# פרויקט הטבלה המחזורית יצא למימון המונים.

> הטבלה המחזורית המסורתית והמשעממת למדי, קיבלה חיים חדשים והרבה, הרבה מאוד צבע, לאחר שנתיים של כתיבה ועיצוב. בדרכה לבית הספר היסודי? אחת ממטרות הפרויקט היא לעניין את הילדים במדע, כדי שירצו לחקור את הטבע כשיגדלו. לאחרונה יצא למימון פרוייקט המונים מיזם שנועד להסביר לילדים את העולם באמצעות הטבלה המחזורית, שקמה לתחייה בהמחשות ובסיפורים. הקבוצה מגייסת לשם כך תקציב במימון המונים שיאפשר להם להבין את הקשר שבין החלקיקים הקטנים והדברים הגדולים…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98-%d7%94%d7%98%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a0
- Author: אבי בליזובסקי
- Published: 2015-09-08T00:30:15+03:00
- Modified: 2015-09-08T00:30:15+03:00
- Sections: כללי

## Article

הטבלה המחזורית המסורתית והמשעממת למדי, קיבלה חיים חדשים והרבה, הרבה מאוד צבע, לאחר שנתיים של כתיבה ועיצוב. בדרכה לבית הספר היסודי? אחת ממטרות הפרויקט היא לעניין את הילדים במדע, כדי שירצו לחקור את הטבע כשיגדלו. לאחרונה יצא למימון פרוייקט המונים מיזם שנועד להסביר לילדים את העולם באמצעות הטבלה המחזורית, שקמה לתחייה בהמחשות ובסיפורים. הקבוצה מגייסת לשם כך תקציב במימון המונים שיאפשר להם להבין את הקשר שבין החלקיקים הקטנים והדברים הגדולים שאנו רואים בחיי היום יום שלנו . [להסבר בדף הפרוייקט](https://www.indiegogo.com/projects/periodic-table-project/x/10579442#/story) רוב קוראי האתר מכירים את הטבלה המחזורית: מרובעת, דלה במידע והמידע שכבר קיים, מופיע בצורת מספרים יבשים. הטבלה עשויה ריבועים-ריבועים, חסרי חן, בעלי שניים-שלושה צבעים, וזהו. לתיכוניסטים היא אולי שימושית, אבל להציב אותה כפי שהיא בבית ספר יסודי על מנת לקדם את החשיבה המדעית ולעניין ילדים קטנים, זה רעיון מופרך. היו נסיונות להתאים את הטבלה לילדים, קצת יותר צבע, ציור פה ושם, אבל במהותה היא נותרה אותו דבר, דלה ומשעממת. ואז הגיע אסף אברהם, ולאחר שנתיים של עבודה הוציא תחת ידיו טבלת ענק המכילה פרטים שונים ומגוונים, הסברים, ציורים ותמונות, והרבה עניין וצבע. מה המניע ליצור פרוייקט כזה? המודעות לחשיבות המדע חשובה יותר לפעמים מהמדע עצמו. אולי כדאי לחדד פה נקודה בעניין: העולם מתחלק לשניים, קבוצה אחת היא אנשי מדע ואנשים שחיים לפי רוח המדע שעבורם המדע חשוב כמובן, הם מכירים אותו ואת תרומתו לאנושות, ויש את כל השאר. פלוני, בין אם התכוון לכך או לא, הוא נמצא בצד מסוים, בצד שמקדם את המדע או בצד שמנוון אותו. אין באמצע. רוב האנשים אוהבים לראות "גווני אפור" אבל במקרה הזה, גם אם פלוני בא ואומר "המדע חשוב אך לא מעניין אותי ולכן לא אפעל לקידומו", יוצא שהוא תורם לניוון המדע, מפני שהמדע צריך שיקדמו אותו. הוא אינו יציר הטבע. את השמש לא צריך לקדם. בין אם תתעניין בה או לא, היא תמשיך לזרוח. אם אנשים יתעלמו מהמדע, הוא יעלם. לכן, כל אחד צריך לעשות לעצמו חשבון, באיזה סוג תרבות הוא רוצה לחיות: לפי מה שיש היום, או לפי מה שהיה לפני אלפי שנים, ולפעול בהתאם. איך נולד הרעיון? הרעיון המקורי היה ליצור טבלה מחזורית עבור הבן שלי (אז בן 9), ששאל יום אחד האם מודל ארבעת יסודות כפי הוצג לצופים באחת מסדרות האנימציה, הוא נכון. אז התברר שכל הכיתה שלו למדה שזה הרכב העולם. אני אמנם לא מצפה מילדים בכיתה ג' להחזיק ידע מעמיק בכימיה, אבל מצד שני התברר שהם מתקשים להבדיל בין מציאות ודימיון במה שמוצג להם על המרקע, ובשיחות עם הורים, התברר שהרוב ההורים לא יודעים מה לענות. במשך מספר שבועות הוא ניסה לשכנע את הכיתה שלו שיש 118 יסודות מוכרים, הביא רשימת יסודות שהכנתי לו, ולבסוף הצליח לשכנע את רובם. אבל החלטתי ללכת צעד קדימה ולנסות ליצור טבלה שתכסה יריעה נרחבת במינימום סיבוך, והתחלתי לבנות עיצוב גראפי ותפיסה מסוימת, איך צריכה להיראות הטבלה וסביבתה, איזה מידע תכיל, איפה היא אמורה להיות ומה בכלל יעשו איתה. אז? אז החלטתי שהרעיון המרכזי "בשטח" יהיה פעילויות העשרה. העשרה ולא לימוד מוסדר כי אני לא בא להחליף תכנית לימודים קיימת, ולא מקדם דברים טרם זמנם. תכננתי טבלה צבעונית מאוד ועשירה במידע, ומטרת העיצוב הזה היא משיכת תשומת לב מפני שלא רציתי שהטבלה תישאר כתמונה שגרתית על הקיר. דברים גדולים וצבעוניים מושכים את העין והלב, מעוררים עניין וסקרנות בעיקר אצל ילדים. צפה בכל סדרת אנימציה, בכל פוסטר לילדים, כנס לחנות צעצועים ותראה אותו דבר. הכל גדול, עמוס וצבעוני. השלב הבא היה להבין מה צריך להופיע כמידע. היה ברור שהטבלאות הקלאסיות לא יעשו את העבודה, שם היסוד, הסימול שלו, המספר האטומי ואולי עוד נתון אחד או שניים, זה די משעמם. הרעיון העיצובי העיקרי היה לשלב בין טקסט פשוט לתמונות להמחשה. תמונות "מדברות" יותר לילדים מאשר טקסטים ולכן הוספתי ציורים שמציגים את שימושי היסוד ומצבו בטבע לצד התיאור הטקסטואלי. כמו כן, על מנת להראות שגילוי היסודות נעשה לאורך מאות שנים ועל ידי אנשים, הוספתי ליד רוב היסודות את שם המדען שגילה אותו ואת שנת הגילוי. זאת, על מנת להראות לילדים שקידמה מדעית נעשית על ידי בני אדם ממש כמותם, מכל העולם. בני שאל על אחד היסודות מדוע הוא נקרא כך, מה משמעות השם, וזה הביא אותי להוסיף ליסודות גם את משמעותם ובכך "לסגור פינה" של דבר לא ברור. כך, אחרי שבועיים-שלושה של משחקי עיצוב ועימוד הגעתי לקונספט די ברור של תא יסוד, ואותו שיכפלתי 118 פעם. אבל הטבלה שעיצבת לא כוללת רק יסודות נכון. כותרת הטבלה היא "הטבלה המחזורית של היסודות". אז מתעוררת השאלה, מהו "יסוד"? ולא רק. הטקסטים מציגים מונחים שונים שאינם מוכרים לילדים, אך יחד עם זאת ניתן להסביר אותם בפשטות יחסית ולגרום לילדים לקבל תמונת מצב בסיסית פחות או יותר של מה שקורה. כך התחלתי לרשום בצד מונחים שאינם מוכרים לילדים, ויצרתי מעין מילון קטן לטבלה. אך תוך כדי עבודה נוצר אתגר נוסף, כאשר הבנתי שתיאור אטום כחלקיק חומר, יעורר את השאלה "ממה האטום מורכב", ועל כן "נאלצתי" לפרט על אלקטרון, פרוטון וניטרון, וגם כאן חזרה השאלה על עצמה. יחד עם זאת, התעוררה השאלה "לכיוון השני", מה בין אטום בלתי נראה, לחומר אותו אנו רואים וחשים, ולמבנים גדולים יותר - בני אדם, בניינים, טבע, גלקסיות... כך נולדה הסְכֵמָה שמציירת לילדים את ה"מסלול" הבסיסי מקווארקים בודדים ל"חי-צומח-דומם" המוכר להם משעורי בית הספר. דבר נוסף שהוספתי, הוא ההסבר על הנוסחא הכימית כ"המשפטים של הטבע". כאן הענקתי משמעות מילולית לסמל היסוד ושוב אני מחבר את העניין ללימודי בית הספר, כאשר אני מתאר נוסחאות כמשפטים, וכימיה כשפה, מה שאולי ברור לרובנו, אבל עשוי ליצור אצל הילדים קשר קל וברור יותר לעולם המדע. למרות כל התכנים, הילד שואל בסופו של דבר, טוב, הבנתי שיש יסודות ושהעולם מורכב מכל מיני חומרים. למה זה קשור אלי? אז על מנת ליצור "חיבור" אישי של ממש, הוספתי לב אדום בכל יסוד שמשתתף בבניית גוף האדם. כך הילד יכול לראות, שגם הוא, משפחתו חבריו, וכל בני האדם שסביבו מורכבים מאותם חומרים. האפשרויות לחינוך לכבוד האדם והסביבה על בסיס העובדה הזו הן גדולות מאוד, שכן מהר מאוד עולה ההנחה שאנו משפחה אחת גדולה. הדבר האחרון שנוסף הוא הסבר על השיטה המדעית, מפני שאחת מהמטרות העיקריות הן חשיפת הילדים והנוער לתפיסה המדעית, לרעיון שמאחורי, ליצירת ההבדלה הקוגנטיבית - אופרטיבית בין מציאות לדימיון. דיברת על מה שקורה "בשטח", פעילויות בבית הספר. מה מעבר לכך? חשבתי על אתר שיתוף פעילויות. פעילויות צריך להמציא. כל מוסד ממציא לעצמו, אבל אז עלתה השאלה, למה שלא ישתפו פעילויות אחד עם השני. ואם לשתף, למה לא גם לתת גישה לשפר פעילויות קיימות? אז ישבתי כמה ימים ותכננתי אתר שמכסה לא מעט אפשרויות. במסגרת הפיתוח נולד רעיון חדש, או תפיסה נוספת לפרוייקט הזה: למעשה, אצל כל אדם יכול לעלות רעיון לפעילות, למה לא לתת לכולם את האפשרות לתרום פעילויות ורעיונות? כך הפך הפרויקט מרעיון מוסדי סגור לרעיון ציבורי פתוח לחלוטין. מדוע לחשוף את המדע בגיל בית ספר יסודי? אתה מרגיש שהמדע מאויים? המדע מאוים, אבל זה לא כל כך קשור לדתות כפי שנהוג לחשוב. האיום העיקרי קיים בצורת "המובן מאליו". התרגלנו, החיים שלנו "דבש" כמו שאומרים, ביחס למה שהיה בעולם עד לפני מאה שנים בלבד. אנו מקבלים דברים שהם תוצר מדעי מובהק, כמובן מאליו - אנו פותחים ברז בבית, וכמובן יש מים, הולכים למכולת, וכמובן יש ירקות ופירות, לוחצים על מתג וכמובן יש אור. אנו מקבלים כמובן מאליו שבשנה הבאה יצא דור מחשבים חדש, ברור לכולם שתהיה אנטיביוטיקה חדשה, שאפשר לטוס לירח ועוד ועוד. כל אספקט בחיים שלנו מבוסס על מדע, והתרגלנו לכל כך טוב, שכשלים נראים לנו מוזרים מאוד למשל, שיולדת מתה בזמן הלידה, או שחריג מאוד שיש כשל באיזה מכשיר, או אזור ללא קליטה וכדומה. כשאתה מתרגל לטוב זמין ללא הפסקה והגבלה, אתה מפסיק לחשוב מאיפה הוא הגיע, מהם המאמצים שהושקעו בו ומה צריך לעשות על מנת לשמר אותו. דוגמא טובה לכך היא דבר שקורה לכולנו - אנחנו מתעצבנים על מכשירים. מחשב ש"נופל", מכונית שלא מניעה פתאום. למה אנחנו מתעצבנים? גם בגלל שבעינינו הדברים האלו מושלמים, זו גם אחת הסיבות שאנשים לא מגבים את המידע שלהם. המחשב עבד אתמול, אין סיבה שלא יעבוד גם היום. משתמש שהמחשב שלו נתקע, לא יתחיל לחשוב ש"טוב נו, זה אפשרי כי זה תוכנן בידי בני אדם ומדעי המחשב והנדסת החומרים עדין לא הגיעו לשלב של אמינות מופלאה, ואולי פיזור החום לא תוכנן היטב או או סטטיסטית יש סיכוי שאני משתמש בדיסק פגום". לא. הוא יצעק בהפתעה "לא! מה פתאום! למה זה קרה?...". אז איפה הבעיה? הבעיה נעוצה בכך שהעולם הטכנולוגי, מפיתה במכולת ועד מעבורת חלל, נראה כל כך מושלם, עד כדי כך שאנו מאבדים עניין בו. במהלך יצירת הטבלה שיתפתי מבוגרים ברעיון. ככל ששאלתי צעירים יותר, בגילאי ארבעים ומטה, לא היה להם מושג מה זו טבלה מחזורית, חלקם לא ידעו לציין שמות של יסודות. מבוגרים יותר בני חמישים וצפונה, זכרו. הגילוי הזה היה מבחינתי מזעזע, אבל סיפק הסבר מצויין למה צעירים הולכים שולל אחר רעיונות פסאודו-מדעיים כרפואה אלטרנטיבית או כשפים ואמונות תפלות. אין להם כלים להבחין בין מציאות ודמיון. הם לא נחשפים למדע מגיל צעיר והחסך הזה הולך ומחמיר עד כדי פגיעה בכושר קבלת ההחלטות היום-יומי. כיום יש המון גירויים מנטליים, בעיקר לילדים. אם עד שנות השבעים, ילד יכול היה להתעסק עם קריאת ספר, חוג, תנועת נוער, כדורגל בשכונה או שיטוט עם חברים בשטחי בר, הרי שהיום יש כל כך הרבה עניינים, עד כי הסקרנות נעלמת, ויחד איתה החקר העצמי. פשוט התרגלנו שכל דבר שאנו רוצים נמצא ובשפע, אז את מי זה מעניין איך הוא נוצר, ממה הוא מורכב והאם יהיה דור חדש מזה, כי הוא קיים עכשיו ומובן שיהיה גם מחר. ואם זה לא מספיק, הרי שיותר ויותר עיסוקים נכנסים באותה מסגרת זמן נתונה וקבועה. יש היום ירידה בהתעניינות העולם במדעים. היתה לי שיחה עם מישהי, מדענית בעצמה, שטענה שיש היום עודף מדענים. נניח שיש עודף, שהוא תוצר של החינוך מלפני 25 שנה, אבל זה עודף של היום. אם היום יש עודף ולא נשקיע בדור המדענים הבא, מי יאייש את המעבדות בעוד 30-20 שנה? מי יפתח תרופות? מי יפעיל את מתקני חברת חשמל? בעבר התייחסנו ככה למאגרי המים של ישראל, והיום אנו נמצאים בקווים אדומים ושחורים. קיבלתי נתוני נרשמים לתארי מאסטר במדע והנדסה באוניברסיטאות בישראל, אין לנו מה להיות אופטימיים בכל מה שקשור לעתיד לימודי ביולוגיה, כימיה, פיזיקה והנדסה. בעוד אוכלוסיית ישראל גדלה, מספר הלומדים "מדשדש" באותו מקום פחות או יותר. המצב בארה"ב לא יותר טוב: מכלל תארי המאסטר בשנת 1966, היו 29% בתחומי המדעים וההנדסה. מאז יש ירידה, ובשנת 2010 הם היו רק 20%. אם לא נשקיע היום מכיתה א' ולתפוס את הילדים בזמן, גם המדע יתייבש כמו הכינרת. אבל יש היום ילדים "מדענים" כן. תמיד יהיו מי שיתעניינו בחקר בשיטה המדעית. היו גם לפני 2500 שנים וגם לפני 5000 שנה. השאלה היא רווחת המין האנושי. אנו חיים מהמדע: רפואה והארכת תוחלת החיים, ייצור מזון לכולם, סביבה, טכנולוגיה ועוד, הכל מבוסס מדע. אם לפני 2500 שנים היו לך בעולם 1000 מדענים, ומתוכם אנו זוכרים נניח 50 שהיו ה"היילייט" של אותה תקופה, והיום יש לך מיליוני מדענים והמחקר והשפע באים לידי ביטוי כמו שלא באו מעולם, האם היית רוצה לחזור לתקופה לפני 2500 שנים? אני בטוח שלא, והבעיה היא שאנשים לא יודעים עד כמה החזרה לאחור היא אפשרית ומציאותית. מספיקים דור או שניים של הזנחת החינוך המדעי, כדי שנתחיל נחזור לזמנים עתיקים. זה אפשרי. מה המטרה הסופית של הפרוייקט? מה אתה מנסה להשיג? אנחנו חייבים, הן כמין האנושי והן כמדינת ישראל, לשמר את הסקרנות הטבועה אצל ילדים. אם אנחנו רוצים להמשיך במגמת ההתפתחות האנושית הלאה למחוזותיו הלא נודעים של העתיד, אם אנחנו רוצים להביס מחלות, להאריך חיים, לחסל את הרעב, להבין את היקום, וגם ליישב כוכבים אחרים כי אין הבטחה שמחר הכוכב שלנו עדיין יהיה מסוגל לקיים חיים, אנחנו חייבים להתחיל מוקדם. את קו המחשבה מטמיעים בכיתה א', את הרצון לדעת ולחקור משמרים ומטפחים מגיל צעיר, בדברים הפשוטים כמו ללמד ילדים ממה מורכב העולם, מהתמודדות עם תפיסת המובן מאליו, רק כך נתקדם הלאה. למה מדינות בריה"מ והגוש הסובייטי זכו במדליות זהב באולימפיאדות ויצא להן שם טוב בעולם הספורט? כי הן התחילו לחנך ספורט מגיל חמש. אז בגיל 20 המתעמל זכה במדליית זהב. אותו דבר לגבי נגנים בעלי שם עולמי, נהגי מירוצים, וכן הלאה. המודל הפרטי לאדם הבודד, מתאים גם כמדיניות חינוך במדינה. להתחיל מגיל קטן. גם כמדינת ישראל? כן. יש לנו בעיה. למדינת ישראל אין כמעט מה להציע לעולם. נכון, אנחנו מוכרים אשלג וברום, יש תיירות לפי מצב רוחו של הטרור, יש יצוא חקלאי וזהו בעיקרון. אבל אנחנו מוכרים מדע. הרבה מדע, ובכל תחום, חקלאי, בטחוני, רפואי, תקשורת ומחשבים כבר עשרות שנים. בכל תחום נוגע המדע, ואלו לרוב מדענים שלנו. לא יהיו מדענים, לא יהיה מה למכור לעולם, והעולם יאבד את העניין שלו בישראל. רובנו סומכים על האמריקאים, אנו נהנים היום מיחסים טובים עם ארה"ב בזכות יהדות ארה"ב. פורסם לאחרונה שקרוב ל60% מיהודי ארה"ב מתבוללים, רואים עצמם "יהודים ותו לאו". אני לא מומחה בפוליטיקה ויחסים בין לאומיים, אבל אם יהודי ארה"ב יפסיקו להיות קהל יעד במרוץ לנשיאות אנו עלולים למצוא עצמנו בעולם קר למדי. לא כדאי. יתר על כן, על פי דו"ח שפורסם, "מדדי חינוך והשכלה להכשרת כוח אדם מדעי-טכנולוגי בישראל 1999-2009" ישנה ירידה בחינוך בתחום המדעי טכנולוגי, והנושא התגלה כבר במדד פיזה של שנת 2000. ישנם לא מעט דוחות בנושא. בהיבט המעשי, איך מריצים פרוייקט כזה? מעולם לא יצרתי וביצעתי פרוייקט כלל ארצי, כך שאני לומד "על הדרך". הטבלה די מוכנה, ביצעתי כמה הדפסות ניסיון בקנה מידה קטן וכיום תלויות שלוש טבלאות בקנה מידה מלא בבתי ספר לצורך ניסיון. כמובן שצריך לממן את המבצע הזה. לאחר בחינת כל מיני אפשרויות בחרתי במימון המונים. הפרויקט הוא חברתי, למען הציבור ולמען המדינה. גם הביצוע בפועל - פעילויות, רעיונות, זה בהשתתפות הציבור. לרוב מקובל בפרוייקטים של מימון המונים שהציבור תורם סכום, מקבל "תשורה" ובזה מסתיים תפקידו. כאן זו רק ההתחלה. אבל עכשיו כשיצאנו לדרך, העתיד בידי הציבור.   עוד בנושא באתר הידען: - [עשר חידות בלתי פתורות בכימיה](https://www.hayadan.org.il/ten-open-questions-in-chemistry-291211) - [הטבלה אינה משקרת](https://www.hayadan.org.il/mendeleyev-0112011) - [נצחונה של הכימיה](https://www.hayadan.org.il/lancet-311299)