מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר. מהרפתקה ימית למהפכה מדעית

ביקורת ספרות על ספרה של ג'נט בראון

מאז שנות ילדותי אני חולמת על ביקור באיי גָלַאפָּגוֹס, כמעט כמו שיהודי דתי משתוקק לעלות לכותל המערבי. באיים האלה בילה צ'רלס דרווין חמישה שבועות, ומגוון מיני הציפורים שמצא בהם היה אחד הגירויים המחשבתיים לבניית תיאוריית האבולוציה. כשנתקלתי בספרה של ג'נט בראון “מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר” התנפלתי עליו ובלעתי אותו כבכורה בטרם קיץ.

הדבר המפתיע הראשון בספרה של ג'נט בראון הוא כותרת המשנה בשמו של הספר: “ביוגרפיה של ספר”. כותרת המשנה הזאת היא בלתי נכונה ונכונה כאחת. היא בלתי נכונה מבחינה זו שהספר מתאר את הביוגרפיה של רעיון: נסיבות לידתו והתפתחותו של רעיון ה”הישרדות של הכשיר ביותר” (survival of the fittest). הכותרת לא נכונה מבחינה זו שהמחברת מתארת, במידה מרובה, גם את הביוגרפיה של מחבר הספר, צ'רלס דרווין: נסיבות הולדתו, התפתחותו, האווירה שבה גדל, הישגי חייו והשפעתו המתמשכת על העולם סביבו עד עצם היום הזה. עם זאת, הכותרת נכונה מבחינה זו שהיא מתארת גם את נסיבות הולדתו של הספר “מוצא המינים”, התפתחותו, האווירה שבה הוא נכתב, והשפעתו על העולם סביבו בתקופתו ועד היום.

שמו של צ'רלס דרווין נכלל ברשימה קצרה של אישים שפריצות הדרך האינטלקטואליות שלהם השפיעו על חיי הרוח של התקופה המודרנית שבה אנו חיים במידה כזו ששמותיהם הפכו לשגורים על כל לשון, יהיה זה נהג מונית, קוסמטיקאית או פרופסורית באוניברסיטה. קשה לתאר את עולם ההגות והמדע של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ללא שמותיהם של זיגמונד פרויד, קארל מרקס, אלברט איינשטיין וצ'רלס דרווין.

ג'נט בראון מתארת בשפה זורמת, נעימה ובהירה לא רק את האירועים השונים, אלא גם כיצד האווירה האינטלקטואלית בחברה שבה חי דרווין ופריצות הדרך המחשבתיות שלו השתלבו והשפיעו זה על זה. תרגומה השוטף, הקריא והמדויק של ברוריה בן-ברוך עושה צדק לספר.
דרווין ייעד עצמו בתחילה לרפואה, אבל תוך כדי שנות לימודיו החליט לפנות לכמורה, עובדה אירונית כלשהו כשאנו נזכרים במלחמה המרה שמנהלים נגדו מאז חוגים דתיים. השכלתו, שכללה גם לטינית ויוונית, כנהוג באנגליה בשליש הראשון של המאה ה-19, אופיינה ברוחב יריעה. הוא למד תיאולוגיה ועם זאת נחשף גם לפילוסופיה, לזואולוגיה, לבוטניקה ולגאולוגיה. רעיונותיו של לַמַארק בדבר הטרנסמוטציה, הידע הנרחב של הֶנסלוֹ בבוטניקה, המסעות הגאולוגיים שיצא אליהם בהשפעתו של סֶדג'וויק ורעיונותיו המדעיים-פילוסופיים של יוּאֶל, כולם השאירו את חותמם. כשהצטרף דרווין למסע הרפתקני בן חמש שנים על ה”ביגל”, בתפקיד של אוסף דגימות מעולם החי והצומח, הוא נשא במוחו את הזרעים הרעיוניים שהצמיחו את רעיון האבולוציה. מסע זה עיצב אותו גם כאדם בעל השקפות חברתיות נאורות המתנגד בכל לבו לתופעות כמו העבדות שהייתה נפוצה באותם ימים.

לו היה דרווין מדען בן זמננו, קרוב לוודאי שהיה ממהר לפרסם את תוצאות מחקרו הממושך בכתב עת מדעי כלשהו על מנת לקבל זכות ראשונים על רעיונותיו, כפי שעשו ווטסון וקריק כשגילו את מבנה הדנ”א. דרווין לא עשה זאת, ולמעשה אפילו נמנע מכתיבת ספרו במשך יותר מעשרים שנה. לאחר חזרתו מן המסע המשיך במחקרים שונים באנגליה, כשהוא מושפע מרוח תקופתו, תקופת המהפכה התעשייתית, המתאפיינת מצד אחד במהפכה טכנולוגית וחברתית, ומצד אחר בנוקשות מחשבתית ויקטוריאנית. בתוך המהומה הזאת התפתחו רעיונותיו פורצי הדרך, רעיונות שהטילו ספק בתכנון האלוהי של יצירת ממלכת החי והצומח. לכלכלן הנודע מָלתוּס, שבדק את האינטראקציה בין התשוקה הטבעית האנושית להתרבות ובין מגבלות ייצור המזון הייתה השפעה מכרעת על עיצוב רעיונותיו של דרווין. אבל בחברה הוויקטוריאנית, על ערכי המוסר והדת הנוקשים שלה, היה קשה להטיל ספק בפומבי בסמכות האלוהית, מה גם שאשתו של דרווין הייתה דתית מאוד. גם כשהחל לכתוב את הספר בגרסותיו הראשונות והמצומצמות, שמר דרווין את כתביו בסוד. ואפילו בספר הסודי הזה נמנע דרווין בקפדנות מדיון במוצאו של האדם (דיון שעשה הרבה שנים אחר כך בספרו “מוצא האדם”).

ברבות השנים התערערה אמונתו הדתית של דרווין, ייתכן כי בשל הטרגדיה האישית של מות בתו. ב-1858, 22 שנים אחרי שהסתיים מסעה של “ביגל”, קיבל דרווין בדואר מאמר מדעי מאת חוקר לא מוכר מאיי הודו המזרחית, ואלאס שמו. במאמרו מעלה ואלאס גרסה משלו לרעיון האבולוציה. זה היה הדורבן שננעץ בצלעותיו של דרווין, וביוני 1858 חשף את רעיון האבולוציה בכנס של החברה הלינֵאית, החברה המדעית המובילה לחקר הטבע בבריטניה.

בעקבות חשיפה זו פרסם דרווין גרסה קצרה של הספר שעבר לאחר מכן עוד ועוד פיתוחים והרחבות. רק בסוף 1859 התפרסמה גרסתו הסופית של הספר. התגובות החיוביות והשליליות לא איחרו להגיע וסערת המחלוקות פרצה במלוא עוזה. הספר השפיע על תפיסות ארכאולוגיות, פרה-היסטוריות, גאולוגיות ואף חברתיות. התומכים בקפיטליזם, בקולוניאליזם, בגזענות ובהמתות חסד ניסו גם הם להסתמך על רעיונותיו של דרווין וההשפעה החברתית של הדרוויניזם, לחיוב ולשלילה, נמשכה עמוק לתוך המאה ה-20.

במשך המאה שעברה הלכו ופוענחו המנגנונים הביוכימיים המונחים בבסיס יכולת ההתאמה הדרווינית. ג'נט בראון ממשיכה וסוקרת את ההתפתחויות המדעיות של אמצע המאה ה-20 וסופה שגרמו להטלת ספק בתורתו של דרווין, אך מסיימת בסינתזה המדעית של תחילת המאה ה-21 שהגמישה את רעיונות “מוצא המינים” של דרווין והעניקה להם תוקף מחודש.

עד היום יש עדיין “בריאתנים” התומכים לגמרי בתכנון האלוהי של עולם החי והצומח, אבל, לדבריה של ג'נט בראון “מוצא המינים של דרווין… הוא אחד ממנועי התפנית בחשיבה המערבית”.

לא נותר לי אלא להסכים אתה ולהמליץ בחום על קריאת הספר.