ידענים: זמן | סיפורי מדע בדיוני | ספרי מדע בדיוני | סרטי מדע בדיוני

מאת 1 ביוני 2010 61 תגובות

אם רעיון אינו נשמע מגוחך בפעם הראשונה ששומעים עליו – אין לו סיכוי. – אלברט איינשטיין

עטיפת ספרו של מי'ציו קאקו הפיזיקה של הבלתי אפשרי. הוצאת אריה ניר 2010

עטיפת ספרו של מי'ציו קאקו הפיזיקה של הבלתי אפשרי. הוצאת אריה ניר 2010

האם יום אחד יהיה אפשר ללכת דרך קירות? לבנות ספינות חלל שיכולות לנוע מהר מהאור? לקרוא את מחשבותיהם של אנשים? להפוך לרואה ואינו נראה? להזיז חפצים בכוח המחשבה? להעביר את גופינו במרחב באופן מיידי?

מאז שהייתי ילד הוקסמתי מהשאלות האלה. בבגרותי הייתי מרותק, כמו פיזיקאים רבים, מהאפשרות של מסע בזמן, אקדחי לייזר, שדות-כוח, יקומים מקבילים ורעיונות דומים. כישוף, פנטזיה ומדע בדיוני שימשו כר נרחב לדמיון שלי. הם הציתו את הרומן הארוך שלי עם הבלתי אפשרי.

אני זוכר שצפיתי בשידור חוזר של הסדרה הישנה פלאש גורדון. כל שבת נדבקתי לטלוויזיה, מלא פליאה על הרפתקאותיהם של פלאש, ד"ר זארקוֹב, דֵייל אַרדֶן והאוסף המהמם של אמצעי הטכנולוגיה העתידנית שלהם: רקטות, מגנים בלתי נראים, אקדחי לייזר וערים בשמים. לא החמצתי אף פרק. הסדרה פתחה בפני עולם חדש. המחשבה על המְראה לכוכב לכת זר וחקר פני השטח שלו ריגשה אותי מאוד. המשיכה שלי להמצאות הפנטסטיות האלה הבהירה לי שגורלי כרוך בצורה כלשהי בפלאי המדע שהסדרה מתארת.

התברר שאני לא לבד. הרבה מדענים מכובדים התחילו את דרכם במדע לאחר שנחשפו למדע בדיוני. האסטרונום הדגול אֶדווין הָאבֶּל הוקסם מספריו של ז'וּל וֶרן. לאחר שקרא ספר של ורן נטש האבל קריירה מבטיחה כמשפטן, ובניגוד לרצונו של אביו פיתח קריירה כמדען. בסופו של דבר היה האבל האסטרונום הגדול ביותר במאה העשרים. דמיונו של קרל סאגאן, אסטרונום בולט וסופר מצליח, הוצת מקריאת סדרת הספרים ג'ון קַרטֶר ממאדים של אֶדגַר רָייס בּוֹרוֹז. כמו ג'ון קרטר, גם הוא חלם שיום אחד יחקור את חולות המאדים.

הייתי ילד כשאלברט איינשטיין נפטר, אבל זכור לי שהאנשים דיברו על חייו ומותו בקול שקט. למחרת היום, ראיתי בעיתון תמונה של שולחן העבודה שלו, שעליו כתב-היד של עבודתו הלא-גמורה והחשובה ביותר. שאלתי את עצמי מה יכול להיות כה חשוב, עד שהמדען הגדול ביותר של זמננו לא הצליח לסיים אותו? בכתבה נטען שלאיינשטיין היה חלום בלתי אפשרי, בעיה כה קשה, עד שבן-תמותה לא היה יכול לפותרה. עברו שנים עד שהצלחתי לגלות מה היה כתוב בכתב-היד הזה: תיאוריה מקיפה ומאחדת "של הכול". חלומו – שבו השקיע את שלושת העשורים האחרונים לחייו – עזר לי למקד את דמיוני שלי. רציתי, בדרכי הצנועה, לקחת חלק במאמץ להשלים את עבודתו של איינשטיין ולאחד את חוקי הפיזיקה לתיאוריה אחת ויחידה.

כשהתבגרתי, התחלתי להבין שפלאש גורדון אמנם גיבור ושהוא תמיד זוכה בבחורה, אבל המדען הוא זה שגורם לסדרה להצליח. בלי ד"ר זארקוב לא הייתה רקטה, לא מסעות למוֹנגוֹ ולא הצלת העולם. הגבורה חשובה, אבל בלי מדע אין מדע בדיוני.

הבנתי שהאגדות האלה פשוט בלתי אפשריות בהסתמך על המדע המוכר, ושהן פשוט פרי דמיון מפותח. פירושה של ההתבגרות היה לזנוח את כל אותן פנטזיות. בחיים האמיתיים יש לנטוש את הבלתי אפשרי ולאמץ את המעשי.

עם זאת, מסקנתי הייתה שממלכת הפיזיקה היא המקום שבו אפשר להמשיך ולהיות מוקסם מהבלתי אפשרי. ללא יסודות מוצקים בפיזיקה מתקדמת, אוכל לדבוק לעד בהשערה שטכנולוגיות עתידניות קיימות, בלי להבין אם הן באמת אפשריות. הבנתי שעלי לשקוע בלימודי מתמטיקה מתקדמת ופיזיקה תיאורטית. וזה מה שעשיתי.

הפרויקט שלי לתחרות המדע בבית-הספר התיכון היה מאיץ אטומי שהרכבתי במוסך של אמא שלי. הלכתי לחברת וֵסטינגהאוּז ואספתי 180 קילו של פלדה מגרוטאות של שנאֵי חשמל. במהלך חג המולד ליפפתי תיל נחושת באורך 35 קילומטר במגרש הפוטבול של בית-הספר. בסופו של דבר בניתי מאיץ אלקטרונים שנקרא בֶּטַטרוֹן, עם אנרגיה של 2.3 מיליון אלקטרון-וולט, והספק של 6 קילוואט (התוצר הכולל של הבית שלי), שייצר שדה מגנטי חזק פי 20,000 מהשדה המגנטי של כדור הארץ. המטרה הייתה ליצור אלומה של קרני גמה שיהיו חזקות מספיק כדי ליצור אנטי-חומר.

הפרויקט שלי בתחרות העלה אותי לתחרות המדע הלאומית ובסופו של דבר הגשים את חלומי – זכייה במלגה להרווארד – שם יכולתי לדבוק במטרתי: ללמוד פיזיקה תיאורטית וללכת בעקבות מושא הערצתי, אלברט איינשטיין.

כיום אני מקבל דואר אלקטרוני מסופרי מדע בדיוני ומתסריטאים, שמבקשים ממני לחדד את הסיפורים שלהם באמצעות בחינת גבולותיהם של חוקי הפיזיקה.

ה"בלתי אפשרי" הוא יחסי

כפיזיקאי למדתי שפעמים רבות ה"בלתי אפשרי" הוא מושג יחסי. זכור לי שבהיותי ילד פנתה יום אחד המורה שלי אל מפת העולם שעל הקיר והראתה לנו את קווי החוף של דרום אמריקה ושל אפריקה. האם אין זה צירוף מקרים מוזר, שאלה, שקווי החוף של שתי היבשות מתאימים זה לזה, כמעט כמו בפאזל? היא אמרה שיש מדענים המשערים שהן היו פעם חלק מיבשת עצומה אחת, אבל הרעיון הזה נשמע טיפשי. אין כוח שיכול להפריד שתי יבשות אדירות. מסקנתה הייתה שחשיבה כזאת היא בלתי אפשרית.

בהמשך אותה שנה למדנו על הדינוזאורים. האין זה מוזר, שאלה המורה, שהדינוזאורים משלו בכדור הארץ במשך מיליוני שנים, ויום אחד פשוט נעלמו? אף אחד לא ידע מדוע נכחדו. כמה חוקרי מאובנים חשבו שאולי מטאור שבא מהחלל הרג אותם, אבל זה בלתי אפשרי, יותר בגדר מדע בדיוני.

כיום ידוע שהיבשות נודדות בתהליך שנקרא טֶקטוֹניקת הלוחות, ושסביר מאוד שלפני 65 מיליון שנה מחה מטאור בקוטר 10 קילומטר את הדינוזאורים ואת רוב החיים מעל פני האדמה. במהלך חיי הקצרים ראיתי שוב ושוב את מה שנחשב לבלתי אפשרי הופך לעובדה מדעית מוצקה. לכן, האם בלתי אפשרי לחשוב שיום אחד נוכל לשגר את עצמנו ממקום אחד לשני, או לבנות ספינת חלל שתיקח אותנו יום אחד אל הכוכבים במרחק שנות אור?

הפיזיקאים של ימינו יאמרו, על-פי-רוב, שמעשים כאלה בלתי אפשריים. אבל האם הם ייתכנו בתוך כמה מאות שנים? או בעוד עשרת אלפים שנה, כשהטכנולוגיה שלנו תהיה מתקדמת יותר? או בתוך מיליון שנה? במילים אחרות, אם נפגוש איכשהו תרבות מתקדמת יותר משלנו במיליון שנה, האם הטכנולוגיה היומיומית שלהם תיראה לנו כמו "קסם"? זוהי אחת השאלות המרכזיות בספר הזה: האם דבר כלשהו ייוותר בלתי אפשרי גם בעוד מאות או אפילו בעוד מיליוני שנים רק משום שהוא "בלתי אפשרי" היום?

בהתחשב בהישגים יוצאי הדופן של המדע במאה האחרונה, ובמיוחד גיבושן של תורת הקוונטים ותורת היחסות הכללית, אפשר להעריך באופן גס, מתי, אם בכלל, יהיה אפשר להגשים חלק מן הטכנולוגיות האלה. הופעתן של תיאוריות מתקדמות יותר, כמו תורת המיתרים, מאפשרת לפיזיקאים להעריך מחדש רעיונות על גבול המדע הבדיוני, כמו מסע בזמן ויקומים מקבילים. חִשבו על ההישגים הטכנולוגיים ב-150 השנים האחרונות שמדעני התקופה הכריזו שהם "בלתי אפשריים", וכעת הם חלק מחיי היומיום. ז'ול ורן כתב ב-1863 את הספר פריז במאה העשרים, שהוחבא ונשכח יותר ממאה שנה, עד שנינו גילה אותו במקרה. בספר, שיצא לאור בפעם הראשונה ב-1994, חזה ורן איך תיראה פריז בשנת 1960. הספר שלו מלא בטכנולוגיה שנחשבה בלתי אפשרית במאה התשע-עשרה, ובכלל זה פקסימיליות, רשת תקשורת עולמית, גורדי שחקים מזכוכית, מכוניות מוּנעות בגז ורכבות רחף מהירות.

תחזיותיו של ורן היו, באופן לא מפתיע, מדויקות להפליא, משום שהוא היה מעורה בעולם המדע והיה יכול להבין את המדענים שמסביבו. הערכה עמוקה ליסודות המדע אפשרה לו לגבש תחזיות מדהימות כאלה.

מצער שעמדתם של כמה מהמדענים החשובים של המאה התשע-עשרה הייתה הפוכה, והם הכריזו על טכנולוגיות רבות כחסרות שחר. לורד קֶלווין, שהיה כנראה הפיזיקאי החשוב ביותר בעידן הוויקטוריאני (הוא קבור לצדו של אייזק ניוטון בכנסיית וֵסטמינסטֶר), הכריז שמכונות מעופפות "כבדות מן האוויר", כמו מטוסים, הן דבר בלתי אפשרי. הוא חשב שקרני X הן הונאה, ושאין עתיד לרדיו. לורד ראתֶרפוֹרד, שגילה את גרעין האטום, ביטל את אפשרות בנייתה של פצצת אטום, וקרא לה הבל הבלים. הכימאים של המאה התשע-עשרה הכריזו על החיפוש אחר אבן החכמים, חומר אגדי שיכול להפוך עופרת לזהב, כמבוי סתום מבחינה מדעית. הכימיה של המאה התשע-עשרה התבססה על נצחיותם של היסודות, דוגמת העופרת. אלא שכיום, בעזרת מאיצי החלקיקים, אפשר עקרונית להפוך אטומי עופרת לזהב. חִשבו כמה פנטסטיים היו נראים המחשבים, האינטרנט והטלוויזיות של היום בתחילת המאה העשרים.

חורים שחורים נחשבו פעם למדע בדיוני. איינשטיין עצמו כתב ב-1939 מאמר ש"הוכיח" שחורים שחורים לא יוכלו להיווצר לעולם. ולמרות זאת, טלסקופ החלל האבל ומצפה קרינת ה-X צַ'נדרָה מגלים כיום אלפי חורים שחורים בחלל.

הטכנולוגיות הללו נחשבו ל"בלתי אפשריות", מכיוון שבמאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים לא היו ידועים חוקי הפיזיקה היסודיים. אם מביאים בחשבון את הפערים הגדולים בהבנת המדע באותה תקופה, במיוחד ברמה האטומית, אין פלא שהישגים כאלה נחשבו לבלתי אפשריים.

חֶקֶר הבלתי אפשרי

למרבה האירוניה, מחקר רציני של הבלתי אפשרי פתח במקרים רבים פֶּתח לתחומים עשירים ובלתי צפויים של המדע. למשל: החיפוש המתסכל והעקר, במהלך מאות שנים, אחר "מכונות תנועה נצחית" (פֶּרפֶּטוּאוּם מוֹבּילָה) הביא את הפיזיקאים למסקנה שמכונות כאלה בלתי אפשריות, מה שאילץ אותם להעלות את ההשערה בדבר שימור האנרגיה ולפתח את שלושת חוקי התֶרמוֹדינָמיקָה. וכך, החיפוש העקר אחר מכונות תנועה נצחית סייע בפתיחת התחום החדש לחלוטין של התרמודינמיקה, שהניח חלק מהיסודות להמצאת מנוע הקיטור, לעידן המכונות ולחברה התעשייתית המודרנית.

בסוף המאה התשע-עשרה, החליטו המדענים ש"בלתי אפשרי" שכדור הארץ קיים כבר מיליארדי שנים. לורד קלווין הכריז במפורש שכדור הארץ המותך צריך 20 עד 40 מיליון שנה כדי להתקרר, מה שסותר את טענת הגיאולוגים והביולוגים הדארוויניסטים לפיה ייתכן שכדור הארץ הוא בן מיליארדי שנים. בסופו של דבר הוכח שהבלתי אפשרי הוא אפשרי, לאחר שמאדאם קירי ואחרים גילו את הכוח הגרעיני, והראו כיצד מרכז כדור הארץ, שמחומם באמצעות דעיכה רדיואקטיבית, יכול להישאר מותך במשך מיליארדי שנה.

אנחנו מסתכנים כשאנו מתעלמים מהבלתי אפשרי. רוברט גוֹדארד, מראשוני עידן הרקטות המודרני, נתקל בשנות ה-20 וה-30 בביקורת עזה של מי שחשבו שרקטות לעולם לא יוכלו לנוע בחלל החיצון. הם כינו את ניסיונותיו בסרקסטיות "השטות של גודארד". ב-1921, יצאו עורכי העיתון ניו יורק טיימס נגד עבודתו של גודארד: "פרופסור גודארד אינו מכיר את הקשר בין פעולה לתגובה ואת הצורך במשהו טוב יותר מריק שביחס אליו יש לפעול. נראה כי חסר לו ידע בסיסי שנלמד יומיום בבתי-ספר תיכוניים." רקטות הן דבר בלתי אפשרי, הפטירו העורכים, מכיוון שבחלל אין אוויר שכנגדו אפשר לדחוף משהו. מצער שהיה מנהיג אחד שהבין את השלכותיהן של הרקטות "הבלתי אפשריות" של גודארד – אדולף היטלר. גרמניה שיגרה במהלך מלחמת העולם השנייה רקטות V-2 מתקדמות, שהנחיתו מוות והרס על לונדון וכמעט גרמו לה להיכנע.

ייתכן גם שחקר הבלתי אפשרי שינה את מהלך ההיסטוריה העולמית. בשנות ה-30 רווחה הדעה, לה היה שותף גם איינשטיין, שפצצה אטומית היא דבר "בלתי אפשרי". על-פי המשוואה של איינשטיין E=mc2, ידעו הפיזיקאים שיש כמות עצומה של אנרגיה בעומקו של גרעין האטום, אבל האנרגיה שמשחרר גרעין בודד זניחה מאוד. אלא שפיזיקאי האטום לֵיאוֹ סילארד זכר שקרא ב-1914 את העולם יוצא לחופשי מאת ה"ג וֶלס, שבו חזה וֶלס את פיתוחה של פצצת האטום. וֶלס ציין בספר שאת סוד פצצת האטום יגלה פיזיקאי ב-1933. במקרה שב ונתקל סילארד בספר ב-1932, והדבר דִרבן אותו. ואכן, ב-1933, בדיוק כפי שחזה וֶלס כעשרים שנה קודם לכן, גילה סילארד את הרעיון של הגברת עוצמתו של אטום בודד באמצעות פעולת שרשרת, כך שאפשר יהיה להכפיל את האנרגיה מביקוע אטום אורניום בודד פי טריליונים רבים. סילארד קידם סדרה של ניסויי מפתח וכן מגעים חשאיים בין איינשטיין לנשיא פרַנקלין רוּזוולט, שהובילו לפרויקט מַנהֶטֶן, שהביא לבנייתה של פצצת האטום.

שוב ושוב אפשר לראות שחקר הבלתי אפשרי פותח אפשרויות חדשות לגמרי, מרחיב את גבולות הפיזיקה והכימיה ומאלץ מדענים להגדיר מחדש למה הם מתכוונים ב"בלתי אפשרי". סר ויליאם אוֹסלֶר אמר פעם, "הפילוסופיות של תקופה אחת הופכות לשטויות של התקופה הבאה, והטיפשות של אתמול הופכת לחוכמה של מחר."

פיזיקאים רבים מאמינים באמרה של ת"ה וָייט, שכתב במלך של אתמול ומחר, "כל מה שאינו אסור חייב להתקיים!" בפיזיקה אפשר למצוא לכך עדויות כל הזמן. אם אין חוק פיזיקלי האוסר במפורש את קיומה של תופעה חדשה, מוצאים בסופו של דבר שהיא קיימת. (הדבר קרה פעמים אחדות בחיפוש אחר חלקיקים תת-אטומיים חדשים. לעתים קרובות, באמצעות בדיקת מה שאסור, גילו הפיזיקאים באופן בלתי צפוי חוקים חדשים בפיזיקה.) ייתכן מאוד שמאמירתו של ת"ה וייט נובע ש"כל מה שאינו בלתי אפשרי, חייב להתקיים!"

לדוגמה, הקוסמולוג סטיבֶן הוֹקינג ניסה להוכיח שהמסע בזמן בלתי אפשרי באמצעות חיפוש חוק פיזיקלי חדש (שלו קרא "השערת הגנת הכרונולוגיה") שיאסור זאת. למרבה הצער, לאחר שנים רבות של עבודה קשה לא הצליח הוֹקינג להוכיח את העיקרון הזה. ההפך הוא הנכון – פיזיקאים כבר הדגימו שחוק שאינו מאפשר מסע בזמן נמצא מעבר ליכולות המתמטיקה הנוכחית. כיום, מכיוון שאין חוק המונע את קיומן של מכונות זמן, צריכים הפיזיקאים להתייחס לאפשרות קיומן ברצינות רבה.

מטרת הספר הזה לבדוק אילו טכנולוגיות נחשבות כיום "בלתי אפשריות", אך יכולות להיות שכיחות בעוד כמה עשורים או כמה מאות שנים.

יש כבר טכנולוגיה "בלתי אפשרית" אחת שהוכח שהיא אפשרית: רעיון הטלפורטציה (לפחות ברמה האטומית). רק לפני שנים אחדות, נהגו הפיזיקאים לומר ששליחה או שיגור של עצם מנקודה אחת לאחרת מפרה את חוקי פיזיקת הקוונטים. כותבי סדרת הטלוויזיה המקורית מסע בין כוכבים, נפגעו מאוד מהביקורת של הפיזיקאים, והם הוסיפו "מייצבי הָייזֶנבֶּרג" כדי להסביר את פעולת הטֶלֶפּוֹרטֶרים שלהם ובכך לתקן את הפגם הזה. כיום, בשל פריצת דרך שהתרחשה לאחרונה, יכולים הפיזיקאים לשגר אטומים לצִדו השני של החדר או פוטונים מתחת לנהר הדָנוּבָּה.

חיזוי העתיד

תמיד יש סיכון-מה בחיזוי דברים, במיוחד דברים שיקרו בעוד מאות או אלפי שנים. הפיזיקאי נילְס בּוֹהְר אהב לומר, "קשה מאוד לחזות דברים, במיוחד בנוגע לעתיד." אבל יש הבדל מהותי בין תקופתו של ז'ול ורן לימינו אלה. כיום, חוקי היסוד של הפיזיקה ידועים למעשה. הפיזיקאים של ימינו מבינים את חוקי היסוד שפועלים על פני מספר מדהים של ארבעים ושלושה סדרי גודל – ממבנהו הפנימי של הפרוטון ועד להתפשטות היקום. הפיזיקאים יכולים לפיכך לתאר בביטחון-מה את הקווים הכלליים של הטכנולוגיה העתידית, ולהבדיל טוב יותר בין טכנולוגיות שהן רק לא-סבירות לבין אלה שבאמת אינן אפשריות.

משום כך, בספר הזה אני מחלק את הדברים ה"בלתי אפשריים" לשלוש קטגוריות:
– הקטגוריה הראשונה כוללת את מה שאני מכנה הקבוצה ה-I של דברים בלתי אפשריים. אלו הן טכנולוגיות שאינן אפשריות כיום, אך אינן מפרות את החוקים הידועים של הפיזיקה. משום כך ייתכן שהן תהיינה אפשריות, בצורה זו או אחרת, במאה הזאת או אולי במאה הבאה. הן כוללות טלפורטציה, מנועי אנטי-חומר, סוגים מסוימים של טלפתיה, פסיכוקינטיקה ואי-נִראוּת.
– הקטגוריה השנייה היא זו שאני מכנה הקבוצה ה-II של דברים בלתי אפשריים. אלו הן טכנולוגיות שמצויות ממש בקצה גבול הבנתנו את העולם הפיזיקלי. אם הן בכלל אפשריות, ייתכן שיהיה אפשר להגשים אותן בעוד אלפי שנים או מיליוני שנים. הן כוללות מכונות זמן, האפשרות למסע בעל-חלל ומסע דרך חורי תולעת.
– לקטגוריה השלישית אני קורא הקבוצה ה-III של דברים בלתי אפשריים. אלו הן טכנולוגיות שמפרות את החוקים הקיימים של הפיזיקה. מפתיע שיש כה מעט טכנולוגיות בלתי אפשריות. אם יתברר שהן אפשריות, יביא הדבר לשינוי מהותי בהבנתנו את הפיזיקה.

אני חש שהסיווג הזה חשוב, מכיוון שמדענים גורסים שטכנולוגיות רבות מאוד במדע הבדיוני הן בלתי אפשריות בעליל, אך למעשה הם מתכוונים לכך שהן בלתי אפשריות לתרבויות פרימיטיביות כמו שלנו. למשל, בדרך כלל טוענים המדענים שביקורים של חוצנים הם דבר בלתי אפשרי מכיוון שהמרחקים בין הכוכבים עצומים. אך בעוד מסע בין-כוכבי אינו אפשרי לציוויליזציה שלנו, ייתכן שהוא אפשרי לציוויליזציה מתקדמת מאיתנו במאות או באלפי או במיליוני שנים. לכן חשוב לדרג את הדברים ה"בלתי אפשריים" הללו. טכנולוגיות שאינן אפשריות עבור הציוויליזציה שלנו, אינן בהכרח בלתי אפשריות עבור ציוויליזציות אחרות. אמירות בנוגע למה אפשרי ומה לא חייבות להביא בחשבון טכנולוגיות שנמצאות אלפי או מיליוני שנים מעבר להישג ידינו.

מיצ'יו קאקו

מיצ'יו קאקו

קרל סאגאן כתב פעם, "מה פירוש הדבר שציוויליזציה היא בת מיליון שנה? לנו יש טלסקופי רדיו וחלליות כמה עשרות שנים; הציוויליזציה הטכנולוגית שלנו היא בת מאה שנים… ציוויליזציה בת מיליוני שנים מתקדמת ביחס אלינו כמו שאנחנו מתקדמים ביחס לקופי המַקָּק."

המחקר המקצועי שלי מתמקד בניסיון להשלים את חלומו של איינשטיין על "התיאוריה של הכול". אישית, די מרגש אותי לעבוד על "התיאוריה הסופית" שבסופו של דבר תענה על כמה מהשאלות ה"בלתי אפשריות" הקשות ביותר כיום, כמו שאלת המסע בזמן, מה מצוי במרכזו של חור שחור, או מה קרה לפני המפץ הגדול. אני עדיין חולם בהקיץ על סיפור האהבה של חיי עם הבלתי אפשרי, ותוהה אם ומתי חלק מהדברים הבלתי אפשריים הללו ייכנסו לחיינו היומיומיים.

61 תגובות ל “פרק המבוא לספרו של פרופסור מיצ'יו קאקו – הפיזיקה של הבלתי אפשרי”

  1. מיכאל רוטשילד

    חנן סבט:
    ממש לא חשוב כמה תנסה להניא אותי מזה: אני אמשיך לפעול בהיגיון!

  2. חנן סבט

    מר רוטשילד הנכבד ושאר המלעיזים ואלו התוקפים את הספר והכתוב בו – או אלו התוקפים את ]רופ' קאקו בשיטה הקלאסית (מאחר ואינם יכולים לתקוף את טענותיו):

    רבותי המלומדים,

    כשאתם תגיעו למעמדו וכשאתם תחשפו ותפתחו תיאוריות כפי שהוא פיתח כולל תורת המייתרים), אזי תהיו במעמד הראוי לתקוף את טענותיו ולהציגו כבור, כמחפש פרסום וכ"ד.

    עד אז, אתם צריכים להסכית, ללמוד, ואולי ביום מן הימים תגיעו ליכולת להבין את עומק הנושא אותו הוא מעלה בספרו…

  3. שמיצ

    כמו שכתבו ב"זהו זה" לפני קאקו ולפני מעל 20 שנה: "שלב לייזרים ופייזרים לשלב השמייזרים"…

  4. alon

    בועז תודה רבה אני בידיוק היום קניתי את מארג היקום ! נראה לי ספר מאוד טוב.מה שמבאס אותי שבארץ המון ספרי אסטרופיזיקה או פיזיקה לא מתרגמים אותם. לא נורא חחח אם יש לך להמליץ לי על עוד אני מאוד אשמח !! )(+:
    תודה רבה!

  5. בועז אנקרי

    לאלון תקרא גם את מארג היקום של פרופ' בראיין גרין
    מומלץ!
    והספר של יורם קירש/ בהחלט ספר פיסיקה טוב !קצת יותר מעמיק ממדע פופולארי רגיל.

  6. alon

    חברה יש לי שאלה

    איזה ספרים הכי נכונים או מרתקים בתחום האסטרופיזיקה ופיזיקה?
    איזה ספרים אתם ממליצים לי לקרוא משהו שיקח אותי לכיוון שונה .קראתי כבר -היקום על פי הפיסיקה המודרנית מאת יורם קירש ומ'יציו קאקו הפיזיקה הבלתי אפשרית,אבל עדיין אני מחפש ספר שhקח אותי למקום אחר לגמרי אני מאוד אשמח אם תתנו לי כמה שמות של סופרים או ספרים מאוד טובים …תודה רבהה

  7. סבדרמיש יהודה

    לאייל וצבי
    האם קרה לכם פעם שהתווכחתם בנושא דת והדתי ממול שלח אותכם ללמוד קצת בישיבה כדי שתבינו את הנושא?,, "בבקשה רק תבוא לכנס של מחזירים בתשובה ואז תראה שיהיו לך את כל התשובות", וכו וכו.
    ובכן אני לא התפטאתי ולא הלכתי כי זמני יקר ואינני חושב שאני חייב להבין דברים על בוריים כדי להסיק מסקנות לגביהם.
    יש דברים עקרוניים שאותם כולנו מבינים. זאת השפה שכולנו מדברים בה ואני יכול להבחין גם מבעד לחלון אם מישהו מדבר את השפה המוכרת לי או לא. ובשפה המוכרת לי כתוב ש"אם המדידות לא מתאימות לנוסחה אז יש בעיה לנוסחה ולא למדידות". נקודה. וזה נכון לכל נוסחה ואפילו לנוסחה הגרביטציה הקדושה של ניוטון. היא לא מצליחה להמציא תוצאות המתאימות למדידות בגלקסיות הספיראליות ואפילו למדידות בכל היקום הבין גלקטי. אם כן היכן הבעיה במדידות או בנוסחה??? והנה מחליטים כבר שמונים שנה שהבעיה היא במדידות ולא בנוסחה ואז משנים את המדידות ע"י הוספה לתוצאות הנימדדות של המסה.
    לצערי המסקנה חייבת להיות שהמדידות בסדר גמור והבעיה היא בנוסחה.אולי לשנות אותה, או אולי לזרוק אותה ולחפש אחרת, אבל ברור שהיא פגומה!
    לא יודע מה מיצ'יו קאקו היה אומר על כך אבל אני מאמין שלא היה מזלזל ברעיון.
    שבוע טוב
    סבדרמיש יהודה

  8. צבי

    כמה התייחסויות לגבי הכתבה בעקבות קריאת הספר:

    למרות כל ביקורתי המוקדמת קראתי את הספר – אמנם לא קניתי אותו אך כשראיתי אותו אצל חבר, החלטתי לקרוא אותו על אף עמדתי המוקדמת.

    הספר מחלק את הדברים הבלתי אפשריים לשלושה סוגים:
    1. דברים בלתי אפשריים טכנולוגיים אך אפשריים כנראה מבחינה עקרונית – כגון: אי נראות, טלפורטציה, קריאת מחשבות ברמה זו או אחרת וכיוב'.
    2. דברים שלא ברור אם אפשריים – מכונות זמן וכיוב'…
    3. דברים שעד כמה שידוע לנו הם בלתי אפשריים ואם הם כן אפשריים סימן שממש פיספסנו משהו – דוגמת פרפטום-מובילה.

    הספר נכתב בידי מיצ'יו קאקו שאין עוררין על היותו אדם חכם, ואם יש עוררין הרי שבמהלך הספר הוא מדגיש חזור והדגש שהוא נורא חכם (לפחות שלוש פעמים הוא מספר על מאיץ חלקיקים שבנה לאיזושהי תחרות בתיכון).

    הוא אגב מדגיש בספר (לידיעת יהודה) שבתור ילד הוא התעניין במדע בידיוני וכדי לדעת מה מזה אפשרי ומה לא – הוא הלך ללמוד פיסיקה אקדמית כי זו הדרך!

    ובכל זאת,
    מהלך כל הספר הרגשתי שמטרתו בעיקר ליצור את התחושה שהמדע קפוא חוץ מכמה בעלי חזון (כל הזמן הוא מדגיש – באותה תקופה היו אנשים שחשבו שזה בלתי אפשרי, אבל……) והבעיה הייתה שבכל דבר שהכרתי ממקור אחר – היתה לי הרגשה שהוא לא אמר את מלוא האמת – הוא אומר רק את הסנסציה את הדבר הנוצץ ומתעלם מהמון דברים אחרים.
    אינני חושב שהוא בור. אני חושב שהוא מבין טוב מאד שמה שהוא עושה אינו "הוגן" – שהוא שם את הדגש על פינות נוצצות ונדחות של הגבול בין מדע למד"ב, וזאת על חשבון "הלחם והחמאה" של המדע ואין לי ספק שהוא כותב מאמר בתור "פרופסור קאקו" ולא בתור "קאקו הסופר" – הוא לא היה נוהג בצורה כזו.

    לכן – טענתו של יהודה כאילו אני מזלזל בו על אף שהוא בקיא ממני בהרבה בפיסיקה אינה נכונה. אין לי ספק שפיסיקה הוא יודע, אך אני מרגיש, על סמך הידע שיש לי כי מה שהוא מציג אינו מה שהוא יודע אלא מה שהוא סבור שהקורא רוצה לקרוא – גם במחיר אמיתיות המאמר.

    אסיים בציטוט קטן של פיינמן מתוך הספר "אור וחומר" (מומלץ מאד אגב) שיבהיר את כוונתי:

    "בדרך כלל הייתי מעדיף לשוחח על אותם חלקי הפיסיקה שהם ידועים היטב מאשר על אלה שאינם ידועים היטב. הבריות מרבים לשאול על ההתפתחויות האחרונות שחלו… הם רוצים לדעת דברים שאיננו יודעים בעצמנו. במקום להפגישכם עם תיאוריות מבושלות למחצה, מוסברות רק בחלקם, מעדיף הייתי להציג לפניכם נושא אשר נבחר בקפידה."

  9. אייל.א

    יהודה,

    אם הייתי רוצה לתקוף הייתי תוקף. אבל אני לא.

    אני אנסה להסביר שוב את הנקודה:

    איש עומד מחוץ לאולם אירועים שקירותיו שקופים. שפה אחת הוא יודע, אך תבונה רבה בראשו. אם יצליח להתמקד באחד האורחים שקרובים אליו – ליד חלון הזכוכית, יצליח האיש לקרוא את תנועת השפתיים של האורח ויוכל לנחש מה נאמר. אבל יש מספר בעיות. 1. באולם הזה ישנם המוני אורחים דוברי שפות שונות ומשונות, 2. מבחוץ אתה מודע למעט מאוד אנשים, אלה שקרובים אליך בלבד, 3. גם מאלה שקרובים אליך אתה מבין מעטים בלבד מפאת ריבוי השפות, דבר בעייתי שכן אינך מודע לקשרים הרבים והסבוכים שבין דוברי השפות השונות.

    איש אחר לעומת זאת, מחליט להיכנס לאולם במקום לעמוד מבחוץ ולנסות לנחש מה קורה בפנים. האיש הנוכחי נחשף לשפות חדשות ולומד אותן ולומד להכיר את האנשים האחרים בזה אחר זה. תוך כדי שיטוטו באולם בין האורחים, הוא מגלה שמימדי האולם מבחוץ נראו קטנים בהרבה ושעכשיו הוא בכלל מתקשה להעריך את מימדי האולם לא כל שכן את כמות האורחים ואיתם השפות הקיימות. עם זאת, הוא מגלה ומבין עוד ועוד ככל שהוא ממשיך לשוטט בפנים. אז ורק אז הוא מסתכל אחורה בזמן וקולט כמה רחוק הוא היה בחלק מניחושיו, כמה מעט הוא ראה ובעיקר איזה בזבוז זמן זה היה לעמוד בחוץ ולחשוב בשפה אחת, שכן ידועה היא שלפעמים השפה היא שמובילה את המחשבות.

    ושוב, בהצלחה בכל דרך שתבחר.

הוספת תגובה

  • (will not be published)