פגים רבים נזקקים לטיפולים שונים התומכים במערכות הגוף שטרם התפתחו, או לא התפתחו כראוי, טרם לידתם המוקדמת. אחד הטיפולים הרווחים בפגים הוא הצורך בסיוע בהנשמה. השאלה היא האם לבצע הנשמה פולשנית או לא פולשנית?
האם מחלוקת הקיימת במשך שנים בעולם רפואת הפגים הגיעה לסיומה? מחקר ישראלי חדש ופורץ דרך חושף נתונים, אשר מאפשרים, לראשונה, לקבל תשובות שאולי ישנו את אופן הטיפול בפגים ברחבי העולם.
ההנשמה בפגים יכולה להתבצע בהנשמה פולשנית עם החדרת צינור לקנה הנשימה – במקרים של מצוקה קשה של הפג, או בהנשמה לא פולשנית, שעושה שימוש במכונה השומרת על הריאות פתוחות ומזרימה את החמצן דרך צינוריות שמוחדרות לאף הזעיר של הפג. אולם, גם השיטה הנחשבת פחות אגרסיבית – זו עם הצינוריות המוחדרות לאף, אינה חפה מבעיות – הצינוריות הקשיחות עלולה לגרום נזק, ולעיתים נדירות אף נזק משמעותי, לאפו של הפג. בשנים האחרונות חדרה לשוק טכניקה העושה שימוש בצינורית דקות ועדינות יותר שמפחיתה את הנזק לאף הפג, אך נוצרו שני מחנות – אלה המעדיפים את הצינוריות הקשיחות, שנהוג לחשוב שמעניקות תמיכה טובה יותר לראות, והיא פופולארית כיום ברוב הפגיות בעולם, ואלה המעדיפים את הצינוריות הדקות והעדינות.
כעת, מחקר קליני ראשון מסוגו שנעשה על ידי חוקרים ישראליים, מציג נתונים חדשים, ומוכיח כי ניתן להנשים את הפגים ביעילות וללא פגיעה בפניהם העדינות. המחקר פורסם לאחרונה במגזין המדעי היוקרתי JAMA Pediatrics ומאפשר שינוי משמעותי בטיפול היומיומי בתינוקות רבים הזקוקים לתמיכה נשימתית.
השיטה האגרסיבית עלולה לגרום לפציעת הילוד
“הדעה הרווחת בקרב הרופאים היא שהשימוש בצינוריות העבות והנוקשות מאפשר העברת לחץ הנשמה ותמיכה טובים יותר לפגים, לעומת השימוש בצינוריות הדקות”, מסביר דר’ אורי הוכוולד, רופא בכיר בפגייה של רמב”ם, אשר עומד בראש המחקר. “השיטות נבדקו בעבר על מודלים שונים שהובילו למסקנות אלה, אבל אף אחד לא בדק את הנושא מעולם על מטופלים. במקרים מסוימים הפגים שהונשמו בשיטה האגרסיבית יותר, נפצעו מהצינוריות באפם, לפעמים פציעות משמעותיות שהיה לוקח זמן להחלים מהן, אבל הרעיון היה להימנע מהנשמה פולשנית שכרוכה בסיכונים גדולים יותר, כך שהפציעות הללו היו במקרים מסוימים הרע במיעוטו”.
המחקר, אותו הובילו חוקרי רמב”ם (ד”ר הוכוולד ופרופ’ אמיר קוגלמן), נעשה בשיתוף פעולה עם המרכז הרפואי בני ציון בחיפה (בהובלת פרופ’ אריק ריסקין) והוא סקר 166 פגים אשר נזקקו להנשמה לא פולשנית. הפגים חולקו לשתי קבוצות בצורה אקראית, כל אחת מהן קיבלה טיפול בהנשמה לא פולשנית באחת מהשיטות הנהוגות, כאשר המטרה אותה בדק המחקר הייתה היכולת להימנע מהצורך לעבור להנשמה פולשנית, לכל הפחות במשך 72 שעות, זאת על מנת להכריז על הטיפול כמוצלח ויעיל.
“מדובר במחקר מסוג Noninferiority “, מציין דר’ הוכוולד. “הכוונה היא שאנחנו לא בודקים איזו מהשיטות טובה יותר, אלא מוכיחים שאחת לא טובה פחות מהשנייה”, ומוסיף, “במילים אחרות רצינו להוכיח שהשיטה החדשה, העדינה יותר, לא פחות יעילה מהשיטה הרווחת”.
מעיבוד נתוני הפגים שנבדקו עלה, כי בקבוצת ההנשמה באמצעות הצינוריות העבות, זו הנהוגה באופן שכיח בפגיות ברחבי העולם, אחוזי הצלחת הטיפול על פי הקריטריונים שנקבעו, עמדו על 82%. הקבוצה השנייה, זו שנעשה בה שימוש בצינוריות הדקות (השיטה החדשה), הראתה אחוזי הצלחה של 86%, על פי אותם הקריטריונים, ועם אחוז פציעה נמוך משמעותית באפם של המטופלים.
“המשמעות של תוצאות המחקר היא שהצלחנו להוכיח, בפעם הראשונה, שהשיטה השנויה במחלוקת יעילה באותה מידה כמו זו הרווחת”, אומר דר’ הוכוולד. “זה נשמע כמו משהו מינורי, אבל עבור הצוותים המטפלים, התינוקות והמשפחות, מדובר בנתון המאפשר שיפור משמעותי בטיפול בפגים. זהו כלי נוסף, לא פולשני ומזיק פחות מהטיפולים הנהוגים בפגים עדינים הזקוקים להנשמה. עד היום, בגלל ההחלטות שהיו מבוססות על בדיקות במודלים, בפגיות רבות לא היו מוכנים לעשות שימוש בשיטה הזו כיוון שחשבו שהיא יעילה פחות. כעת ישנה הוכחה. מכיוון שאנו מדברים על טיפול שמרבית הפגים יקבלו בשלב זה או אחר, מדובר בצעד חשוב לכולם”.
