70 שנה אחרי מותו של אבי הפסיכואנליזה, טוענים החוקרים כי הצליחו לשים את האצבע על התפישה הלא מודעת, ואף לאפיין את הפעילות המוחית שעומדת מאחוריה
כאשר פרסם זיגמונד פרויד את ספרו “פשר החלומות”, הוא הכריז על גילוי מרעיש בדבר מבנה הנפש האנושית: לטענתו, בבסיסם של חיי הנפש, מתחת לרובד הדק של המודעות, יש עולם מלא של מחשבות, משאלות ודחפים לא מודעים. פרויד טען שהליכי מחשבה מסובכים מתרחשים באדם מבלי לעורר את תודעתו. אך מכיוון שהם לא מודעים, לא ניתן לזהות אותם באופן ישיר, אלא רק להסיק את קיומם על סמך ההשפעה שלהם על מחשבות מודעות – כמו בדוגמה הפרוידיאנית המוכרת: החלום.
מושג הלא מודע של פרויד חולל מהפכה תרבותית ושינה את האופן שבו אנו תופשים את נפש האדם. אך 70 שנה אחרי מותו של אבי הפסיכואנליזה, קיומו ומהותו של הלא מודע הם נושאים שנויים במחלוקת בין הפסיכולוגים. כעת, טוענים חוקרים מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב שהצליחו לשים את האצבע על התפישה הלא מודעת, ואף לאפיין את הפעילות המוחית שעומדת מאחוריה.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Cognitive Neuroscience, מבוסס על עבודת הדוקטורט של מוטי סלטי, יחד עם ד”ר דומיניק לאמי ופרופ` יאיר בר חיים מאוניברסיטת תל אביב. כמו פסיכולוגים קוגניטיביים אחרים, סלטי מדגיש שהלא-מודע שבו עוסק מחקרו אינו זהה למושג שמזוהה עם תורתו של פרויד. “אנחנו לא מדברים על לא מודע עם טראומות ודחפים, אלא על תפישה לא מודעת. אתה מסתובב בעולם וקולט הרבה מאוד גירויים מסביב, אבל רק לחלקם הקטן אתה מודע”.
האפשרות להציג מסרים תת-ספיים המשפיעים על הקולט מבלי שהוא מודע לקיומם התגלתה כבר לפני כמאה שנה, ובמשך השנים אף עוררה תיאוריות קונספירציה מגוונות. בשנים האחרונות, התרחבו המחקרים בנושא קליטה לא מודעת – כמו קליטת דימויים ויזואליים המוצגים לפרק זמן קצר מדי כדי להיקלט בתודעה. כך למשל, מחקר שפורסם לא מזמן על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית טען שחשיפה סמויה לדגל הלאום מעודדת באופן לא מודע הצבעה למפלגות מרכז.
במחקרם החדש, סלטי ושותפיו ביקשו לבודד את הפעילות המוחית המתרחשת בזמן תפישה מודעת, ולהבדיל אותה מהפעילות המתרחשת בזמן תפישה לא מודעת. לשם כך, הם חשפו את משתתפי הניסוי לדימוי ויזואלי של ריבוע המופיע באזור על מסך המחשב, וזיהו את המקרים שבהם הם ראו את הריבוע מבלי להיות מודעים לכך.
במצבים כאלה, הנבדקים אמרו שלא ראו שום צורה, אך כשביקשו מהם לנסות לנחש איפה הצורה הופיעה, הם הצליחו לעשות כן בחלק משמעותי מהמקרים. “מתוך המקרים שהנבדק אמר שהוא לא ראה, ב-50% מהמקרים הוא מצליח בכל זאת לנחש”, אומר סלטי. “זה מראה שהתבצע עיבוד, אבל הוא לא מודע”.
בעודם משיבים על השאלות, הנבדקים היו מחוברים למכשיר EEG (אלקטרואנצפלוגרף) המודד את הפעילות החשמלית במוח. באופן זה, הם ניסו לבדוק באיזה שלב מתרחשת המודעות. “מה שהתוצאות מראות הוא שמודעות קורית יחסית מאוחר בתפישה, כמעט חצי שנייה אחרי שנחשפים לגירוי נהיים מודעים לו”, אומר סלטי. לדבריו, הממצאים רומזים שכאשר יש לנו תחושה שרצינו לבצע פעולה מסוימת, תחושת הרצון באה לעתים אחרי שהפעולה כבר בוצעה. “ברמה הפילוסופית, זה מעלה שאלות לגבי הרצון. אם אתה מודע לגירוי בשלב כל כך מאוחר, כבר אחרי שאתה נותן תגובה, זה מעלה שאלות לגבי מה זה בעצם רצון. ברמה האישית, זה מטריד”.
17 תגובות
תת מודע מורכב מהרבה שלבים
תת מודע מחובר לחלק רוחני שמקורה מנשמה הנמצא במוח ונשלט מכוח רוחני הנובע מאור אולקי חי וקיים שרוצה להעביר מידע אמת ולבני אדם אין מספיק שכל ידע ורצון להבין מה זה בן אדם שיצר אלוקים חי וקיים.
הרצון כבר היה זה לא הפעם הראשונה שנחשף לגירוי
יגאל ג:
בכותרת מופיע דווקא "תת-מודע".
בגוף המאמר מופיעים ביטויים שונים עם "לא מודע" (כמו "תפיסה לא מודעת").
חוץ מזה – בהקשר הנוכחי – לדעתי אין כל הבדל בין השניים.
מהו ההבדל לדעתך? (בכוונה אמרתי "בהקשר הנוכחי" כי בהקשר כללי – "לא מודע" כולל גם דברים נוספים – כאלה שאפילו לא נתקלנו בהם מעולם – למשל – אני לא מודע לפעילותו של קלינטון בדיוק ברגע זה).
אלומה:
התשובות לכל התהיות שהעלית נמצאות בתגובה 7 שלי.
בגדול אמרתי שם שהמאמר מנכס לעצמו תוצאות שהושגו במחקרים אחרים ולא במחקר המתואר.
האמת היא שגם במה שמתואר במאמר עצמו כבר נתקלתי בעבר.
הסיבה לכל זה מתוארת לדעתי נכון בתגובתו של אריה סתר.
כל זה אינו עושה את המסקנות לבלתי נכונות! כל המסקנות המוצעות במאמר אכן גובו במחקרים ותוכלי למצוא קישורים למידע על חלק ממחקרים אלה בתגובה 7.
חברים, הערותיכם נכונות. הביאו בחשבון את העובדה שהדברים נכתבים על ידי מחלקת יחסי ציבור של האוניברסיטה, אמנם תוך שיתוף עם הפקולטה/המחלקה הרלוונטיים – אבל יש בעיות. היחצנים לא בדיוק מתמצאים בחומר והמחלקה הרלבנטית – הכל נראה להם ברור ומובן, כי הם עוסקים בנושא כל הזמן ואחרי שהדברים שלהם פורסמו בז’ורנל, קשה להם להיכנס לראש של קורא אובייקטיבי וביקורתי והם מפספסים את השיבושים שהיחצנים אחראים להם. אנו עדים לכך שוב ושוב בהרבה פרסומים של מחלקות שונות ואוניברסיטאות שונות וגם בנושאים אחרים מחוץ לאקדמיה, כאשר היחצנים מפיקים הודעות לעיתונות עם פגמים. העורכים (כמו עורך הידען), אינם יכולים לתחקר ולשכתב כל הודעה שהם מקבלים וברוב המקרים מפרסמים אותה כלשונה. הפיתרון הוא שהיחצן יהיה איש אשכולות בהרבה תחומים אך זה קשה להשגה. אנו נמשיך אם כך לבקר את החומרים המוגשים לנו על ידי היחצנים וזה יהיה חלק מהדיון הפורה כאן באתר.
חברים,
מיכאל, המאמר משתמש בביטוי "לא מודע" ולא "תת מודע". אני אמנם מניח שהתכוונת בדבריך לאותו הדבר, אולם בכל זאת יש הבדל מסוים.
אלומה,
הכוונה בהפרש הזמנים היא, שלעתים קרובות, התגובות שלנו מתבצעות בהשפעת חלקים של המוח שאיננו מודעים להם. הדוגמה של נסיעה ברמזור אדום לא שייכת כי היא מעידה על קליטה שגויה של נתונים במוח (חשבת שהרמזור התחלף) ולא על פעולה הנובעת מהלא מודע. החלטות ותגובות רבות שלנו נגזרות מתהליכים מוחיים שאין אנו מודעים להם, ויותר מכך, שאין לתודעה שלנו גישה אליהם, ועם זאת הם משפיעים עלינו. בהמחשה קיצונית (לדבריה של עדה למפרט, למשל), התודעה שלנו עסוקה כל העת בלתרץ מדוע אנחנו עושים דברים שביצועם הוחלט על ידי הלא מודע.
השימוש ב-EEG נועד לאבחן את הרגע שבו המוח מבצע פעולה באזור מסוים, ואני מניח שהוא חובר לאזור הנחשב למקומה של התודעה (או לחלק המתאים שלה) והפעילות שבו העידה על "קליטת" מראה הריבוע בתודעה.
התחושה שלי היא שמי שהעביר את הידיעה לעיתון חטא למחקר (אולי מפני שלא הבין אותו) או שיש פה נסיון להודיע משהו בלי לחשוף פרטים. מכל מקום, הידיעה כולה סתומה למדי.
אה ועוד משהו….
כותרות בומבסטיות כאלה מתאימות לעיתון ידיעות לא לאתר הידען…
חשוב שיהיה קשר עובדתי חזק בין הכותרת לכתוב בהמשך……..
א. זה שראיתי ריבוע ומודעת לכך שראיתי את הריבוע רק חצי שניה לאחר מכן,עדיין לא מוביל למסקנה שאני אעשה דבר מה ורק אח"כ אהיה מודעת למה שעשיתי.
יש הבדל בין קליטה חושית לבין תהליכים פנימיים של רצון ורגש שמובילים להחלטה לעשות דבר מה.
אמנם ישנם מקרים בהם אנו מגיבים לפני שאנו חושבים או אולי אפילו בניגוד למה שה"מחשבה" אומרת לנו, למשל במצבים שאנו מגדירים כתגובה אינסטינקטיבית, או מצבי תגובה הנובעים ממצבי לחץ קיצוניים או כתוצאה ממצב ריגשי קיצוני, אבל עדיין תלוי על איזה סוג של פעולה אנו מדברים.
כי חצי שניה אחרי שהתחלתי לבצע משהו בדרך אני כבר עשויה לחשוב שזו טעות ולעצור את עצמי. (כמו התחלת נסיעה למשל ברמזור אדום ומיד עצירה). אמנם זה תהליך עצבי שונה אבל הדוגמה הייתה רק כדי להמחיש את התהליך.
ב. ן לא ברור מהמאמר איך ע"י חיבור EEG הבינו שהייתה מודעות?
הרי כפי שזה מוצג במאמר הם לא היו מודעים לעובדה שראו את הריבוע גם בשלב מתן התשובות אלא פשוט "ניחשו" כלומר תשובתם הייתה "ניחושית" אבל עדיין לא מודעת.
יותר מכך אם נחזור למסקנת המחקר:
כמו כן לא ברור מהמאמר איך הצליחו לבדוק את שלב המודעות?
אז קיימות שתי אפשרויות
1. החוקרים הסיקו מסקנה בלתי מתקבלת על הדעת
2. המחקר לא הוצג כהלכה כאן באתר (ואז נשאלת השאלה אז מה הטעם )ויש סיכוי סביר יותר שזו התשובה היותר נכונה.
ואפשרות נוספת שזה הרגע נעשיתי מודעת לה היא:
שאולי פיספסתי משהו דהיינו לא הבנתי את הכתוב?!!?!
אשמח אם "תאירו" את עיני גם אם באיחור של יותר מחצי שניה
התוכנית Horizon של הBBC עשו על הקטע הזה שהתודעה בוחרת לפני שהמודע יודע את זה, פרק.
הפרק נקרא The Secret You . הצפייה בפרק באולמות היוטיוב הקרובים לביתך.
הנושא כבר נידון כאן רבות ואין לי כוח לחזור על מה שאמרתי בדיונים אחרים אבל:
איריס:
אין למידע שאנחנו יודעים מבלי להיות מודעים אליו שם אחר.
זה נקרא “תת מודע” ואין כל פסול בשימוש במילה רק אם יש מי שבטעות מייחס אותה רק למה שפרויד התכוון אליו. לכן טוב עשה הכותב שהשתמש במילה “תת מודע” וטוב גם שהוא הסביר שהוא מדבר על דבר שונה מזה שפרויד דיבר עליו.
אגב – יש גם תת מודע מן הסוג שפרויד דיבר עליו ולכן לא ייתכן שטענה זו שלו הופרכה בכללותה (לא זמן קצר אחריו ולא בכלל).
את מוזמנת לקרוא את הספר “תעתועי המוח” של הנוירו-פיזיולוג הידוע רמצ’אנדראן ולהיווכח בכך.
את מוזמנת גם להתבונן פנימה ולנסות לתת לעצמך דין וחשבון על המנגנון שבאמצעותו מספרת לנו תודעת החלום כל מיני סיפורי מעשיות על הסיבה לכך שאיננו יכולים להשתין כרגע – רק כדי שלא נשתין במיטה.
אדי:
האם באמת לא שמת לב לכך שהמאמר מדבר על ניסוי המדגים סוג של ידיעה שלא סתם מקדים את התודעה אלא שלעולם לא מגיע אליה?
אני מוצא לנכון להזכיר כאן שוב, בפעם המי יודע כמה, את הקישור הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=d35nFvb1Wh4&feature=channel_page
נקודה:
אינני יודע כמה נוירולוגיה הייתה בימיו של פרויד וברור שהוא לא הבין שלא ניתן לחקור את הנפש באמצעותה (ולדעתי – לו “הבין” זאת הוא היה שוגה).
דם לבן:
המחקר הזה מנסה לנכס לעצמו תוצאות של מחקרים אחרים.
הוא עצמו כלל לא עסק ברצון.
מחקרים אחרים מראים שיש “רצון” לא מודע שקודם לרצון המודע (וגם לפעולה).
אתה יכול לראות זאת בקישור שהבאתי לעיל וגם בקישור הבא:
http://davidrosenthal1.googlepages.com/libet.pdf
נחום ו:
אני מסכים אתך לגמרי.
כתבת חלק מן הדברים אליהם התכוונתי כשאמרתי למעלה שאין לי חשק לחזור על הכל.
תחפשו את ה- Blue Brain Project
האם מדע יכול לתאר רגשות?
אני חושב שסופו של דבר, כמו שגילו בתורת הקוונטים, שלא ניתן לתאר תופעות מסויומות בעזרת המדע המודרני ושהמתבונן משפיע על תוצאות הניסוי, נגיע לאותה מסקנה על אופן פעולת המוח האנושי.
אולי בעתיד בעזרת מחשב קוונטי יהיה ניתן לבנות את המוח האנושי…
יש שני סוגים של רצון וכוונה.
רובן הכמעט מוחלט של כל הפעולות שעושה האדם הן מעין-אוטומטיות, ולא קודמת להן החלטה מודעת, רצון מודע או כוונה. זו עובדה ידועה ואין כאן המקום להאריך בה.
זה אינו שולל את עקרון הבחירה החופשית, שכן למרות שהאדם לפי דבריי הוא כאילו רובוט "מתוכנת מראש", הוא בוחר כיצד לתכנת את עצמו, ובידו לשנות את התיכנות שלו.
כך, למשל, אני יכול ללמוד אמנויות לחימה שגורמות לי, במקרה בו אני מותקף, להגיב אוטומטית בעוצמה ולפגוע קשה ואף להרוג את התוקף. הפגיעה או ההריגה של התוקף היא במקרה כזה אוטומטית ואינה נעשית מתוך רצון וכוונה. אולם, התיכנות שתיכנתתי את עצמי לעשות זאת, הוא אכן מודע, ולגביו יש לי בחירה חופשית ואחריות אישית.
לא הבנתי איך זה יכול להיות שהרצון מגיע לאחר המעשה, הרי הכוונה קודמת לפעולה(?), תמוה משהו
איריס, פרויד היה רופא נוירולוג ומדען לכל דבר. הוא הבין לאחר הרבה שנים של מחקר שלא ניתן להבין את הנפש דרך הנוירולוגיה ולכן הוא עבר לפיתוח תאוריות בתחום של הנפש בדבר טיבה של הנפש, תאוריות כאלו לא יכולות להיות מדעיות, והוא היה מודע לכך.
“מה שהתוצאות מראות הוא שמודעות קורית יחסית מאוחר בתפישה, כמעט חצי שנייה אחרי שנחשפים לגירוי נהיים מודעים לו”, אומר סלטי”.
– מה כאן החידוש ? מה לא ידענו עד כה שלוקח זמן עד שאנו מגבשים מודעות לגרוי? זה ממצא שנמדד כבר בשנןת השמונים של המאה הקודמת!
“לדבריו, הממצאים רומזים שכאשר יש לנו תחושה שרצינו לבצע פעולה מסוימת, תחושת הרצון באה לעתים אחרי שהפעולה כבר בוצעה”.
– גם זה ממצא ידוע, ויש על כך פרשנויות מדעיות שונות – הרבה יותר ממה שיש לחוקרים פורצי הדרך המהפכנית (‘זיהינו את הפעילות המוחית שלהתת מודע’) לומר.
אני מקווה שהמחקר הוא פחות טריויאלי ממה שהוא מצטייר, ושהיומרנות של החוקרים נובעת רק מבומבסטיקה של עיתונאים.
הכותרת מתאימה לYNET
החוקרים מסבירים שאין קשר לתת מודע של פרויד ומדברים על פעילות בלתי מודעת. חבל שדווקא בהצגת התגלית כותב המאמר מנסה לבלבל את הקוראים כדי להשיג איזה סקופ שמופרך לאחר קריאת המאמר המלא.
הפסיכולוגים החוקרים ודאי אינם שמחים להיקשר לשמו של פרויד שפעל בדרכים אנטי מדעיות והוריש לנו תיאוריות בלתי מבוססות שהמתינו מעט מאוד עד להפרכתן.