ידענים: המדע והחברה

מאת 24 בינואר 2009 28 תגובות

הרדיו המסורתי כפי שאתם מכירים אותו כיום- רשת ב', גלי צה"ל, גלגל"צ ודומיהם- עומד לחלוף מן העולם. הסיבה, כמו תמיד, היא הופעתו של שחקן חדש על הבמה: הפודקאסט. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על המהפכה הבאה

מיקרופון. מתוך ויקיפדיה

מיקרופון. מתוך ויקיפדיה

ראשית, מהו פודקאסט.

פודקאסט הוא קובץ אודיו- לרוב בפורמט mp3- שמכיל תוכנית רדיו רגילה, כמו כל תוכנית רדיו שאתם רגילים אליה. מה שהופך את הקובץ השגרתי הזה ל'פודקאסט' הוא אופן ההפצה שלו: המאזין נירשם לתוכנית הרדיו, ומקבל אליו למחשב את קובץ האודיו של התוכנית ברגע שזה יוצא לאור, באופן אוטומטי.

הנה דוגמא מוחשית. לתוכנית הפודקאסט שלי קוראים 'עושים היסטוריה!', והיא עוסקת במדע, היסטוריה וטכנולוגיה. בכל שבועיים אני מקליט פרק חדש של התוכנית, ומעלה אותו לרשת. למחרת, מאזין שמנוי על התוכנית מתיישב מול המחשב שלו, מפעיל תוכנה מתאימה- והפרק החדש שלי מגיע אליו למחשב. הוא לא צריך לגשת לאתר הבית של התוכנית, הוא לא צריך לזכור בכל כמה ימים יוצא פרק חדש לאור: אם יש תוכן חדש לתוכנית, התוכן החדש יגיע אליו. העיקרון הזה זהה לחלוטין, דרך אגב, גם לפודקאסטים של וידיאו, ולא רק לאודיו.

כעת, כשהמאזין מחזיק ברשותו את קובץ האודיו, הוא יכול לבחור איך הוא רוצה להאזין לו. הוא יכול להקשיב לו מול המחשב, או להוריד אותו אל נגן ה-mp3 הנייד שלו ולהקשיב לו כשהוא עושה גו'גינג, או לצרוב אותו על דיסק ולשמוע באוטו בפקקים בדרך לעבודה.

אתם יודעים, פעם שנאתי פקקים. הייתי עסוק בלחפש כל הזמן דרכים לעקוף את הפקק. הייתי בוחר מכונית מהנתיב השני ומודד בכל רגע נתון מי מאיתנו זוחל מהר יותר.

אבל מאז שגיליתי את הפודקאסטים, הכל השתנה. יש תוכנית רדיו מסוימת, של הבי.בי.סי, שמגיש מדען בשם ד"ר קארל שאני מאוד אוהב. הוא מצחיק, הוא שנון, הוא חכם- תוכנית מצוינת. הבעיה היחידה היא שהתוכנית הזו משודרת בלונדון, ולא סתם בלונדון, בשלוש לפנות בוקר. אם התוכנית של ד"ר קארל לא היתה משודרת כפודקאסט באינטרנט, אני לעולם לא הייתי מודע לקיומה, אבל היום אני מסוגל להקשיב לה כשאני תקוע בפקקים. מאז, אם מישהו לפני בפקק מתקדם מהר מדי אני צופר לו- שיאט, לאן אנחנו ממהרים?

יש כאלה שישאלו למה בכלל צריך פודקאסטים. הרי יש רדיו רגיל שאפשר להאזין לו בכל מקום!

התוכנית האהובה עלי ביותר ברדיו היא 'שעה היסטורית', עם הפרופסור מיכאל הר-סגור. 'שעה היסטורית' משודרת מזה כמעט שלושים שנה (!), בימי שישי בשעה שבע. תחשבו על זה, שלושים שנה, כל שבוע. מאות ואלפי פרקים לאורך השנים- ואני שמעתי לכל היותר שלושים מהם. וזו התוכנית האהובה עלי ביותר! מדוע הקשבתי לכל כך מעט פרקים? מכיוון שביום שישי בשעה שבע המשפחה שלי אוכלת את ארוחת שישי. אתם יודעים איך זה עם ארוחות יום שישי: לא רק שאסור לוותר עליהן, אני גם יושב באותו המקום בשולחן שישבתי בו מאז שהייתי בן ארבע.

אז נכון, יש רדיו רגיל- אבל פודקאסט הוא רדיו משודרג ומשופר. הפודקאסט לרדיו הרגיל הוא מה שהסלולארי הוא לטלפון הקווי: הוא מעשיר אותו, מרחיב אותו והופך אותו נגיש יותר. כמו הטלפון הסלולארי, גם הפודקאסט יחליף בהדרגה את הרדיו הרגיל, והכל בזכות ההמצאה הנפלאה הזו, האינטרנט, היכן שגברים הם גברים, נשים הם גברים, וילדים הם סוכני FBI.

לפודקאסט ישנן יתרונות נוספים ששווה להזכירם. הפרסום בפודקאסט, למשל, הוא פרסום יעיל ביותר. כשמפרסם רוכש זמן אוויר ברדיו או בטלוויזיה, הוא לא יודע באמת ובתמים כמה אנשים נחשפו לפרסומת שלו. הוא יכול לשלם עשרות אלפי שקלים תמורת הפרסום, אבל בדיוק אז קורה משהו מעניין 'הישרדות 2' וכולם מחליפים ערוץ. נכון, אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם- אילו שטויות, שום דבר מעניין לא קורה ב'הישרדות 2'. אבל בפודקאסטים למפרסם יש בקרה מושלמת על הקמפיין שלו: הוא יכול לדעת בדיוק כמה אנשים הורידו את קובץ האודיו למחשביהם, ולהבין אם הפרסום שלו באמת פוגע במטרה או שאולי הוא משליך את הכסף שלו לפח.

תחשבו לרגע על כל הזמן שאנחנו מבזבזים לריק בחיינו. אני נוסע לעבודה בכל יום, חצי שעה לכל כיוון: זה שעה ביום, חמש שעות בשבוע, מאתיים וחמישים שעות בשנה. אני יכול להקשיב לגלגל"צ בדרך לעבודה: זה מסתכם במאתיים שעות שנתיות של בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה, חמישים שעות שנתיות של דיווחי תנועה שחוזרים על עצמם כל יום, ושלושים וחמש שניות של מוזיקה מזרחית.

לחילופין, אני יכול לשמוע את הפודקאסט של אוניברסיטת ברקלי, למשל, ולנצל את השעות המתות הללו כדי לרכוש מאתיים וחמישים שעות של השכלה אקדמאית בכל תחום שאבחר- אסטרונומיה, ביולוגיה, רפואה וכולי. תחשבו על זה: מאתיים וחמישים שעות אקדמאיות. זה שווה ערך לכמה סמסטרים מלאים. אם אני צלם אני יכול להקשיב לתוכניות על צילום ולהרחיב את הידע המקצועי שלי. אם אני שף, אני יכול להקשיב לתוכניות על בישול, ואם אני פוליטיקאי…אז אני לא ממש צריך השכלה.

הפודקאסטים קיימים בעולם בסך הכל חמש או שש שנים, אבל הם כבר מחוללים מהפכה אדירה.

ליאו לה-פורט, למשל, הוא מגיש פודקאסט בשם 'This Week in Tech', תוכנית טכנולוגיה שבועית פופלארית מאוד. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאתר אינטרנט, זה שליאו ימליץ עליו בשידור: מאה וחמישים אלף מאזינים מנסים להכנס לאתר המסכן בו זמנית, והשרת קורס מייד.

לליאו לה-פורט הייתה תוכנית טלוויזיה שעסקה באותם התכנים בדיוק. עלות ההפקה של תוכנית הטלוויזיה הייתה גבוהה פי עשרות מונים, כמות אנשי הצוות הייתה גדולה פי עשרה, ומספר המאזינים היה נמוך בחצי. זו המהפכה שמחולל הפודקאסטינג.

כאן בישראל התחום הזה נמצא בחיתוליו, ורק כמה אלפי אנשים בודדים שמעו על פודקאסטים או מאזינים להם- אבל אני מאמין שהמצב הזה עומד להשתנות בקרוב. בעולם הגדול ישנם מאות מיליונים שמאזינים לפודקאסטים, שיעורי ההאזנה של הפודקאסטים גדלים בעשרות אחוזים בכל שנה, ואין מוסד רציני שלא מחזיק לפחות פודקאסט אחד: ה-CNN, דיסני, סיינטיפיק אמריקן, נאס"א והרשימה היא אין סופית. כל הסימנים מצביעים על כך שגם בישראל אנחנו יכולים לצפות להצלחה דומה.

מאמר זה מהווה תסריט להרצאה שניתנה במפגש "מדע על קצה המזלג" בכנס אייקון 2008.

28 תגובות ל “איך הפסקתי לשנוא והתחלתי לאהוב את הפקקים בכביש”

  1. גילעד פולק

    הרצאה חדשה עלתה באתר אודיו-דידאקט "להחכים בפקקים" בנושא: הפסיכולוגיה של השכנוע.

    http://www.audio-didact.co.il/?p=2893

    יש עוד עשרות הרצאות מרתקות והכל להורדה והאזנה בחינם!

    האזנה נעימה.

    נ.ב – רן תמיד כייף לי לקבל עדכונים של תגובות מהמאמר המצוין הזה.
    תודה

  2. אסף

    שמתי מעל ל160 הקלטות של שעה היסטורית וכמה קורסים של אוניברסיטה משודרת בשרת אינטרנט.
    מי שמעוניין שיסתכל בדף "מאזיני שעה היסטורית" בפייסבוק.

  3. איתי

    מישהו יודע כיצד ניתן להוריד את ההרצאות דל האוניברסיטה המשודרת?
    הכרתי את ההרצאות בנסיעה יום אחד והתמכרתי, אבל אני לא מוצא שום דרך להוריד את הפרקים בכדי שאוכל לשמוע מתי שאני רוצה. הבנתי שהם לא מוכנים להוציא את הפרקים להורדה בגלל זכויות יוצרים או משהו בסגנון. אשמח לעזרה…
    [email protected]

    תודה

הוספת תגובה

  • (will not be published)