מה שצריך לעשות הוא שינוי במדיניות המיסוי כלפי תעשיות האוויר-חלל.
עם ביטולה של תוכנית השיבה לירח של נאס”א, נראה כי החזון של הקמת בסיס מחקר על הירח הולך ומתרחק. תחושה זו מתחזקת לנוכח העובדה שמעבורות החלל תוצאנה בקרוב מהשירות וארה”ב תישאר ללא חלליות מאוישות. האפשרות היחידה שעומדת בפניה היא להיעזר בחלליות הסויוז הרוסיות ואולי גם להמתין להרחבת השיגורים המאוישים של סין. אפשרויות לא מעודדות במיוחד. נאס”א במצב כזה תהיה תלויה בגורמים חוץ אמריקניים. מצב לא רצוי בעליל. גם התוכניות שעמדו על הפרק ביחס לשיבה לירח עד לביטולן היו שמרניות במהותן. הן היו לא יותר מאשר תוכנית אפולו פלוס.
במקביל, המגזר הפרטי מתחיל לגלות עניין בטיסות חלל מאוישות, בינתיים רק בטיסות סביב כדור הארץ. התחלה מעודדת וראויה לציון. הרושם המתקבל הוא שנאס”א איבדה מהחזון ומרוח החלוציות שכה אפיינו אותה במחצית השנייה של המאה ה-20. בל נשכח שנאס”א היא במהותה גוף ציבורי וככזו תלוית תקציבים. התקציב שהממשל מאשר, איתו היא צריכה לחיות ולא פעם צריך לנהל מסעי שתדלנות על מנת להגדיל תקציבים ולאשר פרויקטים.
הכיוון שיש לחתור אליו הוא פתיחת הדלת כולה לתעשייה הפרטית. הדרך תיסלל על ידי תעשיות האוויר-חלל. לא הממשל ולא נאס”א צריכים להשקיע בפרויקטים מסדר גודל זה. מה שצריך לעשות הוא שינוי במדיניות המיסוי כלפי תעשיות האוויר-חלל. על מנת שתעשיות אלה לא תדשדשנה בפיתוח מכשיר זה אחר, חשוב ככל שיהיה, או להישאר רק בסביבתה של תחנת החלל, יש לצאת בהצהרה שכל תעשייה שתיכנס לטכנולוגיות פורצות דרך תחויב בשיעור מס של 20%-30% בלבד. יהיה בכך משום תמריץ בלתי רגיל לכלל התעשיות הקשורות לחלל. הכיוון שאליו יש לחתור הוא פיתוח חלליות המשוגרות מכל שדה תעופה. עם יציאתן מהאטמוספרה הן מואצות למהירויות של מאות אלפי ומיליוני קילומטרים לשעה. הגעה למאדים תוך שבוע, שבועיים ולאסטרואידים תוך מספר שבועות. האסטרואידים הם גופים שנמצאים בהם מחצבים בכמויות בלתי נדלות. חקר החלל הופך לכלכלי. אין שום חברה שלא תרצה להיכנס לתחום כה מרתק וגם הרפתקני. החזון והאפשרות להרוויח מכך משתלבים ביחד ואין טוב מזה.
פריצה כה חזקה לחלל תחייב חברות אלה לגייס עובדים נוספים שיתמקדו במקצועות ההנדסיים לסוגיהם וקרוב לוודאי שיפותחו תחומים חדשים. כדי להמחיש במה מדובר די אם נציין את העובדה שבמסגרת תוכנית אפולו עבדו 3 מיליון אנשים. התעשייה הפרטית תוכל לגייס הרבה יותר עובדים, מה שייתן תנופה אדירה לכלכלה האמריקנית. תהליך זה יקרין גם על מדינות אחרות ויתרום מרוחו להקמת מיזמים בינלאומיים. מעצמות החלל האחרות כמו רוסיה, סין, יפן, הודו וסוכנות החלל האירופית תאמצנה קונספט זה, תבואנה עם רעיונות משלהן שיתחרו בתעשיית החלל האמריקנית ואין דבר מוצלח יותר מתחרות כלכלית על מנת לתת תנופה לחקר החלל. הרבה רומנטיקה, הרבה הנדסה והרבה רווחיות-שילוב שאין מנצח ממנו.
13 תגובות
חיים מזר היקר
לפחות לפי הכתבה, אתה קפיטליסט-אופטמיסט מושבע. קצת לא עדכני לימים אלו, בהם זיכרון נפילת השווקים הקפיטליסטים עודו טרי במוחותינו.
אכן, רעיון הקטנת המיסים הוא טוב ונכון אבל…..ישנם עוד תחומים, רבים ושונים וחשובים, המשוועים להורדת מיסים בכדי להגדיל את תפוקתם כגון : השכלה גבוהה, חינוך, בריאות ועוד ועוד….
האם תוריד את המס על משכורות המהנדסים\ות בפרויקט החלל ולא תעשה כן לגבי מורים\ות או
רופאים\ות ???
דבר נוסף, היוזמה הפרטית תחפש להשקיע במיזמים מניבי תשואות קצרות טווח. איןספק כי
אם יתגלו זהב ויהלומים על הירח ובכמויות מסחריות, הכסף הפרטי ירוץ לשם.
אבל, האם היוזמה הפרטית תשקיע גם את המיליארדים הדרושים לשיגור טלסקופי חלל או,
במעקב אחרי אסטרואידים במערכת השמש או, בגילוי פלנטות סביב כוכבים ?….מסופקני.
החזון הקפיטליסטי הוא קצר טווח. החזון הקפיטליסטי הוא עשיית כסף.
לצפות מסוחרים שהם יהיו נושאי דגל הקדמה זה משהו שבין נאיביות לטיפשות.
בשפה תנכי”ת הייתי מכנה זאת “חזון אחרית הימים”.
המחקר, המדע , הנאורות, ההשכלה וההומניזם הנם חזון חברתי רחב ומקיף הרבה יותר .
ולכן, האחריות לקידומם של ערכים אלה חלה על החברה בכללותה.
אחרת הם לא יתקיימו.
זה מאוד חיוני… למרות שכאשר יצליחו לייצר טיסות סדירות מחוץ לאטמוספירה, דברים ירוצו הרבה יותר מהר.
אהוד:
לא סתרתי את מה שכתבת, אבל כימות דוגמאות אין סוף לפריצות דרך משמעותיות ביוזמות פרטיות .. למשל החקלאות הדפוס הרכבת המכונית המטוס – טכנולוגיות אלו בראשית דרכם היו רעיון וביצוע מגמם של אנשים פרטים או חברות.. כמובן שממשלות ומלחמת נתנו דחיפה גדולה..אבל זה לא חיוני…
זיו
פרוייקטים גדולים דורשים כסף גדול. עד כה כסף גדול בא ממדינות שעסקו בדרך הטובה ביותר להשמיד מדינות אחרות, לדוגמא ברר כמה עלה פרוייקט מנהנטן. מתוך הטכנולוגיה הצבאית יש זליגה של ידע החוצה שממומש לדוגמא המחשב הומצא לצרכים צבאיים והיום יש בו הרבה פוטנציאל כלכלי. הכתבה עסקה בעיקרה בפוטנציאל הכלכלי של טיסות מאויישות לחלל. מדובר בפרוייקטים שדורשים המון כסף הקפדה על נהלי בטיחות חמורים שהרווח בצידם הוא שולי. יש מדרגה גדולה שיש לעבור מעליה והיא יכולה להתבצע רק על ידי מימון של מדינות ברגע שהסף של טיסות לחלל ישבר וטיסות סדירות לחלל יהיו דבר שבשגרה אז יהיה טעם לדבר על אינטרסים כלכליים של חברות.
אהוד:
אין ספק שצרכי צבא מהווים דחיפה גדוולה לטכנולוגיה.. אבל הם לא היחידים .. גם סיבות כלכליות (אולי לא בדיוק כפי שתואר בכתבה) יכולות וידחפו את חקר החלל .. כבר היום לווינים ואף טיסות פרטיות לחלל אפשריות דרך חברות פרטיות שונות ופוטנציאל הכלכלי בחלל אפילו לא החל בממימוש (לדעתי הספקנות כמו זו המובעת אצל המגיבים היא המעצור הראשי לכך שחברות כלכליות לא נכנסו לתחום כבר מזמן)
הרעיון היפה במאמר הוא היכולת לראות בקושי פוטנציאל לפיתוח פתרונות אמצעים חדשים – (אין נס”א יש עסקים פרטיים) וזו ראיה בריאה ומרעננת
קרחוני
לטעמי יש להבדיל בין מדע לפנטזיה או למדע דימיוני. אין כיום טכנולוגיה המאפשרת הגעה למאדים תוך שבוע וגם לא נראית כזו באופק. מצד שני אתה צודק אין חוק פיסיקלי המונע זאת אבל באותה מידה ניתן לשגות בדימיונת אחרים (טלפואטציה, הערכת חיי האדם ל500 שנה,…). כדי לענין יזמים מהשוק הפרטי יש להציע דברים פרקטיים.
אהוד, דעתי קרובה לשלך אבל בו לא נגזים (או למען הדיוק בו נדייק) להגיד שלא ניתן להגיע תוך שבוע זאת הגזמה, בטכנולוגיה ‘הנוכחית’ לא ניתן להגיע, אם נגיע לחומר עם עמידות יותר גבוהה נוכל לשבור את היחס שאתה מדבר עליו, וחומרים יותר עמידים מתגלים כל הזמן, זה תהליך
כותב ה “מאמר” הוא כסיל גמור
תעשיית החלל אינה יכולה להתבסס על המגזר הפרטי. רוב ההתפחויות הטכנולוגיות בעולמינו מקורן בתעשיה הביטחונית. מלחמות (בכלל זה מלחמות קרות) מייצרות טכנולוגיה: האינטרנט מקורו במלחמה הקרה, כורים גרעיניים, ואפילו המחשב נועד בראשיתו למאמץ מלחמתי. המדע הגדול (מבחינת השקעות כספיות)
שאינו ממומן למטרות מלחמה מקורו בשיתוף פעולה בינלאומי וממומן על ידי מדינות לדוגמא מאיץ העל ה-LHC ב-cern. חברות פרטיות לא ישקיעו במיזמים דמיוניים כמו כריית מחצבים מאסטרואידים מדובר בפנטזיה מדע בידיונית. תעשיית החלל דורשת רמת ביטחות גבוהה ביותר כי תקלות עולות בחיי אדם אבל הרווח הכספי הטמון בהשקעה הוא כיום שולי ביותר, בהחלט לא מעורר מוטיבציה אצל חברות פרטיות.
לגבי הפנטזיות המדעיות טכנולוגיות:
לא ניתן להגיע עם חללית למאדים תוך שבוע עוד פנטזיה מדע בידיונית מהירות החללית נקבעת על פי היכולת של חומרי המבנה שלה לעמוד בחום. חומרי המבנה קובעים כמה אנרגיה ניתן לייצר בפרק זמן נתון כדי להאיץ את החללית עיבוי חומרי המבנה פרושו עוד משקל ולכן צורך ביותר דלק שוב עוד משקל. לטעמי הכתבה היא בדיונית לחלוטין וחסרת קשר למציאות כלשהי.
מר.מזר צודק!!! מאמץ לאומי היה מתאים בתקופת ‘המלחמה-הקרה’, אך כעת לא ניראה שאובמה (המסובך בעיראק ואפגניסטן ) יקצה משאבים לתכ.’ פורצות-דרך! ואחרי-הכל הפריצה לכוכבים הכרחית,כי אם לא נצא (האנושות) ‘ מחגורת’ כדור הארץ בהקדם ‘החלל’ יגיע אלינו בדמות אסטרואידים ושביטים, ואזי יהיה ‘ קצת’ מאוחר ….
לא כולם עבדו בנאס”א אבל היה צריך לפתח ולייצר חלליות יש מאיין , להקים מתקני שיגור ומרכזי בקרה ועוד- כולל כל החלליות שלפני אפולו שמטרתם היתה לנסות טכנולוגיות כגון התחברות בחלל. לשם כך נעזרו בכל החברות שיכלו.
“במסגרת תוכנית אפולו עבדו 3 מיליון אנשים.”
באמת ?
אני חושב שזה היה הגודל אוכלוסיה של כל ישראל באותה תקופה.
וזה בערך אחוז אחד מכל אוכלוסיית ארה”ב עכשיו…
יש לך משהו שתומך בטענה הזאת שלך ?
זה נשמע מספר קצת גדול.
אם זה היה כל כך פשוט להגיע בשבוע למאדים השכל הישר היה אומר שהיו עובדים על זה. חוץ מזה יש גם בעיות לא קטנות בלהפוך את מסע לחלל לדבר פרטי, דבר ראשון חברה מסחרית לא תרצה להגיע למאדים, אין אינטרס כלכלי בזה, דבר שני הסכומים עצומים הקשורים לפרויקטים עצומים כהגעה מאויישת למאדים גדולים גם על וורן באפט..