ידענים: החושים | טכנולוגית מיחשוב | כללי

מאת 22 בדצמבר 2012 5 תגובות

מדענים באוניברסיטת ת"א מפתחים שתל חדשני שיוכל לשפר את ראייתם של עיוורים

טכנולוגיה שצפויה לשפר את איכות החיים של עוורים. מודל נסיוני של השבב במרכזה של מערכת ניסוי. תצלום: איתי נבו

טכנולוגיה שצפויה לשפר את איכות החיים של עוורים. מודל נסיוני של השבב במרכזה של מערכת ניסוי. תצלום: איתי נבו

כמעט 40 מיליון בני אדם בעולם הם עיוורים. בישראל נאמד מספרם ב-30,000. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-60% מהעיוורים איבדו את ראייתם בגיל מבוגר יחסית, בשל מחלות המיוחסות לגיל, בראשן ירוד – קטרקט – וניוון של הרשתית. פיתוח של המרכז לננו-טכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, יוכל – אולי – לסייע בעתיד הנראה לעין, לעיוורים שאיבדו את ראייתם בשל ניוון הרשתית. צוות המחקר שם שוקד על פיתוח שבב שיושתל בעין ויחליף את פעילותם של תאי הרשתית הפגועים: הוא יקלוט אור, יתרגם אותו לאותות חשמליים ויעביר אותם לעצב הראייה.

קבוצות מחקר רבות בעולם מנסות לפתח פתרונות דומים. היתרון של הפיתוח התל אביבי הוא שימוש בננו-טכנולוגיה לייצור מבנה המבוסס על צינוריות פחמן זעירות. "הבסיס של הטכנולוגיה הוא חומרים ננומטריים, שהחיבור בינם לבין המערכת הביולוגית מאפשר הפעלה עצבית של אותם תאים שאמורים להעביר את המידע למוח", מסבירה פרופ' יעל חנין, העומדת בראש המרכז לננו-טכנולוגיה. "אחד האתגרים הגדולים שעומדים לפני העוסקים בתחום הוא כיצד להפעיל בצורה היעילה ביותר את המימשק בין הרכיב האלקטרוני שאמור לתת את הסיגנל החשמלי, למערכת הביולוגית".

טכנולוגיה עתידית

השבב המיועד להשתלה יורכב מהצינוריות הזעירות, שאמורות להוליך את האות אל מערכת העצבים, ואליהן יתחבר חומר רגיש לאור שאמור לעשות את העיבוד מגלי אור לאותות חשמליים. כל ההתקן, שגודלו מילימטרים אחדים, נעטף בחומר רך שאמור למנוע ככל האפשר גירוי של הרקמה, כדי למנוע מתאי העין לדחות את השתל. פיתוח השתל ארך כמה שנים, וכעת עובדים החוקרים בין השאר על פיתוח שיטה להשתלת ההתקן בעין של יונק, לצד מחקר ושכלול הפעילות של עיבוד האור ותרגומו לאותות עצביים. מקצת העבודה נעשית בשיתוף קבוצות מחקר אחרות בישראל ומחוצה לה.

בין השאר מנסים החוקרים לפתח שתל עצמאי, שלא יהיה תלוי במקור אנרגיה חיצוני. "יש מספר פרוייקטים בעולם שעבדו עליהם בשנים האחרונות בתחום", אומרת פרופ' חנין. "הטכנולוגיה שאנו מפתחים היא טכנולוגיה עתידית, שאנו מקווים כי תדחף קדימה את הטכנולוגיה הקיימת כיום. אני מקווה שבעוד חמש שנים הדברים שאנו עובדים עליהם כיום יוכלו להישקל כאופציה להיכנס לטכנולוגיות האלה".

איכות חיים

מקווה כי ניסויים ראשונים בשבב החדש יוכלו להתחיל בתוך חמש שנים. פרופ' יעל חנין. תצלום: איתי נבו

מקווה כי ניסויים ראשונים בשבב החדש יוכלו להתחיל בתוך חמש שנים. פרופ' יעל חנין. תצלום: איתי נבו

חשוב להדגיש, גם אם הכל יצליח כמתוכנן, עדיין אין מדובר בשתל שיחזיר לעיוורים את מלוא ראייתם. העין האנושית פועלת במנגנון מורכב הרבה יותר מזיהוי פשוט של עוצמת אור. זה כמו פרוטזה של יד או רגל, אומרים החוקרים – תותב כזה אינו קרוב לביצועים של גפיים טבעיות, אבל הוא משפר מאוד את איכות החיים של המושתל. באופן דומה, הם מקווים כי השתל ברשתית יאפשר למושתלים להתמצא בסביבתם, להיות עצמאיים ולהנות משיפור ניכר באיכות החיים, תחילה לסובלים ממחלות ניוון של הרשתית, שאצלם עצב הראייה עדיין אמור להיות פעיל, ובהמשך אולי גם לסובלים מעיוורון מסיבות אחרות.

5 תגובות ל “לראות דרך השבבים”

  1. שאלת תם

    בינתיים, עד שהטכנולוגיה הזו תתפתח, האם אין אפשרות לבצע השתלת רשתית מתורם ?

  2. ענתי

    צריך להפריד בין האלקטרודה המעצבבת לחיישן האופטי ה CCD שלא חייב להיות בעין

  3. ניצן

    אופס

    הטכנולוגיה של זרנר – שימוש בתאים פוטו-וולטיים מתחת לרתינה (על, במקרה של ננו-רתינה) שקולטים את האור שנופל עליה וממירים אותו לאותות חשמליים בעזרת מקור כח חיצוני.

  4. ניצן

    מעניין!!!! (לא בציניות! זה באמת תיאור של דור העתיד)

    חבל שקצת חסר פירוט. האם הכוונה היא שכל צינורית פחמן תתפקד כאלקטרודה? האם השבב מעורר כל צינורית בנפרד? איך מחברים את הצינוריות לאלקטרוניקה (או במקרה של ננו-רתינה לתאים הפוטו וולטאים)?

    בתור אחד שיודע רק בכללי על צינוריות פחמן זה נראה מבטיח – מאפשר לעורר נוירונים בודדים או אפילו אחד בלבד. אבל איך מחליטים, ועוד יותר, איך בוחרים אחד ספציפי ו"דוחפים" לו ת'עירור המתאים?

    בתור אחד שקצת מכיר תתחום של נוירו-סטימולטורים הבעיה המרכזית היא להגן על הגוף מהאלקרוניקה, ולהיפך, תוך כדי שאתה מתחבר לעשרות (כיום), מאות (עתיד קרוב), אלפים (עתיד רחוק) של אלקטרודות.
    האלקטרודות מחוברות (פיזית) בצד אחד לאלקטרוניקה ובצד השני יושבות ברקמת הגוף. החיבור הזה צריך להיות הרמטי, ביו-קומפטבילי ולהחזיק שנים. זו כרגע אחת הבעיות המרכזיות אם לא ה עיקרית.

    סתם הערה. בגלל שהם הוזכרו בכתבה – הקונספט של ננו-רתינה הוא, לדעתי ומהמעט מאוד שאני יודע עליהם, הקונספט הכי מתאים בטכנולוגיה הקיימת. כמו פלנקר (יוסי מנדל – לגאווה הלאומית המאוד חשובה בימים אלה) הם לוקחים את הטכנולוגיה של זרנר אבל מספקים כח ללא חוטים.
    ב ה צ ל ח ה!!

    נ.ב. בתמונה, זה השבב עם צינוריות הפחמן או משו אחר?

הוספת תגובה

  • (will not be published)