הדוכיפת – הציפור הלאומית

הדוכיפת זכתה ל-35% מקולותיהם של כ-155 אלף מצביעים. בחברה להגנת הטבע מודאגים מהעובדה שכ-45 מיני ציפורים ייחודיות לישראל נמצאות בסכנת הכחדה עקב חיסול בתי הגידול, רעלים ועוד * למרבה האבסורד – מדובר בציפור שדווקא מתפתחת בזכות הפעילות האנושית

בטקס שהתקיים ביום חמישי בבית הנשיא, הוכרזה הדוכיפת כציפור הלאומית של ישראל. במהלך ששת החודשים האחרונים התחרו ביניהן עשר ציפורים על התואר הנכסף. את הקמפיין יזמה והובילה החברה להגנת הטבע, והוא קיבל את חסותם של משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. הפרוייקט אף הוכר כחלק מחגיגות שנות ה-60 למדינה. הבחירות התקיימו בגני ילדים ובבתי ספר, במחנות צה”ל ובאתרי תיירות בכל הארץ, בכנסת, בנציגויות ישראל ב-40 מדינות בעולם ובאמצעות אתרי אינטרנט. בבחירות השתתפו כ-155 אלף מצביעים.

הגורם לתחרות היו מארגני האולימפיאדה בסין, שביקשו מכל מדינה להביא פריטים המעידים על העץ הלאומי, הפרח הלאומי והציפור הלאומית. גופים אחרים בארץ בחרו ללא השתתפות הציבור בעץ הזית כעץ הלאומי וברקפת כפרח הלאומי, ואילו החברה להגנת הטבע שהתבקשה לבחור את הציפור הלאומית החליטה לשתף  את הציבור בהחלטה.

לאחר שנאספו ונספרו כל הקולות, והוועדה הציבורית שכונסה לצורך העניין הביעה את עמדתה, התברר כי הדוכיפת, הציפור היפה, הצבעונית והמלכותית, היא הציפור הלאומית שלנו.

להלן התוצאות כפי שנמסרו באתר החברה להגנת הטבע
מקום 1     דוכיפת     35%
מקום 2     פשוש     10.3%
מקום 3     חוחית     9.8%
מקום 4     צופית     7.6%
מקום 5     סיקסק     7.5%
מקום 6     בולבול     7.2%
מקום 7     נשר     7%
מקום 8     בז אדום     6.8%
מקום 9     תנשמת     4.8%

מקום 10     שלדג לבן-חזה    3.5%

הדוכיפת היא ציפור יפהפייה עם כתר על הראש. הדוכיפת מיוחדת במראה שלה ובהתנהגותה. גודלה כתור או צוצלת ( 26-30 ס”מ). לדוכיפת יש קול  שנשמע כך: הוד הוד הוד- ולכן בערבית נקראת הוד הוד ובלטינית Upupa Epops.

צבעה הכללי של הדוכיפת הוא חום-ורדרד-כתמתם, והכנפיים והזנב מפוספסים בשחור ולבן. מקור הדוכיפת ארוך, עדין ומכופף, ולמלוא אורך ראשה מבסיס המקור ועד לעורף, מתנשאת ציצית של נוצות ארוכות, שאף צבען חום ורדרד אך קצותיהן שחורים, אותה היא נוהגת לזקור בשעת ההתרגשוה. כנפיה בצבע שחור-לבן ותעופתה פרפרנית.הזכר דומה לנקבה, אך צבעיו בולטים יותר. תפוצת הדוכיפת- אירופה, אסיה וצפון אפריקה. הדוכיפת היא משפחת הדוכיפתיים, הכולל רק סוג אחד ובה מין אחד בלבד ( להבדיל מ80 סוגי בולבולים למשל).

פעם היתה מוגבלת לאיזור החוף והצפון, אבל התפתחות מערכת הצומח ביישובים, כמו גם התפתחות החקלאות הביאה לתפוצתה בכל רחבי הארץ. נמצאת לרוב ביחידות או בזוגות- כנראה מונוגמית. יש לה הליכה מצחיקה, מנענעת את הראש קדימה ואחרוה, עפה במעוף גלי, תנועות כנף עמוקות ואיטיות שמזכירות פרפר.

את מזונה היא מוצאת על הקרקע, בשטחים פתוחים, מדשאות, חקלאיים, תוך ניקור וחפירה. היא אוהבת עשים ופרפרי לילה, זחלים וגם זוחלים קטנים. בגינות ציבוריות היא אוכלת את הערצבים שאוכלים את שורשי הדשא-חביבת הגננים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים מבקיעתם. אם אחד מהם חושד כי עוקבים אחריו- הוא ימתין בסבלנות, בלי לנוע, עד שיחלוף זעם. הדוכיפת מפרישה ריח שדוחה בעלי חיים אחרים מלהתקרב לקינים – ולכן חתולים וטורפים אחרים נמנעים מלהתקיף אותה.

בנאומו לרגל הודעת הזכיה של הדוכיפת אמר הנשיא פרס: “הצפרות במדינת ישראל מהווה נכס שאין שני לו. כנשיא אני מתחייב לסייע ולקדם ככל שאפשר לקדם את נושא הטבע בכלל והצפרות בפרט, ולתמוך בפרוייקטים לשימור הציפורים העומדות בפני סכנת הכחדה בישראל. אנו זקוקים היום, יותר מתמיד, לנוף ירוק, לאוויר צח ולרינת הציפורים”.

הציפורים בסכנת הכחדה

לדברי דן אלון ויוסי לשם, יוזמי ומובילי הפרוייקט מטעם החברה להגנת הטבע, האחריות שיש לנו, הישראלים, כלפי הטבע רבה משום שמיני ציפורים רבות הינו ייחודי לאזורנו ומשום שזנים לא מעטים נמצאים בסכנת הכחדה. בחירת הציפור הלאומית באה להעלות את המודעות לציפורי ישראל ולהיותנו מעצמת צפרות, להזמין את הציבור ליהנות מהטבע ולהצטרף לשמירה עליו.

דו”ח החברה להגנת הטבע חושף: בישראל 2008, 45 מינים של ציפורים נמצאים בסכנת הכחדה, מהם 18 בסכנת הכחדה חמורה וביניהם העיט הזהוב, האלימון והתחמס הנובי.

מתוך הציפורים החורפות בישראל או הנודדות בה, שבעה מינים נמצאים בסכנת הכחדה עולמית: עיט שמש, עיט צפרדעים, קיווית להקנית, צחראש לבן, זרון שדות, חוברה ובז ציידים . בדו”ח מצב הציפורים בישראל לשנת 2008 שערכו  יואב פרלמן ודן אלון ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע  עולה כי במהלך השנים נכחדו לחלוטין מישראל 2 מינים של עופות שדגרו כאן בעבר: היען והקטופה. 11 מינים של ציפורים נכחדו כמקננים אך חולפים או חורפים בישראל. מהדוח עולה כי מתוך  192 מיני הציפורים המקננים בישראל,   נכון למאי 2008 יש בישראל 45 מינים בסיכון, מהם 18 מינים בסיכון חמור כלומר  סבירות גבוהה שהם יכחדו מישראל בשנים הקרובות אם לא יעשו צעדים ממשיים לשמירה עליהם, ו – 19 מינים מוגדרים כמינים בסכנה העלולים להיכחד מישראל ב- 10 השנים הקרובות.

הדו”ח מגלה כי מצבם של 21 מינים הוחמר במהלך שש השנים האחרונות, מצבם של שני מינים אחד הוטב, ומצבם של  22 מינים לא השתנה. מבין המינים הנודדים או החורפים בישראל שבעה מינים נמצאים באחת משלוש קטגוריות הסיכון  העולמית:  עיט שמש, עיט צפרדעים, קיווית להקנית, צחראש לבן, זרון שדות, בז ציידים וחוברה. שני מיני העיטים נמצאים בארץ תחת איום מתמיד של התחשמלויות והרעלות. הצחראש הלבן נמצא לא אחת בסכנה של צייד.

גם מצבם של העופות הדורסים הוחמר: אוכלוסיית הנשרים הוחמרה מאד בעיקר עקב הרעלות חוזרות ונשנות. הנשרים נעלמו לחלוטין כמקננים מהגליל ואילו בגולן אוכלוסיית הנשרים המקננים קטנה מאד. מצבם של שני מיני העיטים המקננים בישראל הוחמר מאד ושניהם מוגדרים היום בסיכון או בסיכון חמור. עיט הסלעים (הזהוב ) המקנן בנגב נפגע קשה מהפרעות אדם, העיט הניצי נפגע מהפרעות שונות ובשנים האחרונות  הפרטים הצעירים נפגעים קשה מהתחשמלויות ופגיעות אחרות.

בין הגורמים שמובילים להכחדת הציפורים ניתן למצוא את ההרס של בתי הגידול הטבעיים, שימוש ברעלים, התחשמלויות, היפגעות עופות מרשתות בחקלאות וציד.