אותרו 20 כוכבים חדשים בסביבתה של השמש – עד למרחק 33 שנות אור (10 פרסק)

אסטרונומים זיהו 20 שמשות חדשות בסביבתנו הגלקטית בסקר שנערך במצפה בהרי האנדים בצ’ילה במשך שש שנים

אסטרונומים זיהו 20 שמשות חדשות בסביבתנו הגלקטית, לרבות הכוכבים ה-23 ו-24 בקרבתם לשמש. כשהם מתווספים לשמונה מערכות שמש שגילה אותו צוות ועוד ששה שהתגלו בידי קבוצות אחרות מאז שנת 2000, גדלה האוכלוסיה הידועה של כוכבים ברדיוס של 33 שנות אור מכדור הארץ (10 פרסק) ב-16 אחוזים בשש השנים האחרונות.

הגילוי נעשה בידי קבוצה המכנה את עצמה קונסורציום המחקר של הכוכבים הקרובים Research Consortium on Nearby Stars (RECONS), המשתמש בטלסקופים קטנים במצפה הבין אמריקני קרו טולולו של הקרן הלאומית האמריקנית למדע שבהרי האנדים בצ’ילה מאז 1999. תוצאות חדשות אלה יופיעו בגליון דצמבר של האסטרונומיקל ג’ורנל.

“מטרתנו היא לסייע להשלים את מפקד השכונה המקומית שלנו ולספק תובנות סטטיסטיות אודות הדמוגרפיה של הכוכבים בגלקסיה שלנו – המסות שלהם, מצבם ההתפתחותי ותדירות מערכות מרובות כוכבים, אומר מנהל הפרויקט טוד הנרי מאונברסיטת מדינת ג’ורג’יה באטלנטה. “בשל קרבתם, מערכות אלו הן מטרות מעולות למחקר כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, ולבסוף, גם למחקרים אסטרו ביולוגיים שינסו לקבוע האם באחד מכוכבי הלכת שלהם יש תנאים המתאימים לחיים.

עשרים העצמים החדשים הם כולם מסוג ננסים אדומים, המהווים 239 מתוך 348 העצמים הקרובים למערכת השמש שלנו עד לגבול 10 הפרסק. ואכן, נראה כי כוכבים מסוג זה מהווים 69 אחוזים מכלל דיירי שביל החלב.

“ננסים אדומים הם בין העצמים החוורים ביותר אך גם הנפוצים ביותר בשביל החלב” מסביר הנרי. “אף כי לא ניתן לראות אפילו אחד כזה בעין בלתי מזוינת, נחילים שלהם מפוזרים בכל הגלקסיה.” אמר.

מרחק כוכבים אלה נמדד בטכנולוגית הטריגונומטריה הקלאסית תוך שימוש בטלסקופ בקוטר 0.9 מטרים במצפה בצ’ילה. טכניקת הפרלקסה למדידת מרחקי כוכבים מנצלת את הגיאומטריה הפשוטה של שינוי מקומו של כדור הארץ כלפי היקום בהקפתו את השמש בכל שנה. התנועה קדימה ואחורה של כוכבים קרובים במהלך השנה משקפףת את תנועת כדור הארץ סביב השמש, ממש כפי שהאצבע נראית כנעה קדימה ואחורנית כאשר מכסים כל אחת מהעיניים לסירוגין.

מכדור הארץ, נראה גם שכוכבים קרובים עורכים ליקויים קטנים בשמים משום שכדור הארץ אינו קופץ מצד אחד של מסלולו לצד השני אלא גולש לאיטו סביב השמש. נקודות הקיצון של כדור הארץ במסלולו, הם לצורך העניין בדיוק כמו המסע בין עין לעין בתוך הראש, והגודל של התנועה הנראית של היד תלויה בקרבתה של היד לעיניים. כאשר היא קרובה, התנועה נראית גדולה יותר יחסית לעצמי הרקע.

באמצעות תצפיות שארכו כמה שנים, ניתן לבצע מדידות פרלקסה בדיוק של מילי שניית קשת (0.0000003 מעלות), או כשני מיליונית מרוחבו של הירח המלא. הדבר איפשר לאסטרונומים למדוד מרחקים בדיוק של פלוס מינוס עשרה אחוזים למרחק של למעלה מ-300 שנות אור.

“אנו צפויים להכריז על שמשות נוספות ברדיוס של 10 פרסק , אמר הנרי. מאגר הכוכבים הקרובים שלא נמדדה אליהם הפרלקסה עדיין בלתי נדלה.” סיכם הנרי.

לידיעה ביוניברס טודיי