מרבית הגלקסיות שאנו רואים כיום ייעלמו אל מעבר לאופק עבור צופים בשביל החלב, וכל רמז לכך שהיקום היה פעם מלא בגלקסיות ייעלם אף הוא
כאשר אסטרונומים מביטים בשמי הלילה, הם רואים אחורנית בזמן. לאור ממרבית הגלקסיות הרחוקות נדרשו מיליארדי שנים כדי להגיע אלינו. האסטרונומים מעריכים כי גלקסיות אלה מתרחקות מאיתנו במהירות ואף מאיצות, כחלק מהתפשטות היקום לאחר המפץ הגדול. ככל שהגלקסיה רחוקה יותר, כך היא מתרחקת מאיתנו מהר יותר.
אנו יודעים כי היקום החל מנקודה בודדה לפני מיליארדי שנים. אנו יודעים כי הוא מתפשט והודות למסתורי האנרגיה האפלה, אנחנו יודעים כי התפשטות זו מואצת. בעוד מספר טריליוני שנה, יאיצו הגלקסיות הרחוקות משביל החלב כל כך מהר, עד כדי כך שהן יתרחקו מאיתנו מהר יותר ממהירות האור (אנחנו מתרחקים לצד אחד והם לצד שני, וסכום המהירויות גדול ממהירות האור). אורם יתעמעם ויעלם, והם יעלמו מהיקום הנראה, לנצח יהיו בלתי נגישים ומעבר לתודעתנו.
בעוד כ-3 טריליוני שנים, כל הגלקסיות כבר יחלפו מעבר לאופק וייעלמו מעינינו. הקוסמולוגים של העתיד יכירו רק גלקסיה אחת – זו שלנו. היקום ייראה סטאטי ובלתי משתנה, ומתקרר לאיטו. ותצפית זו תהיה דומה מכל מקום ביקום. הפיזיקאים בכל גלקסיה יכירו רק את ביתם, ולא שום דבר אחר.
החזון העגום הזה של עתידנו הבודד, נוצר בזכות חישובים חדשים שערך לורנס קראוס (Krauss) מאוניברסיטת קייס ווסטרן, ורוברט שירר מאוניברסיטת ונדלבילט בהולנד. המאמר החדש שלהם שכותרתו “שובו של היקום הסטטי וסוף הקוסמולוגיה” זכה לאחרונה בפרס של קרן מחקרי הכבידה, והוא יתפרסם בגליון אוקטובר של כתב העת Relativity and Gravitation.
“בעוד הפיסיקאים של העתיד יוכלו להסיק כי יקום האי שלהם לא היה נצחי, קשה יהיה להעריך כי תחילתו היתה במפץ גדול”, מדווחים החוקרים.
כלי חזק נוסף שיש בידי האסטרונומים והם יוכלו להשתמש בו הוא הידע על קרינת הרקע הקוסמית, ההד הקלוש של המפץ הגדול. האור שנראה בדקות הראשונות של היקום כבר עבר הסטה לאדום לגלים ארוכים יותר עם התפשטות היקום. מה שהיה פעם אור נראה, הפך לגלי מיקרו, ויעבור הלאה דרך ספקטרום הרדיו. בסופו של דבר, גלים אלה יהיו כה ארוכים שלאסטרונומים לא תהיה דרך לגלות אותם.
החוקרים גם מודדים את כמות המימן, ההליום והדאוטריום ברחבי היקום. כמויות אלה תואמות לתחזיות המנבאות את מה שהתרחש במפץ הגדול. במשך תקופה, כל היקום היה דומה לכוכב ענק אחד, שהפך את הגז הקדמוני ליסודות כבדים יותר. התפשטות מהירה סיימה את התקופה הזו, ויסודות חדשים החלו להיווצר רק בתוך כוכבים. אף כי כמות היסודות הללו תואמת לתחזיות כיום, הגלקסיה העתידית שלנו תפזר אותם ותשלב אותם כך עד כדי כך שהם יהיו בטלים בשישים מול ההליום הנוצר בכוכבים.
“בסופו של דבר, היקום ייראה סטאטי”, אומר קראוס. “כל העדויות של הקוסמולוגיה המודרנית ייעלמו”. אנו יכולים רק לקוות כי המחקר שנעשה בידי הקוסמולוגים של היום יישמר, כך שהפיסיקאים של העתיד יוכלו לדעת על טבעו האמיתי של היקום ולא על המקום הסטאטי שהם יראו סביבם.
מקור
מלקום פרייזר – אתר universetoday.com
עוד באותו הנושא
38 תגובות
מעניין מאוד
איך נקראת התאוריה הזאת? ואם יש תגליות נוספות בנושא והיכן ניתן לקרוא עוד?
היקום ימשיך להתפשט ולא רק שהוא יתפשט הוא יתפרק לאטומים בודדים וגם אז לחלקיקים הבסיסים ביותר אז בעוד 3 טריליון שנה לא בטוח בכלל שיהיו "הפיזיקאים של העתיד"
כמו שהפיזיקאים של העתיד יטעו לחשוב שהיקום סטטי כי כל הראיות שלהם יצביעו על כך, יתכן שהפיזיקאים של היום טועים לחשוב שהיקום דינמי רק מפני שכל הראיות מצביעות על כך.
סבדרמיש צודק בטענתו
אמת ןיציב מר אלי ברוך. מילים כדורבנות!!
אין להסיק ממאה שנה על מיליארדיי שנים.
סבדרמיש יהודה
עם כל הכבוד :
לזוכים בפרס – לורנס קראוס (Krauss) מאוניברסיטת קייס ווסטרן, ורוברט שירר מאוניברסיטת ונדלבילט בהולנד.
לא צפוי לשביל החלל ( וגם לגלקסיות האחרות ) , שום עתיד של בדידות ; לכל היותר : לשביל החלב התמזגות ( התנגשות? עם אנדרומה ) ; וכתוצאה מתצפיות מדעיות ( יש לראות בעובדות כהוכחה מדעית ) : התנגשויות והתרחקויות של גלקסיות .
אפשר לנסות להבין ( בקושי ) , באמצעות אפקט תלמי , שהחליט ( עם השרטוטים המרשימים שלו ) , כי כדור הארץ נמצא במרכז העולם , את המצב הנבוך של חלק נכבד מהדענים , שלא מצליחים לגבש תיאוריה מגובשת ומשכנעת , ומנסים להאחז בכל מה שעשוי להרשים .
במגמה לגבש הסברים שעשויים להאיר את הסוגיה ,יהיה צורך בשינויי חשיבה עתידיים יסודיים ( שישפיעו גם על נושאים אחרים ),וכנראה להתחיל מהשיקולים שלהלן :
1 . משך הזמן היחסי של ההתפתחות המדעית על כדור הארץ , ביחס למשך הזמן של 14.5 מליארד שנים , שואף לאפס .
2 . בפרק הזמן הזה , רואים קטע קטן של מאפיין התפשטות , ומסיקים ממנו ; ואז הופכים את נקודת המגע של המשיק לעקום – לישר .
3 . יהיה צורך להתחיל לעבוד גם , במושגים של משיקים בספירליות לוגריתמיות , וכמו כן : לא לשכוח את משך הזמן היחסי השואף לאפס , כמתואר ב – 1 . שלעיל ; ואז יתברר כי בזמן נתון שגלקסיות התרחקו , יופיעו קרוב יותר מכיוון אחר , ולעיתים עד כדי התנגשות .
4 . כל הכתוב לעיל החל מ – 1 , לא כולל עדיין את העידוש הכבידתי , והיבטי מרכיבים מדעיים אחרים .
סלח לי אלון אבל אתה עושה מהכול סלט ועוד ומכניס לי מילים לפה.
שי, על מה אתה מדבר? "מהירות תאוצה"? מה קשור תאוצה?
אם אתה עומד על אחד הגופים, הגוף השני לעולם לא יעבור את מהירות האור, לא משנה מה היא מהירות של הגוף השני יחסית לנקודה אחרת במרחב.
הדוגמה שהבאת באחת התגובות שלך לגבי שני רכבות – אתה בחיים לא תיראה את הרכבת השנייה עוברת את מהירות האור. זה לא המצאה שלי, זו היא תורת היחסות של אינשטיין. אני מצטער אם זה נישמע לך לא הגיוני, אבל ככה זה. גם לי זה נישמע מאוד לא הגיוני, אבל ההיגיון הזה מפריע לפתור תרגילים בנושא.
לשרון:
זה שהצופה יכול למדוד מקסימום מהירות האור
לא משנה בזה את המהירות האמיתית של התרחקות הגופים.
יחס הזמן בין שני הגופים יהיה זהה
יחס הזמן בין שני הגופים לנקודת היציאה יואט
אבל נקודת היציאה כבר לא רלונטית.
עופר פנחס
[email protected]
שני הגופים למרות שהם טסים לכיוונים מנוגדים הם טסים באותו מהירות יחסית.
והם נמצאים על אותו ציר זמן.
זה אומר שהמרחק שהם יעברו באותו שניה יהיה זהה 200,000 ק"מ לכול כיוון.
כך שאין טעם להשתמש בנסחאות מסובכות שתפקידם למדוד מהירות יחסית בין הצופה בנקודת היציאה לבין הגופים.
כי נקודת היציאה לא רבלטנית.
והמהירות התאוצה היחסית של שני הגופים זהה.
עופר פנחס
[email protected]
שני גופים שנעים במרחב לעולם לא ינועו מהר יותר מהאור, לא משנה כיוון תנועתם או מהירותם.הזמן לדידם יואט עקב הגברת המהירות.הזמן שימדוד כל צופה תהיה מקס’ מהירות האור לא יותר מכך.
הגלקסיות יכולות לנוע מהר יותר ממהירות האור זו ביחס לזו כי הן נעות עם המרחב ולא דרכו. ההגבלה על המהירות חלה על גופים הנעים דרך המרחב. גלקסיות נעות עם המרחב התופח לכן יכולות לנוע מהר יותר ממהירות האור זו ביחס לזו.
עוד לא בדקתי את הנוסחה שלך
אבל הזמן על X ו Y חייב להיות שונה וקצר יותר מהזמן על אותו נקודה במרחב שממנו הם יצאו.
כך שלא יהייה נכון לחשב את הזמן/מרחק לפי אותו נקודה במרחב שממנו הם יצאו.
לילה טוב
שי, עוד משהו, שים בבקשה לב, שאם אתה מציב מהירויות קטנות יחסית למהירות האור בנוסחה, אז מהירות V3 תהייה פשוט סכום המהירויות, כי המכנה יהיה בקירוב שווה ל-1.
תשובה לשי:
ברשותך אני אשתמש בנוסחא של מהירות יחסית מוכנה, ואני לא אפתח אותה כאן.
הנוסחא היא:
(V3=(v1+v2)/(1+v1*v2/C^2
לצורך נוחות חישוב, נגיד שמהירות בשאלה שלך היא 0.66C, כאשר C היא מהירות האור, והמהירות שהבאת יחסית לנקודה סטטית.
כלומר v1=v2=0.66C.
אם נציב זאת בנוסחה נקבל 0.92C. כעט, נציב את הזמן ששווה לשנייה אחת, ונקבל שמרחק בין שני הגופים שווה ל- 0.92C כלומר 275000 ק"מ.
אני מקווה שהסברתי, ושלא טעיתי בחישוב, תבדוק אותי.
האמת, זה קורס מאוד מעניין ויש המון דוגמאות של תרגילים כאלה, עשיתי עכשיו חיפוש ומצאתי אתר שמסביר את זה יפה בעברית, (באנגלית יש יותר מקורות), אני ממש ממליץ לקרוא.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/printthread.php?t=18030
לילה טוב
לגבי השאלה השניה תיקון קטן :
האם המרחק שגוף X יתרחק מגוף Y באותו שניה עולה על המרחק שהאור יכול לעבור בשניה אחת ?
אלון:
שני גופים X ו Y יוצאים מאותו מקודה במרחב וטסים לכיוונים מנוגדים במיהירות של 200,000 ק"מ לשניה כול אחד
מה המרחק שגוף X התרחק מגוף Y בשניה אחת ?
האם המרחק שגוף X יתרחק מגוף Y באותו שניה עולה על המהירות שהאור יכול לעבור בשניה אחת ?
האם אור הפנס של גוף Y יראה ע"י גוף X ?
לינק שמסביר את העניין של מהירויות
http://curious.astro.cornell.edu/question.php?number=387
הרעיון של "מעל למהירות האור" לא מגיע כתוצאה של סכום מהירויות.
כל תורת היחסות מבוססת על זה שהמהירות תמיד נמדדת ביחס לצופה, וכל צופה, בכל מקרה, היא לעולם לא יכולה להיות גדולה ממהירות האור.
שההסבר שאבי נתן איננו פשטני אלא פשוט מוטעה.
הסביר זאת נכון "נקודה" וארחיב מעט:
מהירות בתורת היחסות היא המהירות של עצם הנע במרחב. זאת אומרת שינוי במיקומו של עצם במרחב, ביחס לזמן. מהירות האור לדוגמה היא מהירות התקדמותו של האור במרחב.
התרחקות הגלקסיות אינה נובעת משינוי מקומן במרחב, אלא מהתפשטות המרחב עצמו, אשר החלה במפץ הגדול, וממשיכה מאז. התפשטות המרחב איננה מוגבלת למהירות האור.
באנלוגיה לבלון, אם נאמר שהמרחב הוא בלון, והגלקסיות הן נקודות על הבלון, אמנם מהירות תנועתן של היחסית של הגלקסיות על פני הבלון מוגבלת, אך אם ננפח את הבלון במהירות, הן יתרחקו האחת מהשניה במהירות התפשטות הבלון, ולא במהירותן העצמית.
בניגוד לטעות נפוצה, ומובנת בהיותה מאד אינטואיטיבית, המפץ הגדול לא היה אירוע בו היקום שהיה מכונס לנקודה אחת, "התפוצץ" והחל להתרחב, אלא המרחב והזמן הם שהיו מכווצים לנקודה אחת. והם ש"התפוצצו" במפץ.
מסיבה זו גם לא רלבנטי לשאול מה היה לפני המפץ הגדול, והיכן בדיוק הוא התרחש. הזמן נוצר במפץ הגדול, וכך גם המרחב, כך שהמפץ היה בכל היקום כולו, ובכל נקודה ונקודה ביקום.
שי:
הסבר קצר: עבור צופה מהצד, כאשר הוא מסתכל על 2 עצמים מתרחקים אחד מהשני, במהירות האור (יחסית לצופה) אזי הצופה "חושב" שמדובר על מהירות יחסית של 2C.
אבל, נניח שמדליקים פנס באחד הגופים לעבר הגוף השני. עבור הצופה שנימצא על הגוף השני האור יגיע עליו במהירות C ולא במהירות 2C.
עבור הצופה שנימצא על אחד הגופים – ההתרחקות מהגוף השני תהיינה במהירות האור C ולא 2C.
לכן, הדוגמה שלך עם הרכבת בלינק שסיפקת פשוט אינה נכונה.
הדגמה: בכל הנוסחאות של תורת היחסות מופיע במכנה הביטוי(sqrt(1-V^2/C^2.
ברגע שהמהירות V תעבור את מהירות האור, הנוסחה תקבל ערך מרוכב, שהמשמעות שלו עדיין לא הוגדרה כאשר מדובר על מהירויות.
אשמח לספק מקורות, אבל אתה ואחרים יכולים לבזבז 5 דקות למצוא זאת בגוגל.
בקשר ל-"התנפחות המרחב" והטענה שהיא איננה כפופה לחוקי אינשטיין – קטונתי.
מוזר בכתבה המקורית שלהם לא מוסבר איך הגלקסיות יתרחקו מהר יותר ממהירות האור.
והתוספת של “(אנחנו מתרחקים לצד אחד והם לצד שני, וסכום המהירויות גדול ממהירות האור)” מופיע רק כאן.
או כפי שאני רשמתי ב 24-05-2007 בתגובה לכתבה : אופטיקה מתקנת חשפה את סודות הגלקסיה NGC 6240
ביקום כול הגופים נמצאים במצב יחסי של תאוצה אחד כלפי השני במרחב. כאשר כול גוף בודד מוגבל למהירות האור כלפי המרחב.
כאשר בתורת היחסות מדובר על מהירות של גוף כלפי מהירות האור או כלפי המרחב.
ולא במהירות הכוללת של שני הגופים במרחב אחד כלפי השני.
שני גופים שטסים בכיוונים מנוגדים במהירות של חצי+ ממהירות האור.
יעברו את מהירות האור אחד כלפי השני ( הכול יחסית )
כך שבפועל ניתן להגיע למהירות כמעט כפולה ממהירות האור.
ראו קישור
לא רציתי להשאיר דבר כזה גם אם הוא מופיע במקור – "נעים מעבר למהירות האור" בלי הסבר, אפילו פשטני, כי אחרת יאשימו אותי בשרלטנות.
לכפיר:- יש להסיק מסקנות על פי הקיים אבל אפשר לעשות זאת רק על הקיים. מעבר לקיים אי הוודאות הופכת לאין סופית. ולא רק זה, בגלל אי וודאות שיש במדידות שאנו עושים, יכולות להיות אין סוף נוסחאות נכונות לכל תופעה, שנותנות תוצאות נכונות בתחום אי הוודאות בטווח המדידות. מעבר לטווח המדידות, כל אחת מן הנוסחאות הנכונות עשויה להביא אותנו לתוצאה שונה. לכן הסתמכות שרירותית על נוסחה אחת מתוך אין סוף נוסחאות אלו, תהיה יוקרתית ככל שתהיה, ניוטון או איינשטיין, והסקת מסקנות על פיה מעבר לטווח המדידות, אינה יכולה להביא אותנו לשום מסקנה משמעותית מעבר לטווח המדידות.
אתה מביא לי את דבריו של הפילוסוף פופר, ואני אצטט את דבריו של הפילוסוף האנגלי דיוויד יום שאמר:- "מתחום המדידות שלך אתה יכול להסיק מסקנות רק על תחום המדידות שלך!" כל מסקנה אחרת אינה מבוססת. אם ראית 100 ברבורים לבנים המסקנה מכך היא ש 100 הברבורים שראית הם לבנים, ולא יותר. הברבור הבא שתראה עלול להיות שחור!
מנסיוני , לא כולם מבינים את הנקודה הזאת שבאי הוודאות במדידות, ובטווח המדידות, לכן, אם יתפנה לי זמן, אני אשב לכתוב מאמר על אי וודאות במדידות. הרבה מסקנות מוטעות נעשות מהשלכה מעבר לטווח המדידות.
סבדרמיש יהודה
לכל אלו השואלים לגבי מהירות האור.
ההתרחקות של הגלקסיות אחת מהשניה לא נובעת ממהירות יחסית כפי שמהיאות מוגדרת (שינוי במרחב חלקי שינוי בזמן). אלא השינוי של המרחב עצמו. כלומר המרחב מתרחב ועליו הגלקסיות. ההתנפחות של המרחב לא כפופה לחוקי איינשטיין.
לאדוארד – שוב, אני מבין שזה נישמע הגוני, אבל שוב: אין דבר כזה מעל מהירות האור. תקרא את התגובה הקודמת שלי.
בנוסף: עצם בעל מסה כלשהי שנע במהירות האור – מסתו תהיה אינסופית.
(M=M0*/sqrt(1-v^2/C^2
הגלקסיות מאיצות ומהירותן תגיע למהירות האור.
בנוסף, צריך לקחת בחשבון את התפשטות היקום, כך שבסך הכל המהירות של הגלקסיות תהיה גבוהה ממהירות האור.
נראה לי שזו הכוונה.
ליהודה ולאיציק, עלה כאן דיון לגבי האמינות של תחזיות על סמך חוקים פיסיקליים הידועים כיום ומידע הלוקה בחסר. מדע טוב חייב להסתמך על התצפיות והמדידות הניתנות לביצוע ולא אלה שלא ניתנות לביצוע. יש להסיק מסקנות ע"ס הקיים, אחרת המדע לא יתקדם. הדוגמא הקלאסית היא המכניקה הניוטונית מול המודרנית. עם הכלים שהיו לניוטון בימים ההם, מישנתו הייתה מאוד רציונלית ומבוססת. עקרון ההפרכה של פופר הוא אחד הקוים המנחים בהתקדמות המדע לפי דעתי.
לא ניתן לדעת את האמת האפריורית ולכן עלינו להפסיק לתלות בה תקוות שווא.
בקשר להתרחקות של גלקסיות מעל מהירות האור.
הגלקסיות הרחוקות ביותר באמת מתרחקות אחת מהשניה
במהירות יותר גבוהה מהאור!!!
לאמיתו של דבר, הגלקסיות הרחוקות ביותר כיום
מתרחקות אחת מהשניה במהירות של בערך
פי 3 ממהירות האור!!
אלא מה? הסיבה להתרחקות הזאת היא לא טיסה ותנועה
(פשוטו כמשמעו) של הגלקסיות אחת מהשניה, אלא
משהו שנקרא התרחבות היקום, והיקום כן יכול להתרחב
במהירות יותר גבוהה מהאור.
בקיצור, יש פה מצב כזה:
גלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות גבוהה מהאור,
והן בעצם כמעט לא זזות מהמקום אחת ביחס לשניה.
לי אין מושג איך זה יכול להיות כי אני לא פיזיקאי,
אבל אני יודע שזה נובע מתורת היחסות הכללית של
איינשטיין.
אפילו בנושא של המפץ הגדול יש הסברים לא ברורים.
המפץ הגדול זה לא איזה פיצוץ ענק של חומר אמיתי
שהתפוצץ והתפזר לכל עבר.
המפץ הגדול הוא פשוט (כן בטח, פשוט מאוד!)
נקודת הזמן של תחילת התפשטות היקום.
ואולי הגיע הזמן שיהיה פה איזה פיזיקאי רציני
שיסביר לנו בשפת פשוטה איך זה בדיוק קורה.
מה שנעשה כאן זה הסקת מסקנות מתוך חוקים שאנו יודעים את התנהגותם כמאה שנה לתקופות של אלפי מיליארדי שנה, וזה דבר שלא יעשה. האי ודאות מעבר לטווח המדידות היא אין סופית לכן כל מסקנה, אפילו לגבי המאה הבאה, מצוצה מהאצבע!
באותו אופן גם הסקת מסקנות אחורה למפץ הגדול, על פי אותם החוקים, גם היא מצוצה מן האצבע. לכן מסקנות כמו נקודה סינגולרית בתחילת ההסטוריה אין להם על מה להסתמך.
עוד הוסיף, ששום עקרון קוסמולוגי, יהיה אשר יהיה, לא יוכל לגשר על מילארדי ואלפי מיליארדיי שנים אלה.
אתם תראו שבעוד טריליון שנה יגידו שצדקתי.
בחיוך
סבדרמיש יהודה
סתם שאלה כי אני לא מבין גדול הם טוענים שהגלקסיה היחידה שנוכל בכלל להגיע אליה תהיה שלנו כי כל השאר ינועו בקצב שהוא מעל למהירות האור
אבל נניח שאנחנו ועוד גלקסיה נמצאים בעצם על אותו הקו ובעיקרון מתקדמים באותו הקצב אז כן נוכל לראות אותה לא נניח היא נעה מעל מהירות האור האור יותר איטי ממנה ואנחנו נגיע אליו לא?
אבל בכלל למה שנתקיים במידה ועברנו את מהירות האור טוב הסתבכתי לחלוטין:(
אבי, לדעתי נפלה כאן טעות. גרמת לי לחזור קצת על החומר של הקורס "פיזיקה 3".
פתרנו פעם הרבה תרגילים כאלה – גם כאשר אתה מתייחס לנקודת ייחוס סטטית, שביחס עליה 2 עצמים נעים בכיוונים מנוגדים במהירות C, עדיין המהירות היחסית בינהין לא יכולה לעבור את C. אחרת זה לא מסתדר מתמטית.
תיקון : אנחנו לא יודעים כיצד היקום התחיל אנו משערים כי הוא התחיל בנקודה בהירה בגודל אטומי שהטמפ’ שלה כמעט אין סופי לאחר מיליונית שנייה חומה ירד למיליוני מיליוני טמפ’ והיקום התחיל להתפשט במרק החלקיקים שניתן לדמות כיום בעזרת מאיצי חלקיקים.אחרי לאחר מאה טרליון שנים יתפוררו גם החורים השחורים.אתה טועה בלתי אפשרי לעלות על מהירות האור וכיום יודעים בוודאות שפרוטון לא מתפרק.המין האנשוי יחיה עוד המון זמן
נראה לי שאצל המדענים האלה החל המצב הסטטי כבר עכשיו. על סמך מה הם מבססים את הטענות כשיש עוד כל כך הרבה נתונים חלקיקים וחוקי יסוד לגלות ( אפילו על תורת המיתרים לא סגורים ).
בקצב ההתפתחות הנוכחי אפילו עוד 1000 שנה לא יהיה המין האנושי מה שהוא היום ( לטוב או לרע ). אולי כן נגלה דרך לנוע מהר ממהירות האור, אולי נשפר את עצמנו במידה כזו שנוכל לחיות הרבה יותר שנים ( ראה פיינמן והתפתחות הננו טכנולוגיה ), אולי נצליח לאכסן את תודעתנו במירקם הזמן חלל, או שנגלה שפרוטון כן מתפרק ואז זה לא משנה כלום.
לכן איך אפשר לנתח את העתיד ועוד הכל כך רחוק על סמך כל כך הרבה חוסר נתונים ?
לנקודה – טריליון זה אלף מיליארד (עשר בחזקת 12) רק משנות השבעים, קודם זה היה כך רק בארה"ב. באנגליה המונח טריליון היה 10 בחזקת 18.
איינשטיין לא קבע שלא ניתן לעבור את מהירות האור ?
איך בדיוק "יתרחקו מאיתנו מהר יותר ממהירות האור" ?
טריליון זה תמיד אלף מיליארד.
ביליון זה בד"כ מיליארד.
תודה ערן. 3 מיליארד לא נראה לי הגיוני אבל איכשהו הלכתי לאיבוד בין המידות האמריקניות והאירופיות. יתוקן כמובן מיד.
3 טריליון, לא 3 מיליארד.
לא להבהל…
תראה מה זה, בעתיד לא ידעו על העבר.
ובעצם למה נניח כי אנו יודעים את העבר?
באותה צורת חשיבה, אנו יודעים רק את הקיים סביבנו ואת המחשבות וההנחות שלנו. "מה היה" זה סיפור שלא נדע כניראה, אלא רק תאוריות…
דורון