כך אמר מנכ”ל משרד המדע פרץ וזאן במסיבת העיתונאים בה הוצגו מסקנות וועדת החלל שהוקמה בעקבות התפוצצות עמוס 6 דבר שעשוי לסכל את מכירת חלל תקשורת לחברה סינית. פרופ’ חיים אשד, חבר הוועדה: תחום החלל יכול להגיע ליצוא של מיליארדי דולרים לשנה. מנכ”ל סוכנות החלל אבי בלסברגר: אם לא נאייש את נקודות השמים אנחנו עלולים להפסיד אותם
מפעילת הלוווינים בין אם זו תהיה חברת חלל תקשורת או חברה אחרת, חייבת להיות בבעלות ישראלית. כך אמר מנכ”ל משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל פרץ וזאן במסיבת העיתונאים בה הוצגו מסקנות וועדת החלל שהוקמה בעקבות התפוצצות עמוס 6. המלצה זו שנכתבה במפורש בדו”ח עלולה לסכל את מכירת חלל תקשורת לחברה סינית
בתשובה לשאלת עיתונאי האם הכוונה לכך שהפעלת הלוויינים תהיה בידי חברה ישראלית ובבעלות ישראלית – למנוע את רכישת חברת חלל תקשורת על ידי החברה הסינית אמר ואזן: בכוונה לא ציינו את שם החברה בדוח זו יכולה להיות חברה אחרת. זו צריכה להיות חברה ישראלית, בבעלות ישראלית, בידיים ישראליות. זו המלצה חיונית לשליטה של מדינת ישראל בתחום הזה.
ואזן: אורך החיים של לוויין הוא 15 שנה ונקבע גם שהמינימום לאיוש הוא ארבעה לוויינים, המתבקש הוא שצריך לייצר לוויין אחד כל ארבע שנים. הפער בין מחיר לוויין כמוצר מדף לסיוע לתעשייה הישראלית הוא 70 מיליון שקל בשנה הן לייצור והן למחקר ופיתוח. זה מה שהמדינה תצטרך להשקיע כדי לקיים את תעשיית החלל הישראלית.
שר המדע אופיר אקוניס – מדינת ישראל צריכה להחליט, לא שר המדע צריך להחליט, שר המדע יכול להמליץ. אני מסכים להמלצות של הוועדה החשובה הזו שפעלה בחודשיים האחרונים, אני ממליץ. עכשיו נביא את הנושא לפתחה של הממשלה והממשלה צריכה להחליט אם היא רוצה כמדינה להישאר עם שני לוויינים ובמצבי חרום המצב יילך ויחמיר. זו ההחלטה שצריכה להתקבל עליה במלוא ההחלטות. המשמעות של החלטה כזו היא דחיית המלצת הוועדה. אנחנו צריכים את הדברים הללו בכל ההיבטים, הביטחוניים, הכלכליים, היום יומיים הטקטיים והאסטרטגים. בדרך כלל יש הבנה מאוד גדולה בקרב שרי הקבינט המדיני-בטחוני וראש הממשלה. האם צריך כסף? צריך לדברים האלה כסף, הממשלה צריכה לקבוע סדר עדיפויות. אני חושב שבראייה של המציאות בסביבתנו המסקנה היא שכדאי מאוד יהיה לתקצב. הסכומים שננקטו הפעם – גם על בסיס דוחות קודמים שננקבו בהם סכומי עתק שלא תוקצבו. ההצעה הנוכחית היא ריאלית ולכן סביר שתיושם.
בתשובה לשאלת אתר הידען האם יש סיכוי שהתעשייה האווירית תייצא לווייני תקשורת ולא רק תייצר עבור מדינת ישראל? עד היום הם לא הצליחו בכך? ענה פרץ ואזן: אנחנו עוסקים בצרכים הדחופים של מדינת ישראל. כמובן ככל שהתעשייה האווירית תייצר יותר היא תהיה רווחית ותוכל גם לייצא. כמובן איני נגד יצוא זה.
פרופ’ חיים אשד, כמי שניהל את תוכנית החלל הביטחונית למעלה מ-35 שנים ובשש השנים האחרונות אני מלווה את תחום החלל האזרחי. החלל הצבאי הגיע להישגים מדהימים, לא אנחנו אומרים את זה. היה כאן לפני מספר שנים מפקד פיקוד החלל האמריקאי שהוא סדר גודל יותר מכל סוכנויות החלל בעולם והביע התפעלות מכל הלב.
הצד האזרחי היה אמור למנף את ההשגים של תחום החלל הצבאי, כמו היצוא הבטחוני – 8 מיליארד דולר לשנה וכמו הסייבר שלדברי פרופ’ בן ישראל, מגיע ל-6-7 מיליארד דולר לשנה.
הוועדה הוקמה על ידי שר המדע במהירות ובבהילות בעקבות המשבר בתחום לווייני התקשורת. עמוס 6 התפוצץ שלא באשמת התעשייה (האווירית) אלא באשמת ספייס אקס. נותרו לנו שני לוויינים ואנחנו צריכים ארבעה. עמוס 5 שבק לפני כשנה ועמוס 2 גומר את חייו. זה לא ניצול הזדמנות שכדאי לתמוך בחלל בגלל התפוצצות עמוס 6. זה בנפשנו. זו הזדמנות אסטרטגית. גם עסקית. זה יכול למנף את מדינת ישראל ליצוא של מספר מיליארדים כמו הסייבר.
אבי בלסברגר, מנכ”ל סוכנות החלל הישראלית אומר כי אחת הנקודות שהזכיר וואזן היא הצורך בשמירה על נקודות השמים. נקודות שמים הם כמו מים טריטוריאליים. באיזור הגיאוסטציונרי (רצועה מעל קו המשווה בגובה כ-36 אלף ק”מ שבה הלוויינים מקיפים את כדור הארץ אחת ל-24 שעות ולכן נראים כתלויים במקום אחד א.ב.) יש מקום למספר מוגבל של לוויינים. זה נכס אסטרטגי. יש צורך באישור דרך האו”ם אבל ברגע שהמדינה קיבלה את הנקודה הזו, זה לא שלה לנצח. אם היא לא תופסת את זה בצורה קבועה ורציפה, אחרי שלוש שנים שבהם לא היה לוויין בנקודה זו היא חוזרת לאו”ם למדינה הבאה בתור. נקודות השמים הם נכס אסטרטגי של מדינת ישראל. בנוסף, בכל נקודת שמים מקבלים גם תחום תדרים (כדי למנוע הפרעות בין לוויינים קרובים א.ב.) וגם זה חלק מהנכס.
עוד בנושא באתר הידען:
8 תגובות
דרור
בנוסף לדבריך – גם היקף השטח הדרוש לשיגור לווינים כבדים, לא בדיוק יכול להימצא במקום שבו כל סנטימטר נמצא במחלוקת.
המקום היחיד שבו ניתן יהיה לבנות משגרים כאלו הם באיזור הנגב. ולך תתווכח עם הבדואים…
101
שיגורים מישראל מבוצעים לצערנו לכיוון מערב כדי לא לעבור מעל ידידותינו שממזרח, מצפון ומדרום. מתוך כך, ישראל לא מתאימה לשיגור למסלול בינוני שלרוב הכיוון צריך להיות בזווית גבוהה לקו המשווה כלומר צפונה או דרומה, וגם לא לשיגור למסלול גאוסטציונרי שהוא בהגדרה מזרחה.
בנוסף לזה, משגר השביט אשר מונע בדלק מוצק לא ממש יתאים לשיגור למסלולים גבוהים, ולא יוכל לשמש בסיס למשגר גדול משמעותית, כך שהמשגרים שהצעת יהיו למעשה פיתוח חדש לגמרי.
ובכלל, מדינת ישראל לא ממש מצליחה להתחרות גם בשוק הייצור הבינלאומי. שביקשו סיבסוד של 70 מליון שקל לשנה לבניית לווין במשך ארבע שנים, מה שמסתכם בכ 280 מליון ש”ח (!!!) או כחצי מעלות הלווין.
אין לי בעיה עם האינטרסים של התעשיות הבטחוניות בשלב זה. האינטרס הלאומי והאינטרס שלהן נראים לי דומים.
מה שכן אין בישראל מה לדבר על פיתוח מנוע פלסמה או מנוע לייזר. זה אומר שישראל מגדירה חלל כגובה של לויין. יש פה מדעני לייזר מכל גודל וצורה, וגם פלסמה. התעשיות הבטחוניות מוכרות לכל מי שרוצה להערכתי ב 50 מילארד דולר – אולי אני טועה. אם ישקיעו 25 מיליון מי ימות.
פרץ וזאן, בלברג ואקוניס מדברים לעניין. השאלה אם לא ילחצו עליהם למעלה בעלי אינטרסים בממשלה.
מפתיעים אותי לטובה, כמינויים פוליטיים ציפיתי שיהיו אינטרסנטים נטו. יש פה גם אינטרסים. בלסברג בא מאלביט.
בעצם בעמדות שלהם בישראל צריך להיות עם ביצים ולא כל כך מדען.
במדינת ישראל יש כל מה שצריך כדי להקים תעשיית חלל משגשגת שתהפוך לחלק אינטגרלי מתעשיית ההיי-טק הישראלית. צריך רק מדיניות מכוונת שתתווה הממשלה ולהנחות את משרד הביטחון לפתח עוד 2 דגמים של משגר שביט, אחד למסלול בינוני ואחד נוסף למסלול גאוסטציונרי.
מישהו מדבר לעניין. לא הגיוני במדינת ישראל.