ההערכה היא שבתהליך מיזוג של גלקסיות מתמזגים גם החורים השחורים שבמרכזיהן אך הדבר אורך זמן והמדענים קלטו את האירוע בעיצומו
האסטרונומים טוד בורוסון וטוד לוור מהמצפה האופטי האסטרונומי הלאומי (NOAO) בטוסון אריזונה, גילו מה שנראה כמו שני חורים שחורים מאסיביים המקיפים זה את זה במרכזה של גלקסיה אחת. תגלית זו הופיעה בגליון השבוע של כתב העת נייצ'ר.
האסטרונומים חשדו כי בגלקסיות הגדולות ביותר, שכידוע במרכזיהן שוכן חור שחור, ושמרבית הגלקסיות עברו תהליך כזה או אחר של מיזוגים בתקופת חייהם. ואולם בעוד מערכות חורים שחורים כפולים עשויים להיות נפוצים, התברר שקשה לגלות אותם. בורוסון ולוור מאמינים כי הם מצאו גלקסיה המכילה שני חורים שחורים המקיפים זה את זה אחת למאה שנים לערך. הם נראים כמופרדים רק כעשירית פרסק (0.4 שנות אור), כעשירית מהמרחק מכדור הארץ לכוכב הקרוב ביותר.
לאחר שהגלקסיות נוצרו, סביר כי חור שחור מאסיבי יווצר במרכזן. מכיוון שגלקסיות רבות נמצאות בצבירים, גלקסיות בודדות יכולות לקרוס ולהתרסק אחת לתוך השנייה, תוך כדי הקפתם את הצביר. המסתורין הוא מה קורה לחורים השחורים המרכזיים כאשר גלקסיות מתנגשות ולבסוף מתמזגות. התיאוריה חוזה כי הם יקיפו זה את זה ובסופו של דבר יתמזגו לחור שחור גדול יותרֻ.
מחקרים קודמים זיהו דוגמאות פוטנציאליות של חורים שחורים בדרך להתמזג, אך המקרה הנוכחי מיוחד משום שזוג הכוכבים צמודים והעדות חזקה הרבה יותר” כותב ג'ון מילר, אסטרונום מאוניברסיטת מישיגן במאמר מערכת המלווה את המאמר.
השניים גילו את חתימת החורים השחורים, לפי קווי הפליטות של החומרים שלא מצליחים ליפול לתוכם. הם גילו כי מאותו מקור מגיעים שתי חתימות נפרדות, החתימות שחיפשו. החור השחור הקטן מהשניים מסתו 20 מיליון מסות שמש והשני גדול ממנו פי 50, כפי שעולה ממהירויותיהם ההיקפיות.
השניים השתמשו בנתונים מסורק השמים הדיגיטאלי סלואן, טלסקופ בקוטר 2.5 מ' בדרום ניו מקסיקו כדי לאתר את החתימה הזו בקרב 17,500 קוואזרים. קוואזרים כידוע הם למעשה גלקסיות פעילות, שכל העת נופל חומר לתוך החור השחור שבמרכזן. עד כה התגלו כמאה אלף קוואזרים. תחילה הם שללו את האפשרות שמדובר בשתי גלקסיות נפרדות שאחת מהן מסתירה במקרה את רעותה על קו הראיה שלנו. הם גילו למעשה כי לשתי הגלקסיות לכאורה הסתה דומה לאדום, ומכאן שמדובר בגלקסיה אחת.
9 תגובות
כ
א.בן-נר:
הדיון הוטה לאחרונה ונגררתי לאמירת דבר שלא ממש התכוונתי אליו.
אני הגבתי לשאלה שנשאלה ואתה – כאילו במסגרת ההתנגדות – שאלת שאלה על נושא הגלים הנוצרים בארוע סופר נובה.
כיום – מכיוון שיש כבר כמה מכשירים המנסים לזהות גלי כבידה הפועלים בו זמנית ויכולים לאמת בינם לבין עצמם גם את מדידתם של אירועים חד פעמיים וקצרים – יש סיכוי לגלות גלים הנוצרים באירוע סופר נובה.
כאמור – לא זה הנושא עליו דברנו.
גלים אלה הם – כאמור אירועים חד פעמיים אבל הם עשויים להיות עוצמתיים ביותר – משהו שניתן להמשיל לצונאמי בים. מציאותם של כמה מכשירים עשויה לכפר על חוסר המחזוריות.
א.בן-נר:
גלים אלה – כפי שאמרתי – הם תופעה חד פעמית החולפת במהירות.
הסיכוי למדוד אותם הוא אפסי.
למיכאל ר.
ובכל זאת,
מה עם מדידת גלי כבידה הנפלטים מסופרנובה למשל ? או מכל ארוע כבידתי עצמתי חד פעמי ?
א. בן-נר
לא טעיתי.
גלי הכבידה המחזוריים נוצרים רק כתוצאה מתופעה מחזורית והתדר שלהם הוא כתדר התופעה.
כל כבידה בלתי מחזורי מתרחש כתוצאה מתופעה שאינה מחזורית והוא עובר וחולף לבלי שוב.
למיכאל ר.
אני סבור כי טעית. אם אמנם היה בידנו מכשיר אפקטיבי למדידת ממוקדת של גלי כבידה, הרי שאפשר היה למדוד את גלי הכבידה, הנגרמים וניפלטים כתוצאה מתנועת שני החורים השחורים, וזאת על אף זמן המחזור של כמאה שנים של תנועתם ההדדית. הרי גלי הכבידה הינם עיקום המרחב הנגרם ע"י תנועת המסות. התדירות העצמית של גלי הכבידה, אינה בהכרח תואמת את תדירות הסיבוב של המסות.
ככל הידוע עד כה, טרם נמדדו גלי כבידה. אני משאר כי אם יצליחו למדוד גלי כבידה הרי שקל יותר יהיה למדוד את גלי הכבידה הנפלטים ממקורות קרובים בהרבה, למשל מחורים שחורים בגלקסיה שלנו או בגלקסיות קרובות .
נקודה:
מדובר בחורים רחוקים זה מזה המשלימים מחזור ב 100 שנה.
זה אומר שאם בכלל יש גלי כבידה שאנו יכולים לחוש בעוותי המרחב שהם יוצרים הרי שנחוצות 100 שנה כדי לחוש בהם.
לכן, מן הסתם, אין נתון כזה כרגע.
אני נוטה להאמין שאם וכאשר גלים כאלה יתגלו הם ינבעו מחורים שחורים הרבה יותר קרובים זה לזה – כאלה שיקיפו זה את זה תוך שניות – מקסימום.
אין משהו על גלי כבידה?
מרתק , תודה רבה על המידע