סרנדיפיות היא הכישרון לגלות שאומנם נמצא הפתרון לבעיה השנייה. לא אחת המדענים המגלים אינם ערים למלוא משמעות הממצאים ועמיתיהם הם הגומרים את המלאכה
בעקבות סקירתו של אבי בליזובסקי על הסופרנובה שנצפתה בעת היווצרותה (“הידען” 22.05.08 ) ברצוני להעיר כמה הערות על גילויים סרנדיפיים. כותב בליזובסקי כי אליסה סודרברג מאוניברסיטת פרינסטון שעמדה בראש הצוות הבינלאומי שחקר את האירוע “ציינה כי מדובר בתגלית אקראית (Serendipity)”. אולם לא כל גילוי אקראי הוא סרנדיפי.
את המונח “סרנדיפיות” טבע הורס וולפול (Horace Walpole) . במכתב שכתב לידידו ב-28 בינואר 1754 הוא מספר שהמציא את השם הזה לאחר שקרא “מעשייה מטופשת” ושמה שלושת הנסיכים מסרנדיפ (Serendip הוא השם העתיק של ציילון היא סרי-לנקה). שלושת גיבורי המעשייה נהגו לגלות דברים שלא חיפשו אשר נקרו על דרכם. מילון אוקספורד מגדיר את המונח כך: “הכישרון לגלות באקראי גילויים מוצלחים בלתי צפויים”. המילון מוסיף הגדרה חדה יותר: “לחפש דבר אחד ולמצוא דבר אחר”. זה מזכיר לנו את סיפור שאול אשר חיפש אתונות ומצא מלוכה.
המדענים ההולכים בדרך זו פועלים בצורה מכוונת לפתור בעיה א' אולם פותרים בסופו של דבר בעיה ב', שלא היו ערים לה מלכתחילה. סרנדיפיות היא הכישרון לגלות שאומנם נמצא הפתרון לבעיה השנייה. לא אחת המדענים המגלים אינם ערים למלוא משמעות הממצאים ועמיתיהם הם הגומרים את המלאכה. במקרה גילוי הסופרנובה הייתה סודרברג בהרצאה. היא ביקשה לכוון את הטלסקופ לכיוון מסוים כדי לצפות בסופרנובה מסויימת וכאשר היא יצאה מחוץ למצפה, היא ביקשה מעמיתה להשגיח על הנתונים עבורה. ואז נצפה הבזק אשר התברר שמקורו היה כוכב אחר בדיוק בעת שהפך לסופרנובה. היה זה אפוא גילוי סרנדיפי על פי המתכונת של שאול, האתונות והמלוכה.
אחד מהמקרים הידועים ביותר של גילוי סרנדיפי בהיסטוריה של המדע הוא גילוי הפניצילין. המגלה, אלכסנדר פלמינג, שם לב שבכלי המכיל תרבית חיידקים, שמכסהו לא נסגר כהלכה, גדל עובש על השטח החשוף ואילו החיידקים מתו. אפשר שהדבר קרה גם לפני כן, אלא שהחוקרים הניחו אל נכון שצריך להדק כראוי את המכסה. פלמינג, לעומתם, עמד על המשמעות החשובה של הממצא: העובש חיסל את החיידקים. הגילוי היה סרנדיפי על-פי הפרשנות לעיל: הבעיה המקורית הייתה הופעת העובש ואילו הבעיה השנייה שנפתרה שלא במתכוון הייתה הצורך בהדברת מחלות הנגרמות על-ידי חיידקים. ישנן דוגמאות רבות נוספות מתחום הרפואה. אלו הם גילויים תצפיתיים/ניסויים. בספרי “מהאמבה עד איינשטיין” (2002) אני מביא בעיקר דוגמאות מתחום הפיסיקה התיאורטית.
טענתי העיקרית היא שהסרנדיפיות במדע אינה תופעה שולית הראויה לכל היותר לאזכור בהיסטוריה של המדע במדור האנקדוטות. הגילויים הסרנדיפיים הם המאפשרים את פריצות הדרך המשמעותיות במדע. הסרנדיפיות מקנה למדע את צביונו הלא-מכוון: המוח האנושי יוזם תוכניות מחקר האמורות לשאת פירות בתחומים מוכרים ואילו הסרנדיפיות מאפשרת למדע לסטות מהמסלול המתוכנן לעבר תחומים לא-נודעים של הטבע. העיקרון של גילוי עיוור המתממש בתופעת הסרנדיפיות אינו סותר את העובדה שמדענים פועלים בדרך כלל באופן מכוון לפתרון בעיות. ובאמת, כאשר מדענים מגלים גילוי סרנדיפי, אין הם מנחשים באופן עיוור או מגששים באפלה אלא עוסקים בפתרון בעיות ומשתמשים בשיטות בדוקות. אולם כיוון שהם ערים לבעיה א' ומנסים לפתור אותה, בעוד שהם פותרים בסופו של דבר בעיה אחרת, ב', מבלי שהתכוונו לכך, הרי הם מגיעים לפתרון הבעיה ב' באופן עיוור.
בשנת 1989 פרסמתי יחד עם יובל נאמן מאמר על נושא זה בכתב העת Studies in History and Philosophy of Science היוצא בקמברידג'. שם המאמר הוא: “Serendipity as a Source of Evolutionary Progress in Science בעקבות זאת התפרסמה גם כתבה על המאמר בעיתון המדע.New Scientist מאמר שלי בעברית “יצירתיות עיוורת” התפרסם בעיתון “גלילאו”.
16 תגובות
רענן:
אין כל טעם להצטער על חוקי הטבע.
צריך רק ללמוד לנצל אותם בצורה הטובה ביותר.
בכל מקרה – אם מדענים היו פותרים רק שאלות שהם מנסים לפתור – העולם היה מתקדם הרבה פחות מהר.
הבעיה העיקרית בעולם דמיוני שבו נפתרות רק שאלות שנשאלות היא בכך שבני אדם כלל לא מסוגלים לשאול את כל השאלות החשובות ולכן זה דווקא טוב שהטבע נותן להם פה ושם תשובה לשאלה שלא שאלו.
הסרנדיפיות של הגילויים המדעיים היא דבר שלילי ומצער, אם המדע היה יכול להתקדם ישירות למטרות שהוא מציב לעצמו זה היה הרבה יותר טוב. היה אפשר להכניס מדענים לחדר לתת להם לשבור את הראש בפיתרון לבעיה מסויימת והם היו פשוט מצליחים לפתור אותה.
נקודה
גם וגם
🙂
נקודה,: כנראה שמדובר בווירוס
אם אני חושב שיש לי בעיה במחשב בלוח אם שגורם למחשב לקרוס מידי מספר דקות, ולאחר מחקר ממושך מתגלה הוירוס שגרם לבעיה, האם מדובר בסרנדיפי?
מתן:
המאמר לא התייחס לתופעה כאל נס ואפילו טען שהיא אחראית לחלק ניכר מהתקדמות המדע – הרי לא ייתכן שמישהו יתייחס לדבר של יום ביומו כאל נס. הכתבה גם נועדה לעודד אנשים לשים לב להשלכות ה"צדדיות" של עבודתם כי ייתכן שהשלכות אלו תבאנה איתן תגלית חשובה יותר מזו שניסו לגלות.
יש טעם בשם מיוחד בדיוק כדי להעביר מסר זה – לכל מחקר יש את האמת שלשם אישושה או הפרכתה הוא תוכנן אבל, אם שמים לב, הוא עשוי להוביל לחשיפתן של אמיתות נוספות שהן לפעמים מהפכניות יותר (וזה הגיוני כי בדרך כלל מה שמנסים לגלות זה דבר שכבר ניחשו את קיומו על פי ממצאים אחרים ואז תיכננו ניסוי שיבדוק את הניחוש ואילו מה שלא תכננו לגלות אינו מוגבל על ידי כושר החיזוי של המדען)
למיכאל
שלא תבין אותי לא נכון אני כמוך גאה ונהנה כל פעם כאשר גילוי או המצאה חדשה מיתגלה אך רוצה לתת את המסר שלהיתייחס לגילוי מוטעה כאילו איזה נס שיש לכנותו במילה מיוחדת הריי זוהו נסיון לעשות את העכבר-הר הרי כל אותם הגלויים צלחו את מיכשול הגילויי רק כאשר המדען הראשי פינה את מקומו לראש רענן אשר אינו מרוכז בימלואו במעשה או כאשר המדען יצא מפוקוס ולא היה מרוכז במאה אחוזים בנעשה
חג שבועות שמח!!
מתן:
אבל אתה אומר ש"הסיבה שגילויים כאל קורים" היא ההתמקדות ואי היכולת לראות את היער בשעה שאני (בעקבות מחבר הכתבה) טוען שדווקא יכולתם של המדענים לראות מה קורה מסביב ולא להתמקד רק במטרה המקורית היא זו שגורמת לגילוי הסרנדיפי.
למיכאל
לא אני מראה את החרב הפפיות שביכשרון של האדם להיתרכז במשהו ולהיתאמץ מחשבתית עד לפיתרון הבעיה עד שמרוב עצים לא רואים את היער
מתן:
מה שאתה מתאר זו הסיבה להחמצתם של גילויים סרנדיפיים ולא הסיבה לגילויים. כל הגילויים הסרנדיפיים נתגלו דווקא (כפי שאמר המחבר) משום שהחוקרים (או עמיתיהם) הבחינו במלוכה למרות שחפשו את האתונות.
יופי של כתבה!
בכתבה שובש האיות של שמי באנגלית. האיות הנכון הוא:
Dr. Aharon Kantorovich
ההיסטוריה של המדעים מאששת בעליל את טענתו של ד"ר קנטורוביץ שלגילוי הסרנדיפי תפקיד מרכזי בהתפתחות הידע האנושי בכללותו. במעבר מהידוע לבלתי ידוע, בעיקר כאשר מתרחשת מהפיכה מדעית, יש, בהרבה מקרים, יסוד "פלאי" שאינו ניתן למישוג והנהרה אלא בדיעבד, לאחר התגלית.
דוגמא יפה לסרנדיפיות קרתה לפני כעשור ומחצה – והועילה בצורה בל תאמן למליוני גברים ברחבי העולם.היתה זו התגלית המישנית על ההשפעה המועילה העיקרית של תרופה שלימים נקראה בשם "ויאגרה".
התרופה נבדקה במקור כתרופה העשויה לשפר את תפקוד הלב. בשטח זה לא היו ממצאים מרשימים,אך אחד החוקרים השכיל לקשיב למטופלים עליהם נוסה החומר.למרות שלא היה שיפור לבבי משמעותי לא היו לגברים שבחבורת המטופלים כל תלונות על הטפול – והם דווחו על שיפור משמעותי ביכולת הזיקפה בעקבות נטילת התרופה – ושמחו להמשיך את הנסוי …
והשאר – היסטוריה ששינתה את כל הגישה לבעיות אי אונות הגבר שהייתה רווחת עד אז.
ובא לגבריות גואל – כפניציליו לנשמה חולה !
ואם כבר הזכרנו את פרופ’ יובל נאמן ז”ל, חובה להזכיר גם את סיפרו המעניין בנושא זה “סדר מן האקראי”. בשיחה שהיתה לאבי בליזובסקי עם יובל נאמן, אליה הצטרפתי גם אני, הסביר יובל שלדעתו הסרנדיפיות, או ה”שאוליות” כמו שלפעמים הוא קרא לתופעה, אינה גורם שולי כי אם דומיננתי בהתפתחות המדעית. הוא גם סיפר לנו שהוא עומד לפרסם ספר שמסקנותיו קיצוניות יותר מספרו “סדר מן האקראי”.
השיחה עם יובל הייתה במלאת לו שמונים, וחבל מאד שחייו מלאי הפעילות הסתיימו זמן קצר לאחר מכן.
יהי זכרו ברוך
שיהיה לנו סוף שבוע שקט
סבדרמיש יהודה
אפשר הגיד שהסיבה שגילויים כאלה קורים כאשר מדען ממוקד בצורה מלאה במשהו עד אשר אינו שם לב כלל למתנה שנפלה לחיקו אז בעצם גילוי סרנדיפי הוא המגבלה האנושית להיתמודד אם מיספר דברים בו זמנית
או יותר נכון להיכנס מפוקס ובו זמנית לצאת מימנו