נכשל שיגור הלווין OCO שהיה אמור לעקוב אחר רמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספירה

חופת הלווין לא נפרד מהלווין כפי שתוכנן שלוש דקות לאחר השיגור ולכן הוא לא יכול היה לצבור מספיק גובה, והתרסק בסביבות אנטארקטיקה

מצפה הפחמן המסלולי של נאס”א, הלוויין OCO נכשל ולא הצליח להגיע למסלולו לאחר שיגורו היום (ג' 13:55) שעון ישראל מבסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה. בדיווח ראשוני נמסר כי חופת המשגר טאורוס XL, לא הצליחה להפרד משאר המשגר כשלוש דקות לאחר השיגור.

החופה או כיסוי החרטום היא מבנה בדמות קונכיה המכסה את הלווין בעת שהוא נע דרך האטמוספירה. “לחופה משקל ניכר וכאשר היא נפרדת מהטיל, מורגשת קפיצה בהאצת המשגר” אומר ג'ון בראונשווייגר מחברת אורביטל סיינסס, יצרנית המשגר. “לא קיבלנו חיווי על קפיצה זו בהאצה כתוצאה מסחיבת המשקל העודף, וכתוצאה מנשיאת המשקל העודף, לא ניתן היה להגיע למסלול. הסימנים הראשונים מעידים על כך שהכלי לא צבר מספיק מהירות כדי להגיע למסלול ונחת באוקיאנוס בקרבת אנטראקטיקה.

ומוסיף בראונשווייגר: “הצות שלנו, ברמה האישית מאוכזב מהאירוע, ובוודאי כל הקהילה המדעית מאוכזבת. לקח לנו המון זמן להגיע לשלב זה.”

נאס”א ואורביטל סיינסס הקימו ועדות בדיקה שיחקרו את הסיבות לכשלון. החברה תדחה את שיגורו של הלוויין גלורי המתוכנן ליוני 2009, עד שלא תתברר הסיבה המדויקת למערכת. גם גלורי אמור לבדוק את אטמוספירת כדור הארץ ולאסוף נתונים על האירוסולים והפחם במערכת האקלים של אטמוספירת כדור הארץ.

פיתוחו של הלווין OCO ארך שמונה שנים והוא היה אמור לחקור את מאזן דו תחמוצת הפחמן שהוא גז החממה העיקרי באטמוספירה.

מנהל השיגורים מטעם נאס”א צ'אק דובאל אמר כי הספירה לאחור התנהלה ללא תקלות וכי החופה היתה אמרוה להפרד בסיוע ארבעה פולסים חשמליים הגורמים להסטת המסילות החוסמות את החופה. “בדקנו כי הפקודות הנכונות נשלחו לחללית. שלוש דקות בתוך השיגור צפינו בכמה ותות טלמטריה שניסינו לבצע התאמה ביניהם. כאשר החופה נפרדת נקרעים חוטי חשמל שמודיעים לנו בכך שהפעולה בוצעה, אך חוטים אלה נשארו שלמים. ישנם גם חיישני טמפרטורה אך בראונשווייגר אומר כי מרבית הנתונים המשמעותיים הראו שלא היתה קפיצה בתאוצה כתוצאה מהפחתת המשקל שהיתה מתרחשת לו החופה היתה נפרדת כמתוכנן.”

“OCO היתה משימה מאוד חשובה שתפקידה היתה למדוד מרכיבים חשובים במחזור הפחמן” אמר מייקל פרייליך, מנהל מחלקת מדעי כדור הארץ בנאס”א. במהלך התקופה הקרובה נבחן כיצד להמשיך מכאן ולקדם את המדע בהינתן הלווינים הנמצאים כבר היום בחלל, לווינים של מדינות אחרות וקיומם של רזרבות חלליות שתאפשרנה לנו להרכיב תוכנית טיסה מהר ככל האפשר ולהמשיך במה ש-OCO היה אמור לספק ואף להתקדם מעבר לכך בהבנת המדע של מערכות כדור הארץ.”