דברים שיורמים יודעים: למה מתגלחים?

בן שואל “למה מתגלחים?”*  הזקן והשפם הם חידושים שהופיעו בשלב מאוחר למדי בדרך האבולוציונית שהובילה אל האדם המודרני לפני ששואלים “למה גילוח?” יש לבדוק למה החליטו אבותינו להצמיח שיער בחלק גוף בו אין בו תועלת?

בדיוק אותה שאלה, בן, הציקה לי אישית עד שהבנתי שאם הזקן מתעקש לחזור לאותה פיסת פנים ממנה גולח כנראה טוב לו שם ואין טעם לריב איתו. ובכל זאת, מלחמת הגבורה המדממת של רבים מחברי למגדר בזיפים ראויה לבדיקה.

אי אפשר לדעת מתי התרחש הגילוח הראשון אם כי להבים חדים דיים לגילוח הוכנו כבר בתקופת האבן מזכוכית געשית (אובסידיאן), או מצור. זקן פרא עבות נתפס כטבעי ופרימיטיבי אלא שהזקן עצמו הוא חידוש . פניהם של קרובינו השימפנזים ובפרט השפה העליונה והסנטר חלקות משיער. הזקן והשפם הם חידושים שהופיעו בשלב מאוחר למדי בדרך האבולוציונית שהובילה אל האדם המודרני לפני ששואלים “למה גילוח?” יש לבדוק למה החליטו אבותינו להצמיח שיער בחלק גוף בו אין בו תועלת?

השיער בכלל הוא מאפיין ייחודי של היונקים והם הצמיחו אותו קודם כל כדי לשמור על חום הגוף; ההשערה ה”טבעית” היא, לכן, שהזקן הוא צעיף טבעי העוטף את הפנים והצואר. הזקן צומח בעידודו של ההורמון הגברי טסטוסטרון שבו זמנית גורם לנו הגברים להקריח. היה מי שמדד ומצא כי שטח העור המכוסה זקן שווה לשטח הנחשף בהתקרחות הגברית והסיק כי הזקן הוא פיצוי על הקרחת: החום שמאבד הגבר דרך הקרחת נחסך דרך בידוד הפנים. ההסבר הזה רחוק מלשכנע: איכשהו נשים מסתדרות יופי בויסות חום הגוף בלי קרחת ובלי זקן וכמוהם צעירים שזקנם טרם צימח. רעיונות אחרים לתועלת האבולוציונית שבזקן הן כמגן מקרינה: זקן מפחית את עצמת הקרינה המזיקה (UV) מהשמש המגיע לעור הפנים פי 10 עד פי 20 בצהרי היום ופי 3-5 בזווית שמש גבוהות יותר (הארה אופיינית לשעות בוקר או אחר צהריים). ובכל זאת נשים מסתדרות היטב בלי קרם ההגנה הזה ולמה דווקא הלחיים והסנטר הגבריים זקוקים להגנה מקרינה ולא הכתפיים או הגב למשל.

חוקרים אחרים הציעו שהזקן הגברי מגן על הלסת התחתונה מחבטות ואגרופים . גברים מתקוטטים יותר, נוטים להכות זה את זה בפנים ולהגנה כזו עשוי להיות יתרון. מדידות פיזיקליות העלו כי זקן משמש אכן ככרית: מקטין את הכוח המקסימלי שחווה הלסת הנחבטת ב16%. עם זאת באופן מוזר אלופי אגרוף לדורותיהם נוטים להיות מגולחים למשעי או לכל היותר מקושטים בזיפים קצרים.

דארווין (מזוקן בעצמו) ראה בזקן, כמו בזנב הטווס או בקרני האייל תוצר של האבולוציה המינית: מאפיין מובהק של הזכר המסמן לנקבה על כושרו של בן הזוג הפוטנציאלי. יש לנו זקן משום שאימותינו הקדמוניות העדיפו גברים מזוקנים. כמו קישוטים גבריים אחרים בעולם החי גם הזקן צומח בהשראת הטסטוסטרון ובדומה לרעמת האריה הוא עשוי להכביד על מי שמתהדר בו שכן הוא מספק ליריב בקרב נקודת אחיזה. הזקן, לפי התיאוריה הזו הוא מעין הצהרה: אני חזק כל כך שאני יכול לנצח את אויבי גם כשאני נותן להם “פור” . אבל אם הזקן הוא קישוט טבעי שנשים נמשכות אליו הרי שסביר היה לראות משיכה דומה גם כיום אלא שתצפית פשוטה מראה שלגבר מגולח אין בעיה מיוחדת למצוא דייט. ב 18 מחקרים שבכולם נדרשו נשים לדרג תמונות של גברים מזוקנים ומגולחים על פי מידת המשיכה 8 הראו עדיפות למזוקנים, 8 למגולחים ו2 מחקרים העלו אדישות לשיער הפנים. במחקר אחר נמצא כי נשים העדיפו את המזוקנים כאשר הם היו מיעוט מגלריית הדיוקנאות שהוצגה להם ואת המגולחים כאשר המבחר כלל בעיקר בעלי זקן. העדפה זו למראה השכיח פחות, עשויה להסביר את ההשתנות המתמדת באופנת הגילוח כפי שתועדה במאתיים השנים האחרונות: ניתוח סטטיסטי של צילומי גברים מראשית עידן הצילום מראה שיא פופולאריות לפאות לחיים ב1853, לשפם המחובר לפאות הלחיים ב1877, לזקן מלא ב1892, לשפם ב1918 וכך עד לצונמי הזקנים של ימינו אלה. תשובה אחרת עלתה כמעט במקרה במחקר שבחן מאפייני פנים גבריים היוצרים מראה מושך. המחקר כלל רק תמונות גברים ללא זקן או שפם והתמקד במאפיינים מדידים כגודל העין, רוחב האף וכדומה. ניתוח התוצאות העלה ממצא לא צפוי: זיפים. גם מי שמעדיפה פנים מגולחות רוצה לדעת שמתחת לעור החלק מסתתר זקן הרצל מכובד. מחקר עוקב אישר את אפקט הזיפים: בין גילוח למשעי לזקן עבות העניקו הנחקרות ציון גבוה למראה הקוצני דווקא. מה שיוצר יופי גברי הוא איזון מאפיינים המשדרים רוך ורגישות כדוגמת עיניים גדולות לתווי פנים גבריים מובהקים כלסת כבדה ושטח נרחב של עור הדורש גילוח. חסידי של הפסיכולוגיה האבולוציונית רואים בדרישות הסותרות הללו ביטוי לאוסף התכונות שהאישה צריכה לחפש במחזר: חוזק “גברי” של מי שאמור לפרנס ולהגן עם יכולת להקשר רגשית לבת זוג קבועה ולילדים.

אם לא כתכשיט לכבוש את לב הנשים אולי התכסה הפרצוף הגברי בשיער כאיתות לחברינו הגברים?

דרך טובה לזכות להעביר גנים לדורות הבאים היא סטטוס גבוהה בקרב הזכרים. מי שיצליח להרתיע יריבים ישפר את סיכוויו להעמיד צאצאים. רבים מסמלי הסטטוס הזכריים בעולם החי בכלל ואצל קרובנו הקופים בפרט מתרכזים באזור הפה והלסתות. ניבים בולטים ומלתעות מאיימות מרחיקות זכרים מתחרים ולכן האבולוציה מטפחת אותם. בתהליך בו הפכנו ל”אדם חושב” גדל המח האנושי על חשבון הלסתות והזקן, לפי ההשערה הזו, מקנה ללסת קטנה את המראה המאיים שאבד. מחקרים מראים שאכן, פרצופים שעירים נראים גם גבריים, חזקים ומאיימים יותר מאותם קלסתרים כשהם מגולחים. יתרה מזו, מתברר כי גברים יותר מנשים מקשרים זקן לתוקפנות וחוזק. אבל גם התיאוריה הזו אינה מושלמת: קרובינו הקופים מאיימים על יריביהם בהצגת שיניים ארוכות והזקן אמנם מבליט את הלסת אך גורם לשיניים להראות קטנות יותר. בנוסף, הקישור בין זקן ל”פראות” או אגרסיביות הוא תלוי תרבות ובמקומות רבים זקן נקשר דווקא לדימוי אינטלקטואלי או אפילו פציפיסטי.

אם אין לזקן תפקיד ממשי ואין בצידו רווח בצורת משיכה מינית או הרתעת יריבים יתכן שהוא פשוט “תאונה” אבולוציונית, תכונה שאין לה יתרון אך היא מתפשטת באוכלוסיה משום שהיא קיימת אצל האבות המייסדים או שהיא “טרמפיסטית” של תכונה אחרת שיש לה יתרון. ההיסטוריה של אופנת הזקנים, השפמים ופאות הלחיים מראה כי לא הסביבה ולא הטכנולוגיה אלא התרבות היא שעיצבה את יחסנו לזקן. שער הפנים קיבל עליו כל משמעות סמלית שבחרנו לתת לו. כך למשל השפם שנחשב כיום מצ’ואיסטי ומיליטריסטי נאסר דווקא אצל הספרטנים שוחרי הקרבות. בשחר הציביליזציה היה הזקן מרכיב חשוב בהופעה: המצרים הקדמונים שמרטו וגילחו את שער הגוף השאירו זקן מעוצב ומקושט על הסנטר שנחשב כה חיוני להופעה מכובדת שהמלכה חתשפסות (1490 לפנה”ס) עיטרה את סנטרה בזקן מלאכותי. גם בבבל היה זקן מתולתל פריט שאין לוותר עליו וגילוח זקנם של שליחי דוד בידי חנון מלך עמון היווה עילה למלחמה. כדי להוציא את הזקן מהאופנה נדרש שליט בשיעור קומתו של אלכסנדר מוקדון שהעדיף חיילים מגולחים שסיכוייהם טובים יותר בקרבות מגע.

הרומאים, שהושפעו מתרבות יוון הנציחו מסורת גילוח שתמשך דורות רבים. זקן נחשב ברומא כאות לרישול והזנחה והגילוח הראשון היה סיבה לחגיגה בה לבש הגבר הצעיר לראשונה את הטוגה. דווקא העדר השימושיות של הזקן מאפשר לנו להביע דרכו את יחסנו ל”גבריות” כפי שאנו מפרשים אותה בתרבויות ובזמנים שונים. כך למשל מצביעים סוציולוגים על תקופות הרנסנס הגדולות של שיער הפנים הגברי זו של שנות השישים העליזות של המאה ה20 ואמצע המאה ה19 כחופפות לזמן בו התחוללו שינויים גדולים ביחסים שבין המינים והזקן הפך אמצעי לבטא בו סוג חדש של גבריות. בסביבות 1850 דווקא כאשר פותחו תערים חדשים, נוחים ובטוחים בהרבה מהסכינים ששמשו למטרה זו עד אז כבשו שפמים וזקנים בסערה את פני תושבי אירופה. בשיאו של גל זה ב1870 התהדרו מחצית מהגברים בבריטניה בזקן מלא. כיוון שבני התקופה הויקטוריאנית ניהלו דיון סוער על המשמעות הערכית והמוסרית של הופעתם החיצונית הרי שניתן ללמוד כיצד נשאו השערות על הפנים בנטל עיצובה של תפיסה חדשה של תפקיד הגבר. עד אז בילו רובם המכריע של הגברים את זמנם קרוב מאוד לבית, בית האיכר הוקם בפאת השדה ואילו בעל המלאכה והסוחר גרו בתוך או בצמוד לסדנה או לחנות. אב המשפחה היה נוכח בממלכתו הקטנה ושלט בה מקרוב בכל שעות היום.

המהפכה התעשייתית הולידה את המפרנס שהולך לעבודה בבוקר וחוזר הביתה בערב. מה שנראה לנו היום כדרך חיים שמרנית ושוביניסטית – האישה המנהלת את משק הבית כשבעלה בעבודה היה עבור בני התקופה מהפכה פמיניסטית שאילצה אותם לבטא גבריות בדרך חדשה וקודם כל להדגיש סממנים חיצוניים גבריים. מומחי רפואה בני הזמן נחפזו לספק לקהל צידוקים מדעיים לאופנה החדשה: הזקן והשפם הוצגו כמסננים טבעיים לאוויר הנשאף והיה אפילו מי שהסביר כי האל בחסדו סיפק שמיכה מגוננת למיתרי הקול הגבריים עליהם מוטלת משימת הקריאה בכתבי הקודש. אפנת הזקן דעכה בשלהי המאה ה19 כאשר החלו הזיפים לבצבץ על לחיי בני הדור השני למהפכה התעשייתית. הדור הזה ויתר על תפקיד הפטריארך הבייתי ושאף לשלוט לא במשק הבית אלא בעולם. לא הזקן אלא דווקא המראה המגולח כסממן של ציויליזציה היה לדגל שהגברים צריכים להניף ברחבי האימפריה. כך, בסרטים מצולמים ומונפשים, מייצג טרזן את האדם הלבן בג’ונגל כשהוא מגולח למשעי. משזוהה המראה החלק עם המערב הפך הזקן לסמל של התנגדות לציויליזציה הזו ולפריט חובה אצל מורדים ומהפכנים. כך הפך הגילוח או הזקן לדגל שאנו נדרשים להניף מידי בוקר כדי לבטא את יחסנו ל”גבריות” כפי שמגדירה אותה התרבות.

האם כדאי להתגלח?
התשובה תלויה, כמובן, במשמעות שמייחסת הסביבה לקישוט הזה שעל הסנטר. ככל ששיער הפנים הופך פופולרי יותר יורדת התנגדות המעסיקים לעובדים מזוקנים. עד לפני כעשור כללי אנטי-זקן תאגידיים הניבו שפע דיונים משפטיים בהם נלחמו החברות על זכותם לכפות גילוח על עובדיהם. חברת הפיצה דומינו’ס למשל שלחה לדוכן העדים את סגן הנשיא כדי להגן על פיטורי סרבן גילוח כשהוא מצויד בסקר על פיו לא פחות מ20% מלקוחות החברה יירתעו משליח פיצה מזוקן וטוען ש”השכל הישר” מורה שאנשים יקנו פחות ממוכרים שעירי פנים. גם כיום מלצרים מזוקנים נתפסים כמרושלים ונקיים פחות מעמיתיהם המגולחים.
גם אם אנחנו המזוקנים מופלים עדיין פה ושם בעבודה תדמיתנו מצוינת: בהשוואה לחברינו המגולחים אנחנו נתפסים כבוגרים, אינטליגנטים, יצירתיים ואמינים יותר. מחקרי שיווק שבדקו יעילותם של פרסומות הראו כי פנים חלקות יעילות יותר במכירת “מוצרי משיכה” כדוגמת פריטי אופנה אבל אנחנו משכנעים יותר כממליצים על מוצרים עתירי מומחיות כדוגמת תרופות או אמינות למשל במוצרי היי-טק או ביטוח.

אבל התשובה לשאלה “האם כדאי להתגלח” עשויה לצוץ מכיוון שונה לגמרי, האח הגדול שכבר היום אוסף בשקדנות נתונים על הרגלי הגלישה, הצריכה, תחומי העניין והחברים מתעניין גם בתווי הפנים שלנו. אבדן הפרטיות לא עוצר במידע על מיקומנו בכל רגע או על המידע שאנו צורכים, יש מי ששוקד על אלגוריתמים שמפענחים, ע”פ הבעות פנים את מצב הרוח של אדם על פי תמונתו. 7 רגשות יסודיים מבוטאים בלא תלות בתרבות או בשפה על ידי הבעות קבועות. גועל למשל מתבטא באופן אוניברסאלי במתיחה של השפה התחתונה, קימוט האף והתרוממות של השפה העליונה. באופן דומה ניתן ללמד את המחשב לזהות שמחה, הפתעה או פחד. יתכן שבתוך שנים ספורות יוכל לדעת מי שירצה בכך לא רק באילו חנויות ביקרנו בקניון או באילו ישיבות זום השתעממנו אלא גם היכן התעוררה בנו שמחה, מה הפתיע אותנו והיכן ומתי נגעלנו. כשקוראים מאמרים על יכולתן המופלאה / מפלצתית של התוכנות הללו מוצא המזוקן נקודה אחת, מוצנעת, של נחמה: יכולת הזיהוי יורדת משמעותית אצל מגדלי זקנים. בתקופת הזוהר של הזקנים הויקטוריאנים באנגליה של המאה ה19 הסבירו מצדדי הזקן שהבעה מוחצנת של רגשות אינה יאה לגבר וראוי לכן להצמיח זקן שיאפשר חזות מאופקת ומהוגנת בכל זמן. אולי הגיע הזמן להחיות את הג’נטלמן השומר את רגשותיו לעצמו ולהצמיח את המחבוא האחרון בפני אבדן הפרטיות המוחלט.

תודה ל Dr. Gianluigi Guido ול Dr. Christopher Oldstone-Moore על עזרתם

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

• דברים שיורמים יודעים: למה בנות משחקות בבובות ובנים במכוניות?
• דברים שיורמים יודעים: למה הרגליים ארוכות?
• דברים שיורמים יודעים: איך האבולוציה יכולה ליצור רגשות