן למנות ביניהן מערכות שנחשפה בתל אשדוד, ביבנה ים (כיום סמוך לקיבוץ פלמחים) וברמלה. כן נחקרו בארות לאורך מישור החוף בעתלית ובעכו. בארות כאלה שוחזרו לאחרונה בנאות קדומים ובנס ציונה”.

הבאר שנחשפה נחשבת משוכללת. שלא כמו בבארות פשוטות, בהן אדם היה שולה מים מן הבאר בכוחות עצמו באמעות דליים, כאן הבאר פעלה כמן מתקן שאיבה, “מפעל” שסיפק את המים לחקלאות ולצרכי האדם. הבאר נמצאת כ-150 מטרים מגדת נחל הירקון, יורדת אל מי התהום, המצויים כנראה בעומק של יותר מ-9 מ’, ומורכבת מפיר אנכי בקוטר של כ 3.5 מטר, המדופן אבני גזית מסותתות מכורכר. יתכן שמעל פי הבאר היה מבנה עילי שלא השתמר עד ימינו. בחלקה העליון של הבאר, מסביב לדופן העליונה נחשפו מגרעות להצבת קורות עץ שהחזיקו את המערכת לשאיבת המים, שפעלה באמצעות גלגל עץ אליו נקשר חבל אליו הוצמדו קנקנים מיוחדים (אנטילים) או כלי קיבול אחר לצורך זה. גלגל זה הופעל על ידי כוח של בהמה (חמור, שור או גמל) שסובבה גלגל אופקי (החל מאמצע המאה ה-19 את מקום הבהמה החליף מנוע, וזאת ניתן לראות בבארות הרבות מהתקופה העות’מאנית המוכרות לדוגמה ביפו, אזור בו שמשו להשקיית פרדסים). הכוח האופקי הועבר לגלגל האנכי באמצעות מערכת גלגלי שיניים מתוחכמת. אנטילי החרס (קנקני החרס) נקשרו לחבלים ושימשו להעלאת מים ב”סרט נע” ושפיכתם דרך תעלה למאגר ממנו נלקחו לשתייה או להשקיה. שרידי מאגר כזה (בריכות מטויחות) נחשפו בחפירה הנוכחית במרחק כ-15 מ’ מפי הבאר.

בחפירה נמצאו מספר לא מבוטל של שברי קנקנים, כאלה המתוארכים לתקופה הביזנטית, וכן לתקופה האסלאמית הקדומה.

צילום של אתר החפירות ברמת החייל בו התגלתה באר עתיקה. צילום: כרמי גינסברגץ באדיבות רשות העתיקות
צילום של אתר החפירות ברמת החייל בו התגלתה באר עתיקה. צילום: כרמי גינסברגץ באדיבות רשות העתיקות

למאגר שנחשף בחפירה רצפה עשויה לוחות אבן, והוא היה מחולק לשני תאים, שקיר חצץ ביניהם. בקרבת המאגר נמצאו גם שרידי מבנים מן התקופה הביזנטית, הקשורים ככל הנראה למכלול הבאר והמאגר.

על פי הממצא ניתן לומר כי הבאר שימשה במהלך התקופה הביזנטית המאוחרת (המאות השישית והשביעית לספירה) וכן בחלק מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות השביעית והשמינית לספירה). כאשר חדל מלתפקד וננטש, המתקן נסתם בחול.

אזור רמת החייל רווי ממצא ארכיאולוגי. בחפירות אחרות שנערכו בעבר בקרבת מקום נחשפו שרידים קדומים המיוחסים לתקופות רבות. באזור הקרוב לחפירה הנוכחית בוצעו בעבר חפירות על ידי ד”ר יעקב קפלן, אשר חשף שרידי ישוב שומרוני המכונה ח’ חדרה, שנמצא כקילומטר אחד מזרחית-צפונית מאתר עשר טחנות (ליד קניון איילון בסמוך לנחל הירקון). כמו כן, נחשף מבנה קבורה מפואר, מסוף המאה ה-2 או ראשית המאה ה-3 לספירה ושרידי גתות לייצור יין מהתקופה הביזנטית.

9 תגובות

  1. במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, על רכס הכורכר שעליו נצבת היום רמת החייל, היה מוצב עות’מאני, ח’ירבת הדרה. המופע הכתוב הראשון בו שובש שם המקום ל’חרבת חדרה’ הוא, ככל הנראה, עמוד הזיכרון לזכר הצליחה לצד דרך אבא הלל סילבר ברמת גן. חקלאי שייח’ מוניס שעיבדו אדמות במקום כינו אותו הדרה, על שם הגשר הסמוך על הירקון בעשר טחנות הנקרא, גִ’סְר אֶל-הַדָּאר – גשר ‘שאון המים’, עליו עברה דרך יפו-שכם ההיסטורית, ומשום מה, בכתבי חוקרי המקום, היהודים, הוא מכונה, “חדרה”. במפות הבריטיות, מפת ה-PEF לדוגמה, המקום מכונה Hadrah אולם לא ניתן לשלול ש-H כיסתה על העדרה של הח’ בשפתם ולאו דווקא לרמז על ה’. המוצב חלש על מעבר הירקון בעשר טחנות, ואיפשר תצפית על הנחל עד מוצאו לים. המוצב היה חלק ממערבו של נדבך ההגנה שפרסו העות’מאנים בסוף 1917 מצפון לירקון שהשתרע ממערב למזרח, על תל רקית – לשעבר בסיס המודיעין על רכס הכורכר מעל חוף תל ברוך, דרך תל קסילה, שייח מוניס, שכונת גבעת הפרחים בנאות אפקה ב’, בואכה ח’ירבת הדרה, ותל קנה‏, טרם צלח חיל המשלוח המצרי (1916) של הבריטים את הירקון והגזרה המערבית של קו שתי העוג’ות התייצבה. את העמדה הזו לכדה, בלילה הסוער שבין ה-20 בדצמבר ל-21 בדצמבר 1917, חטיבה 155 מן הדיוויזיה ה-52 הבריטית, לאחר שצלחה את הירקון בתל ג’רישה. עמוד הזיכרון בצומת הרחובות אבא הלל ובן-גוריון ברמת גן מנציח את פועלה של החטיבה במבצע הצליחה.

  2. לאריה הרשקוביץ
    פעם הבאה שיחשבו על זה לפני שהם מנסים לרצוח יהודים…

  3. ישראל יכלה להיות פנינה תירותית,ולמשוך מבקרים רבים בגלל אוצרות תרבות וארכיאולוגיה. לדעתי משרד התירות צריך לקבוע יעד של 10 מיליון מבקרים (בדומה לצ’כיה). ולא כמו היום יעד של 5 מיליון מבקרים .יש לבנות תוכנית לאומית של בנית מלונות, שיווק ,והוזלת עלויות.

  4. ל: NH …
    בנחל הירקון, וגם בנחלים אחרים בארץ, חיו בעלי חיים רבים, חלקם מסוכנים, וגם יתושים שהעבירו מחלות. ולכן העדיפו בני האדם לחפור בארות בקרבת מקום, כדי שלא יהיה מסוכן לשאוב מים (ובדרך כלל שאיבת המים היה התפקיד של הנשים) בנוסף, מים מבאר תמיד יותר נקיים ממים בנחל, בעיקר באזור שפך הנחל, ובעיקר בסוף הקיץ, אז המים עמדו במקום יותר מאשר זרמו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.