ארתור סי. קלארק: חייבים למנוע את הסכנה

כיצד צריכה האנושות להתכונן לסכנה של פגיעת אסטרואידים בכדור הארץ

ארתור צ’ארלס קלארק

המאמר נכתב בשנת 1995 לאחר ההתנגשות של שומייקר לוי 9 בצדק

קולומבו, סרי-לאנקה
“בשעה 09:46 לפי שעון גריניץ’ בבוקר ה-11 בספטמבר בקיץ היפה להפליא של שנת 2077 ראו מרבית תושבי אירופה כדור אש מסמא עינים מופיע במזרח השמים… במהירות של 50 קילומטר לשנייה נחתו 1,000 טונות של סלעים ומתכת במישורי צפון איטליה והרסו בתוך דקות לוהטות הישגים שהושגו בעמל שנמשך מאות שנים. הערים פדואה ווארונה נמחקו מעל פני האדמה, ושארית תפארתה של ונציה שקעה לנצח במצולות הים, כאשר מימי הים האדריאטי שטפו בסערה את היבשת בעקבות מהלומת הפטיש שניחתה מהחלל.
“לאחר ההלם הראשוני הגיבה האנושות בנחישות ואחדות שלא נראו כמותן בשום עידן קודם… זו היתה תחילתו של פרויקט ‘משמר החלל'” (שנועד להגנה על כדור הארץ מפני גופים חלליים פולשים). (“מפגש עם ראמה”, 1973).
*
מיד לאחר שרסיסיו האחרונים של כוכב השביט שומייקר-לוי התרסקו לתוך כוכב צדק בחודש שעבר, התבהרו לזמן מה שמי המונסון מעל ביתי בקולומבו, ואני מיהרתי להציב את הטלסקופ הרגיש בן ה-14 האינצ’ים שלי. לא ציפיתי לראות דבר מה, כך שכמעט לא האמנתי למראה עיני בשעה שהבחנתי בבירור בשורת חבורות כהות שהתפשטה לרוחב חצי הכדור הדרומי של הכוכב. כמה נפשות בעלות דמיון העלו את הסברה, שכוכב השביט אכן יכול להתנגש בעוצמה אדירה הרת אסון בצדק, אבל תוצאת הדבר תהיה קוסמטית בעיקרה (כיוון שצדק מאסיווי כל כך והוא עשוי גז), ובוודאי לא תהיה לכך השפעה על כדור הארץ. אבל ההתנגשות הספקטקולרית בין כוכב השביט שהתגלה לא מכבר ובין הכוכב הגדול ביותר של מערכת השמש עוררה תשומת לב חדשה ופתאומית לאיום אמיתי: הסיכוי שכוכב שביט או כוכבית סוטים ממסלולם יפגעו בכדור הארץ והאפשרות שיחוללו הרס וחורבן.
לפיכך “פרויקט משמר החלל” הדמיוני שתיארתי בספרי ב-1973 החל כעת במציאות, אם יאשר הקונגרס תיקון לחוק הסמכת נאס”א מ-1994 המטיל עליה לזהות ולקטלג בתוך 10 שנים “את המאפיינים המסלוליים של כל כוכבי השביט והכוכביות בני קוטר של יותר מ-1 קילומטר החגים מסביב לשמש וחוצים את מסלול כדור הארץ”.
אף שתיקון זה דורבן על ידי כוכב השביט שומייקר-לוי, הוא בעצם תולדה של “סדנה בינלאומית לאיתור גופים בסמוך לכדור הארץ”, שאורגנה בידי נאס”א ב-.1992 מתוך קריצה ל”פגישה עם ראמה”, כונה הדו”ח הרשמי של סדנה זו בשם “סקר משמר חלל”. אני תוהה מה היה תומאס ג’פרסון תושב על התפתחויות אלה לנוכח דבריו המפורסמים כאשר שמע על מטאוריט שנפל בניו-אינגלנד: “אני מעדיף להאמין ששני פרופסורים יאנקים שיקרו מאשר שסלעים נפלו מהשמים”. איש בוודאי לא היה מעלה בדעתו באיזו מהירות ודרמטיות ייהפך אירוע קוסמי, הנראה כה מרוחק מענייני היום יום, לפריט חדשות בזמן צפיית שיא.
לנוכח ההתנגשויות שהתחוללו במאה זו בלבד – המקרה הבולט ביותר הוא של כוכב השביט, או הכוכבית, שהתפוצץ ב-1908 בסיביר בעוצמתן של 20 פצצות מימן – אפשר להעלות טיעון טוב מאוד בזכותו של סקר גלובלי על הסכנה האפשרית, בעיקר משום שההוצאות המחולקות בין אומות יהיו בטלות בשישים לעומת מרבית תקציבי ההגנה הלאומיים.
קרוב לוודאי שרבים יעדיפו לא לדעת על יום דין קוסמי ממשמש ובא, אם אי אפשר לעשות דבר כדי למנוע אותו. אבל בזמן התראה מספיק – ואנו מקווים שמשמר החלל יספק ארכה זו – נהיה מסוגלים לספק את הטכנולוגיה הדרושה להדוף או אפילו להרוס פולשים כאלה מהחלל החיצון.
קיימות לפחות שלוש דרכים להסיט כוכביות קרבות, או את בני דודן, כוכבי השביט. הגישה הראשונה היא שפת הכוח: השליכו על המפלצת פצצה גרעינית. פצצה גדולה דיה – קרוב לוודאי מסדר גודל של כמה מיליארד י טון טי-אן-טי – תוכל לפוצץ פולש לרסיסים רבים, אבל זה לא ימנע בהכרח כמה מהחלקים להמשיך בדרכם היישר אלינו. אך לפחות במקום חורבן מאסיווי באזור אחד עלול להיות נזק מינימלי הנפרש על אתרים רבים. מיותר לומר שמהלומת מנע כזו זוכה לתמיכתם של מתכנני פצצות נלהבים, הסובלים באחרונה מתעסוקה מועטה מדי.
אולי פתרון טוב יותר יהיה זה שאימצתי ברומן אחר שלי, “קורנס האלוהים”, שבו מאתרים כוכבית קטלנית שנה לפני מועד התנגשותה עם כדור הארץ, וכך יש לאסטרונאוטים די זמן להטותה למסלול לא מזיק על ידי התקנת מדחפים רקטיים על משטחה.
אם יעמוד לרשות העולם זמן התראה מספיק – לפחות כמה שנים – אפשר היה לעשות זאת בכמויות אנרגיה צנועות מאוד. הסטה ראשונית של כמה סנטימטרים בלבד בתחילתה של דרך בת מיליוני קילומטרים רבים יכולה להבטיח שהכוכבית אכן תעשה את דרכה בלי לפגוע בנו. אף שאפשר לחשב את מסלולו של גוף מוצק כמו כוכבית מאות שנים מראש (ברגע שהגוף התגלה!) פתרון המדחף הרקטי עלול להצליח פחות עם כוכבי שביט. קרחונים מעופפים אלה מתחממים בהתקרבם לשמש ומתחילים לפלוט גז. “הינע הסילון” הנובע מכך גורם למיקומם העתידי להיות בלתי ודאי, כך שאם אי פעם נצטרך להסיט כוכב שביט הקרב אלינו, יהיה עלינו לעשות זאת תוך שמירה על שולי ביטחון משמעותיים.
פתרון אלגנטי עוד יותר הוצע בידי מדענים בנאס”א ובמקומות אחרים: “הפלגה סולארית”. התוכנית היא לחבר מפרש מתכת ענקי וקל משקל לכוכב השביט או לכוכבית, שכך יקלוט את הלחץ הזערורי אך המתמשך שמפעיל אור השמש. לרוע המזל, ההאצה הנגרמת על ידי לחץ חלש זה תהיה כה מינימלית עד שכדי להשתמש בו ביעילות יידרשו שנים, אולי עשרות שנים, של התראה מראש.
כל אותם פתרונות יהיו טעונים השקעה נרחבת בפיתוח טכנולוגיה חדשה, ואנשים האומרים “מדוע לבזבז כסף על החלל?” חייבים לזכור את הדינוזאורים. הסברה הרווחת עליהם כיום היא שהשמדתם נגרמה, או לפחות הואצה, בהשפעת מטאוריט ענקי שנחת על כדור הארץ לפני כ-65 מיליון שנה. למחויבותה הגוברת של נאס”א לזהות גופים מאיימים בחלל יכול להיות רווח נוסף: הדבר עשוי להפיח השראה חדשה בתוכנית החלל המקרטעת של אמריקה ולהחזיר מקצת הקסם האבוד של עידן אפולו.

מחבר המאמר, סופר מדע בדיוני שכתב בין השאר את “:2001 אודיסיאה בחלל”, הוא אבי לוויין התקשורת