מה מצחיק במשחק מילים?

מאת רוני ג’ייקובסון, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 19.02.2017

בדיחות המתבססות על משחקי מילים הן בדיחות שנויות במחלוקת. סופרים שונים טענו שהן “הבדיחות מן האיכות הנמוכה ביותר”, אך אחרים, ובהם שייקספיר, הרבו להשתמש בהן דווקא. לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה, נראה שאפילו למוח אין דעה אחת ויחידה באשר לבדיחות כאלה. מתוצאות המחקר עולה שהאונות השמאלית והימנית ממלאות תפקידים שונים בעיבוד בדיחות מילוליות ושהצלחתן של בדיחות כאלה תלויה בתקשורת בין שתי האונות.

כדי לראות כיצד מטפל המוח בהומור מסוג זה הציגו חוקרות מאוניברסיטת ווינדזור באונטריו שבקנדה למשתתפי המחקר מילה הקשורה לבדיחה מילולית. הן הציגו את המילה רק לשדה הראייה השמאלי או הימני (הקשורים לאונות המוח הימנית או השמאלית, בהתאמה), ולאחר מכן ניתחו את זמני התגובה של הנבדקים בכל אחד מן המצבים כדי לקבוע איזו מן האונות הייתה הדומיננטית. לדברי לורי ביוקנן, פרופסורית לפסיכולוגיה ואחת משתי מחברות המחקר, “האונה השמאלית היא האונה הלשונית, ולכן היא שמעבדת את רוב ההיבטים הלשוניים של הבדיחה, ואילו האונה הימנית נכנסת לפעולה קצת יותר מאוחר” ומגלה את כפל המשמעות של המילה.

האינטראקציה הזאת מאפשרת לנו להבין את הבדיחה, מפני שבדיחות מילוליות הן משחק מילים המתאים לנוסחה הבסיסית שבה תלוי הומור: ציפיות + משהו שלא מסתדר = צחוק. בבדיחות מילוליות, המנצלות את ריבוי המשמעויות של מילים, ההקשר של המשפט מכין אותנו לייחס למילה משמעות מסוימת, ופעולה זו מתרחשת באונה השמאלית. ההומור מתגלה לאחר מכן, כשהאונה הימנית מגלה לנו את המשמעות האחרת והבלתי צפויה, ועל ידי כך מעוררת את מה שמכנָה ביוקנן “פרשנות מחדש בעקבות הפתעה”.

מסקנות המחקר עולות בקנה אחד עם ממצאים קודמים על קשר בין פגיעות באונה הימנית של המוח לבין היעדר הומור באנשים מסוימים. אנשים אלה מבינים את משמעותן של בדיחות, אבל “לדעתם הדברים האלה כבר אינם מצחיקים,” אומרת ביוקנן. היא מקווה שהמחקר הזה ומחקרים נוספים בעתיד יובילו לטיפולי שיקום שיעזרו להחזיר לאנשים כאלה את חוש ההומור שלהם. לסיכום: בדיחות מילוליות הן אכן בלבול מוח.