חלזונות המופיעים עם היורה עוררו את סקרנותה של ורוניקה ששואלת לאן הם נעלמים בקיץ?
החלזונות המופיעים עם היורה עוררו את סקרנותה של ורוניקה ששואלת לאן הם נעלמים בקיץ?
הם לא נעלמים אלא ישנים מחופרים מתחת לעפר, לאבנים ובמסתורים אחרים במשך הקיץ. כולנו שמענו על שנת החורף של הדובים – זו שהיקיצה ממנה מונצחת באינספור סרטי נשיונל ג’אוגרפיק, אבל מתברר שדב הגריזלי אינו אלא ברל’ה עם יחסי ציבור: שנת הקיץ (aestivation} של החלזונות בגינה היא מנגנון משוכלל לא פחות. מסופר על חיים וייצמן שסיכם את התרשמותו הראשונה מארץ ישראל במילים “מקום נהדר לייבש כביסה”. סביבה בה הכביסה מתייבשת בקלות מציבה אתגר הישרדות עבור רכיכה כלומר ג’ל שיותר מ 80% ממנו מים. אמצעי הגנה ראשון הוא איטום הפתח בפקק עשוי גיר. סגירה הרמטית של הקונכיה לא מאפשרת כניסת אוויר והחילזון עובר לנשימה א-אירובית כלומר להפקת האנרגיה הדרושה באמצעות פירוק סוכרים ללא חמצן (באופן דומה לשרירים במאמץ אירובי ממושך). מים מתנדפים כידוע לאט יותר ככל שהם מכילים יותר מומסים (לשם המחשה: השאירו טיפת מים וטיפת תרכיז פטל ובידקו מי מהן מתנדפת קודם) והחלזונות מאיטים את איבוד המים בתקופת היובש באמצעות העלאת ריכוז הסוכר והגליצרול המומס בנוזלי הגוף. מדידת קצב ההתנדפות מחלזון השרוי בתרדמת הקיץ העלתה כי הוא מסוגל לשרוד עד 4 שנות יובש. אטימות כזו מפני התנדפות אינה מאפשרת קירור הגוף ואכן השבלולים “שלנו” עמידים הרבה יותר מקרוביהם האירופאים לחום ומסוגלים לעמוד גם בתנאי סאונה של 50⁰C. השוואה בין 5 מיני חלזונות היבשה החולקים את הארץ העלתה כי אמצעי ההתגוננות משתכללים ככל שהחלזון דרומי יותר. אצל המין Sphincterochila boissieri המאכלס את צפון ומרכז הנגב נמצאה, כצפוי, ההתאמה הטובה ביותר ליובש: החלזון גדול יותר מאחיו הצפוניים כך ששטח הפנים ביחס לנפח קטן, פתח הקונכיה קטן, הכיסוי הגירני הוא האטום ביותר והוא מתחפר לעומק של 5-10 סנטימטרים בעונת הקיץ. חלזונות מדבריים הם גם הזריזים ביותר להגיב להתייבשות הסביבה. כמה מיני חלזונות באזור האקלים הים תיכוני מעדיפים לטפס על צמחים במקום להתחפר לצורך תרדמת הקיץ, כך נמנעת העברת חום בהולכה מהאדמה החמה חלזונות אלו נוטים להתקבץ יחד כך שהחלזונות שבמרכז הצבר מוגנים מקרינה ורוחות מייבשות.
יש עוד בעלי חיים בארץ שישנים בקיץ
החלזונות אינם היחידים העוברים את הקיץ הישראלי בתרדמה: השלשולים שבגינה מתחפרים, מצפים את האדמה סביבם בריר המונע התנדפות ומפתלים את גופם לפלונטר הדוק. כך במינימום שטח פנים חשוף הם יכולים לשרוד 7 חודשי יובש ולחזור אל פני הקרקע עם היורה. בעיית הקיץ פשוטה יותר עבור מי שתוחלת חייו קצרה: אלא מעבירים את עונת היובש כביצים או גלמים שממילא אינם פעילים ומכוונים את צורות החיים הפעילות: זחל ובוגר לימים שופעי מים.
תרדמת קיץ נפוצה גם אצל דו חיים: בארץ מתחפרות ונרדמות הקרפדות החומות והטריטונים ובמדבריות של מרכז אוסטרליה מקפידה צפרדע בשם הקליט סיקלורנה פלטיצפלה למלא מימיה לפני השינה. הצפרדע מאחסנת כ 100 מ”ל מים מתוקים שהם במחצית ממשקל גופה בשלפוחית השתן שלה וכך, בגומחה המצופה בנשל העור שלה היא יכולה להמתין רדומה עד 5 שנים בציפיה לגשם הגואל. ילידי אוסטרליה האבוריג’ינים למדו למצוא ולנצל את המימיות הטבעיות הללו בשעת צמא.
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]
תודה לד”ר גיא שיאון על עזרתו
עוד בנושא באתר הידען:
