מי יציל את צבי הים?

מיכל דותן לוין, מנהלת תחום תקשורת, תנועת המושבים מספרת על המרכז הארצי לצבי ים במכמורת

מאת: מיכל דותן לוין, מנהלת תחום תקשורת, תנועת המושבים

במסגרת סיור שערכה תנועת המושבים במועצה האזורית עמק חפר, זכיתי להצצה חטופה למרכז הארצי להצלת צבי ים, המופעל עי ידי רשות הטבע והגנים בשיתוף המגמה לחקלאות ימית בבית הספר מבואות ים. הצצתי ונפגעתי, לחיוב כמובן! ונמלכתי בדעתי לחזור לשם הכרות מעמיקה יותר עם צבי הים, ואכן כך היה.
כבר בכניסה למרכז קשה להתעלם מ”אלי מרקו” צב כבן 35, קטוע יד, המציץ מדי פעם מהבריכה וקוצר קריאות התפעלות ושמחה מהעוברים והשבים. במרכז מקפידים להפריד, עד כמה שניתן, בין הצבים הפצועים והמשוקמים, זאת לאור מספר סיבות: הצב מוגדר כבעל חיים יחידאי (סוליסט) בנוסף, צבים פצועים ומשוקמים עלולים להעביר מחלות וטפילים מהאחד לשני ולבסוף – צב הים החום הנו אגרסיבי ובנוסף לכל המתואר גם “נשכן”.
מרכז ההצלה הוקם בשנת 99′ על ידי יניב לוי, אז סטודנט נמרץ לביולוגיה ימית וכיום משמש כמנהל המרכז. המרכז מתפקד כבית חולים, אליו שולחים את הצבים הפגועים מכל קצוות הארץ וכמרכז ליצירת גרעין רבייה לצבים הירוקים הנמצאים בסכנת הכחדה קריטית בים התיכון.
בים התיכון מצויים 3 מינים של צבי ים ובמרכז ניתן למצוא שנים מהם: את הצב הירוק- שהינו, כאמור, בסכנת הכחדה קריטית ואת הצב החום, שמצבו פחות קריטי מזה של הצב הירוק, אך עדיין מוגדר בסכנת הכחדה על פי ה-IUCN (או”ם) ומחייב טיפול והשגחה מקרוב.
הצב הנו חיה נודדת וכאשר הצבה מעוניינת להטיל את ביציה יש לה מעין מנגנון ייחודי שמחזיר אותה בכל הטלה לחוף בו היא עצמה נולדה. צבים שלפני 50-60 שנה נולדו בחופי ישראל חוזרים היום להטיל את ביציהם, וכאן מתחילה הבעיה, שכן החופים עברו שינוי משמעותי במשך השנים (חובבי 4X 4 למיניהם, נדל”ן תיירותי וכו’), מה שמקשה על פעולת ההטלה ולעתים קרובות אף פוגע בביצים לאחר שאלה כבר הוטלו.
הצבים שזה עתה בקעו, נמשכים לעצם הכי בוהק מה שלעתים גורם להם ללכת לכיוון הכבישים במקום ללכת אל הים… נוסיף לזה את תרבות הבילוי על החופים, התאורה על החוף, המדורות, המסיבות ומה לא, כל אלה מבלבלים את הצבונים הקטנים שזה עתה בקעו מביציהם וכפי שהזכרתי קודם, נמשכים לאורות הבוהקים, תועים בחולות, נדרסים, נטרפים או גוועים ברעב.
בנוסף, נובעת ההכחדה גם מעומס הדיג הפוגע בצבים בצורה חמורה. הצבים מסתבכים בחוטי הדיג, נפגעים מהקרסים ולעתים קרובות נקטעות גפיהם, מחזה שכיח במרכז. שיטות הדיג הללו חוקיות ולא ניתן לאסור אותן אולם ישנם סוגי קרסים המפחיתים משמעותית את הפגיעה בצבים.
על מנת לנסות ולהגדיל את אוכלוסיית הצבים הירוקים, מפעיל המרכז את “הפרויקט הירוק”- יצירת גרעין רבייה של הצבים הירוקים. בפרויקט נלקחו צבונים שזה עתה בקעו והם מגודלים בשבי על ידי אנשי המרכז, במטרה להביאם לגיל בגרות מינית (בעקבות השבי והתנאים האידיאליים- בגרות מינית מוגדרת כבר מ-10 שנים ) , ליצור רבייה בשבי ואז לשחרר את הדור הבא לטבע.
בפרויקט מעורבים מתנדבים רבים: דייגים מיפו, התורמים את שאריות הדיג שלהם המשמשות מזון לצבים, סטודנטים מהמכללה הימית וחוקרים האוספים נתונים מצבים שמתים ונפלטים לחוף והכל מגובה בשיתוף פעולה חוצה יבשות. שיתוף פעולה זה הכרחי לשמירה על אוכלוסיית הצבים הירוקים על שום נדידתם של אלה, לאחר ההטלה.
ישראל חתומה על אמנת ברצלונה שאוסרת ציד לא חוקי ומחויבת מול העולם כולו להגן על צבי הים. צבי הים, משמשים לא אחת כדגל להגנה כללית על בעלי חיים רבים. אולי בשל העובדה כי באמת לא ניתן לעמוד בקסמיו של צב, שעה שלועס חסה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בצב קטוע גפיים.
תנועת המושבים הנה נושאת הדגל בשימורו ופיתוחו של המרחב הכפרי בישראל. ללא אוכלוסיית בעלי החיים הדרים בשכנות לנו, לא נוכל לשמור על מרחב כפרי ירוק לאורך זמן. מרחב כפרי ירוק מהווה את הגינה של המדינה ומייצר תועלות רבות כגון ריאות ירוקות, תוצרת חקלאית מגוונת, תיירות כפרית ופתרון הולם לבעיית מי הקולחין.
יש לפעול ולהביא לתודעת הציבור את החשיבות של שמירת חופים מוגדרים, שיהיו נקיים ממתרחצים, אתרי בילוי ובנייה. הים הוא ביתו של צב הים המוגן ועל כן כל מי שפוגע בים, אם על ידי זיהום ואם על ידי השחתת החוף, פוגע למעשה בחיה מוגנת זו ופוגע במרחב הכפרי כולו, ממנו נהנים כלל תושבי מדינת ישראל.