מה אכלו לפני 12 אלף שנה המתיישבים לחופי הכנרת?

מה בתפריט? מחקר ארכיאולוגי באתר פרהיסטורי בן 12 אלף שנה חושף את הרגלי האכילה המקומיים המפתיעים: היה להם מבחר עצום, אך הם אכלו בעיקר אווזים ושלושה סוגים של דגים ממשפחת הקרפיון

מחקר חדש של קבוצת חוקרות באוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת קונטיקט, שפורסם בכתב העת Archaeological and Anthropological Sciences, בחן את מכלולי עצמות בעלי החיים ממקורות ימיים בכפר הנטופי נחל עין גב II, בן כ-12,000 שנים לפני זמננו, היושב על טרסת נחל עין גב כ-2 ק”מ ממזרח לכנרת, מקור המים המתוקים הקבוע הגדול ביותר בלבנט באותה תקופה. תוצאות המחקר מצביעות על בחירה מכוונת של תושבי המקום לאכול מינים מסוימים של בעלי חיים ועל ההתמחות והתמקצעות מיוחדת של היושבים באתר – בדיג ובציד של דגים ועופות, בדגש על קרפיונים גדולים ואווזים, ובעיבוד עורות של חיות שונות לצרכים תרבותיים-חברתיים.

פרופ’ נטלי מונרו מאוניברסיטת קונטיקט חקרה את עצמות בעלי החיים באתר. המצאות של עצמות עופות ודגים במכלול בעלי החיים בנחל עין גב II לא הייתה אמורה להפתיע אותה בהתחשב במיקום האתר על גדת נחל עין גב, ובמרחק שני ק”מ מהכנרת. ואכן, נמצאו באתרים רבים באזור הכנרת שרידי עופות ודגים רבים. בימת הכנרת היו באותה תקופה כ-19 מינים שונים של דגים, הגדול מבניהם הוא השפמנון המצוי. כמו כן, עמק הירדן העליון ידוע כיום וגם בעבר כנתיב נדידה מרכזי של ציפורים ועופות, כך שיש מגוון רחב ועונתי של מינים סביב הימה. למעשה, תושבי האתר לא היו צריכים להתאמץ יתר על המידה כדי להשיג מזון לאכילה. אך מעניין במיוחד הוא שהעושר והמגוון הקיימים בבתי הגידול הטבעיים איננו מיוצג במכלול העצמות באתר עצמו, וכי אנו עדים למגוון מאוד מצומצם של מינים ימיים שהובאו לאתר. למעשה, מעל ל-98% מהמינים הימיים המיוצגים במכלול מורכבים משלושה מינים של דגים גדולים ממשפחת הקרפיונים (בינית גדולת קשקש, בינית ארוכת ראש, חפף ישראלי) ו-96% ממיני עופות המים המיוצגים במכלול קשורים למין בודד של אווז (אווז אפור).

האם מדובר בעדות הראשונה אי פעם לדיאטה אנושית? פרופ’ ליאור גרוסמן, מהמדור לארכאולוגיה פרהיסטורית וראשת המעבדה לארכיאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית, שלקחה חלק מרכזי במחקר ומנהלת הפרויקט, מסבירה את חשיבות הממצא: “הממצאים באתר מתייחסים לגבול שבין התרבות הנאטופית והנאוליתית, אז עברו בני האדם לחקלאות ולהתיישבות קבע בכפרים, ולא חיו עוד כציידים לקטים. באתרים אחרים מאותו אזור, כמו ב-‘אוהלו II’ וב-‘עינן’ (עין מלאחה), ניתן היה להבחין כי בני האדם הקדמונים היו אוכלים מכל הטוב שסבב אותם, בין אם זה דגים, יונקים וציפורים, ואילו באתר שבנחל עין גב התושבים אכלו רק סוגים מסוימים של דגים וציפורים. הם גם העדיפו לצעוד שני קילומטרים עד לכנרת כדי לדוג את הדגים המועדפים שלהם ולא להסתפק בנחל לידו ישבו. מוזר? לא אם תשאלו את תושבי המקום שכנראה העדיפו לצרוך את המזונות האהובים והמוכרים להם שוב ושוב, בלי קשר לדיאטה”.

הבחירה החוזרת והממוקדת של היושבים בנחל עין גב II במינים בודדים מראה על העדפה ובחירה מכוונת במזון מסוים מאוד – בעיקר של מינים גדולי גוף, אך לא של כל המינים הגדולים. החוקרות שיערו כי ייתכן שהבחירה במינים הספציפיים משקפת העדפה תרבותית מסוימת. למשל, השפמנון המצוי הוא הדג הגדול ביותר בכנרת ואולי בעל הערך התזונתי הרב ביותר באותה התקופה, והוא גם יחסית קל לדיג בזמן עונת ההזדווגות באזורים רדודים, אך באופן מובהק לא דגו אותו.

ההתמקדות וההתמחות בניצול משאבים ימיים בנחל עין גב II הולכים יד ביד עם עדויות נרחבות נוספות מאותה תקופה להתמקצעות או התמחות בשלל תחומים המשתקפים באתר, בעיקר לפיתוח טכניקות דיג מתקדמות. רוב הכלים המשמשים לדיג שנמצאו באתר עשויים מחומרים אורגניים שאינן משתמרים לאורך זמן, על כן יש עדויות מצומצמות לכלים ששימשו לפעילויות אלו. באתר לא נמצאו קרסי דיג קדומים (שכן נמצאו באתרים אחרים בני התקופה בעמק הירדן העליון), אך נמצאו 22 כלי אבן בעלי צורה ייחודית ומשקל ממוצע של כ-56 גרם, המאפשרת קשירה של חוט סביבם וככל הנראה שימשו כמשקולות ברשתות דיג.

זאת ועוד, ייצוג או חוסר ייצוג של עצמות מחלקים מסוימים בגוף, במכלולי בעלי-חיים שנמצאו, מלמדים בעיקר על התנהגויות הציד והעיבוד של האדם הקדמון את החיות הניצודות, טרם הבאתם לאתר המגורים. המחקר מצא כי אצל מיני הדגים ישנו ייצוג מאוד נמוך של עצמות הראש, מה שמעיד על עיבוד הדגים בקרבת המקום בו נתפסו. גם בקרב עצמות האווזים נראית תופעה דומה ונראה כי הובאו לאתר רק עצמות הנושאות בשר רב, חלקי החזה והכנפיים. כלומר, היה טיפול בבעלי החיים באתרי הציד והדיג, בו הופרדו חלקי הגוף שאין להן ‘תועלת’ גבוהה כלומר שאין עליהן בשר, ואלו לא הגיעו לאתר. זאת בניגוד, לדוגמה, למינים שאינם משמשים לצרכי מאכל, כמו עופות דורסים, שמהם מיוצגים באתר חלקים אשר אינן נושאי בשר אלא נושאי כנפיים ועצמות רגליים שהיו בשימוש כנראה לצרכים עיטוריים וסימבוליים. “הדבר מוכיח כי באותה תקופה החלו אנשים להתמקצע בתחומים שונים, בין אם מדובר באנשים שהתמחו בציד, כאלה שהתמחו בדייג או בהכנת סמלים תרבותיים. מבחינת התקופה מדובר על מסקנות מסעירות מאוד, מדובר באתר מבין הראשונים בהיסטוריה שמציג התמחויות בתחומים שונים”, מסבירה פרופ’ גרוסמן.

ניתן גם ללמוד מהממצאים בשטח על העונה שבה ניצודו בעלי-החיים הללו. הדגים הגדולים, הבינית והחפף, ניתנים לדיג במשך כל השנה, אך הכי נוחים לתפיסה ולדיג בחורף, כאשר הם מגיעים להזדווג ולאכול באזורים הרדודים שבשפת הימה. תושבי האתר לא חששו לצאת בעונות הקרות ולהשיג את סוגי המזון המועדפים עליהם בשטח. האווזים גם הם שופעים יותר באזור סביב החורף והאביב המוקדם בעת הנדידה. בכל מקרה, אין זה אומר שישבו באתר רק בעונות אלה, שכן התגלו מינים אחרים שניצודו סביב הקיץ והסתיו, ואף ניתן לראות הוכחות לפעילות ציד ואיסוף מזון בכל עונות השנה באתר.