# למה הדגדוג מצחיק ולמה אדם לא יכול לדגדג את עצמו?

> דנה שואלת: למה דגדוג מצחיק אותנו ולמה אי אפשר לדגדג את עצמנו? גם בשאלה הזו נותנת האבולוציה תשובה

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%93%d7%92%d7%93%d7%95%d7%92-%d7%9e%d7%a6%d7%97%d7%99%d7%a7
- Author: יורם שורק
- Published: 2022-02-05T08:29:00+02:00
- Modified: 2026-10-23T00:21:50+03:00
- Sections: אבולוציה - עליית האדם, החושים, כללי
- Topics: אבולוציה, דברים שיורמים יודעים, דגדוג, המוח

## Article

דנה שואלת: למה דגדוג מצחיק אותנו ולמה אי אפשר לדגדג את עצמנו? גם בשאלה הזו נותנת האבולוציה תשובה (מתוך הסדרה ["דברים שיורמים יודעים"](https://www.hayadan.org.il/series/yoram-knows)) דגדוג. [המחשה: depositphotos.com](https://depositphotos.com) בניגוד לדעה רווחת, צחוק אינו ייחודי לבני אדם: שימפנזים וקופים אחרים משמיעים קולות דומים לצחוק שלנו ובסיטואציות חברתיות דומות. שימפנזים בטבע ישמיעו קולות כאלו כאשר חבר אחר בלהקה ידגדג אותם או ירדוף אחריהם במשחק המזכיר "תופסת". הקוף המדגדג או הרודף נוטה להמשיך בפעילות הזו ככל שהוא מקבל חיזוק לכך מהצחוק של חברו למשחק. לצד הדמיון החברתי בין הצחוק האנושי לזה של השימפנזים ניתן להצביע גם על השוני. קול הצחוק שלנו הוא סדרת הברות "חה" שמשך כל אחת מהן כ-0.07 שניות, במרווחים של כ-0.2 שניות בין שני "חה". הצחוק הקופי הוא מעין נשיפה קולנית ממושכת. ההבדל הזה חשוב משום שהוא קשור לצעדים הראשונים באבולוציה שהפרידו בין אבותינו לאבות השימפנזים: העמידה הזקופה. הליכה על ארבע מחייבת תיאום בין הנשימה לפסיעה, כך שקנה הנשימה מוגן מחבטת הגפיים הקדמיות בקרקע. נשימה של הולכי על ארבע שומרת על יחס 1:1 בין משך הצעד למשך הנשימה. משהזדקפנו על רגלינו נפתחה הדרך לבקרה נפרדת על הנשיפה, ולכן על אורך ההברות שניתן לייצר. בהשוואה לקרובינו, חוט השדרה באזור בית החזה, המווסת את הנשימה ואת העמידה, עשיר יותר בתאי עצב ("חומר אפור"), וכך מתאפשרת פעולת שרירים מתואמת ועדינה יותר במערכות היוצרות את הקול. רבגוניות הצלילים שעליה נבנתה השפה האנושית התבטאה לראשונה בתחביר הייחודי של הצחוק, המופיע לראשונה בדגדוג שבין ההורה לתינוקו. תגובת הצחוק וההתפתלות כתגובה למגע עדין מופיעה אצל תינוקות ואינה מצריכה לימוד. מקורה של התגובה העזה לדגדוג בתנועת רפלקס כתגובה למגע פתאומי, המשותפת ליונקים רבים: התנערות שמטרתה הגנה מיצורים זוחלים כעכבישים או נחשים. אבל חשיבותו של הדגדוג אצלנו בני האדם ואצל קרובינו השימפנזים אינה בהשלכת עקרבים אלא בחיזוק קשרים חברתיים: ילדים יגיבו בצחוק לדגדוג של ההורים אך לא יצחקו כלל אם ינסה לדגדג אותם אדם זר. התינוק לומד ליהנות ממגע ידו של המטפל, כך שירשה גם מגע קרוב שאינו נעים: טיפול בפצע או הרחקה מסכנה. משחקי דגדוג של האמא (או אבא) מתחילים בסביבות גיל חצי שנה, ובערך בגיל שנה מקבלים אופי משחקי וסיפורי ("סבתא בישלה דייסה..."), כך שהם משלבים עוד אופני תקשורת בנוסף למגע. באופן דומה דגדוג הוא פעילות המחזקת קשר בין אחים ומונעת אלימות. חשיבותם של משחקי מגע עדינים כאלו הודגמה בניסוי על קופי מקוק: תוספת דגדוג לתינוקות הביאה להתפתחות קופים בוגרים שהיו חקרנים יותר בסביבה חדשה ופחדנים פחות בסיטואציות חברתיות מאחיהם שדוגדגו פחות. ## למה בעצם שנצחק כשמדגדגים אותנו? לפי השערה אחת צחוק הוא תגובה להרפיה של לחץ: בדיחות מבוססות על בניה הדרגתית של ציפייה ומתח שנפתר באופן בלתי צפוי, וקול הצחוק הוא מעין "צפירת הרגעה" שנועדה לאותת שהסכנה או הקונפליקט אינם אמיתיים. באותה רוח ניתן לראות בדגדוג התקרבות מאיימת לכאורה לחלקי גוף רגישים שמסתיימת במגע בלתי מזיק. "קרב דגדוגים" היא הצורה הפרימיטיבית ביותר של משחק חברתי, וניתן לזהות בו תבנית ברורה: צחוק, קיפול הגוף, הדיפת היד המדגדגת ואז התקרבות מחדש ודגדוג תגובה. התבנית הזו נצפית גם בקופים והיא כנראה אימון ראשון בבניית יחסי גומלין חברתיים, כאשר הצחוק מאותת שהמגע אינו עוין. במשחקי דגדוג הצחוק מקדים לעיתים את הדגדוג הפיזי: המדוגדג מגיב לתחושה החזויה של הגירוי המתקרב, וקרבות הדגדוג יכולים להיחשב כאימון של מנגנוני עיבוד המידע המאפשרים לנו תגובה מהירה ומדויקת לגירויים אחרים. ## למה אי אפשר לדגדג את עצמנו? הצחוק יכול, כאמור, להופיע במגוון של מצבים חברתיים, אבל בעוד בדיחה כתובה או מוסרטת יכולה להצחיק אותנו כשאנחנו לבד, רוב בני האדם אינם יכולים לדגדג את עצמם. כדי שמגע יגרום לנו צחוק הוא צריך להיות בו בזמן לא מאיים, כלומר לבוא מאדם מוכר ובלתי צפוי. הסיבה נעוצה במנגנון מוחי המאפשר לנו לחזות את התחושות שיתלוו לתנועה שאנו יוזמים; חיזוי מוקדם זה מחליש את התחושה. התחושות מהעור, השרירים, העצמות והמפרקים מעובדות בחלק של קליפת המוח הנקרא somatosensory cortex (קליפת התחושה הסומטית): אזור זה מופעל פחות כאשר מקור התחושה בפעולה רצונית. משערים כי המוח הקטן (cerebellum), אזור בחלקו האחורי של המוח האחראי על תיאום של פעולות רצוניות (קואורדינציה), אחראי גם לחיזוי התחושה הנלווית לפעולה ולכן להחלשתה. אם מישהו יכה על כף הרגל באותו כוח המופעל עליה בזמן ריצה, המכה תורגש באופן חד בהרבה מהתחושה בזמן ריצה ממש. אנשים שנפגעה יכולתם להפריד בין גירויים פנימיים לחיצוניים, הסובלים מהזיות שמיעה (Auditory hallucinations) או מסכיזופרניה, מסוגלים לפעמים, לכן, לדגדג את עצמם. דווקא אי היכולת לדגדוג עצמי עשויה להיות בעלת חשיבות בהתפתחות התינוק. משחק הדגדוג שבין התינוק לאימו והבדל התחושה בין מגע עצמי למגע האם הוא אימון ראשון באבחנה של האני (self) והכרת הגבול שבין "אני" לסביבה ולאחרים. מחקר שפורסם ביוני 2026 בכתב העת Communications Biology ניתח 140 רצפי צחוק של קופי אדם וילדים, ומצא שבכל הקבוצות הצחוק בנוי מרצף קצבי סדיר בקירוב. עוד נמצא שככל שהמין קרוב יותר לבני אדם, הצחוק מהיר ומשתנה יותר, ובמיוחד הצחוק שנוצר בדגדוג. החוקרים מעריכים שהמבנה הקצבי הבסיסי עשוי להיות ירושה מאב קדמון משותף, ושהגמישות הקולית האנושית התפתחה בהדרגה מתוך יכולות שכבר היו קיימות ([המחקר המלא](https://doi.org/10.1038/s42003-026-10499-z)). הכתבה עודכנה באוקטובר 2026 כדי לשקף מחקר מיוני 2026 שחיזק את התמונה האבולוציונית של הצחוק. ## שאלות ותשובות ### האם צחוק קיים רק אצל בני אדם? לא. שימפנזים וקופים אחרים משמיעים קולות דומים לצחוק שלנו בסיטואציות חברתיות דומות, למשל כשמדגדגים אותם או רודפים אחריהם במשחק. הצחוק הקופי הוא נשיפה קולנית ממושכת, ואילו הצחוק האנושי הוא סדרת הברות קצרות "חה". ### מה תפקידו של הדגדוג? הדגדוג מחזק קשרים חברתיים: ילדים צוחקים לדגדוג של הוריהם אך לא של זר, והתינוק לומד ליהנות ממגע המטפל. הדגדוג מחזק גם את הקשר בין אחים ומונע אלימות, ובניסוי בקופי מקוק קופים שדוגדגו יותר היו חקרנים יותר ופחדנים פחות. ### למה אנחנו צוחקים כשמדגדגים אותנו? לפי השערה אחת צחוק הוא תגובה להרפיה של לחץ, והוא מאותת שהסכנה או הקונפליקט אינם אמיתיים. הדגדוג נחשב להתקרבות מאיימת לכאורה לחלקי גוף רגישים שמסתיימת במגע בלתי מזיק. ### למה אי אפשר לדגדג את עצמנו? המוח חוזה את התחושות שילוו תנועה שאנו יוזמים, וחיזוי זה מחליש את התחושה. משערים שהמוח הקטן אחראי לחיזוי הזה, ולכן מגע עצמי מורגש פחות. ### האם יש אנשים שיכולים לדגדג את עצמם? כן. אנשים שנפגעה יכולתם להפריד בין גירויים פנימיים לחיצוניים, כמו הסובלים מהזיות שמיעה או מסכיזופרניה, מסוגלים לפעמים לדגדג את עצמם. עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [ysorek@gmail.com](mailto:ysorek@gmail.com) ## עוד בנושא באתר הידען - [צחוק בן 15 מיליון שנה: בני אדם וקופי אדם חולקים קצב משותף](https://www.hayadan.org.il/human-great-ape-laughter-rhythm-evolution) - [התנהגות בעלי חיים – החולדה שצחקה](https://www.hayadan.org.il/the-loughing-rat-191012) - [מה כל כך מצחיק? גם לשימפנזים לא נעים להעליב מי שסיפר בדיחה גרועה](https://www.hayadan.org.il/forced-smile-in-chimps-1408113) - [פנים לכאן ולכאן: מה הבסיס הביולוגי והאתי של הבעות הפנים האנושיות?](https://www.hayadan.org.il/human-facial-expressions-biology-ethics) - [קופים מטפחים כלבים ומשחקים עם חזירים: רמזים לשורשים האבולוציוניים של הקשר עם חיות מחמד](https://www.hayadan.org.il/primates-interspecies-social-behavior-pet-keeping-roots)

## שאלות ותשובות

### למה בעצם שנצחק כשמדגדגים אותנו?

לפי השערה אחת צחוק הוא תגובה להרפיה של לחץ: בדיחות מבוססות על בניה הדרגתית של ציפייה ומתח שנפתר באופן בלתי צפוי, וקול הצחוק הוא מעין "צפירת הרגעה" שנועדה לאותת שהסכנה או הקונפליקט אינם אמיתיים. באותה רוח ניתן לראות בדגדוג התקרבות מאיימת לכאורה לחלקי גוף רגישים שמסתיימת במגע בלתי מזיק. "קרב דגדוגים" היא הצורה הפרימיטיבית ביותר של משחק חברתי, וניתן לזהות בו תבנית ברורה: צחוק, קיפול הגוף, הדיפת היד המדגדגת ואז התקרבות מחדש ודגדוג תגובה. התבנית הזו נצפית גם בקופים והיא כנראה אימון ראשון בבניית יחסי גומלין חברתיים, כאשר הצחוק מאותת שהמגע אינו עוין. במשחקי דגדוג הצחוק מקדים לעיתים את הדגדוג הפיזי: המדוגדג מגיב לתחושה החזויה של הגירוי המתקרב, וקרבות הדגדוג יכולים להיחשב כאימון של מנגנוני עיבוד המידע המאפשרים לנו תגובה…

### למה אי אפשר לדגדג את עצמנו?

הצחוק יכול, כאמור, להופיע במגוון של מצבים חברתיים, אבל בעוד בדיחה כתובה או מוסרטת יכולה להצחיק אותנו כשאנחנו לבד, רוב בני האדם אינם יכולים לדגדג את עצמם. כדי שמגע יגרום לנו צחוק הוא צריך להיות בו בזמן לא מאיים, כלומר לבוא מאדם מוכר ובלתי צפוי. הסיבה נעוצה במנגנון מוחי המאפשר לנו לחזות את התחושות שיתלוו לתנועה שאנו יוזמים; חיזוי מוקדם זה מחליש את התחושה. התחושות מהעור, השרירים, העצמות והמפרקים מעובדות בחלק של קליפת המוח הנקרא somatosensory cortex (קליפת התחושה הסומטית): אזור זה מופעל פחות כאשר מקור התחושה בפעולה רצונית. משערים כי המוח הקטן (cerebellum), אזור בחלקו האחורי של המוח האחראי על תיאום של פעולות רצוניות (קואורדינציה), אחראי גם לחיזוי התחושה הנלווית לפעולה ולכן להחלשתה. אם מישהו יכה על כף הרגל…

### האם צחוק קיים רק אצל בני אדם?

לא. שימפנזים וקופים אחרים משמיעים קולות דומים לצחוק שלנו בסיטואציות חברתיות דומות, למשל כשמדגדגים אותם או רודפים אחריהם במשחק. הצחוק הקופי הוא נשיפה קולנית ממושכת, ואילו הצחוק האנושי הוא סדרת הברות קצרות "חה".

### מה תפקידו של הדגדוג?

הדגדוג מחזק קשרים חברתיים: ילדים צוחקים לדגדוג של הוריהם אך לא של זר, והתינוק לומד ליהנות ממגע המטפל. הדגדוג מחזק גם את הקשר בין אחים ומונע אלימות, ובניסוי בקופי מקוק קופים שדוגדגו יותר היו חקרנים יותר ופחדנים פחות.

### למה אנחנו צוחקים כשמדגדגים אותנו?

לפי השערה אחת צחוק הוא תגובה להרפיה של לחץ, והוא מאותת שהסכנה או הקונפליקט אינם אמיתיים. הדגדוג נחשב להתקרבות מאיימת לכאורה לחלקי גוף רגישים שמסתיימת במגע בלתי מזיק.

### האם יש אנשים שיכולים לדגדג את עצמם?

כן. אנשים שנפגעה יכולתם להפריד בין גירויים פנימיים לחיצוניים, כמו הסובלים מהזיות שמיעה או מסכיזופרניה, מסוגלים לפעמים לדגדג את עצמם. עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל ysorek@gmail.com