על ההיסטוריה שמאחורי סיפור יציאת מצרים ועל המשמעויות שלו לכאן ולעכשיו

יציאת מצרים היא הסיפור שסביבו נחגג חג הפסח, והיא גם מסמלת עבורנו יציאה משעבוד לחופש, אך האם יש אמת היסטורית בסיפור?

יציאת מצרים היא הסיפור שסביבו נחגג חג הפסח, והיא גם מסמלת עבורנו יציאה משעבוד לחופש, אך האם יש אמת היסטורית בסיפור? בקרוב מאוד יתכנסו משפחות יהודיות בכל העולם לחגיגת חג הפסח. בליל הסדר נקריא כולנו טקסט שעוסק בסיפור יציאת בני ישראל במצרים, צעידתם במדבר והגעתם אל הארץ המובטחת. המונח “יציאה מעבדות לחירות” השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

סיפור עם מסר של תקווה

על פי המסופר בתנ”ך, היו בני ישראל במצרים במשך מאות שנים, והפכו לעבדים המועסקים בעבודות פרך. אלוהים התגלה למשה במעמד הסנה וציווה עליו לדרוש מפרעה שישחרר את עם ישראל. מאחר שפרעה סירב לבקשה, הביא אלוהים על פרעה ועל עמו מכות קשות, ואחרי המכה העשירית – מכת בכורות – נכנע פרעה והניח לבני ישראל לצאת ממצרים. המצרים חזרו בהם ורדפו אחרי בני ישראל, שניצלו בעזרת נס קריעת ים סוף כדי שיציאת מצרים תיזכר לדורות בתודעה היהודית, ציוותה התורה לחוג בכל שנה את חג הפסח: “שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים.” (ספר דברים, פרק ט”ז, פסוקים א’-ד’).

אלו הם עיקרי הסיפור, שכולנו מכירים מגיל ילדות, אך האם יש אמת היסטורית בסיפור יציאת מצרים? האם יתכן שקבוצת אנשים נדדה במדבר במשך 40 שנה, והאם אנשים אלו הם אבות הדת היהודית? יצאנו לדבר עם פרופ’ ישראל פינקלשטיין, מבכירי החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ואחד החוקרים הבולטים בתחום הארכיאולוגיה המקראית.

העדר עדויות ארכיאולוגיות

“שאלת זיהוי אמת היסטורית בפרשת יציאת מצרים העסיקה מלומדים מאז ראשית המחקר המודרני,” אומר פינקלשטיין. “רוב החוקרים חיפשו את העדויות הארכיאולוגיות וההיסטוריות שמחוץ למקרא בתקופת הברונזה המאוחרת, במאה ה-13 לפנה”ס, בין היתר משום ציון שמה של העיר רעמסס בסיפור, ומשום שבאחריתה של אותה מאה כבר נזכרת בתעודה מצרית קבוצה בשם “ישראל” בכנען. אלא שאין עדויות ארכיאולוגיות לפרשה זו, לא במצרים ולא בסיני, ואת מה שנתפס כעדויות היסטוריות ממקורות מצריים ניתן לפרש בדרכים אחרות. זאת ועוד, הסיפור המקראי איננו מודע למאפיין העיקרי של המצב בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת – שלטון מצרי חזק שיכול היה להתמודד עם פלישה של קבוצות מן המדבר. יתרה מזו, רבים מן הפרטים בתיאור מתאימים טוב יותר לתקופה מאוחרת בתולדות מצרים, במאות ה-7 וה-6 לפנה”ס – קרוב לזמן חיבור הסיפור המקראי כפי שהוא מונח לפנינו כיום.”

“אולם אין מדובר בסיפור שהומצא על ידי מחברים מאוחרים, כיוון שרמזים לפרשת יציאת מצרים מופיעים בפרקי נבואה של הושע ועמוס, שזמנם, ככל הנראה, המאה ה-8 לפנה”ס, מה שמרמז לכך שהמסורת הינה קדומה. לעניין זה, יש הגורסים כי את מקורו של ה”זיכרון” ניתן למצוא באירוע היסטורי קדום – גירושם של כנענים מן הדלתה של הנילוס באמצע האלף השני לפנה”ס. בכל מקרה סיפור יציאת מצרים הינו מרובד והוא מייצג יותר מתקופה אחת.”

הטקסט המכונן של ממלכת ישראל (הצפונית)

“דומה כי סיפור יציאת מצרים היה אחד מן הטקסטים המכוננים של ממלכת הצפון (ישראל) וכי הוא הגיע ליהודה לאחר חורבנה של ישראל. אפשר שבאחרית ימיה של יהודה, בתקופה של עימות מתקרב עם מצרים של אותה עת, הוא הביע מסר של תקווה, כשכבר הייתה התנגשות עם מצרים האדירה בעבר הרחוק, וידם של בני ישראל הייתה על העליונה. מאוחר יותר היה בסיפור מסר של תקווה לגולים בבבל, כי ניתן להיחלץ מגלות, לחצות מדבר ולחזור אל ארץ האבות. ומעל הכול, סיפור יציאת מצרים היה למשל נצחי על יציאה משעבוד לחרות בתרבות היהודית ובתרבות העולם”.

על העבדות והכמיהה לגאולה בחיינו – אז וגם היום

נפגשנו גם עם פרופ’ רון מרגולין, מהחוג לפילוסופיה יהודית ותכנית המ.א. במדעי הדתות, וראש תכנית אופקים, שסיפר על המשמעות של יציאת מצריים בחיינו כיום: “יציאת מצרים היא המיתוס המכונן של היהדות שלאחר חורבן הבית השני, ובמידה רבה מקבילתו השונה ממנו באופן משמעותי בעולם הנוצרי הוא מיתוס צליבתו של ישו. הראשון משקף אמונה בגאולה לאומית ואישית המבטיחה עתיד אופטימי לכלל וליחיד על בסיס המחויבות למימוש חוקי התורה ורוחם. השני משקף אמונה בגאולה אישית לכל העולם בזכות אמפתיה עם האל-אדם הסובל. חשיבותו של הסיפור על יציאת מצרים היא במשמעויות הקיומיות שבו לעם וליחיד. יציאת מצרים היא היציאה מעבדות לחירות של עם בני ישראל, אך מטרתה גם לעצב את חיי היחיד, ככתוב בהגדה של פסח: “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים”. משמעותו של מאמר זה היא שכל אחד יראה עצמו בפסח ובכל ימות השנה כמי שזכה להיגאל, כלומר לצאת ממצרים. במקרא הציווי “זכרת כי עבד היית בארץ מצרים” (דברים ה טו) הוא הנימוק השכיח ביותר לצווים המוסריים של המקרא. מי שנגאל מעבדות חייב לזכור את טעם העבדות בכדי לגלות אמפתיה למי שסובל ממנה כאן ועכשיו. “וכי ימוּך אחיך עמָּך ונמכר לָך, לא תעבד בו עבדת עָבד … כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, לא ימָכרו ממכרת עָבד. לא תרדה בו בפרך, ויראת מאלהיך” (ויקרא כה, לט-מג). ” וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”. (שמות, כ”ב, כ).”

“ההגדה של פסח עוצבה לאחר חורבן בית שני כתחליף לטקס קרבן הפסח שהתקיים בתקופת בית המקדש. על רקע השעבוד למלכות הרומית הדגישו מחברי ההגדה את התקווה לגאולת העם, המכונה בימינו גאולה לאומית. מימושה של תקווה זו התגשם עם הקמת מדינת ישראל. אולם בתפיסת היהדות אין להפריד בין גאולת הכלל הלאומית לזו האישית, ואין טעם בגאולת הכלל אם היחידים בני האומה ממשיכים לנהוג כעבדים. היום יותר מתמיד חשוב לא לשכוח את התפקיד המחנך של ליל הסדר. בצד ההודיה על היציאה מן המצר הלאומי, בוודאי בהשוואה למצוקה היהודית הנוראה שקדמה להקמת מדינת ישראל, יש חשיבות גדולה למשמעויות הקיומיות והמוסריות שהוענקו ליציאת מצרים במהלך הדורות. החמץ מקורו בשאור שבעיסה המתסיס ומחמיץ אותה, וזו נמשלה כבר בימי החכמים ליצר הרע. משמעות זו הועצמה בכתבים הקבליים-חסידיים. ביעור החמץ הפך למעשה סמלי המבטא התנקות פנימית מן הרוע שבאדם, מהלב שהחמיץ. אכילת המצה בפסח מבטאת את הכמיהה להתחלה חדשה המאפיינת את תקופת האביב. לעבדות יש כאמור שני מובנים, לאומי מדיני ואישי מוסרי. עבדות זו עבדות להרגלים, לתכונות קשות, לזיכרונות פרטיים משעבדים, עבדות לדחפים ויצרים מוגזמים. הכמיהה לגאולה היא כמיהה לגאולת הכלל אך זו לא תתממש ללא גאולתם של היחידים משעבודיהם האישיים.”

בין אם הסיפור התרחש בעבר הרחוק ובין אם מדובר במשל או במיתוס, אנו מאחלים לכולם פסח שמח, ושנזכה כולנו ליציאה משיעבודים חברתיים ואישיים, פיזיים ופסיכולוגיים, אל אביב, חירות והתחלות חדשות.

• המאמר פורסם באתר אוניברסיטת תל אביב לקראת פסח בשנת 2016.

• יציאת מצרים – היתה או לא היתה
• יציאת מצרים: המספרים שלא יאמנו
• ניכרת השפעת התרבות המצרים על התרבות היהודית הקדומה
• סדר פסח קדם לישיבה הלילית המפורסמת בבני ברק
• פסח: החג בשירות הפוליטיקה