סודם של גמדי היער

מדוע ישנם שבטים שגובה חבריהם קטן מאוד מהממוצע האנושי?

א’ שואל בפורום “נדירים המקרים שבהם אשה מתחתנת עם גבר נמוך ממנה. גובה זה הרי תכונה גנטית. וכך גברים נמוכים יביאו ילדים מנשים נמוכות וגברים גבוהים יביאו ילדים מנשים גבוהות.

לזוג הנמוך יהיו בוודאי ילדים נמוכים ולזוג הגבוה ילדים גבוהים והעניין יחזור חלילה בדורות הבאים. ונשאלת השאלה: מדוע העולם האנושי לא מתחלק לאט לאט לקבוצות של גמדים וענקים?”

אז זהו, א’ יקר שגמדים וענקים פשוט פחות מוצלחים מאיתנו, ממוצעי הקומה. יש יתרונות מובהקים לקומה גבוהה כך למשל אבותינו הלכו די הרבה ברגל ותוספת גובה פירושה פחות צעדים נדרשים לעבור מרחק, בנוסף גברים גבוהים  זוכים להצלחה בקרב נשים מצד שני גובה מופרז הוא מעמסה על הלב הנדרש להזרים דם למרחק גדול יותר,  וככל שמרכז הכובד גבוה יורדת היציבות, עולה העומס על המפרקים וגדלה הסכנה בנפילות. לחצים מנוגדים אלו גורמים להתכנסות במרווח קטן מגובה אופטימלי.  כשמשווים אותנו, בני האדם, לחברינו לממלכת החי מתברר אכן כי הבדלי הגובה בין פרטים בתוך אוכלוסיית בני אדם כלומר “סטית התקן” היחסית  נמוכה מאוד. כשבודקים התפלגויות  אורך של בעלי חיים מתברר שיותר מ  90% מהם מגוונים מאיתנו כלומר יש בקרבם יותר “גמדים וענקים” מאשר אצלנו.

על רקע האחידות הזו בולטים יוצאי הדופן: אוכלוסיות בני אדם שגובהם הממוצע נמצא עמוק באחוזון הנמוך בקרב אוכלוסיית המערב. לשבטים אלו,   הפזורים בכמה מקומות באפריקה, איי דרום מזרח אסיה ודרום אמריקה ניתן הכינוי פיגמים (pygmy). הגברים  בני האפה מזאיר  (Efe) ,הנמוכים שבפיגאים,  מתנשאים לגובה ממוצע של 1.42 מטר וגובה נשותיהם 1.35 מטר. בני שבטי פיגמים אחרים גבוהים מעט יותר אך אצל כולם נמוכים הגברים ממטר וחצי והנשים ממטר ו40 סנטימטרים. מאז תועד המפגש הראשון עם הפיגמים: “גמד מרקד” שהובא ממרכז אפריקה לשעשע את פרעה נפריקר לפני כ4500 שנים מציבים האנשים הקטנים אתגר להבנה שלנו את מימדי הגוף האנושי, אם אמנם יש גודל אופטימלי למה הם כל כך רחוקים ממנו? ההשערה הפשוטה ביותר היא שמדובר ביד המקרה: אוכלוסיה שמוצאה בקבוצה  קטנה ומבודדת משכפלת מאפיינים של האבות המייסדים. אבל המחקר הגנטי מראה שהפיגמים אינם גזע ואין להם אב קדמון משותף. קבוצות הפיגמים השונות התפתחו כל אחת בנפרד לפחות ב3 הזדמנויות נפרדות בהסטוריה הקדומה. מה שמשונה עוד יותר הוא הדמיון בסביבה ובאורח החיים: כולם ציידים – לקטים תושבי יערות טרופיים. אבות אבותינו נפרדו מהשימפנזים שוכני הג’ונגל ועברו את מסלול האבולוציה האנושית במישורים הפתוחים של מזרח אפריקה. אבות שבטי הפיגמאים עשו, לפני כ50,000  שנים, את המסלול ההפוך דרום מערבה וחזרו אל סבך היערות. קבוצות אחרות הגיעו בנדודיהן ליערות אסיה ואמריקה ומשהו  באורח החיים החדש הזה גרם להם לקטון, תופעה המכונה אבולוציה מתכנסת. מה יש, אם כך, ביער שמגמד את יושביו?

ההשערה הראשונה נגעה למזג האוויר:  בעלי חיים בני אותו מין או ממינים קרובים נוטים להיות גדולים יותר באזורים קרים וקטנים יותר באזורים חמים. אנחנו מייצרים חום בשרירים ומאבדים אותו דרך העור –ככל שהיצור גדול יש פחות שטח עור לכל יחידת נפח שריר  ולכן קטן איבוד החום. באווירה המהבילה של הג’ונגל שם הזיעה מתקשה להתנדף  קטני הקומה חסינים יותר ממכות חום. הבעיה היא ששכניהם הקרובים של שבטי הפיגמים כדוגמת בני איכרים ורועים בני הבנטו מיתמרים לקומה רגילה, בנוסף שבטי הפיגמים של גינאה החדשה חיים דווקא באזור הררי קריר. השערה אחרת נוגעת לתנועה בסבך: בניגוד למישורים שם התנועה לרוב במסלול ישר נדרשים שוכני היער להידחק בין סבכים: ממש כשם שמכונית תשיג טוסטוס בכביש מהיר אבל תפגר אחריו ברחובות צפופים כך גם ביער מתגלה יתרונם של הנמוכים למצוא נתיבים פנויים. יתרון נוסף הוא בתנועה אנכית: הפיגמים משבט אפה מבלים כמעט עשירית מזמן הערות שלהם בטיפוס על עצים בחיפוש אחר כוורות מניבות דבש: בזמן הזה הם נמצאים בגובה ממוצע של 19 מטר מעל קרקע היער (גובהה של קומה 6 בבניין דירות) ותועדה  גם רדיית דבש בגובה שמעל 50 מטר. למי שמטפס על ענפים בטוח יותר להיות קל משקל וקטן מידות. קשה להניח אבל, כי שינוי כה מרחיק לכת במבנה הגוף יתרחש כדי להשיג יתרון בטיפוס או רדיית דבש: חטיף מועיל אך לא מרכיב מזון חשוב בתזונת האדם.

הסברים אחרים קשורים לקשיי החיים: יער הוא סביבה קשה מאוד להשגת מזון: הפירות קשים לליקוט ולחיות הציד שפע אפשרויות התחמקות והסתתרות. בתנאי תת תזונה כדאי להיות קטן מימדים ובהתאם גם מסתפק במועט. במסעו הטראגי של סקוט לקוטב הדרומי, מזכיר אחד החוקרים, היה הגבוה שבחבורה הראשון לגווע למרות שהמזון חולק שווה בשווה.

אבל התאוריה המבוססת ביותר ליתרון שמקנה הגמדות לפיגמים מבוססת על מדידה מדויקת של עקומת הגדילה שלהם.  בני אדם גדלים מהר  בשנות החיים הראשונות, אחר כך, בערך  בין גיל 6 ל12 הגדילה איטית  ומואצת שוב בגיל ההתבגרות.  אין הבדלי גובה גדולים בין הילדים הפיגמים מרוב השבטים לילדי שאר העולם עד לגיל 12 בערך. הפיגמים נמוכים משום שהם מפסיקים לגדול מוקדם הרבה יותר ומפסידים את פרץ הגדילה של גיל ההתבגרות. ילדים ונערים צומחים לגובה כל עוד נשמרת דיסקית הגדילה בקצות העצמות הארוכות בגפיים. עם סוף תהליך ההתבגרות המינית גורם ההורמון אסטרוגן לדיסקית הסחוס הזו להפוך לעצם קשה שלא תתארך עוד. מתברר שהפיגמים מגיעים לבגרות מינית מוקדם מאוד והופכים גם להורים צעירים יותר. על פי הסבר זה קומתם הנמוכה של הפיגמים אינה התאמה לג’ונגל אלא היא תוצאת לוואי של ההתבגרות המהירה. אבל למה שדווקא הפיגמים  יצאו נשכרים מהאצה כזו של ההתבגרות?

מתברר שבני אדם פשוט לא מותאמים לחיי יער. תוחלת החיים של הפיגמים היא הנמוכה ביותר מכל אוכלוסיות האדם. נתונים על תוחלת חיים נאספו מ6 שבטים כאלו ברחבי העולם והיא  נעה בין 15 וחצי ל24 (אצל מיודעינו בני האפה תוחלת החיים 16) חיים קצרים  משמעותית גם בהשוואה לציידים -לקטים בערבות פתוחות או אפילו בקרבת הקוטב כדוגמת אבוריג’ינים ואסקימואים הנהנים מ  35-45  שנות חיים. רק כשליש מילדי הפיגמים זוכים לחגוג יומולדת  15  וגם תוחלת החיים של מי ששרד את סכנות הילדות  היא פחות מ30 שנים ובכמה שבטים לא עולה על 25 שנים. קשה שלא לפקפק ב”מותר האדם על הבהמה” אם בתנאי סביבה דומים המח הגדול, השפה והתרבות לא מקנים לנו חיים ארוכים משל השימפנזה. בעוד אצל אוכלוסיות אחרות יש יתרון למי שדחה בכמה שנים את מצוות פרו ורבו וניצל את הזמן לגדילה הרי שלפיגמים פשוט אין רגע לבזבז. גיל ההיריון הראשון אצל בנות שבט הפיגמים Aeta הוא 15 בממוצע ו5% מבנות השבט נכנסות להריון לפני גיל 13 . אין מדובר בהתקף פדופילי אלא בהישרדות: מודל מתמטי המבוסס על תוחלת החיים של קבוצות שונות מראה שהתבגרות מוקדמת היא הדרך היחידה להבטיח הישרדות לאורך זמן כשהמוות קרוב כל כך.

ובכן א1′ העולם לא מתחלק לגמדים וענקים אלא לגמדים ובינוניים ולאושרנו רובנו שייכים לקבוצה השנייה.

תודה ל Dr. George Perry  על עזרתו.